פסקי דין על זאב דייב |

9602/00 בשפ     03/01/2001




בשפ 9602/00 זאב דייב נ' מדינת ישראל





בבית המשפט העליון

בש"פ ‎9602/00

בפני
: כבוד השופט י' אנגלרד
העורר: זאב דייב
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב
מיום ‎25.12.2000 בתיק ב"ש ‎92913/00
שניתנה על ידי כבוד השופטת רות לבהר שרון
תאריך הישיבה: ח' בטבת תשס"א (‎3.1.2001)

בשם העורר: עו"ד זהר ברזילי
בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר
החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופטת ר' לבהר שרון, לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

‎1. ביום ‎7.9.00 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות של עשיית עסקה אחרת בסם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג‎1973-. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום ‎5.9.00 נידבר העורר עם אדם בשם תמיר הרוש למכור לו סם מסוכן מסוג ‎mdma תמורת כסף. העורר הגיע למקום כשברשותו ‎3 כדורי סם מסוג ‎mdma ומסר אותם לתמיר הרוש. כן החזיק העורר באותו מעמד ‎22 כדורי ‎mdma שלא לצריכתו העצמית.

‎2. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בא-כוח העורר ביקש לאפשר לעורר להשתקם ב"בית של גדי" בהנהלת גדי הררי, שהינו מוסד שיקום לחסרי ישע. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בו תיכלל גם התייחסות לאפשרות שחרורו של העורר בחלופת מעצר ל"בית של גדי". מתסקיר המעצר עולה כי מדובר בבחור בן ‎19, רווק, אשר מזה כשנה אינו חי בבית משפחתו, משוטט ללא מסגרת מגורים קבועה ומנהל אורח חיים בעייתי. מגיל צעיר מאוד הוא משתמש בסמים. הוא משתייך לחבורת רחוב מגובשת אשר מקיימת אורח חיים משותף. באשר להצעת הסנגור לאפשר לעורר להשתלב "בבית של גדי" בגדרה, קצין המבחן למבוגרים לא המליצה על חלופת המעצר המוצעת. לדבריה, מאחר שלא מדובר במסגרת מעצר-בית מלא, לאור חוסר שיתוף הפעולה של העורר עם גורמים טיפוליים בעבר השהייה ב"בית גדי" אינה יכולה לשרת את מטרות המעצר.

‎3. ביום ‎26.9.00 החליט בית משפט השלום, מפי השופטת ד' שריזלי, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ב"בית גדי" בגדרה, שם ישהה העורר בתנאי "מעצר בית" מלא ומוחלט עד לתאריך ‎11.10.00. בית המשפט הדגיש את גילו הצעיר של העורר, את העדרו של עבר פלילי מכביד ואת התקווה שמפעמת בעובדת הסוציאלית לשיקומו של העורר. העורר הוזהר כי אם יפר את "מעצר הבית" יימצא מפר הוראה חוקית של בית המשפט וייעצר מיד.

‎4. ביום ‎8.10.00, ערב יום הכיפורים, עזב העורר את "הבית של גדי" ובכך הפר את תנאי השחרור בערובה. המדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים וביום ‎10.10.00 התקיים דיון בעניינו בבית משפט השלום. בית המשפט החליט להיעתר לבקשת הסנגור ולתת לעורר הזדמנות נוספת "ואחרונה בהחלט". נקבע כי תנאי השחרור יעמדו בעינם וכי המשך הדיון יערך ביום ‎25.10.00.

‎5. ביום ‎25.10.00 הודיע גד הררי, המפעיל את "הבית של גדי", כי העורר התאקלם ולא היו הפרות נוספות מצידו. לאור דברים אלה הורה בית המשפט כי העורר ימשיך לשהות ב"מעצר בית" בבית של גדי וקבע את הדיון ליום ‎25.1.01.

