פסקי דין על אבו ליל סלימאן | פסקי דין על מועצה מקומית עין מאהל

1204/08 דמ     28/08/2008




דמ 1204/08 אבו ליל סלימאן נ' מועצה מקומית עין מאהל




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
דמ 1204/08


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


28/08/2008




בעניין
:
אבו ליל סלימאן


ע"י ב"כ עוה"ד
עואודה עלא

התובע


נ
ג
ד




מועצה מקומית עין מאהל


ע"י ב"כ עוה"ד
דהאמשה ג'מאל

הנתבעת


פסק דין

1.
לפניי תובענה המוגשת מטעם התובע, בה עותר הלה לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת שכר,
עקב הלנת הגמלה המגיעה לו בתקופה מחודש 1/07 ועד חודש 12/07 (כולל), זאת מן המועד בו היתה הנתבעת אמורה לשלם לתובע את גמלת הפנסיה בגין כל חודש וחודש במהלך התקופה האמורה ועד למועד התשלום בפועל. בית הדין התבקש, בנוסף, לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק על סכום פיצוי ההלנה, מן היום בו שולמה הגמלה בפועל ועד למועד בו ישולם פיצוי הלנת השכר בגין כל חודש וחודש.

2.
מטעם הנתבעת הוגש כתב הגנה, בו נטען כי דין התביעה להידחות על הסף ו/או לגופה. הנתבעת טענה כי הגמלה לה זכאי התובע בתקופה נשוא התביעה שולמה לו במלואה, וכי ככל שחל איחור בתשלום הגמלה בחלק מהחודשים נשוא התביעה הרי שהאיחור היה לימים ספורים בלבד, ובוודאי שלא היה איחור של חודשים, כפי שנטען בכתב התביעה. לא זו אף זו, התובע אף עמד ביתרת זכות בחלק מהתקופה, והנתבעת שילמה לתובע מפרעות עוד בטרם חל המועד החוקי לתשלום השכר (לדוגמא: ביום 31/3/07 שולמה לתובע מפרעה, בעקבותיה עמד התובע ביתרת זכות).

לחילופין, נטען על ידי הנתבעת כי היה ובית הדין יפסוק כי התובע זכאי לתשלום פיצוי הלנת שכר, כי אז בית הדין מתבקש להשתמש בסמכותו ולהורות על ביטול פיצוי הלנת השכר כליל, ולחילופי חילופין – להורות על הפחתתם, עד לאפס, מאחר והעיכוב בתשלום הגמלה לה זכאי התובע יסודו בנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת, לרבות אי-העברת התקציבים המגיעים לנתבעת מאת משרדי הממשלה השונים במועד; הפליית הנתבעת לרעה לעומת רשויות מקומיות אחרות; נגד הנתבעת ננקטו הליכים מהליכים שונים ועל חשבונותיה וכספיה הוטלו עיקולים לטובת נושים שונים; הכנסותיה של הנתבעת מציבור תושביה דלות במיוחד, בין היתר בשל המיתון השורר במשק ונוכח שחלק ניכר מהאוכלוסיה בתחומה המוניציפלי של הנתבעת מורכב ממשפחות ברוכות ילדים ונתח בלתי מבוטל מתושביה מובטל; מצבה הכלכלי הקשה והגרעון המתמשך בתקציבה של הנתבעת גרמו להלנת שכרם של עובדיה מעת לעת, והתובע בכללם; חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי הלנת שכר לתובע יעמיס על קופת הנתבעת, עלול להביא לקריסתה ולסיכול המהלכים אשר ננקטו להבראת הנתבעת, ואף עלול לגרום לנתבעת לנקוט הליכים רוחביים, לרבות פיטורי עובדים וקיצוץ במשכורות.

3.
במעמד הדיון אשר התקיים בפני
י ביום 13/4/08, ולאחר שהצדדים ו/או באי-כוחם שטחו את טיעוניהם, בית הדין הורה לצדדים כי יבואו בדברים לעניין המועדים בהם שולמה הגמלה לתובע ולעניין גובה השכר (הגמלה) הקובע לצורך חישוב פיצוי הלנת השכר. כמו כן, נתבקשו הצדדים להודיע עמדתם באשר להמשך ההליכים בתיק, לרבות לעניין מתן

פסק דין
לפשרה, לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

4.
ביום 27/4/08 הוגשה מטעם הצדדים הודעה מוסכמת, לפיה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שהמועדים בהם שולם השכר (הגמלה) לתובע הם כמפורט בכרטסת הנתבעת.

