פסקי דין על ויולית בשארה פראג' | פסקי דין על אימן אליאס

1143/06 דמ     01/09/2008




דמ 1143/06 ויולית בשארה פראג' נ' אימן אליאס




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
דמ 1143/06


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


01/09/2008




בעניין
:
ויולית בשארה פראג'


ע"י ב"כ עוה"ד
עארף עלי

התובעת


נ
ג
ד




אימן אליאס


ע"י ב"כ עוה"ד
ח'מאיסי עימאד

הנתבע


החלטה


1.

לפניי תובענה לתשלום החזר שכר אשר שולם ביתר, לטענת התובעת, בסך של 5,585 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש 2/00 ועד ליום התשלום המלא בפועל.


נטען על ידי התובעת כי הנתבע הגיש נגדה, במסגרת תיק עב 1746/01, תביעה לתשלום שכר עבודה ורכיבים נוספים.

במסגרת פסק הדין אשר ניתן ביום 22/8/04 בתיק עב 1746/01 הנ"ל, קבע בית הדין (מפי כבוד השופט חיים ארמון) כי התובעת שילמה לנתבע תשלומי יתר בגין שכר עבודה בסך של 5,585 ₪ נכון לחודש 2/00 (סעיף 39 לפסק הדין מיום 22/8/04).

בעקבות מתן פסק הדין, פנתה התובעת לנתבע בדרישה להשיב לה את הסכום ששולם לו ביתר, על-פי פסק הדין, אם כי הנתבע סירב לעשות כן.


מכאן התביעה בתיק דנן.

2.

הנתבע טען, בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו, כי דין התביעה להידחות על הסף ו/או להימחק על הסף, בין היתר מאחר וכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגד הנתבע; התביעה קנטרנית וטרדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; התביעה הוגשה בשיהוי רב ובלתי מוצדק; התובעת מנועה מלהגיש תביעתה מחמת השתק, מניעות וויתור;


לחילופין, נטען על ידי הנתבע כי דין התביעה להידחות לגופה, בציינו כי בית הדין לא קבע בפסק-דינו מיום 22/8/04 כי הנתבע קיבל שכר ביתר, אלא רק דחה את טענת הנתבע ולפיה לא שולם לו שכרו בארבעת החודשים האחרונים. בכל מקרה, טען הנתבע, בית הדין טעה בחישוביו בפסק-דינו לעיל.

זאת ועוד, אפילו תוכיח התובעת כי שילמה לנתבע שכר ביתר, אין בדבר כדי להוות עילת תביעה, שכן התשלום ביתר, ככל שהיה, בוצע מרצונה החופשי של התובעת.

3.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11/12/06, ובתשובה לשאלת בית הדין מהו המקור המשפטי עליו נסמכת התביעה של התובעת, ביקש בא-כח התובעת להגיש עמדתו בכתב. בית הדין נעתר לבקשה, תוך מתן זכות תשובה לבא-כח הנתבע.

4.

בהודעה שהוגשה מטעם התובעת נטען כי עילת התביעה בתובענה נשוא התיק דנן יסודה בתשלומי היתר, כפי שנקבעו בפסק הדין שניתן בתיק עב 1746/01 בהסתמך על הראיות שהוצגו בפני
בית הדין, כשעל פסק-דין זה לא חלק הנתבע ולא ערער ולמעשה הפך ל

פסק דין
חלוט.


התובעת הוסיפה וטענה כי על הנתבע חלה החובה להשיב את הסכומים שקיבל ביתר מאת התובעת, בין היתר, בהסתמך על סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט -1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") ו/או מכח סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") ו/או כל דין רלבנטי אחר.


התובעת הוסיפה וטענה כי הינה זכאית להשבה, מכח סעיף 25 לחוק הגנת השכר, המתיר למעסיק לנכות משכרו של העובד מקדמות וכל חוב אחר בו חב כלפי מעסיקו, במקרה בו חדל העובד לעבוד בשירות המעסיק.

5.

הנתבע, בתשובתו, דחה את טענות התובעת וטען, בין היתר, כי בית הדין לא קבע בפסק דינו בתיק עב 1746/01 הנ"ל כי הנתבע קיבל שכר ביתר, כי אם רק שאין לקבל את טענת הנתבע ולפיה לא קיבל שכרו בארבעת החודשים האחרונים לעבודתו.


זאת ועוד, אפילו "נקבע" על ידי בית הדין כי שולמו לנתבע סכומים ביתר, אין בדבר כדי להוות עילת תביעה נגדו, שכן אין טענה של גניבה, מעילה, הטעיה וכו'.


