פסקי דין על שיפראו אברהם

3317/00 פ     24/03/2002




פ 3317/00 מדינת ישראל נ' שיפראו אברהם




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום רמלה
פ
003317/00

בפני
:
כב' השופטת לבנה צבר
תאריך:

25/03/2002





בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה







נ
ג
ד



שיפראו אברהם
הנאשם







הכרעת דין



1.
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו.

2.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות כלהלן:

תקיפה – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977;

איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

3.
העובדות המפורטות בכתב האישום הן כלהלן:
בתאריך 22.8.00 בשעה 23:00 או בסמוך לכך בבאר יעקב, ברחוב בעל הנס 34, תקף הנאשם את ווביט אסקנאו (להלן: "המתלוננת") בכך שהרים את הספה עליה ישבה וכן ירק עליה.

באותן נסיבות תקף הנאשם את קאסנש אבבה ילידת 1988 ( להלן: "בתה של המתלוננת") בכך שדחף אותה. בנסיבות המפורטות לעיל איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה שירצח אותה בסכין וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

4.
בתה של המתלוננת טענה בעדותה כי הנאשם הוא שותף של אמה בדירה.
היא סיפרה כי ביום נשוא כתב האישום הגיע הנאשם אל הבית דפק בדלת וכאשר פתחו לו את הדלת הוא נכנס שיכור והחל לקלל אותה ואת אמה. לטענתה אמר להן הנאשם כי הן זונות ועוד כל מיני דברים כאשר היא מוסיפה ומציינת כי הנאשם "כל פעם מאיים עלינו". היא מוספיה כי הנאשם לא נתן להן לראות טלוויזיה ועוד מציינת הבת כי היא פחדה לישון בחדרה שמא יכנס אליו הנאשם. הבת מציינת כי בערב נשוא כתב האישום היא רצתה להתקשר למשטרה אך הנאשם ניתק את הטלפון ורצה להרביץ לה. היא מאשרת כי הנאשם דחף אותה ובשל כך קיבלה מכה בקיר – ראו נא עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 16. לאחר מכן סילק הנאשם אותה ואת אמה מהבית תוך שהוא יורק עליהן ומאיים עליהן שלא יחזרו ושאם תתקשרנה למשטרה הוא יהרוג אותן "אחד אחד" – ראו נא עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 20-19. כאשר נשאלה הבת כיצד ידעה שהנאשם שיכור היא עונה שהיה לו ריח.


בחקירתה הנגדית הבהירה בתה של המתלוננת מדוע הנאשם חולק איתה ועם המתלוננת דירה אחת. לטענתה סכום המשכנתא לה היתה זכאית המתלוננת, לא הספיק כדי רכישת דירה ולכן צירפו את המשכנתא לה זכאי היה הנאשם וכך רכשו דירה בת ארבעה חדרים בבאר יעקב כך שלטענתה לכל אחד יש חדר בנפרד
–
ראו נא עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 4-8. היא שבה ומבהירה כי הנאשם, המתלוננת והיא עצמה גרים יחד רק כדי להתגבר על המצב הכלכלי
–
ראו נא עמוד 5 שורה 9. היא מבהירה כי בטרם רכשו את הדירה הנ"ל, הם התגוררו באתר קרוואנים כאשר לקרובי המשפחה שלהם יש משפחות משלהם לפיכך לא יכלו לרכוש עימם דירה משותפת. בתה של המתלונת טענה כי הנאשם ואמה עברו להתגורר יחדיו אך כשותפים ולא כבעל ואשה
–
ראו נא עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12-13.
יצויין כי בתה של המתלוננת טענה כי אין זו הפעם הראשונה בה הנאשם איים עליה ועל המתלוננת וכאשר נשאלה מדוע זה לא התלוננו נגדו באף לא אחת מן הפעמים במשטרה, ענתה כי הנאשם איים על המתלוננת שיהרוג אותה אם תפנה למשטרה
–
ראו נא עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 16.

5.
בהודעתה הראשונה של המתלוננת אשר נגבתה ממנה ביום נשוא כתב האישום בשעה 01:20 סיפרה המתלוננת כי הנאשם והיא הם קרובי משפחה רחוקים אשר קנו את הדירה ביחד ומתגוררים בה כשותפים. לטענתה שנה וחצי בטרם התרחש הארוע נשוא כתב האישום, החל הנאשם להשתכר, להפריע לילדות שלה לראות טלוויזיה ואף לא איפשר לבני משפחתה לבוא הביתה בטענה שזה הבית שלו. היא מוסיפה ומציינת כי שלושה חודשים עובר לארוע נשוא כתב האישום, סילק הנאשם אותה ואת ילדיה מהבית ולאחר יומיים התקשר למשטרה וטען כי הן אלה אשר לא נותנות לו להכנס אל הבית. המתלוננת מתארת ארוע אשר התרחש שלושה חודשים לפני הארוע הנ"ל ובו דחף אותה הנאשם וזרק עליה טלפון אשר פגע ברגלה בשל כך שהיא רצתה להתקשר למשטרה כיון שהנאשם הפריע לבנותיה לראות טלוויזיה. לטענתה הנאשם מרבה לאיים עליה כי יהרוג אותה ובאחת מהפעמים אף איים עליה כשהוא אוחז גרזן בידו.

