פסקי דין על הקובל: אלי זוהר (בן-זר) | פסקי דין על ליאור טל-שמילוביץ

11/05 קפ     28/08/2008




קפ 11/05 הקובל: אלי זוהר (בן-זר) נ' ליאור טל-שמילוביץ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
קפ 000011/05


בפני
:
כבוד השופטת נורית רביב
תאריך:
28/08/2008



הקובל:
אלי זוהר (בן-זר)


ע"י ב"כ עו"ד גבי שחר



נגד -

הנאשם:
ליאור טל-שמילוביץ


ע"י ב"כ עו"ד מקסים ליפקין





הכרעת דין
1.
על רקע האירוע נשוא קובלנה זו, הוגש תחילה נגד הקובל כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). כתב אישום זה בוטל לאחר שהמדינה הודיעה על חזרה מהאישום מהטעם "שאין די בחומר הראיות כדי לבסס הרשעה ברמת סיכוי שמצדיקה ניהול התיק" (פרוטוקול מ-3.2.2005 ב-ת"פ 8607/04).
הקובל, לדבריו, ציפה לכך שבגין אותו אירוע יוגש כתב אישום נגד הנאשם, ומשנכזבה צפייתו, הוגשה קובלנה זו כשהקובל מייחס לנאשם עבירה של תקיפה סתם – היא העבירה שבה הואשם הוא - וגם עבירה של "תקיפה הגורמת חבלה ממשית" לפי סעיף 380 לחוק העונשין.
לטענת הקובל, לאחר שרכבו של הנאשם פגע ברכבו של הקובל, עצרו שניהם בצדי הדרך והנאשם ניגש לרכבו של הקובל ובעוד האחרון יושב ברכבו, סטר לו הנאשם דרך חלון הנהג, וחבט בפני
ו באגרופו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לקובל דימום ונפיחות באפו ובפני
ו, וכן שבר בעצם האף והוא נזקק לטיפול רפואי.
2.
השוטר משה ברק, מיחידת החקירות במרחב דן תל-אביב, הפנה את הקובל לאחר שרשם את פרטי תלונתו, לצילום בציון הערה: "הנ"ל הותקף על יד נהג על רקע שימוש בדרך" (ק/10), ו"שימוש בדרך" הוא אכן הרקע לקובלנה זו.
ב-21.11.03, בשעת צהרים מאוחרת, עצרו בצומת הרחובות ירדן ואלוף שדה שלושה כלי רכב. הקובל, במונית מיניבוס מסוג מרצדס, בנתיב השמאלי, הנאשם במכונית סיטרואן בנתיב האמצעי, ואחריהם במכונית מסוג סובארו - העד לתקרית, דניאל כהן - כך לפי גרסת הקובל והעד כהן. במכוניתו של הנאשם היו אותה שעה גם
שני ילדיו הקטינים שאותם אסף ממקום מגוריה של אמם ברמת-גן.
שלושת כלי הרכב פנו שמאלה בצומת, לרחוב אלוף שדה
– כשהקובל והנאשם נוסעים בנתיבים מקבילים – הנאשם בנתיב הימני והקובל בנתיב השמאלי. אלא שכמאה או מאתיים מטר לאחר הפנייה מהצומת שני הנתיבים מתמזגים והופכים לנתיב אחד. הנאשם שנהג בנתיב הימני טוען שההתמזגות של שני הנתיבים הופכת את הנתיב הימני לנתיב הנסיעה היחיד והקובל "ניסה להידחף לתוך הנתיב שלי אלא שבכביש הזה אני כבר הייתי בכביש בתוך נתיב אחד, ז.א. בהשתלבות ולא היה לי מקום אפילו לסטות לצדדים" (פרוטוקול מ-16.4.2007, עמ' 52).