ההודעה שהוגשה מטעם התובעת מהווה הרחבת חזית התביעה, שכן אין כתב התביעה מצביע, כהוא זה, על עילת תביעה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכח חוק החוזים. הנתבע הוסיף וטען כי תשלום שכר עבודה, אפילו ביתר, אינו מהווה עשיית עושר ולא במשפט, שכן השכר נתקבל עבור עבודה שבוצעה עבור התובעת. באשר להוראת סעיף 21 לחוק החוזים, נטען כי אין תחולה להוראה זו על המקרה דנן, שכן סעיף זה דן בהשבה לאחר ביטול חוזה, דבר שאינו מתקיים במקרה בו עסקינן.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי, לא בלי היסוס, לדחות את בקשת הנתבע לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף, וליתן לתובעת את יומה בבית הדין.

7.

מבלי שהדבר יתפרש כהבעת עמדה לעניין קביעותיו וממצאיו של בית הדין בפסק-דינו מיום 22/8/04, דעתי היא כי אין באמור בסעיף 39 לפסק הדין, לכשעצמו, כדי להוות בידי התובעת עילה לתביעה כנגד הנתבע.


הקביעה כי לנתבע שולם שכר עבודה בסכום העולה על השכר המוסכם, כפי שנקבע בפסק הדין, לכשעצמה, אינו מהווה "זכות" שבדין המקנה בידי התובעת עילת תביעה כנגד הנתבע.

8.

באשר לטענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע להשיב את השכר אשר שולם לו ביתר, כפי שנקבע בפסק הדין מיום 22/8/04, מכח חובת ההשבה הקבועה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, סבורני כי מדובר בעילת תביעה הראויה להידון ולהתברר במעמד הדיון בתובענה לגופה.


השאלה אם הנתבע קיבל כספים שלא על פי זכות, כלשון סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, כטענת התובעת, וכן השאלה אם לא התקיימו נסיבות הפוטרות את הנתבע מחובת ההשבה, כטענת הנתבע, הן שאלות הראויות להתברר לגופן.


משכך, לא ראיתי מקום לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף.

9.

השאלה אם חלות בעניינם של בעלי הדין הוראות חוק החוזים, ובפרט סעיף 21 הימנו, לרבות השאלה אם עניין לנו בהסכם בין הצדדים שבוטל (במקום שיתקיימו יחסי שותפות נקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד !) אף הן שאלות הראויות לדיון לגופן, יהיו הסיכויים כי טענות אלו תתקבלנה אשר יהיה.

10.

כלל ידוע והלכה פסוקה הם כי בית הדין יימנע, ככל הניתן, להכריע בתובענה בשלב מקדמי זה ובטרם נידונה לגופה. נפסק כי "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה,
שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה." (ר' ספרו של אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמודים 140-138).

11.

לאור האמור לעיל, ולאחר שנתתי את דעתי להלכה הפסוקה הן בעניין סילוק תביעה על הסף והן בעניין חיוב עובד בהשבת כספים אשר שולמו ביתר על ידי המעסיק, כמו גם לעובדה כי בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם התובעת בהליך הקודם אשר התנהל בין הצדדים לא נטענה טענת קיזוז לעניין הסכומים ששולמו ביתר, כטענתה, ולא הוגשה תביעה שכנגד להשבת הסכומים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה שאין לדחות ולא למחוק את התביעה על הסף בשלב זה, וליתן לבעלי הדין, ולתובעת בפרט, את יומם בבית הדין, ולו מטעמי הגינות וצדק.

12.

ואולם, ייאמר כבר עתה כי ככל שהתביעה תידחה, כי אז בית הדין ישקול חיוב התובעת בהוצאות משפט ממשיות בשל הטרדת הנתבע בהליך משפטי נוסף נשוא התיק בו עסקינן.

13.

לאור האמור לעיל, הריני קובעת את התביעה לדיון מהיר אשר יתקיים ביום 22/9/08 בשעה 13:30.


לדיון המהיר יתייצבו בעלי הדין באופן אישי, יצטיידו במסמכים הרלבנטיים לתובענה ויזמנו עדיהם.


ניתנה היום א' באלול, תשס"ח (1 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.




סלווא שאמי
, רשמת








דמ בית דין אזורי לעבודה 1143/06 ויולית בשארה פראג' נ' אימן אליאס (פורסם ב-ֽ 01/09/2008)