פסקי דין על בנסימון שלומי | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על עידו אריה |

6205/08 בש     01/09/2008




בש 6205/08 בנסימון שלומי נ' מדינת ישראל, עידו אריה




בעניין:

1



בתי משפט

בית משפט השלום נתניה
בש 006205/08


בפני
:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
תאריך:
01/09/2008



בעניין:
בנסימון שלומי



ע"י עוה"ד
פרידפרטיג

המבקש

נגד


מדינת ישראל



ע"י עוה"ד
עידו אריה

המשיבה


החלטה

1.
לפני בקשה להחזרת רכב תפוס שבבעלות המבקש. הרכב הוא מסוג פורד מונדאו, שנת ייצור 2003 (להלן: רכב הפורד). המבקש רכש אותו מבעליו הקודם תמורת כ- 60,000 ₪.

למבקש עסק של מסחר והשכרה של כלי רכב.

ביום 5.6.08 שכר מר יוסף חן (להלן: חן) מהמבקש את רכב הפורד, תמורת תשלום בסך
1000 ₪ עבור כל עשרה ימי השכרה. חן שילם למבקש 1000 ₪ במזומן, והמבקש הוציא חשבונית בהתאם. חן אף חתם על התחייבות כי הוא נוטל על עצמו את האחריות לכל הדו"חות לגבי הרכב, מעת שנמסר לידיו (המסמכים הללו צורפו לבקשה).
בעדותו מסר המבקש כי אין זו פעם ראשונה שהוא משכיר רכב לחן. לדבריו, הוא השכיר לחן מספר כלי רכב, במשך כשלושה חודשים, בתקופה שקדמה לתפיסת רכב הפורד על ידי המשטרה. עוד העיד המבקש כי לא היתה לו היכרות קודמת עם חן, אלא רק כשהלה החל לשכור אצלו כלי רכב.

2.
המשטרה תפסה את רכב הפורד בידי חן, בקשר עם חשד לעבירות התפרצות שביצע חן. כנגד חן ואחרים הוגש כתב אישום בתיק פ/ 3173/08, שטרם התקיימה בו הקראה.

בבקשה נאמר כי המדינה עתרה לחילוטו של רכב הפורד במסגרת ההליך הפלילי כנגד חן, למרות שהרכב שייך למבקש והושכר לחן במהלך העסקים הרגיל.

המבקש טוען כי הוא זר לחן ולמעשיו, כי אין כל קשר בינו לבין העבירות, שחן מואשם בהן, וכי אין הצדקה לבקש לחלט את רכבו אשר כאמור הושכר לחן במהלך העסקים הרגיל.

על כן מבקש המבקש להשיב לו את רכב הפורד.

3.
התובע אישר כי התביעה אינה חושדת במבקש, כי ידע על כוונותיו של חן להשתמש ברכב הפורד שהשכיר לו לביצוע עבירה, והיא מקבלת את גירסת המבקש, כי ההשכרה נעשתה במהלך הרגיל של עסקיו, ללא כל קשר לעבירה שמיוחסת לחן.



למרות זאת מתכוונת התביעה לבקש, במסגרת ההליך הפלילי, את חילוט הרכב, בשל עצם העובדה שנעשה בו שימוש לצורך ביצוע העבירה. התובע אישר כי הכוונה לבקש את חילוט הרכב היא הנימוק העיקרי להתנגדותה של התביעה להחזרתו למבקש.

התובע טען לעניין זה, כי התביעה אינה מבחינה בין מצב שבו הרכב ששימש לעבירה הוא רכב שכור, לבין מצב שבו מדובר ברכב שנמסר למבצע העבירה על ידי בן זוג, בן משפחה, או מכר; היינו - אדם שאינו זר לו. התובע טען כי גם לו היה הרכב שכור מחברת השכרה גדולה ומוכרת (כמו למשל: אוויס), היתה התביעה מבקשת את חילוטו.

4.
בשלב זה ביקש ב"כ המבקש להעלות טענה של הפלייה שעניינה: הסכמת התביעה להחזרת שני כלי רכב אחרים, שהיו מעורבים באותה פרשה, ואשר מצויים בבעלותם של אנשים קרובים לחשודים בהתפרצות.

להלן מספר פרטים הדרושים להבהרה: כתב האישום הוגש כנגד חמישה נאשמים (שני הראשונים בהם הם חן ובת זוגו).

