פסקי דין על פרץ ראובן

2543/01 פ     25/03/2002




פ 2543/01 מדינת ישראל נ' פרץ ראובן




בעניין:

18



בתי המשפט


בית משפט השלום קריות - חיפה
פ
002543/01


בפני
:
כב' השופטת אורית קנטור
תאריך:
25/03/2002




בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה


נ
ג
ד


פרץ ראובן

הנאשם


נוכחים:
ב"כ המאשימה- עו"ד גב' הראלה
הנאשם- הופיע


הכרעת דין

1.
הנאשם הואשם בכך שבתאריך 28.2.99, סמוך לשעה 07:00, בחנות מכולת
"מצליח", ברחוב קיבוץ גלויות בנשר, התנהג הנאשם באופן פרוע ואיים על המתלונן ואשתו בפגיעה שלא כדין ובכוונה להפחידם כשאמר: "אני אזיין אותך ואת אמא שלך ואת הילדים שלך, אני לא אתן לך רגע מנוחה, כל פעם אני יבוא ויחסל אותך... אני אעשה את זה בלילה או יארוב לך" – כל זאת בנסיבות המתוארות בכתב האישום.

2.
מטעם התביעה העידו:
המתלונן – מר מצליח רפאל.
אשת המתלונן – גב' מצליח סימה.
חתנו של המתלונן – מר אריה גונן.
רס"מ שרי מזרחי – גבתה את הודעת הנאשם – מוצג ת/1.

בנוסף, הוגשו המוצגים הבאים:
הזמנות שהוצאו לנאשם על מנת שיבוא לחקירה – מוצגים ת/8, ת/9.
צווי מעצר ומזכרים לגבי ביצועם – מוצגים ת/2, ת/3, ת/6 ו- ת/7.
דו"ח פעולה – מוצג ת/4.
דו"ח עיכוב מעצר – מוצג ת/5.
זימון יתר העדים – מוצג ת/10.

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

3.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות אני קובעת כי עובדות כתב
האישום הוכחו בפני
מעבר לספק סביר ואני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

4.
בישיבת ההוכחות מיום 9.12.2001 לא התייצב הנאשם, על אף שזומן כדין,
ומאחר והזהרתיו כי באם לא יתייצב יתקיים הדיון שלא בנוכחותו, אפשרתי למתלונן להעיד בהעדר הנאשם.
המתלונן העיד בפני
כי חשד שהנאשם מחפש דברים לקחת הוא ביקש ממנו להפסיק לסחוב דברים מהחדר.
"אני דיברתי בשקט וגם הוא" – (עמוד 8. שורה 19 לפרוטוקול).
"הוא ניגש אלי ואמר לי בתנועה מאיימת, עכשיו עצבנת אותי והפך לי את השולחן עליו היו מוצבים הקופה, המשקל האלקטרוני ועוד כמה דברים... והתחיל לשבור באצטבאות" – (עמוד 8, שורות 18-19).
באותו זמן נכח בחנות חתנו של המתלונן, שהוציא את הנאשם מהחנות ואז החל לזרוק על החנות ועל דירתו של המתלונן, הנמצאת מתחת חלקי בלוקים שהיו פזורים במקום והחל לקלל את אשתו שיצאה בעקבות הצעקות: "יא זונה, גם אותך אני אזיין" – הוא הלך וחזר כעבור כ- ½ שעה ובידו מוט אליו מחוברת חתיכת ברזל מחודדת.
כל זאת תוך שהוא צועק לעברו: "אני יודע איפה הילדים שלך גרים, אני אזיין אותם ואת הנכדים, אני לא אתן לך רגע מנוחה".
העידה אשת המתלונן כי שמעה אבנים על סורגי דירתם ויצאה לראות מה קורה, היא הבחינה בנאשם מקלל את בעלה ומשהבחין בה החל מקלל גם אותה – "גם את בת זונה, גם את תקבלי".
"לפני שהנאשם עזב את המקום הוא אמר לי בת זונה, הוא אמר לי את זה כל הזמן, הוא איים על בעלי, על הנכדים, וגם הילדים שלנו שגרים בסביבה. עלי זה נורא השפיע כי אני סבתא" – (עמוד 12, שורות 29-30).
"... הוא אמר שהוא יעשה מה שצריך כשלא יהיו עדים" – (עמוד 13, שורה
1).
העיד מה אריה גונן כי היה בחנות על מנת לקנות מצרכים לעבודה, הוא הבחין במתלונן משוחח עם הנאשם, הוא יצא החוצה לשמע צעקות ודברים נופלים, משנכנס הבחין בשולחן הפוך ובפירות פזורים על הרצפה,הוא לקח את הנאשם
והוציאו החוצה.
ואז הבחין בנאשם שהוא זורק אבנים לעבר המתלונן ואשתו, תוך כך שהוא אומר שהוא יראה להם ולמשפחה.