יש לציין כי בהודעתה זו לא מזכירה המתלוננת ולו במילה את הארוע נשוא כתב האישום על אף העובדה כי הודעה זו נגבתה ממנה סמוך לארוע ולפיכך סביר היה להניח שהמתלוננת תספר בו את כל מה שארע. כאשר נשאלה המתלוננת מדוע לא סיפרה בהודעתה במשטרה את כל מה שהיא מספרת אח"כ היא לא סיפקה הסבר מניח את הדעת אלא טענה שאמרה לבתה כל מה שיש. יצויין שהבת היא זו שתרגמה את דברי המתלוננת בפעם הראשונה בה גבו ממנה עדות וכפי שציינה המתלוננת היא מצויה היתה בסערת רגשות, יחד עם זאת על פניו נראה כי הבת תרגמה את דברי המתלוננת כפי ששמעה מפיה. גם אם נלך לשיטתה של האם לפיה תרגמה הבת מה שראתה לנכון אזי גם אז ולנוכח העובדה שהבת נכחה במהלך הארוע מתבקש היה שלפחות היא תספר ולו במילים שלה מה באמת התרחש. יחד עם זאת עיון בדו"ח הפעולה אשר נכתב ע"י השוטר אשר הגיע לדירה בלילה מעלה כי
המתלוננת ובתה מסרו לשוטר את הגרסה לארוע כבר עם הגעתו בשעה 0007 כלומר מוקדם יותר מהזמן בו נגבתה מהמתלוננת הודעתה הראשונה. יש לציין כי דו"ח הפעולה אותו מילא השוטר תומך בגרסתה של המתלוננת כפי שיבואר להלן.

בהודעתה השניה אשר נגבתה מהמתלוננת בשעה 09:59 בבוקר סיפרה המתלוננת כי הנאשם חזר הביתה שיכור בשעה 23:00 לערך. כאשר נכנס הביתה ישבו המתלוננת ושני ילדיה על הספה בסלון וראו טלוויזיה. לטענתה הנאשם הרים את הספה עליה ישבו, המתלוננת קמה והספה פגעה ברגלה. היא מוסיפה כי הילדים רצו לטלפן למשטרה אך הנאשם ניתק את הטלפון ושבר אותו. כאשר נשאלה המתלוננת האם הרביץ לה הנאשם היא טענה שלא אלא רק איים עליה שירצח אותה בסכין אך לא החזיק סכין ביד. היא מוסיפה ומציינת כי אין הנאשם נוהג לשתות וכי ידעה שהוא שיכור עפ"י הריח ועפ"י התנהגותו המוזרה. עוד היא מוסיפה כי היא והנאשם הם משפחה וכי זו דירתם המשותפת.

בעדותה סיפרה המתלוננת כי בערב נשוא כתב האישום הגיע הנאשם הביתה בשעה 23:00 לערך כאשר הוא שיכור. לטענתה כאשר נכנס הנאשם הביתה ישבה היא על כיסא ואז הנאשם הפך את הכיסא והכיסא נשבר על גופה
–
ראו נא עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 5.

זה המקום לציין כי הנאשמת טענה הן בהודעותיה והן בעדותה כי הנאשם הוא שותפה לדירה – הא ותו לא. יחד עם זאת היא מועדת בלשונה כך בעמוד 9 לפרוטוקול, שורה 7, ומכנה את הנאשם " בעלי". נראה כי אין המתלוננת מעדה כך סתם בלשונה אלא שעדותו של אסמרט סיסאי מחזקת את הטענה לפיה אין המדובר ב"סתם שותף לדירה" אלא אכן מדובר בבעל שכן העד טען בעדותו שהוא מכיר את המתלוננת עוד
מאדיס אבבה כאשר בעלה הקודם נפטר. העד הציג תמונה אשר בה נראים הנאשם והעד עצמו, והעד סיפר כי תמונה זו צולמה במסיבת האירוסים של המתלוננת והנאשם. עדותו זו של העד מתיישבת עם ההגיון לפיו לא ניתן להעלות על הדעת שתיקח המתלוננת שהיא כאמור אם לילדים, "סתם אדם" שאין לה איתו כל קשר משפחתי או אחר ותרכוש עימו דירה משותפת בה יאלצו להתגורר יחדיו. מכאן מתבקשת המסקנה שבין המתלוננת לנאשם אכן היה קשר שבסיסו רומנטי חרף העובדה שהמתלוננת מכחישה כל קשר רומנטי עם הנאשם ואף הגיבה בצחוק לשמע העדות לפיה חגגו היא והנאשם מסיבת אירוסים – ראו נא עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 27-26.

