פסקי דין על סבאר בן יאסר גבאלי

92364/04 בש     10/08/2004




בש 92364/04 מדינת ישראל נ' סבאר בן יאסר גבאלי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 092364/04

בתיק עיקרי: פ
040193/04

בפני
:
כב' השופט דר' עודד מודריק
תאריך:
10/08/2004




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
ברנע

מבקש

נ
ג
ד


סבאר בן יאסר גבאלי



ע"י ב"כ עו"ד
שוורצברג

משיב


החלטה


ביום 7.7.04 הוגש לבית משפט זה כתב אישום המייחס למשיב אישומים בעבירות שוד, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ברכב בדרך בקלות ראש ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד גמר ההליכים במשפט.
הבקשה מבוססת על ההתנהגות המתוארת באישום הראשון.

על פי האישום הראשון, ביום 4.7.04 הגיע אדם בשם אלחננדו גראוס (להלן: "המתלונן") לטייבה במסגרת עבודתו בחברת "סולר פאוור", שמשווקת מוצרי ממירי מתח, עם רכב שכור מסוג יונדאי (להלן: "יונדאי"), על מנת לנסות ולשווק מוצרי החברה במקום (להלן: "הסחורה"). עת עצר היונדאי, התנגש בו מאחור רכב מסוג סובארו בו נהג המשיב. המשיב יצא מן הסובארו וצעק על המתלונן בשפה הערבית, ניגש אליו, תפס את ידו ודרש ממנו את מפתחות היונדאי, תוך שהוא מאיים להורגו אם לא יעשה כן. בהמשך, דחף המשיב את המתלונן הצידה, נכנס ליונדאי בה הייתה הסחורה של המתלונן, ונמלט עמה מהמקום, בהשאירו את רכב הסובארו בו נהג, במקום.

מאוחר יותר באותו היום החנתה הדייל אבו אסבע את רכבה מסוג הונדה בטייבה (להלן: "ההונדה"), כשמפתחות הרכב במתג ההנעה. בסמוך לאחר מכן נכנס המשיב להונדה ונסע מהמקום ובהמשך, העביר את הסחורה מרכב היונדאי לרכב ההונדה. בסמוך לכך, הבחינו שוטרים ברכב ההונדה ובו המשיב, שניסה להימלט מהם תוך נהיגה פרועה. המשיב נלכד על ידי השוטרים לאחר מרדף רגלי.

עיקר ההתנגדות של המשיב לבקשת המעצר מושתת על טענה שאין די ראיות לזהות את המשיב כמי שנהג בסובארו, התנגש ביונדאי ושדד את הסחורה שבו. באורח משני משהו נטען גם כי המעשים המתוארים באישום הראשון אינם מגבשים עילת מעצר וכי מכל מקום ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

ראיות לכאורה
התביעה מצביעה על מספר ראיות שלדעתה מהוות תשתית לכאורית מספקת בשלב הזה:

א. הודעות המתלונן - בהודעה מיום 4.7.04 מתאר המתלונן את האירוע האמור ומציין כי בעודו ממתין בתחנת המשטרה לאחר קרות האירוע, ראה שוטרים נכנסים לתחנה עם אדם אותו זיהה בוודאות כבחור שביצע המעשה – הוא המשיב. המתלונן ציין כי זו הייתה הפעם השנייה שראה את המשיב, כאשר הפעם הראשונה הייתה בשטח, בזמן האירוע. עוד הוסיף המתלונן כי "...כשראיתי אותו בתחנה ראיתי בעיניים שלי את מי שלא מזמן שדד אותי ולא האמנתי שכבר הבאתם אותו".

בהודעה מיום 5.7.04 מזהה המתלונן את המוצרים שנמצאו ברכב ההונדה האמור כמוצרים שנגנבו ממנו ביום השוד. מדובר הן בסחורה של החברה בה עובד המתלונן (ממירים למיניהם) והן בחפצים אישיים של המתלונן (שני תיקים, אוזניות לדיבורית, כיסוי למשקפי שמש).

ב. נסיבות המעצר של המשיב - דו"ח הפעולה של השוטרים מתאר את המרדף שנעשה אחר המשיב. לאחר קבלת הדיווח על השוד, ביצעו השוטרים סריקות בעיר טייבה. במהלך הסריקות הגיעה מולם ההונדה, שהחלה בנסיעה מהירה ופרועה לאחר שהבחינה בהם. השוטרים ניהלו מרדף אחר ההונדה, שבמהלכו שמרו עמה על קשר עין רציף. בשלב מסוים עצרה ההונדה ומתוכה יצא המשיב והחל לברוח. השוטרים שמרו על קשר עין רציף עם המשיב ולאחר מרדף רגלי עצרו אותו.

בהונדה נמצאו כאמור חפצים שזוהו כחפציו של המתלונן וכן כרטיס ביקור של המתלונן.