הצדדים הוסיפו והודיעו כי הגיעו להסכמה דיונית, ולפיה בית הדין יפסוק בתובענה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט, לפי שיקול דעתו, על סמך כתבי בי-דין שהוגשו מטעם הצדדים ועל סמך סיכומים בכתב אשר יוגשו מטעמם, בצירוף מסמכים רלבנטיים.

5.
בית הדין בהחלטתו מיום 27/4/08 אישר הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה, והורה לצדדים כי יצרפו לסיכומיהם רשימה מוסכמת של מועדי תשלום השכר וגובה השכר בגין כל חודש בתקופה נשוא התביעה.

הסיכומים מטעם התובע הוגשו ביום 5/5/08. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 15/7/08.

6.
ייאמר מיד כי לסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים לא הוגשה רשימה מוסכמת של המועדים בהם שולם השכר ו/או גובה השכר. הצדדים הסתפקו בצירוף כרטסת הנתבעת לעניין המועדים בהם שולם השכר, ללא התייחסות לעניין גובה השכר בגין כל חודש !

7.
לאחר עיון בכתבי בי-דין אשר הוגשו מטעם הצדדים, לרבות בסיכומים ובמסמכים אשר הוגשו מטעמם, ולאחר ששמעתי את הצדדים ו/או נציגיהם, נחה דעתי כי דין התביעה לתשלום פיצוי הלנת שכר להתקבל, באופן חלקי, כפי שיפורט להלן:


א.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר (הגמלה). השכר עליו יחול פיצוי הלנה בשיעור האמור הוא השכר נטו, לאחר ניכוי הסכומים אשר ניכויים מותר על-פי דין (לרבות עבור מס הכנסה וביטוח לאומי).

ב.
פיצוי הלנה כאמור לא יחול על רכיבי השכר המהווים החזר הוצאות או זכויות סוציאליות (כגון: דמי הבראה, קצובת ביגוד, החזר הוצאות נסיעה, החזר הוצאות טלפון וכיוצ"ב).

ג.
פיצוי הלנה בשיעור האמור יחול על השכר בגבולות תקרת השכר הממוצע במשק הידוע ביום ביצוע התשלום בפועל. יתרת השכר המולן, שהיא מעבר לשכר הממוצע במשק, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

ד.
לעניין זה, השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הלנת השכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית, כאמור לעיל, הוא השכר הנקוב בתלושי השכר אשר הונפקו עבור התובע על ידי הנתבעת.

ה.
פיצוי הלנה כאמור יחול מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר של כל חודש, החל מחודש 1/07 ועד חודש 12/07 (כולל), ועד למועד תשלומו בפועל, כמפורט בכרטסת הנתבעת אשר צורפה לסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, זאת בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים.

ו.
לסכום פיצוי ההלנה לו זכאי התובע בגין כל חודש וחודש, כמפורט לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד בו שולם השכר בגין כל חודש בפועל (כמפורט בכרטסת הנתבעת) ועד למועד בו ישולם פיצוי הלנת השכר.

ז.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם לתובע תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.



8.
בפסיקת שיעור פיצוי הלנת השכר נלקחו בחשבון השיקולים דלהלן:


א.
התובע הינו גמלאי של הנתבעת וקרן השכר (הגמלה) המגיע לו בגין החודשים נשוא התובענה דנן שולמה לו באיחור, במועדים המפורטים בכרטסת הנתבעת אשר צורפה לסיכומים מטעם הצדדים.

ב.
התובע הגיש תביעתו המתייחסת למספר חודשים, שנה תמימה, במרוכז, אך ורק ביום 28/2/08.