הקובל טוען בדיוק להיפך – הנתיב הימני מתמזג לנתיב השמאלי כך שזה האחרון הופך לנתיב הנסיעה היחיד והנאשם הוא שניסה להידחף למסלול שלו "הכביש מתמזג משני נתיבים, הנתיב הימני מתבטל ונשאר השמאלי שממשיך לכיוון צומת אלוף שדה. כשממש כשאני מגיע שההתמזגות נהיית לנתיב אחד אני מסתכל פתאום במראה הימנית ואני רואה אותו שהוא ממש משתפשף לי ממש באוטו ואין לי לאן לברוח כי זה נהייה נתיב אחד" וכל זה משום "שהוא ממש מנסה להידחף לנתיב שלי" (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 5).
3.
העד דניאל כהן, תומך בגרסת הנאשם.
אומנם בניגוד לנאשם הוא אינו טוען שהקובל עקף אותו - לפי גרסתו השניים נסעו בנתיבים מקבילים ומלכתחילה הקדימו אותו - אבל הוא מאשר שמי שניסה להידחף למסלול הנסיעה של משנהו הוא הקובל. יותר מזה, לדברי העד, הקובל ממש "שיחק" בנאשם ואלה היו דבריו: "הנהג שנסע ברכב הגדול, אלי, שיחק עם הרכב הקטן, עם הסיטרואן. זה שני נתיבים שנהפכים לנתיב אחד, הוא ניסה לשחק איתו ולהוריד אותו מהכביש, הוא
רצה להיות לפניו, אני נסעתי מאחוריהם וראיתי כאילו רכב שמנסים להדוף אותו החוצה ולא הבנתי מה קורה פה. הבחור, ליאור, ניסה לקחת כמה שיותר ימינה, ואז ראיתי שברכב הקטן, כאילו היו ילדים מאחור, יושבים מאחורה ונגנבתי כאילו מה חס וחלילה שלא יקרה משהו לילדים...".
הנאשם נאלץ אפוא בלחצו של הקובל לסטות לצדו הימני של הכביש והדבר הסתיים לדברי העד בכך ש"הרכב הקטן, עלה על המדרכה, התנגש עם המדרכה... והמכוניות נעצרו, שהמרצדס הגדולה מקדימה וליאור מאחורה ובעצם אי אפשר לעבור זה היה נתיב אחד ואף אחד לא יכול לעבור" (פרוטוקול מ-3.9.2007, עמ' 68).

תיאור דומה מוסר הנאשם: "נהג המרצדס המשיך להיצמד אלי עד שאני מרגיש מכה ברכב ועליתי למדרכה עם שני הצמיגים הימניים שלי, המשכתי כ-10 מטר בנסיעה ואז עצרתי את הרכב. זהיתי גם שנהג המרצדס עצר את הרכב באמצע הכביש (פרוטוקול מ- 16.4.2007 עמ' 52).
לעומתם העיד הקובל שהוא הבחין לפתע במראה הימנית שהנאשם "ממש משתפשף לי ממש באוטו... שהוא ממש מנסה להידחף לנתיב שלי, אני עוצר ואז הוא עובר אותי וחוסם את האוטו שלי בצורה אנכית כלפי. ממש חוסם אותי אנכית... הוא עוצר ואני עוצר. הוא חוסם אותי ואני לא יכול ללכת לשום מקום".
4.
מהתיאור של שני הצדדים ברור למדי שכל אחד מהם סבר שהכביש "שלו". הקובל משום שלדעתו עם ההתמזגות של שני הנתיבים, הנתיב הימני פשוט מתבטל, כך שמי שנוסע בנתיב הימני חייב להשלים עם העובדה שהנוסע בנתיב השמאלי זכאי להמשיך בדרכו קדימה ללא הפרעה והנאשם, משום שהוא סבור בדיוק להיפך
- דווקא הנתיב הימני ממשיך להתקיים ובכל מקרה, במצב שבו הנוסע בנתיב הימני מקדים את זה שבנתיב השמאלי, אין לאחרון ברירה אלא להשתלב בנתיב המאוחד אחרי זה שהקדים אותו.