ג. טביעת אצבע של המשיב בחפץ שנמצא ברכב ההונדה - מהשוואה ראשונית של טביעת אצבעות עולה כי טביעת אצבע שנלקחה מעל גבי מכשיר שהיה בתוך תא המטען של ההונדה, נמצאה מתאימה לטביעת אצבע יד שמאל של המשיב.

למשיב שתי טענות עיקריות ביחס לראיות האמורות. הראשונה היא שזיהויו של המשיב בידי המתלונן, בתחנת המשטרה, איננו זיהוי בטוח כלל ועיקר. הרי לא נעשה מסדר זיהוי כדת וכדין. התביעה מתבססת על "זיהוי ספונטני" שנעשה בתחנת משטרה, כאשר המתלונן הבחין באדם המובא לתחנת המשטרה והוא עלול היה להניח שזה האדם שביצע כלפיו את מעשה השוד. טענה שנייה נוגעת לטביעת האצבע. אכן טביעת אצבע של חשוד הנמצאת על חפץ המקשר אותו למעשה עבירה היא ראיה לכאורה חזקה אולם בדידן זאת מסקנה של פעולת השוואה ראשונית. פעולת השוואה כזו מספיקה לשלב "מעצר ימים". לשלב הנוכחי, היינו לאחר שחלף יותר מחודש ימים למן המעשה, מן הראוי היה לקבל חוות דעת מוסמכת של מז"פ.

לדעתי מערכת הראיות הקיימת מספקת כדי צרכו של השלב הדיוני הנוכחי. מאחר שבא כוח המשיב אינו חולק על עצם התרחשות מעשה השוד, נראה לי שהצירוף שבין זיהוי ההמשיב כמבצע השוד בידי המתלונן, טביעת האצבע שנמצאה על חפץ המקשר את המשיב למעשה העבירה ונסיון ההימלטות של המשיב משוטרים שרדפו אחריו (תוך שמירת קשר עין רציף עמו), הוא בגדר ראיה בטוחה למדי.

אכן משקלו של הזיהוי בוודאי ישמש נושא לבירור במשפט, אולם בשלב הזה משקלו, כך נראה לי, גדול למדי, שכן הזיהוי הספונטני נעשה זמן קצר ואפילו קצר מאד אחרי שהמשיב קלט בחוש הראיה שלו את זהות מבצע העבירה בזמן מעשה. בנסיבות כאלה וכיוון שמגע העין בין המשיב למתלונן לא היה של רגע אחד בלבד, כלל אינני בטוח שהיה צורך בעריכת מסדר זיהוי פורמלי. מכל מקום, גם אם משהו ממשקל הזיהוי נגרע בשל נסיבותיו, יש בשתי הנסיבות הראייתיות הנוספות כדי להשלים את המשקל החסר.

עילת מעצר וחלופת מעצר
באופן פורמלי, מגבשת התנהגות המשיב עילת מעצר הן מן הטעם שהשוד בוצע תוך התנגשות של רכב ברכב ושימוש באלימות לביצוע השוד. כיוון שאין זו פעם ראשונה שהמשיב מבצע מעשה כגון המעשה המתואר בכתב האישום, בוודאי אפשר לומר שסיכון מסוים לבטחונם של אנשים נובע ממנו. על זה יש להוסיף את הסיכון שנגרם להליך החקירתי בנסיון ההימלטות של המשיב. מנסיון הימלטות זה מותר להקיש לחשש לנסיון לשבש את מהלכי המשפט, כשיתקיים המשפט.

עם זה, כיוון שבעניין דנן לא נגרמה פגיעה גופנית של ממש לאיש וגם עברו הפלילי של המשיב, אף שהוא כולל מעשי שוד ועבירות אחרות, איננו מצביע על פעולות אלימות גופנית קשה, אני סבור שאפשר להסיר את הסיכון הטבוע בו באמצעות חלופת מעצר אם תימצא החלופה המוצעת כמתאימה.

המוצע הוא מעצר בית מלא בפיקוח אביו או אחיו של המשיב וכן ערבויות כספיות מתאימות.

כפוף לבדיקת אמינות המפקחים אני מקבל את ההצעה באורח עקרוני וקובע כי המשיב ישוחרר בערובה שתנאיה הם אלה:
א.
שהות 24 שעות ביממה
בכתובת מסוימת בפיקוח מלא של המפקח שיקבע על ידי.
ב.
הפקדת סך 30 אלף ₪ במזומן או בערבות בנקאית.
ג.
ערבות צד ג' בסכום של 30 אלף ₪ ניתנת לפיצול בין שני ערבים.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ד (10 באוגוסט 2004) במעמד הצדדים


דר' עודד מודריק
, שופט








בש בית משפט מחוזי 92364/04 מדינת ישראל נ' סבאר בן יאסר גבאלי (פורסם ב-ֽ 10/08/2004)