פסקי דין על איסתא ליינס חברת הנסיעות של הסטודנטים | פסקי דין על שירי בהיר

5857/00 א     22/05/2003




א 5857/00 איסתא ליינס חברת הנסיעות של הסטודנטים נ' שירי בהיר




בתי המשפט
בית משפט השלום ירושלים
א 005857/00



בפני
: כבוד השופט שמעון פיינברג

בעניין:
איסתא ליינס חברת הנסיעות של הסטודנטים



ע"י ב"כ עוה"ד סמוראי רון


התובעת

נגד



1 . שירי בהיר

ע"י ב"כ עוה"ד ציבין נחמה

2 . עמית ניסל


הנתבעים

פסק דין


1. פסק-דין זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, וזאת על יסוד הסכמת הצדדים.

הרקע

2. בפני
תביעה שהגישה חברת הנסיעות איסתא (להלן: התובעת), כנגד הנתבעים, באשר לכרטיס טיסה שנוצל אך תמורתו לא שולמה. העובדות שלהן טוענת התובעת הן כדלקמן: הנתבעת מס' 1, גב' שירי בהיר
(להלן: הנתבעת), הזמינה מהתובעת כרטיס טיסה לארצות הברית, ומסרה לצורך התשלום את פרטי כרטיס האשראי של הנתבע מס' 2, מר עמית ניסל (להלן:הנתבע). הנתבע, לבקשת התובעת, טילפן לתובעת ואישר את החיוב. לאחר שכרטיס הטיסה נוצל במלואו, ביטל הנתבע את הרכישה מול חברת האשראי, וכתוצאה מכך חויבה התובעת על סך סכום הרכישה.
מטעם התובעת, הוגש תצהירה של גב' חגית שטרן, המשמשת כסוכנת מכירות של התובעת. בתצהירה, טוענת גב' שטרן כי הנתבעת מסרה באמצעות הטלפון את פרטי כרטיס האשראי של הנתבע. לטענתה, על פי הנהלים באותה העת, היה עליה לקבל את אישורו של בעל הכרטיס בכתב, באמצעות הפקס, טרם מסירת כרטיסי הטיסה. גב' שטרן מודה שהיא אינה זוכרת אם שוחחה עם הנתבע, אולם מצהירה כי לאור הנהלים הנ"ל, לא היתה מוסרת לנתבעת את כרטיסי הטיסה ללא קבלת אישור בפקס מאת בעל הכרטיס, הוא הנתבע. עם זאת, לטענתה, לא עלה בידי התובעת לאתר אישור זה.

לתצהירה של גב' שטרן צורף מכתב ששלחה חברת ויזה כ.א.ל אל התובעת, ובו היא מציינת כי ביטלה את העסקה, נשוא התביעה, לאור הצהרת הנתבע כי הוא לא ביצע עסקה זו. החברה נימקה את ביטול העסקה בכך שעסקה בה מדובר היא עסקה במסמך חסר, כמשמעה בחוק כרטיס חיוב התשמ"ו-1986, ולפיכך, ניתן לבטל את העסקה בעקבות הודעת הלקוח.

3. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה ובתצהירה כי בינה ובין הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים קשר רומנטי חד צדדי, שבמהלכו הציע לה הנתבע כרטיס טיסה לארצות הברית. הנתבעת מודה בכתב ההגנה כי היא זו שהזמינה את כרטיס הטיסה, אך לטענתה, הודיעה לפקידה במקום כי התשלום יבוצע על ידי הנתבע. לגרסתה, פרטי כרטיס האשראי של הנתבע מעולם לא היו בידיעתה, ולפיכך, לאור בקשתה של התובעת, הנתבע טילפן בעצמו אל הסוכנות, מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו, ואישר את החיוב בגין ההזמנה.
הנתבעת מוסיפה כי לולא הובטח לה שהנתבע ישלם בעבור הטיסה, לא היתה טסה לארצות הברית.