אשר למיקום ולאופן העצירה של שני כלי הרכב – הנאשם טוען שהוא התנגש במדרכה ואף עלה עליה; העד דניאל כהן מאשר זאת, וגם הקובל מודה בכך. מכיוון שכך, האפשרות שהנאשם עצר כשהוא חוסם ברכבו את הקובל כביכול במתכוון, כפי שמשתמע מהתיאור שבפי הקובל – קלושה ביותר.
לא זו אף זו, הקובל עצמו מאשר שכחלוף רבע שעה לערך מתחילת האירוע הוא הזיז את הרכב שלו "לכיוון המדרכה ועמדתי על המדרכה בגלל שהיה פקק רציני. גם הוא עמד על המדרכה" (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 7).
נראה שהקובל הבין במהלך החקירה הנגדית שגרסת החסימה אינה יכולה לעמוד, משום שבהמשך שינה את טעמו וטען
ששניהם – הוא והנאשם עצרו בכלל באי תנועה, וכשהנאשם טוען שהוא עצר על המדרכה משום שאולץ לסטות ימינה בחוזקה, הוא פשוט משקר. איך בכל זאת קרה שגם רכבו של הנאשם "עמד" על המדרכה כפי שהעיד הקובל עצמו מספר דקות קודם לכן? את זאת הסביר בהמשך בכך שלא רק הוא אלא גם הנאשם הזיז את רכבו מהמקום בו עצר: "אחרי כמה זמן העמדנו את הרכבים שלנו על המדרכה" (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 12).
כך או כך, השניים עצרו; הנאשם יצא ממכוניתו ופנה לקובל, והמפגש פנים אל פנים, העביר לפסים אחרים את מה שהצטייר עד עתה כמאבק על הבכורה בכביש תוך נהיגה מסוכנת ובלתי מתחשבת בעיקר
מצד הקובל שרכבו מסיבי וגדול משמעותית מזה של הנאשם.
5.
הקובל, אגב טוען שרכבו נפגע ממכוניתו של הנאשם, ובתמונה שצולמה על ידי הצלם המשטרתי (ק/8), אכן ניתן להבחין בשריטה-מעיכה בצדו הימני של המיניבוס, במרכזו. עם זאת, בהערה שנרשמה בכתב ידו על גבי הודעתו במשטרה ציין הקובל ש"בזמן האירוע לא הרגשתי מכה ברכב"; הנאשם שדווקא הרגיש חבטה ייחס אותה לאחר מעשה להתנגשות שלו במדרכה (פרוטוקול מ-16.4.2007, עמ' 53), משום שלמכונית בה נהג לא נגרם כל נזק – מה שלכאורה נתמך בתיעוד אשר מפרט את היסטוריית הטיפולים
ברכב (נ/5). מכל מקום, דומה שאם אכן נגרם לרכבו של הקובל הנזק שהוא טוען לו עתה, הרי הדבר רק מאשר את גרסת הנאשם שרכבו של הקובל דלק אחריו ולא להיפך: "אני הגעתי לנתיב לפניו, הוא הגיע מאחורי, אז כך שאני לא יכולתי כביכול להידחף לנתיב שלו מה עוד שהוא נצמד אלי וזרק אותי למדרכה" (פרוטוקול מ-16.4.2007, עמ' 54), וכי השפשוף-מעיכה ככל שנגרמו על ידי מכוניתו של הנאשם – נגרמו על ידי החלק האחורי שמאלי של המכונית, ולא על ידי החלק הקדמי שמאלי שלה. אילו היה החלק הקדמי של המכונית גורם החיכוך, כי אז ההנחה הסבירה היא שבמהירות הנהיגה של 2 כלי הרכב, המפגש ביניהם היה מסתיים אחרת מכפי שהסתיים.
6.
הנאשם אומר שהוא וילדיו היו מבוהלים מאוד מהתאונה; הילדים אף החלו לבכות, וכשהוא יצא ממכוניתו הוא קודם כל הטיח בקובל "אתה משוגע אתה רוצה להרוג את הילדים שלי, אתה נוסע כמו משוגע אני מאמין שקיללתי בלהט העניינים". תוך כדי כך הוא ניגש אל הקובל שנשאר ישוב ברכבו, ודרש את פרטיו אך זה לא הגיב. מכיוון שילדיו בכו הוא חזר למכוניתו על מנת להרגיע אותם – עוברי אורח שהתקבצו סביבם אף עזרו לו בעניין זה - והוא שב ופנה אל הקובל ודרש את פרטיו כשהוא מודיע שבכוונתו להזמין משטרה. בינתיים גם העד לאירוע, דניאל כהן יצא ממכוניתו והאיץ בו להתקשר למשטרה. הקובל שתחילה לא הגיב על הדרישה למסור את פרטיו, השיב עתה בצעקות: "אתה רוצה לריב מכות, אתה רוצה שאני אתן לך מכות" וניסה לצאת מהרכב. הניסיון הזה נבלם על ידי הנאשם שסגר לו את הדלת אבל אז הקובל "דרך החלון פגע לי בכתף הימנית שלי. בשלב הזה חייגתי 100 להזמין ניידת... הוא