ג.
נלקחו בחשבון מכלול טענות התובע, לרבות הטענה כי תשלום השכר (הגמלה) המגיע לו הולן וממשיך להיות מולן חדשות לבקרים, כאשר פניותיו לנתבעת, בין בעצמו ובין באמצעות באי-כוחו ו/או אחרים לא הועילו; נלקחה בחשבון בפרט הטענה שעיקר הגמלה המגיעה לתובע, בשיעור של 92.5 %, מועבר לנתבעת מדי חודש על ידי אוצר המדינה, זאת עקב ובגין שנות עבודתו במשרד החינוך, כאשר חלקה של הנתבעת בתשלום הגמלה הינו מזערי בלבד (בשיעור של 7.5 %). יחד עם זאת, הנתבעת אינה משלמת את הגמלה לתובע במועד, זאת למרות שעיקר הסכום משולם לה מדי חודש, בזמן, על ידי אוצר המדינה, דבר המעיד על עשיית שימוש לא תקין ושלא כדין בכספיו של התובע לצרכיה השונים של הנתבעת; נלקחה בחשבון גם טענת התובע כי פנה לא אחת אל הנתבעת בדרישה ליתן את הסכמתה בכתב למשרד האוצר בכדי להעביר את הגמלה, בשיעור של 92.5 %, המשולם על ידי משרד האוצר ישירות לידיו, זאת בכדי למנוע עיכובים נוספים בקבלת שכרו, אם כי פניותיו אלו לא זכו למענה ו/או להתייחסות ענייניים מטעם הנתבעת; כן נלקחה בחשבון ההשלכה שיש בהלנת השכר על מצבו הכלכלי של התובע, לרבות הנזקים אשר נגרמו לו ולבני משפחתו בגין כך, הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי; קשיי המחיה היומיומיים בהם נתקל התובע עקב הלנת שכרו; הטענה כי מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, ושל כלל הרשויות המקומיות, ומצב המיתון השורר במדינה מזה חודשים ואף שנים אינם מעניינו של התובע, ואין להשית את עול המיתון במשק והמחסור בתקציבים על עובדי הרשויות, אשר ממשיכים לבצע את עבודתם נאמנה, חרף אי-תשלום שכרם כלל ו/או תשלומו באיחור ניכר; הטענה כי פסיקת בתי הדין לעבודה בתקופה האחרונה, והפחתת שיעור פיצוי ההלנה עד למינימום, גרמה, למעשה, להישנות תופעה נפסדת זו של הלנת שכרם של עובדי הרשויות המקומיות ואפקט ההרתעה, אשר עמד ביסוד פסיקת פיצויי הלנת שכר, חדל מלהתקיים.

ד.
מאידך, נלקחו בחשבון טענות הנתבעת, כפי שפורטו בכתב ההגנה ובסיכומים אשר הוגשו מטעמה. בעיקר, שקלתי טענת הנתבעת לפיה השכר (הגמלה) בגין החודשים נשוא התובענה דנן שולם במלואו (קרן); כן נלקחה בחשבון הטענה כי האיחור היה לפרק זמן קצר, יחסית לאיחורים בתשלום השכר שהיו בשנים עברו; נלקחה בחשבון הטענה כי האיחור בתשלום השכר יסודו בנסיבות שלנתבעת לא היתה שליטה עליהן, וכן הטענה לפיה השתת פיצויי הלנת שכר על הנתבעת אך תוסיף למעמסה הכלכלית בה שרויה הנתבעת, לא תקדם כל אינטרס הרתעתי, תביא לקיצוצים נוספים ואף עלולה להביא לפיטוריהם של עובדים ולעיכוב נוסף בתשלום השכר המגיע לעובדי וגמלאי הנתבעת, והתובע בכללם; הטענה כי פסק-דינה של כבוד הנשיאה (כבוד השופט ורד שפר) בתיק עב 1867/02 אינו יכול לשמש לצורך פסיקת שיעור פיצוי ההלנה בתיק זה, בין היתר, מאחר ופסק דינה של כבוד הנשיאה יסודו באי-הצגת ראיות ומסמכים לתמיכה בטענות הנתבעת, בין היתר, לעניין נקיטת הליכי הבראה, כשלסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת מוגשים המסמכים המעידים על מצבה של הנתבעת.

ה.
סמכותו של בית הדין להורות על הפחתת או ביטול פיצויי הלנת שכר על-פי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 המורה בזו הלשון:
"בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." (ההדגשה שלי - ס.ש.).