מיוחס לנאשמים כי לשם ביצוע עבירת ההתפרצות הם השתמשו בשלושה כלי רכב:

א. רכב הפורד;

ב.
רכב מסוג מזדה ששייך לחברתו של הנאשם מס' 5;

ג.
רכב מסוג יונדאי ששייך לאמו של הנאשם מס' 4.

התובע אישר כי רכבי המזדה והיונדאי הוחזרו לידי בעליהם, בהסכמת התביעה, תחת תנאים מגבילים: לגבי רכב היונדאי - איסור כל דיספוזיציה והפקדת ערבות בסך
7,000 ₪, ולגבי רכב המזדה - איסור כל דיספוזיציה.
לאחר שהסתיים הדיון בבקשה, וב"כ המבקש כבר עזב את ביהמ"ש, ביקש התובע לתקן את פרטי המידע - לגבי רכב המזדה - שמסר במהלך הדיון בבקשה: לגבי רכב זה הסכימה התביעה להשיבו לבעליו, שהיא חברתו של הנאשם מס' 5, ללא כל תנאים מגבילים. התובע הגיש את הפרוטוקול וההחלטה של ביהמ"ש, ב-ב"ש 6253/08, שבה ניתן תוקף להסכמה זו (למותר לומר שהסכמת התביעה להשיב את רכב המזדה ללא כל תנאים תומכת בעמדתו של ב"כ המבקש).
למרות ההסדרים שהושגו, בהסכמת ההתביעה, להשבת שני כלי הרכב האחרים, שהיו מעורבים בעבירות בפרשה דנן, עומדת התביעה בהתנגדותה להשיב למבקש את רכב הפורד, אפילו בתנאים מגבילים.

הטעם לדבר, לדברי התובע, הוא כי השימוש שעשו הנאשמים ברכבי המזדה והיונדאי היה חד פעמי, ואילו ברכב הפורד השתמש חן שימוש ממושך.

ב"כ המבקש טען כי יש להבחין בין מצב דברים, שבו נמסר הרכב לשימוש הנאשם על ידי אדם קרוב לו, לבין מצב דברים של שימוש ברכב מושכר, כפי שהיה במקרה זה, כאשר

התביעה אינה חולקת כי הרכב הושכר לחן במהלך הרגיל של עסקו של המבקש, וכי אין למבקש כל קשר לחן ולמעשיו.

משנתפס רכב הפורד על ידי המשטרה, חדל חן לשלם למבקש את דמי השכירות, ובכך כבר נגרם למבקש נזק. הרכב מוחזק במגרש של המשטרה (נמסר למבקש כי שמשותיו שבורות), והמשך החזקתו גורם למבקש נזק נוסף.
ב"כ המבקש טוען, כי כשמדובר ברכב מושכר, שבעליו זר לנאשם ולמעשיו, אזי לא זו בלבד שיש להחזיר למבקש את רכבו, אלא שאין להעמיד כל תנאי מגביל לעניין זה.
בנסיבות שפורטו לעיל, עותר ב"כ המבקש שלא להעניק משקל רב לסיכוי שהתביעה תצליח בעתירתה לחלט את הרכב. בנסיבות כגון אלה, כאשר שוקלים את האיזון הראוי בין זכות הקניין של המבקש, לבין ההצדקה והסיכוי, שביהמ"ש יקבל את עתירת המדינה לחילוט הרכב - יש ליתן את הבכורה לזכות הקניין של המבקש ולפגיעה הבלתי מידתית בה.

5.
התובע הסתמך על ע"פ 6751/06 כדוגמה למקרה שבו אישר ביהמ"ש העליון חילוט של רכב שכור, שהיה מעורב בעבירה.

ב"כ המבקש טען, בצדק, כי הסתמכות זו שגוייה, כיוון שבאותו מקרה נדחתה טענתה העובדתית של המבקשת, כאילו השכירה את הרכב לנאשם. ביהמ"ש קמא קבע כי טענה זו לא נתמכה בתיעוד כלשהו, ואינו מאמין לה. משמע, על פי ממצאי העובדה, שביהמ"ש העליון לא התערב בהם - אין מדובר ברכב שכור, ועל כן אין

פסק דין
זה מהווה אסמכתא לענייננו.

ב"כ המבקש הסתמך על מספר החלטות של בתי משפט השלום, אשר מתוכן, הרלבנטית ביותר לענייננו היא החלטתה של כב' השופטת פוקס ב-ב"ש (חדרה) 751/07.