‎6. דא עקא, בהמשך, התנהגותו האלימה של העורר במוסד העמידה בסימן שאלה את התאמתו למסגרת המוסד. ואמנם, בתאריך ‎3.12.00, בעקבות אירוע נוסף במוסד, עזב העורר את "הבית של גדי". עקב כך הגיש בא-כוח העורר ביום ‎6.12.00 בקשה לשינוי מקום "מעצר הבית". המדינה, מצידה, הגישה מספר ימים לאחר מכן, ביום ‎14.12.00, בקשה לעיון חוזר במטרה להורות על מעצר עד תום ההליכים. ביום ‎17.12.00 דן בית משפט השלום במאוחד בשתי הבקשות ונענה לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי במשך השהייה ב"בית של גדי" נהג העורר בהתנהגות כוחנית כלפי דיירים אחרים ולא הקפיד לקיים את כללי המקום. בית המשפט איבד את האמון בעורר, כי יקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה. לדעת בית המשפט, במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות את מעצרו של העורר למרות שהוא שהה למעלה מחודשיים ב"מעצר בית" במוסד. נסיבות אלה הן ההפרות החוזרות של תנאי השחרור, אליהן מצטרפת מידת המסוכנות הנודעת למי שעוסק בסמים.

‎7. העורר ערר על החלטה זו בפני
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום ‎20.12.00. בערר שב וביקש בא-כוח העורר לשחרר את העורר ל"מעצר בית" בבית אמו ולאפשר לו בשעות היום לעבור שיקום במרכז-יום בחולון. נטען כי העורר לא הפר את האמון שניתן בו, כי שהה חודשיים וחצי בחלופת מעצר וכי היה שיהוי בהגשת הבקשה לעיון חוזר מטעם המדינה. כן הדגיש בא-כוח העורר את גילו הצעיר של העורר, את היעדרו של עבר פלילי מכביד, את המלצת העובדת הסוציאלית ואת נכונותה של אמו לקבלו ל"מעצר בית" ולשקמו במרכז-יום בחולון.

‎8. בית המשפט המחוזי, מפי השופטת ר' לבהר-שרון, החליט ביום ‎25.12.00 על דחיית הערר, בציינו את הדברים הבאים:
עיינתי בהחלטתה של השופטת קמא ואני סבורה שהיא עשתה את כל האיזונים הראויים והנכונים במקרה זה. הבית של גדי אינו מוכן כמובן לחזור ולקלוט את העורר לחלופת מעצר. החלופה המוצעת במעצר בית בבית אמו אינה יכולה לצערי להוות חלופה הולמת בהתחשב בחומרת העבירות.
‎9. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בא-כוח העורר חוזר בעררו על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. לטענתו, העורר לא עזב את "הבית של גדי" אלא סולק משם מפני שלא הסכים לכרוע ברך ולבקש סליחה מחניך אחר, לאחר ויכוח ביניהם. בא-כוח העורר שב ומדגיש כי ראוי לתת לעורר הזדמנות נוספת להשתקם, וכחלופת מעצר הוא מציע כי העורר ישהה בבית אמו ויצא בשעות היום לשיקום במרכז-יום בחולון, כאשר יתקבל לשם. בא-כוח המדינה התנגד לחלופת המעצר המוצעת, אשר אינה מספקת, לטענתו, בנסיבות המקרה.

‎10. לאחר ששמעתי את באי-כוח בעלי הדין הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. התברר כי העורר נהג באלימות ב"בית של גדי" וכתוצאה מכך נמצא כי אינו מתאים למסגרת של חלופת המעצר המקורית. כן יש לזכור כי תסקיר שרות המבחן למבוגרים היה שלילי, וזאת בשל אי שיתוף פעולה של העורר בעבר עם הגורמים הטיפוליים. ואמנם, התאמת החשש של שירות המבחן, כי המסגרת של "הבית של גדי" אינה מתאימה לשיקומו של העורר. בנסיבות אלה, ובשל חומרת העבירות המיוחסות לעורר, איני רואה אפשרות להסתפק בשהייתו בבית אימו, תחת פיקוחה.

אי לכך העורר נדחה.
ניתנה היום, ח' בטבת תשס"א (‎3.1.2001).

ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎00096020.q02 /שב








בשפ בית המשפט העליון 9602/00 זאב דייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/01/2001)