ו.
על שיקול דעתו של בית הדין בפסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם נאמר בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (לא פורסם) (להלן: "הלכת מכון בית יעקב"), כי עצם העובדה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר מוזכרים נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי הלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב אנו מוצאים סקירה של ההלכה הפסוקה ולפיה נפסק, בעבר, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה, זאת מן הטעם שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד ולהבטיח את מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יחד עם זאת, נפסק, כי לבית הדין נתון שיקול דעת ועליו להפעילו, ובעשותו כאמור על בית הדין לבחון את תום לבו של העובד, תום לבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרו של העובד, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרו של העובד, במועד. כמו כן, ייתן בית הדין דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה של פיצוי הלנת שכר, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה, תוך התייחסות למידת הפגיעה. בית הדין ייתן דעתו, כמובן, לפגיעה בעובד והנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו.

ז.
מעיון בכתב ההגנה ובסיכומים אשר הוגשו מטעם הנתבעת על נספחיהם, אנו למדים כי הנתבעת שרויה בגירעון כספי מזה זמן. הנתבעת מפנה אצבע מאשימה, בין היתר, כלפי משרדי הממשלה והקיצוץ המתמשך בתקציבים ובמענקים המיועדים לנתבעת. הנתבעת הדגישה כי על הכספים אשר הגיעו לה ממקורות שונים, ובעיקר ממשרדי הממשלה ואוצר השלטון המקומי, הוטלו חדשות לבקרים עיקולים לטובת נושים מנושים שונים, לרבות ספקים, קבלנים, עובדים ואף לטובת רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הוסיפה וציינה כי הופלתה לרעה, במשך שנים, כדוגמת רשויות מקומיות אחרות מהמגזר הערבי, לעומת רשויות מקומיות במגזרים האחרים, והתקציבים שאושרו לגביה היו פחותים מאלה אשר אושרו לרשויות אחרות, ובכל מקרה, תקציביה עוכבו על ידי משרדי הממשלה ו/או גורמים אחרים, ללמדנו שלא היתה לנתבעת כל שליטה על הנסיבות אשר הביאו לאיחור בתשלום שכרם של עובדיה. המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הנתבעת הביא לשיתוק פעילותה כליל, וזו פסקה מלספק את השירותים הבסיסיים לתושביה. כתוצאה, חויבה הנתבעת ליישם תוכנית הבראה, אשר אושרה על ידי משרד הפנים. על שם הנתבעת מתנהל תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, במסגרתו ניתן צו תשלומים חודשי לכיסוי חובותיה של הנתבעת כלפי ציבור נושיה, בו עומדת הנתבעת.

ח.
סבורני כי הנסיבות המפורטות בסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת מהוות "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה", המצדיקות הפחתת פיצויי הלנת השכר, אך לא ביטולם (ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן ואחרים). לפיכך, ולאחר ששקלתי את הפגיעה והנזק אשר נגרמו לתובע אל מול הנסיבות אשר הביאו להלנת השכר (הגמלה) המגיע לתובע, על ידי הנתבעת, ולאחר עיון במכלול המסמכים אשר הוצגו מטעם הצדדים, לרבות בתוכנית ההבראה אשר צורפה לסיכומים מטעם הנתבעת, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת (על אף האמור בפסק-דינה של כבוד הנשיאה) לשלם לתובע פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר המולן. כאמור הפיצוי לא יחול על רכיבים המהווים החזר הוצאות או זכויות סוציאליות, הכל כמפורט בסעיף 7 לעיל.


9.
הסכומים המגיעים לתובע בגין פיצוי הלנת שכר ו/או בגין הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לסעיף 7 לעיל, יחושבו ע"י הנתבעת תוך 14 ימים מיום קבלת פסק הדין. התחשיב יישלח ישירות אל בא-כח התובע, תוך מתן אפשרות לבדקו.

אם לא תהיה התנגדות מטעם התובע תוך 14 ימים מיום קבלת התחשיב, כי אז תשלם הנתבעת לתובע, תוך 14 ימים מאותו מועד את הסכומים כאמור, כשהם משוערכים ליום התשלום.

היה ותתעורר מחלוקת בין הצדדים לגבי התחשיב, יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין, בעניין זה בלבד, אך זאת לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה אחרון זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.


ניתן היום כ"ז באב, תשס"ח (28 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים

.




סלווא שאמי
, רשמת








דמ בית דין אזורי לעבודה 1204/08 אבו ליל סלימאן נ' מועצה מקומית עין מאהל (פורסם ב-ֽ 28/08/2008)