פסקי דין על סיסם משה | פסקי דין על מויאל יואב | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל | פסקי דין על פס - יבוא ושווק דלתות (1992) |

1538/03 א     16/07/2003




א 1538/03 סיסם משה, מויאל יואב נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס - יבוא ושווק דלתות (1992) בע"מ




בעניין:

1



בתי משפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ת.א.
001538/03
בשא 9248/03
בשא 11618/03

בפני
:
כב' השופט
ישעיהו שנלר

תאריך
20/07/03



בעניין:
1. סיסם משה

2. מויאל יואב





ע"י ב"כ עו"ד
שלמון

המבקשים


נ ג ד


1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
שפלר וזסלבסקי

2. פס - יבוא ושווק דלתות (1992) בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
שלמון

המשיבים

החלטה

1.
ביום 8.5.03 הגיש המשיב 1 (להלן: "הבנק") תביעה כספית ע"ס 5,654.641 ש"ח כנגד המשיבה 2 (להלן: "החברה") וכנגד המבקש 1 (להלן - "סיסם").
במקביל עתר הבנק בבש"א 9248/03 בבקשה "להטלת עיקול זמני ולחלופין
למינוי ב"כ המבקש לכונס נכסים זמני"
וכשביהמ"ש התבקש להורות "על הטלת עיקול זמני על ניירות הערך המוחזקים ע"י המחזיקה ….. ע"ש מר יואב מויאל דרכון איטלקי…. (תושב חוץ), וע"ש הנתבע מס' 2...."
המחזיקה הינה החברה לנאמנות של בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(להלן: "החברה לנאמנות"), ויואב מויאל הוא המבקש 2 (להלן - "מויאל").

בתצהיר התומך בבקשה שניתן ע"י ניסים אללוף, עובד כבנקאי עסקים במרכז עסקים דרום של הבנק, צויין בין השאר כדלקמן:
א.
כי החברה חבה כספים לבנק וכשסיסם ערב לחיובים אלו, וכשחברה לא פרעה חובה לבנק.
ב.
בסעיף 15 לתצהיר צויין כי ניירות הערך שעקולם מתבקש אצל החברה לנאמנות -המחזיקה, הינם נירות ערך שהיו מופקדים בבנק על שמו של מויאל ומאוחר יותר הועברו לחברה לנאמנות.

כן צויין, "בפועל, שייכים הכספים בחשבון הני"ע לנתבע מס' 2 (סיסם)

אשר מטעמים השמורים עימו ועם מר מויאל... ביקש כי לא ירשמו על שמו".
ג.
בהמשך מפרט המצהיר כי לא רק שמויאל ייפה את כוחו של סיסם לפעול בחשבון

הני"ע "ככל שיעלה על דעתו (כך!)..." אלא, שהצדדים, דהיינו סיסם ומויאל מסרו לבנק כתב התחייבות מיום 7.7.00 חתום ע"י מויאל ביחס לחשבון הני"ע

(להלן:"ההתחייבות").

מהתחייבות זו, וכן מיפוי הכח אשר צורפו לתצהיר, נטען כי הכספים בחשבון הני"ע שייכים לסיסם.

2.
מפאת חשיבות נוסח ההתחייבות נצטטה וכדלקמן:


"התחייבות

אני הח"מ מויאל יואב
... דרכון איטלקי... (תושב חוץ). מתחייב בזה כלפי בנק דיסקונט סניף התעשיה חולון... כדלקמן:
1. בתאריך 6.7.00 פתחתי על שמי חשבון תושב חוץ בבנק ומספר החשבון הוא
68-945153.
2. בכל הקשור לחשבון הנ"ל נתתי לבנק יפוי כוח לטובת.... סיסם.... על מנת שיוכל לפעול בחשבון הנ"ל כפי רצונו לכל פעולה לרבות משיכה והפקדת כספים והשקעות.
3. אני מתחייב בזה לא לבטל את היפוי הכח הנ"ל שניתן לטובת סיסם... וזאת עד לתאריך 31/12/2010.
4. אני מתחייב בזה לא לבצע מצידי בחשבון הנ"ל כל פעולות של משיכת כספים ו/או השקעות, למעט הפקדות כספים בחשבון הנ"ל.
5. ידוע לי כי במידה ואפנה לבנק על מנת למשוך כספים מהחשבון הנ"ל במשך כל תקופת התחייבות זו... לא יהיה הבנק רשאי לשלם לי סכום כלשהוא מהחשבון הנ"ל.
6. אני נותן בזאת הוראה בלתי חוזרת לבנק לדאוג לכך שהחשבון הנ"ל לעולם לא יעמוד בחובה.
7. אני מתחייב בזה שהתחייבות זו תעמוד בתקפה לכל התקופה...

ואני מתחייב לא לבטל התחייבות זאת בשום צורה שהיא ולא לפנות לבימ"ש ו/או לכל גורם אחר בענין ביטול התחייבות זאת.
8. אני מורה בזאת כי במקרה של פטירתי יעמדו כל הסכומים והזכויות שיצטברו בחשבון... לזכות מר סיסם משה
ו/או ליורשיו בלבד.
9. אני מאשר בזה כי חתמתי על התחייבות זו לאחר שקראתי והבנתי את משמעותה..."

3.
ההתחייבות נושאת את התאריך 7.7.00 ויפוי הכח הינו מיום 7.6.00 ומתייחס אף הוא לאותו חשבון.
ביפוי הכח מצויינת גם אשרת סיסם שהיא בתו של סיסם, אף היא כמיופת כוח.