5.
גרסת עדי התביעה היתה אמינה ומהימנה עלי, עומדת במבחני ההגיון
והסבירות. גרסתם היתה עקבית וכנה ולא נסתרה.
מה שאין כך לגבי גרסתו של הנאשם, שלא רק שלא סתרה כאמור את גרסת עדי התביעה אלא אף חיזקה בחלקה את גרסאותיהם.
הנאשם העיד כי המתלונן קרא לו גנב והתחיל לדחוף אותו ולפזר את הדברים על הרצפה.
"נכון שקיללתי וקשקשתי, זה היה אחרי הקטע של העצבים" – (עמוד 15, שורה 10).
"בלהט הדברים אני לא זוכר מה אמרתי, אלו לא היו מילים מגעילות אלא סתם" – (עמוד 15, שורת 25).
"אמרתי סתם קשקושים, לא זוכר איזה".
לשאלת ב"כ המאשימה השיב: "כל מה שאת מקריאה לי יכול להיות שאמרתי, אבל לא התכוונתי
למה שכתוב" – (עמוד 15, שורה 28).
"היה שם סתם מקל של מטאטא, לא כידונים ולא כלום" – (עמוד 16, שורה 3).
"אם הייתי רוצה באמת... את יודעת אם הייתי רוצה לעשות באמת איזה משהו אז אני גר שם באיזור..." – (עמוד 16, שורות 5-6).
כל זאת מצדו של הנאשם בלא שהתרגז אפילו – "לא התרגזתי בגלל שהוא אמר לי שלקחתי לו משהו מהחצר".
לא רק, אלא שבסוף עדותו הכחיש ואמר: "אני לא אמרתי כלום" – (עמוד 16 שורה 15).
בנוסף, חרף הסכנה לחייו פשוט: "זרקו עלי אבן גדולה וזהו, והלכתי ולא ניסיתי" – (עמוד 16, שורה 16).

כלומר, הנאשם עצמו מאשר כי אמר "קשקושים", לדבריו, בלהט הדברים
אישר כי אף קילל את המתלונן כשהיה ב"עצבים" כדבריו, ואף אישר כי יתכן שאמר את הדברים שהקריאה לו התובעת.
יש בכך לא רק כדי להוות תמיכה חד משמעית בגרסת עדי התביעה, אלא ניתן לראות בכך "ראשית הודאה" בעובדות המיוחסות, ולבסס הרשעה על פיהן.

6.
אני דוחה את טענות הנאשם לפיהן המתלונן איים לדקרו בסכין ואף זרק
עליו אבן, כמו גם טענתו כי המתלונן הוא זה שגרם לאי הסדר
בחנות, כגרסה בלתי סבירה ובלתי הגיונית, ומכל מקום אם אכן פני הדברים היו כפי שתאר הנאשם – מדוע לא התלונן במשטרה כנגד המתלונן על עבירות חמורות אלה, שלכאורה עבר כנגדו המתלונן?
אף תמיהה זו, שלא קיבלתי לה הסבר סביר – עומדת לרועץ לנאשם ומחלישה את גרסתו כולה.

7.
העולה מן האמור - אני קובעת כי עובדות כתב האישום הוכחו בפני
מעבר
לספק סביר ואני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ב (25 במרץ 2002) במעמד הצדדים.


א. קנטור - שופטת


ב"כ המאשימה טוען/ת לעונש:

מוגש גיליון הרשעות קודמות – ת/11. מבקשת להטיל עונש של מאסר על תנאי מרתיע וקנס.

הנאשם טוען/ת לעונש:

הבחור הזה תקף אותי עם סכינים. אני חושב שאני עוד יכול להוכיח את זה.


ג ז ר - ה ד י ן


הנאשם הורשע בעבירה של – איומים לאחר שמיעת הוכחות ולאחר שהעדפתי את גרסת עדי התביעה על
גרסת הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין.

הנאשם אינו לוקח אחריות על העבירות נשוא האישום וכמובן שלא הביע חרטה.

מדובר בנאשם אשר לחובתו הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש, סמים ואף בעבירות אלימות דומות ויש להטיל עונש מרתיע.

אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין וכל עבירה שיש עימה אלימות כנגד גופו של אדם.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 750
ש"ח או 7
ימי מאסר.
הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 25.4.2002.

זכות ערעור תוך 45 יום.

הודע בפומבי לנוכחים דלעיל היום

10/09/08
,

י' אלול, תשס"ח
.

______________

א. קנטור - שופטת






פ בית משפט שלום 2543/01 מדינת ישראל נ' פרץ ראובן (פורסם ב-ֽ 25/03/2002)