4. הנתבע מכחיש בכתב ההגנה כי אישר את ביצוע ההזמנה נשוא התביעה. לטענתו, עסקה זו בוצעה ללא ידיעתו. בתצהירו, הודה הנתבע כי בינו לבין הנתבעת היה קשר רומנטי אולם לטענתו, קשר זה, שנמשך שנתיים, תם בתחילת חודש נובמבר בשנת 1997. אם כך, טוען הוא כי העסקה בוצעה לאחר שהשניים נפרדו זה מכבר.

התביעה כנגד הנתבע

5. כנגד עדותו של הנתבע עומדת עדותה של סוכנת הנסיעות, גב' שטרן, שככל הנראה היא זו שביצעה את מכירת הכרטיס מטעם התובעת, וכן עדותה של הנתבעת, לפיהן הנתבע התחייב, בדרך זו או אחרת, לשלם בעבור כרטיס הטיסה.

6. גב' שטרן הצהירה, כאמור, בניגוד לנטען בכתב התביעה, כי היא אינה זוכרת אם קיבלה מהנתבע את האישור לחיוב באמצעות הטלפון. לגרסתה, בהסתמך על הנוהל שהיה קיים בעת ההזמנה, היה עליה לקבל מהנתבע אישור באמצעות הפקס, ולפיכך, היא מסיקה כי אישור שכזה נתקבל ממנו טרם ביצוע העסקה. אחזור ואציין כי התובעת טרם מצאה מסמך זה.

7. לעדותה של גב' שטרן, לא יחסתי משקל רב, מהנימוקים המפורטים להלן:

א. הגירסה המועלית בתצהירה של העדה, לפיה התקבל ככל הנראה אישור מהנתבע באמצעות פקס, הינה גירסה כבושה: בכתב התביעה נטען כי הנתבע שוחח עימה באמצעות הטלפון ואישר את הרכישה.
ב. גב' שטרן הודתה בעדותה בית המשפט (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.12.01, ש' 14) שהיא אינה זוכרת את המקרה הספציפי, ועדותה מבוססת על נוהל שהיה קיים במקום. לכן, לא הובאה כל עדות מטעם התובעת על כך שהנתבע אישר בפני
ה את התשלום באמצעות הטלפון או הפקס.
ג. העדה סתרה בבית המשפט את האמור בסעיף 6 לתצהירה, לפיו הנתבעת מסרה לה את פרטי כרטיס האשראי של הנתבע. בעדותה, טענה העדה כי הנתבעת מסרה לה את מספר הפקס שלו בלבד.

8. הנתבעת העידה כי לא היא זו ששלחה באמצעות הפקס את פרטי כרטיס האשראי של הנתבע. הנתבעת העידה כי לאחר שהנתבע שלח את הפרטים לתובעת, טילפן אליה והודיע לה כי הרכישה בוצעה והיא יכולה לנסוע. מעדות זו עולה בעקיפין כי הנתבע היה זה ששלח את פרטי כרטיס האשראי בעצמו. עם זאת, גם הנתבעת שינתה את גרסתה ביחס לאופן שבו אמור היה הנתבע לאשר את מימון העיסקה. בכתב ההגנה ובתצהירה טענה הנתבעת, כי לאחר ביצוע ההזמנה אצל התובעת, טילפנה אל הנתבע ומסרה לו את מספר הטלפון של התובעת, כדי שיאשר באמצעותו את התשלום. עם זאת, לאחר ששינתה התובעת את גירסתה וטענה כי אישור התשלום בוצע באמצעות הפקס, העידה הנתבעת כי היא מסרה לנתבע את מספר הפקס של התובעת, על מנת שיאשר את הרכישה באמצעות הפקס. לפיכך, עדותה של הנתבעת, באשר לאישור הרכישה, על ידי הנתבע בכתב, גם היא גרסה כבושה.

9. טענתה של התובעת, העולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת, לפיה הנתבע התחייב לשלם בעבור הכרטיס, ולאחר מכן דיווח דיווח כוזב לחברת כרטיס האשראי, מייחסת לנתבע גם ביצוע מעשה פלילי של מרמה. במקרים מסוג זה, שבהם נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום ביצוע עבירה פלילית, על התביעה להוכיח את טענתה על ידי ראיות בעלות משקל מוגבר
(י.קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט- 1999, עמ' 1317).