על פי החלטה זו, נעתרה בקשתם של המבקשים להשיב להם כלי באגר שבבעלות אחד מהם, למרות ששניהם היו גם הנאשמים בתיק פלילי בגין כרייה בלתי חוקית (אם כי באמצעות באגר אחר, שאף הוא הושב להם בתנאים מגבילים).

כב' השופטת פוקס מסתמכת על ההלכה ב-בש"פ 7715/97 חג'ג' ואח' נ. מדינת ישראל
ואח' (פ"ד נ"ב (1), 14), ולפיה גם כאשר רכב תפוס שייך לנאשמים עצמם, והמדינה מבקשת לחלטו - עדיין יש לבחון את הפגיעה בזכויות הקניין של הנאשמים, בשלב שבטרם מתן הכרעת הדין בהליך הפלילי, בדומה לאופן שבו בוחנים את שלילת חירותו של האדם הנאשם, באותו שלב.

במילים אחרות: החזקת הרכב התפוס אינה "מקדמה על חשבון עונש החילוט". אם ניתן להבטיח את מטרת החילוט באמצעים פחות דרסטיים מאשר המשך ההחזקה הפיזית בתפוס, אזי יש להשיבו למבקש, בכפוף לתנאים מתאימים, גם אם אותו מבקש הוא הנאשם בעבירה שבה מדובר.

בהתאם לכך - טוען ב"כ המבקש - כאשר אין מחלוקת, שרכב הפורד שייך למבקש, וכי המבקש הוא אדם זר, שהשכיר את הרכב לחן במהלך הרגיל של עסקו, וללא כל קשר למעשיו של חן; אזי אין לקבל את התנגדותה של התביעה להשבת הרכב למבקש, ואין אף מקום להתנות השבה זו בתנאים מגבילים.

6.
אין ספק שב"כ המבקש צודק בטיעונו לגבי עצם השבת הרכב למבקש, לנוכח הנסיבות שאינן במחלוקת, אשר פורטו לעיל, ובהתחשב בפסיקה שמורה על בחינתה של "חלופת תפיסה", גם כאשר בעל התפוס הוא הנאשם עצמו. מקל וחומר כך - כשבעל הרכב התפוס הוא אדם זר לנאשם, וכאשר יש הסבר לגיטימי, שנתמך במסמכים ואף הוא אינו במחלוקת, לגבי הנסיבות שבהן נמסר הרכב לנאשם (במקרה דנן: השכרה).

אשר לשאלה: האם ראוי להתנות את השבת הרכב למבקש בתנאים מגבילים. כאמור, התובע טען כי גם לו היה מדובר בהשכרת הרכב אצל חברה כמו "אוויס", היתה התביעה מבקשת את חילוטו. פסק הדין, שעליו הסתמך התובע על מנת לתמוך בעמדתו בדבר הסיכוי שביהמ"ש אמנם יקבל עתירה לחילוט הרכב, במקרה של השכרה, אינו תומך בעמדה זו, כפי שבואר לעיל. התובע לא הראה כי יש סיכוי גבוה לכך, שביהמ"ש אמנם יורה לחלט רכב ששייך למשכיר, בנסיבות של השכרה רגילה, כפי שהתקיימו במקרה דנן.

מעבר לכך, אני סבורה כי יש לקבל את טענת-ההפלייה שהעלה ב"כ המבקש, לאחר שהסתבר כי התביעה הסכימה להשיב את רכב המזדה לחברתו של הנאשם מס' 5, ללא כל תנאים מגבילים.

אם התביעה הסכימה לכך, כשבעלת הרכב היא בת זוגו של אחד הנאשמים - מקל וחומר שיש לנהוג כך לגבי בעל רכב הפורד, שהוא זר לנאשם (חן), ושהשכיר לו את הרכב בתנאי השכרה רגילים, במהלך עסקו.

7.
על פי כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה למשטרה להשיב למבקש את רכב הפורד מושא הבקשה.

8.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

[תשומת ליבו של ב"כ המבקש מופנית למידע המתקן, לגבי רכב המזדה, כמפורט בסעיף 4 לעיל].

ניתנה היום א' באלול, תשס"ח (1 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
006205/08בש 132 פ.ש.







בש בית משפט שלום 6205/08 בנסימון שלומי נ' מדינת ישראל, עידו אריה (פורסם ב-ֽ 01/09/2008)