שוב פעם ניסה לדחוף אותי ואז הצלחתי להתגונן והדפתי אותו פנימה דחפתי לו את הידים פנימה".
בהמשך משנשאל במפגיע אם הוא הכה את הקובל וסטר לו השיב הנאשם: "היה בינינו שני מקרים... "הפעם הראשונה הייתה שהוא פגע בי בכתב (צ"ל "בכתף" – נ.ר.), ובפעם השניה שאני הדפתי את הידיים שלו פנימה שהוא ניסה לפגוע בי שוב. לא נתתי לו בשום שלב, לא אגרוף ולא סטירה" ועל השאלה "בן זר טוען שהוא קיבל באפו?" השיב: "לא התקרבתי לאפו. הוא היה ברכב מסחרי גבוה מסוג מרצדס ואן ואני לא הגעתי לפנים שלו". הגרסה הזו לדעתי נכונה חלקית.
7.
אני מאמינה לנאשם שהוא פתח בצעקות על הקובל ללא כל כוונת תקיפה בין היתר משום שבניגוד לדברי הקובל בחקירה כאן: "אבל הוא אמר לי שהוא יהרוג אותי ויש לי מזל שהוא לא הורג אותי" (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 15), בהודעתו במשטרה נרשם מפיו שהנאשם אמר לו: "מה אתה משוגע רוצה להרוג אותי יש לי ילדים באוטו", ואין צורך לומר שאין כל דמיון בין "הטפת מוסר" זו לדברים המאיימים שיוחסו לנאשם על ידי הקובל בעדות כאן. אני גם מאמינה לנאשם שהוא ביקש את פרטיו של הקובל וכי הלה התעלם מהדרישה באופן שניתן היה לפרשו רק כסירוב להיענות לה. ראשית, העד דניאל כהן כבר בהודעתו במשטרה (ק/16) אמר שהקובל סירב למסור את פרטיו למרות "שכולם אמרו לו שיתן את הפרטים", ועל הגרסה הזו הוא חזר בעדותו כאן ושנית, הנאשם הסביר שבשל הסירוב הזה הוא ביקש להזמין את המשטרה, ואת העובדה שהנאשם הזמין את המשטרה מאשרים הן העד דניאל כהן והן הקובל עצמו (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 14).
8.
אני גם סבורה שהנאשם לא היה מי שיזם תחילה את ה"מגע" הפיסי בינו לבין הקובל. אנו יודעים שהקובל הושיט את ידיו אל מחוץ לחלון רכבו – לטענתו כדי להתגונן מפני התקיפה הקרבה מצד הנאשם, אך הוא הושיט את ידיו מהחלון מיד כשהנאשם התקרב לרכבו, וקרוב לוודאי שהוא דחף את הנאשם בידיו כפי שטוען הנאשם וכפי שהעיד דניאל כהן. האחרון אמר בחקירתו: "ליאור ניגש לאלי לחלון, רצה לדבר איתו, אלי דחף את ליאור עם הידיים דרך החלון והם החליפו ביניהם דו שיח, תן לי פרטים, התחילו לריב". ובהמשך: "הוא אמר לו תן לי את הפרטים שלך... והוא לא רצה לתת לו, להיפך הוא דחף אותו מהאוטו, אפילו רצה לרדת מהאוטו, לא יודע בשביל מה אבל זה מה שהיה", וזוהי גם הגרסה שהעד מסר בהודעתו במשטרה ב-26.11.2003 (ק/16). שם אמר שהקובל דחף את הנאשם עם ידיו כדי שהוא יוכל לצאת מרכבו, אך הנאשם "לא נתן לו וסגר לו את הדלת", וכשהנאשם ניגש שנית לרכבו של הקובל, האחרון שב ודחף אותו ואז הנאשם "החזיר לו דחיפה".