10. לאור דלות הראיות לחובתו של הנתבע, ולאור השינויים שחלו בגרסאות התובעת והנתבעת גם יחד ביחס לטענה שהנתבע אישר את מימון את העיסקה, לא עמדה התובעת בנטל הבאת ראיות בעלות משקל מוגבר על מנת להוכיח שהדיווח של הנתבע לחברת האשראי, שלפיו לא ביצע את רכישת הכרטיס, היה דיווח כוזב. מנגד, נצמד הנתבע, לאורך כל הדרך, לגירסתו לפיה לא אישר את הרכישה בכל אמצעי שהוא.

11. לסיכום פרק זה, לא הביאה התובעת כל ראיה ישירה המעידה על כך שהנתבע היה זה שחתם על אישור בכתב למימון את העיסקה ושלחו באמצעות הפקס, או ראיה ישירה בדבר אישור שנתן באמצעות הטלפון. התובעת אמנם יכלה להסתמך על הראיה העקיפה שבעדותה של הנתבעת, על דברים שלטענת הנתבעת נאמרו לה על ידי הנתבע, המעידים על כך שאישר את הרכישה. אולם, לאור שינוי הגירסאות שחל אצל הנתבעת (המפחית את משקל עדותה), ובהעדר ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת מעשה המרמה המיוחס לנתבע, לעומת עדותו העיקבית של הנתבע שבה הכחיש מתן אישור למימון העיסקה, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה הדרוש כדי שניתן לחייב את הנתבע בעלות הכרטיס.

12. אשר על כן, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע.

התביעה כנגד הנתבעת

13. לצורך דיון בחבותה של הנתבעת אצא מתוך נקודת הנחה שגרסתה העובדתית של הנתבעת, על כל פרטיה, היא הנכונה.

א. עשיית עושר ולא במשפט

14. הנתבעת אמנם מודה כי קיבלה את כרטיס הטיסה על פי הזמנתה וניצלה אותו. אולם, עולה השאלה האם ניתן יהא לחייב את הנתבעת בעילת עשיית עושר ולא במשפט בהתבסס על טענתה שלפיה התחייב הנתבע לשלם בעבור הכרטיס. נראה לי שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה. לגרסת הנתבעת היא זכתה בכרטיס מכוח מתנה. זכייה שכזו היא בוודאי זכיה על פי דין, ולפיכך, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, שלפיו קבלה הנתבעת את הכרטיס "שלא על פי זכות שבדין". יצויין, כי בעת מתן המתנה הקנה הנתבע לנתבעת נכס שהיה שייך לו כדין, שכן אין חולק שבאותה העת חויב חשבונו בעבור הכרטיס. על פי גרסה זו, עומדת לתובעת, עילה חוזית כנגד הנתבע באשר להפרת החוזה עימה, וביטול התשלום, לאחר שהשירות שבגינו שולם נוצל. אשר על כן, אני דוחה את הטענה שלפיה יש לחייב את הנתבעת בעילת עשיית עושר ולא במשפט.




ב. העילה החוזית

15. הנתבעת אינה מכחישה כי היא היתה זו שהזמינה את כרטיס הטיסה מהתובעת (סעיף 6 לכתב ההגנה שלה). אקט הזמנת הכרטיס משמעו כריתתו חוזה בין התובעת לבין הנתבעת. מסירת הכרטיס על ידי התובעת לנתבעת היוותה קיום החוזה על ידי התובעת. מרגע זה, על הנתבעת חלה החובה לקיים את חלקה בחוזה, ולהבטיח את התשלום בגין השירות שקיבלה. הדבר דומה למצב שבו פלוני רוכש מאלמוני מוצר ומתחייב לשלם בעדו באמצעות שיק של חברו פלמוני. באם השיק לא יכובד, בידי אלמוני עומדת הבחירה באם לתבוע את פלמוני בתביעה שיטרית, או שמא, לתבוע את פלוני בתביעה חוזית על יסוד הסכם הרכישה שהוסכם ביניהם, כל עוד פלוני לא התנה כי החבות לתשלום התמורה תחול על אלמוני בלבד.