בנוסף, הכחישה המתלוננת את הטענה לפיה בקשה מהנאשם שיעזוב את הדירה כיון שהיא לא מעוניינת שיגור בה.

בהמשך עדותה טוענת המתלוננת כי הנאשם פתח את הדלת, נכנס הביתה וסגר אחריו את הדלת בכח. בהמשך עדותה היא חוזרת לגרסה שנמסרה על ידי בתה לפיה היתה זו היא אשר פתחה לנאשם את הדלת. לטענתה מיד אח"כ הוא הפך אותה מהכסא. היא אף מציינת כי כל יום מגיע הנאשם הביתה שיכור. בהמשך היא טוענת כי הנאשם הרביץ לבתה ואז טוענת כי הוא דחף אותה. עוד מציינת המתלוננת כי הנאשם גירש אותן מהבית ואילו בהמשך עדותה מודה כי בעצם היא יצאה בעצמה שכן אילו לא היתה יוצאת היה הנאשם הורג אותה – ראו נא עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 1.

סתירות נוספות מתגלות בעדותה של המתלוננת כאשר היא אומרת בתחילה שהנאשם שבר את הכסא על גופה ובהמשך מודה כי כלל לא נפלה מן הכסא ורק רגלו של הכסא נשברה – ראו נא עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 11-9. בהמשך לאחר שמודה המתלוננת שהיא מבחינה בין כסא לספה, היא שבה וטוענת כי הנאשם הפך את הספה. לאחר מכן שוב היא אומרת שהנאשם הפך אותה עם הכסא וכי היא לא קיבלה מכה – ראו נא עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 3. בהודעתה מיום 23.8.00 מסרה המתלוננת כי הספה פגעה בחלק האחורי של רגלה.

6.
הנאשם סיפר בהודעתו מיום 23.8.00 כי ביום נשוא כתב האישום הוא שתה רק בירה אחת וכי לא היה שיכור. לטענתו לא אירע דבר בינו ובין המתלוננת לכשחזר הביתה. לטענתו המתלוננת ובתה טוענות כי הוא גירש אותן מהדירה מאחר והן רוצות שהוא יצא מהדירה. עוד הוא מוסיף כי המתלוננת ובתה מאיימות עליו כי יכניסו אותו לכלא – ראו נא שורה 49 להודעה.


הנאשם הכחיש בחקירתו במשטרה את כל הטענות לפיהן תקף או איים הן על המתלוננת והן על בתה. הוא דבק בגרסתו זו גם בעדותו כאשר טען כי המתלוננת התקשרה תחילה לאמה וסיפרה לה שהנאשם שתוי ומקלל אותה. אז יצאו המתלוננת ובתה מהבית ואף לא המתלוננת היתה זו שהתקשרה למשטרה אלא אחותה. הנאשם חוזר על טענתו לפיה המתלוננת איימה עליו שתוציא אותו מהבית – ראו נא עמוד
2 לפרוטוקול (מיום 9.1.02) שורה 11.


הנאשם מוסיף ומציין כי הגיע הביתה ביום נשוא כתב האישום כבר בשעה 16:30 כאשר בשעה 23:00 יצא לדשא לטענתו לשחק עם חברים – ראו נא עמוד 2 לפרוטוקול הנ"ל, שורה 13 . הנאשם מציין כי כאשר נכנס הביתה בפעם השניה הוא ביקש מהמתלוננת שתביא לו שתיה אך היא לא נתנה לו. הוא מאשר ששתה בבית בירה אחת וכשהשוטר הגיע היה בידו בקבוק בירה.


באשר ליחסי הקרבה בין הנאשם למתלוננת טוען הנאשם כי המתלוננת לא התחתנה איתו
אלא הם יחד בדירה וכי אף לא היו לו מריבות עם בתה לפני האירוע הנ"ל.

יצויין כי הנאשם דבק בגרסתו כפי שמסרה בהודעתו והתמונה המצטיירת היא שאכן עשו המתלוננת ובתה יד אחת על מנת להוציא את הנאשם מהבית. כפי שציינתי לעיל גרסתה של המתלוננת רצופה היתה סתירות ומצאתי אותה בלתי מהימנה לחלוטין חרף העובדה שהנאשם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לסיבה בה צריכות היו המתלוננת ובתה לצאת את הבית בשעות הלילה ולהמתין למשטרה ברחוב. יחד עם זאת גם המתלוננת לא מסרה גרסה אחידה בענין ולפיכך לא הרימה התביעה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי האיומים היו אלה אשר הניעו את המתלוננת לצאת את הבית.

7.
סוף דבר – אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.


ניתנה היום י"א בניסן, תשס"ב (24 במרץ 2002) במעמד הצדדים


ל. צבר, שופטת










פ בית משפט שלום 3317/00 מדינת ישראל נ' שיפראו אברהם (פורסם ב-ֽ 24/03/2002)