פסקי דין על סעיד הייב | פסקי דין על סעוד הייב |

3436/00 בשפ     26/05/2000




בשפ 3436/00 סעיד הייב, סעוד הייב נ' מדינת ישראל





ב
בית המשפט העליון
בירושלים

בש"פ 3436/00


בפני
: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


העוררים: 1. סעיד הייב
2. סעוד הייב

נגד

המשיב
ה: מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 4.5.00 בב"ש 1824/00 שניתן על ידי
כבוד השופט ז' האוורי


תאריך הישיבה: י"ח באייר תש"ס (23.5.00)


בשם העוררים: עו"ד שפיגל דוד

בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר


החלטה

1. שני העוררים עוררים על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הווארי) מיום 4.5.00 בב"ש 1824/00 בה הורה על מעצרם עד תום ההליכים נגדם ובכך קיבל את עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אטרש) מיום 2.5.00 בב"ש 493/00 אשר הורה על שחרורם בחלופת מעצר.

2. העובדות העיקריות הצריכות לענין הן:
נגד העוררים וארבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם את ביצוע העבירות הבאות:

ביום 11.4.00 הוצא צו חיפוש בביתו של חסן הייב ובניו חוסין, סעיד (עורר 1) וסעוד (עורר 2) בכפר טובא. באותו יום הגיעו שוטרים לבצע את צו החיפוש, אולם האב סירב לציית לצו ולדרישת השוטר לאפשר לו לבצעו ואיים על השוטרים. העורר 1 וכן העורר 2 השתתפו בהתפרעות רבתי שהתפתחה במקום אשר כללה ידוי אבנים ומוטות ברזל לעבר השוטרים. אולם בכך לא סגי: עורר 1 ועורר 2 ניסו לדרוס ברכביהם שוטרים שהיו במקום והיו מעורבים בתקיפות אלימות כלפי השוטרים שהסבו להם נזקים גופניים של ממש.

עורר 1 הואשם בהטרדת עד בנסיבות מחמירות, נסיון לחבלה חמורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה חבלנית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וסיוע ברכב לביצוע עוון או פשע. עורר 2 הואשם בעבירות דומות (בלא עבירה של הטרדת עד) ובתוספת עבירה של איומים.
בבית משפט השלום בנצרת (בפני
כב' השופט אטרש שאהר) לא חלקו העוררים על קיום ראיות לכאורה להוכחת אשמתם וכן הוסכם כי קיימת עילה למעצרם עד תום ההליכים (עמ' 9 להחלטה). נותרה לדיון שאלת חלופת מעצר ובית המשפט קבע כי חרף עברם הפלילי יש להורות על חלופת מעצר לאחר שנאשמים אחרים שהואשמו בעבירות דומות ולחובתם הרשעות קודמות שוחררו בחלופות מעצר.

3. על החלטה זו ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופט הוארי) אשר החליט לסטות מגישת בית משפט השלום והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. הוא השעין החלטתו על ניתוח עברם הפלילי של שני העוררים והגיע למסקנה כי עבר זה במשולב עם מעורבות העוררים בעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי אינם מותירים מקום לשחרורם בחלופת מעצר.

כדברי בית המשפט:

"אלה אנשים חסרי כל ריסון ומעצורים, שהאלימות הפכה להיות דפוס התנהגות וכחלק מאישיותם, ואין לראות במעשיהם המיוחסים להם באישום בו עסקינן כחריגה בהתנהגותם... באנשים כאלה אין לתת אימון... שחרורם של אנשים כאלה עלול להוות סיכון ממשי לשלומם ובטחונם של אחרים, כולל אנשי משטרה..."


אשר לשאר הנאשמים - מצא בית המשפט כי אין דמיון בינם לבין העוררים קודם כל באשר למידת מעורבותם בארועים נשוא כתב אישום זה. מעורבות העוררים 1 ו2- היתה הדומיננטית והמובילה, לעומת מעורבות האחרים שהיתה יחסית שולית. גם עברם הפלילי של האחרים מתון וקל יותר, בהשוואה לזה של העוררים וגם בכך קימת אבחנה ביניהם המצדיקה נקיטה בקו שונה כלפיהם.

בפני
חזר בא כוח העוררים כי לא היה מקום למעצרם עד תום ההליכים של מרשיו וכי היתה הצדקה להורות על חלופת מעצר כשם שהורה בית המשפט ביחס לשאר הנאשמים.

4. בחנתי את נסיבות הענין ובאתי לידי מסקנה כי יש לאמץ את גישתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מנוס ממעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

העבירות נשוא כתב האישום שלגביהן לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לצורך הרשעה הן קשות וחמורות והן עצמן מעידות על מסוכנות גדולה ביותר של העוררים לציבור ובמיוחד כלפי גורמי אכיפת החוק. אין מדובר כאן רק בעבירות אלימות קשות, אלא מדובר בעבירות אלימות חמורות המכוונות כלפי שוטרים המייצגים את גורמי אכיפת החוק תוך נסיון לפגוע בהם ולסכל בכך את ביצוע תפקידם על פי חוק. עבירות אלה מעידות לא רק על נטייה עבריינית קשה אצל העוררים, אלא על נכונות לפגוע פגיעה עמוקה במבצעי החוק. הכיצד ניתן לבטוח בנאשמים מסוג זה כי יקיימו תנאי שחרור באם ישוחררו לחלופת מעצר במגבלות כאלה או אחרות?

חומרה נוספת במצב דברים זה באה לידי ביטוי בעברם הפלילי של שני העוררים המצייר תמונה של עבריינים מועדים בעלי עבר פלילי מכביד ביותר. לעורר 1 עבירות מגוונות בתחום אלימות, רכוש, איומים, עבירות נגד שוטרים ותלוי נגדו מאסר על תנאי ל12- חודשים אם יורשע בעבירות נשוא כתב האישום. גם לעורר 2 עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות, הפרעה ותקיפת שוטרים, בריחה ממעצר חוקי, ועוד. על רקע מציאות זו, אין חלופת מעצר יכולה להקנות בטחון מינימלי לציבור מפני "עונשם" של העוררים באם ישוחררו, ואין להטיל על הציבור את הסיכון כרוך בשחרור כזה.

כן יש לקבל את האבחנה שעשו הערכאות דלמטה בין העוררים שלפנינו לבין שאר הנאשמים המעורבים באירוע ההתפרעות הן באשר לרקעם הקודם והן ביחס למידת מעורבותם באישומים נשוא תיק זה. מכאן שלא הופר כאן עקרון האחידות ושיוויון האמצעים שיש לנקוט כלפי נאשמים בעבירות זהות, משאין לפנינו מצב של שיוויון ואחידות כלל וכלל.

לאור האמור, יש לאשר את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים, וכך אני מחליטה.

ניתנה היום, כ"א אייר תש"ס (26.5.2000).


ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00034360.
r03






בשפ בית המשפט העליון 3436/00 סעיד הייב, סעוד הייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 26/05/2000)