16. במקרה הנדון, טענה הנתבעת בתצהירה כי הודיעה לתובעת במפורש שהיא איננה אחראית לתשלום עבור הכרטיס. אולם טענה זו מהווה שינוי חזית (או, לחילופין, גירסה כבושה), משום שהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה. לפיכך, יש לדחות את הטענה ולקבוע כי הנתבעת לא סייגה את חבותה בעת שהתקשרה עם התובעת.

לפיכך, לתובעת קיימת עילה חוזית כנגד הנתבעת, באשר לתשלום החוב.

17. הנתבעת טוענת כי לולא מצג הנתבע, לפיו כרטיס הטיסה יינתן לה במתנה, היא לא היתה מבצעת עסקה זו בעצמה. טרונייתה של הנתבעת מופנית, כך נראה, כלפי הנתבע ולא אל התובעת. לפיכך, אין היא יכולה להתנער מחבותה החוזית לשלם לתובעת בעבור השירות שקיבלה ממנה, כאשר זו ביצעה את כל המוטל עליה על פי החוזה.

18. הנתבעת בחרה שלא להגיש הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע. עם זאת, אם אכן נכונה גרסתה של הנתבעת, ובינה לבין הנתבע קיים הסכם בעל פה למתן מתנה, אזי קיימת לה הזכות לתבוע מהנתבע את מימוש המתנה בתביעה נפרדת.

19. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת גרמה לנזק ראייתי, בכך שאיבדה את המסמך, שלטענתה נשלח אליה באמצעות הפקס, ובו אישר הנתבע כי יממן את הכרטיס. לכאורה, צודקת הנתבעת כי לו היתה התובעת שומרת על המסמך באופן ראוי, ומגישה אותו לבית המשפט, ניתן היה לדלות, מנתונים שונים המופיעים על גבי הפקס, מי היה זה ששלח את הפרטים וחתם על גבי הטופס. אולם, מהנימוקים שהובאו לעיל בעת הדיון בתביעה כנגד הנתבע, הגעתי למסקנה כי אין כל ראיה לכך שאכן ניתן אישור בכתב על ידי הנתבע שנשלח אל התובעת. כזכור, הן התובעת והן הנתבעת טענו בכתבי הטענות שלהן כי אישור הנתבע לממן את רכישת הכרטיס ניתן בטלפון. גב' שטרן לא העידה שאכן היה אישור שנשלח באמצעות פקס, אלא רק שקיים נוהל אצל התובעת לדרוש אישור שכזה (ואין כל ראיה שהנוהל קוים במקרה זה). הנתבעת העידה רק על מה ששמעה מהאחרים על האישור שניתן על ידי הנתבע. גם אם עדות שמיעה זו היתה מתקבלת, לא העידה הנתבעת ששמעה מהתובעת או מהנתבע שאכן הגיע לתובעת אישור בפקס (להבדיל מאישור בעל פה) מאת הנתבע, המאשר את מימון העיסקה.
לאור כל האמור, ובהעדר ראיה לכך שאכן היה מסמך אצל התובעת, שבו אישר הנתבע שיממן את הכרטיס, שאבד, הטענה בדבר נזק ראיתי נדחית.

ג. הערה לפני סיום

20. לאור חומרת ההאשמות שבין הנתבעת לנתבע, אני מוצא לנכון לציין כי בחיוב הנתבעת לשלם לתובעת את סכום החוב, אין כדי להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני זו של הנתבעת, אלא שגרסתה של הנתבעת, לבדה, מקימה עילה לחייבה בתשלום לתובעת.

סיכום

21. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת ודוחה את התביעה כנגד הנתבע. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,200 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה, 28.3.00, בתוספת אגרת תביעה (255 ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בסך 610 ש"ח + מע"מ. התובעת תשלם לנתבע הוצאת משפט בסך 400 ש"ח.

המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לכל הצדדים.
ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ב (22 בינואר 2002) בהעדר הצדדים.


שמעון פיינברג
, שופט










א בית משפט שלום 5857/00 איסתא ליינס חברת הנסיעות של הסטודנטים נ' שירי בהיר (פורסם ב-ֽ 22/05/2003)