בניגוד לב"כ הקובל, איני סבורה שעדותו של דניאל כהן מוטה. לעד זה אין כל קשר למי מהצדדים; הוא באמת כעס על ההתנהלות של הקובל בכביש במיוחד לנוכח העובדה שבמכוניתו של הנאשם היו שני ילדים, אך נאמנים עלי דבריו: "הילדים זה היה הסיבה שהסכמתי לבוא להעיד בשבילו. אבל בשביל הילדים אני לא אשקר" (פרוטוקול מ-3.9.2007, עמ' 80).
9.
עד כאן אפוא הנאשם הוא מי שרק החזיר לקובל. אבל מה שהתרחש בהמשך כבר לא יכול שלא להיחשב לתקיפה מצד הנאשם.
הקובל מדבר על סטירה ובוקס שבא לאחר שהנאשם שאב עידוד ובטחון מתגובות הקהל – בעיקר מזו של העד דניאל כהן; הנאשם מכחיש את הסטירה ואת הבוקס, אך העד דניאל שאומנם לא ראה בוקס -
מאשר שהוא כן ראה "כאפות" ובפני
ם. בהודעתו במשטרה אמר העד: "הוא החזיר לו, אין ספק. הוא נתן לו כאפות בפני
ם יותר מפעם אחד. אני לא זוכר אם זה היה עם אגרוף אבל ראיתי כי הוא מחזיר לו מכות". בעדותו כאן חזר העד ואישר את "הכאפות" –
שזה אומר ש"מזיזים את הידיים... לא בוקס אלא עם כף היד".
אומנם העד מדבר על כך שהנאשם רק החזיר לקובל, ואף טרח לציין שהנאשם לא תקף את הקובל: "אתה עוד מעט תחליט שהוא תקף אותו, ולא הוא תקף אותו הם רבו..." (פרוטוקול מ-3.9.2007, עמ'
79), אבל לי נראה שבנסיבות המקרה הזה, כשקובל נשאר ישוב ברכבו והנאשם עומד על רגליו מחוץ לרכב - יותר מ"כאפה" אחת ועוד בפני
ם, עולה כדי תקיפה, ולו משום שבפעם השנייה כבר לא ניתן לראות במכה תגובה אינסטינקטיבית ובלתי מתוכננת, שלא לדבר על האבר בגופו של הקובל שאליו כוונה ועל עוצמתה
- על אלה ניתן ללמוד מראיה שהיא ללא ספק אובייקטיבית, תעודת חדר מיון (ק/2).
הקובל טוען שהוא הזמין אמבולנס שמשום מה לא הגיע (פרוטוקול מ-10.7.2006 עמ' 25), או הגיע אך חלף על פניו מבלי להבחין בו (שם בעמ' 7), וכי משלא הגיעה גם המשטרה שהוזמנה על ידי הנאשם, הוא הסתלק מהמקום ונסע הישר לבית החולים תל-השומר. בתעודה מחדר המיון (ק/2) נרשם מפיו: "הותקף על ידי נהג אחר, קיבל מכות בפני
ם + אף" ושוב לצד המלים: הגדרת הבעיה העיקרית: "קיבל מכות בפני
ם ואף". עוד צוין שם: "הפנים נפוחות ודפורמציה באף. סימני דם באף ללא דמם", ולצד המלים: "תכנית (בדיקות נוספות/ יעוץ/ טיפול)" נרשם: ממומלץ בדיקה ושיחרור על ידי רופא א.א.ג. וכן צוין שבר באף.
שעת הביקור במיון הייתה 15:03, האירוע התרחש בשעת צהרים מאוחרת, והאפשרות שבדרך ממקום האירוע, נקלע הקובל פעם נוספת לקטטה שבמהלכה הותקף – אינה סבירה בעיני.

10.
מה שבכל זאת נותר לגביו ספק הוא השבר באף, שלטענת הקובל, הנאשם אחראי לו.
ד"ר בוריס מאירוביץ שחתם על תעודת חדר מיון, אמר בתחילת עדותו: "זה היה שבר טרי קרוב לוודאי", למרות שבקטע שנרשם על ידו בטופס התעודה, השבר באף מופיע כנושא לבדיקה להבדיל מממצא שאובחן. מכל מקום בהמשך עדותו כאן אמר שהוא כירורג ואינו יכול לקבוע אם השבר טרי "זה יכול לקבוע רק רופא א.א.ג.", ובהמשך על השאלה "אם השבר באף הוא מזמן?" השיב: "יכול להיות כן ויכול להיות לא, בוודאות אני לא יכול לענות לך".
רופא א.א.ג. שגם הוא חתם על תעודת חדר המיון, לא הוזמן לעדות, כך שהשאלה בעניין טריותו של השבר הנטען לא באה על פתרונה. עוד יצוין: רופא זה מציין לצד המלה "התרשמות" שבטופס התעודה: "קיבל אגרוף לאף", אך ככל שניתן לפענח את כתב ידו, ב"סיכום והמלצות" שנכתבו מיד לאחר מכן - אין כלולה אבחנה של שבר באף אלא" "גשר אף סוטה לימין עם המטומה, אין המטומה סביב האף".
ומה שמעלה את רף הספק עוד מעבר לכל אלה היא העובדה, שהקובל שהתייצב בתחנת המשטרה לאחר ששוחרר מבית החולים, לא אמר שם מלה וחצי מלה על שבר באף.
ב"כ הקובל כותב אומנם בסיכומיו שהקובל מסר במשטרה את התעודה שקיבל מבית החולים, אבל אין לכך כל עקבות בתיעוד שנעשה במשטרה ביום האירוע - לא בהודעה שנרשמה מפי הקובל על ידי החוקר משה ברק (ק/14); לא "בתקציר התיק" שנערך על ידי החוקר (ק/13); לא באישור על דבר הגשת התלונה (ק/12), וגם לא במזכר הנוסף שערך אותו חוקר (ק/11). כל שנרשם במזכר זה הוא: "היום בעת תלונתו של בן זר אליהו בגין תקיפה הבחנתי כי חולצתו מוכתמת בדם כמו כן הופנה ליום שבת לזיהוי דן ע"מ שיצולם וכן רכבו יתועד". הדעת נותנת שאילו הוצגה בפני
החוקר ברק התעודה הרפואית מבית החולים, הוא היה מציין זאת, שלא לדבר על כך שאילו דיווח הקובל על שבר באף בעקבות התאונה – הדבר היה מוצא את ביטויו בתיעוד שנערך באותו יום במשטרה.
הקובל אמר לא פעם במהלך הדיון כאן, שהשבר באף הוא אשר הניע אותו לפתוח בהליך של קובלנה, ולמרות זאת, כשהוא מתייצב בתחנת המשטרה לאחר שטופל בבית חולים, כדי להגיש תלונה נגד הנאשם - אין הוא אומר דבר בקשר לשבר שהלה גרם לו.
11.
אני סבורה אפוא שהקובל לא הוכיח ברמה הדרושה בהליך פלילי, שנגרם שבר באף כתוצאה מקטטה שהפתחה בינו לבין הקובל. עם זאת, שוכנעתי שהוא קיבל יותר ממכה אחת בפני
ו.
בנסיבות אלה, אני סבורה שיש להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, והנני מרשיעה את הנאשם בעבירה זו.


ניתן והודע היום בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.



נורית רביב
, שופטת









קפ בית משפט שלום 11/05 הקובל: אלי זוהר (בן-זר) נ' ליאור טל-שמילוביץ (פורסם ב-ֽ 28/08/2008)