4.
בהמשך התצהיר צויין:

א.
כי סיסם מטעמים השמורים עימו ועם מויאל ביקש, כי הני"ע לא ירשמו על שמו.
בנוסף, נטען כי סיסם הציג מצג כלפי הבנק כי חשבון הני"ע שייך לו ונמצא למעשה בבעלותו וכי על סמך אותם מצגים, לפיהם סיסם הוא בעל אמצעים, כלשון המצהיר, הוגדל האשראי לחברה.

ב.
בין הבנק לבין סיסם התנהל מו"מ על שעבוד חשבון הני"ע אולם, סיסם הבהיר כי אינו מעונין שחשבון הני"ע ירשם על שמו ואף לא היה מעונין כי ישועבד חשבון המוחזק בבנק וכשהאמור יופיע בדפי האובליגו של החברה או שלו.
לאור האמור, הוסכם, לבקשת סיסם, כי חשבון הני"ע יועבר לחברה לנאמנות בכפוף לכך, ששם ישועבד לטובת הבנק ומבלי שהרישום יופיע בדפי האובליגו. והנה, משבוצעה פעולת העברת הני"ע לחשבון הני"ע לחברה לנאמנות, מתחמק סיסם מבצוע השעבוד.

5.
אמנם, התביעה העיקרית הוגשה כנגד החברה וסיסם בלבד,אולם, בבקשת הבנק, צויין מויאל כמשיב, ואכן, כב' השופטת שיצר נעתרה לבקשה. לאחר מכן, אף נעתרה לבקשה להתיר את המצאת מסמכי העיקול אל מחוץ לתחום למויאל, וכן אף הוארכו מועדים לביצוע האמור.

6.
החברה לנאמנות ציינה בתשובה לצו העיקול, כי רשמה לפניה את הוראת העיקול על ני"ע המוחזקים בעבור מויאל ובעבור סיסם.

7.
בבש"א 11618/03 עתר סיסם לביטול העיקול וכשהוא מציין כמשיבים את הבנק, את החברה וכן את מויאל.
הבקשה נתמכה בתצהירו של סיסם בלבד.
אולם, לאחר שב"כ הבנק טען בכל הקשור לזהות מגיש הבקשה, אף אם מצוי עתה בידי ב"כ סיסם יפוי כח מטעם מויאל, בהסכמה תוקנה הבקשה באופן שמויאל יופיע כמבקש נוסף והדיון יתנהל על סמך החומר המצוי בתיק ביהמ"ש.

8.
סיסם פרט בתצהירו כי הוא ומויאל חברים מילדות מזה שנים רבות ומאז 1974 חי מויאל באיטליה וכשהוא נוהג לבוא לביקורים בארץ.
בזמנו, אכן פתח מויאל את החשבון בסניף הבנק, וכשמטרתו לנהל חשבון בנק בארץ, וכשהכספים ישמשו אותו ואת משפחתו בבוא העת.
אולם, לפני כשלוש שנים שקל סיסם להרחיב את עסקי החברה, ולהגדיל את קו האשראי, ועל כן, נחתמה ההתחייבות אשר נמסרה לבנק למשמורת, וכשהאמור נועד "להבטיח לי כי אם וכאשר תורחב הפעילות העסקית של חברה, יהא לי הבטחון הכלכלי ו/או היכולת להעמיד בטוחות כנגד הלוואות שתלקחנה, אם תלקחנה".
בהמשך הוא מציין "בפועל התרחבות העסק לא יצאה מן הכוח אל הפועל ולא עשיתי כל שימוש בחשבון הישן".
סיסם מאשר כי מקורם של הכספים בחשבון החדש שנפתח בחברה לנאמנות ע"ש מויאל בכספי החשבון הישן שנפתח בבנק. האמור בוצע כלשונו של סיסם, בהסבר כי "לימים פעל המשיב 3 (מויאל) להעברת הכספים בחשבון הישן לחשבון אצל "החברה לנאמנות..." וכי לשם כך הגיע ארצה עם בנו, וביום 20.3.02 חתם על הסכם נאמנות.
עוד מוסיף סיסם, כי לא היה כל קשר בין החשבון הישן ע"ש מויאל לעסקי החברה וכי החברה "לא עשתה שימוש בחשבון הישן ולא משכה ממנו כספים, החשבון הישן לא שועבד לטובת עסקי החברה ואני לא נהגתי מנהג בעלים לגבי החשבון של המשיב 3, כפי שנהגתי לגבי חשבוני הפרטי אשר נוהל אף הוא באותו סניף, ואשר ממנו משכתי לצרכי עסקי מאות אלפי שקלים", וכשהוא מכחיש את כל אשר נטען בתצהיר מטעם הבנק ואשר פורט לעיל.
עוד נטען, כי פתיחת החשבון החדש והעברת הכספים, נעשו בתאום עם הבנק אשר לא מנע ממויאל לבצע את הפעולות הללו, וכשהבנק הוא זה שלא עושה שימוש בהוראות כתב ההתחייבות.
לבסוף מצהיר סיסם כי הזכויות בחשבון הינם של מויאל ונועדו לשמש אותו ואת משפחתו.
יתר על כן, מעת שהבנק הסכים להוצאת הכספים מהחשבון הישן אין עוד תוקף לכתב ההתחייבות.
לבסוף, ציין סיסם כי בסוף חודש אפריל 03 בעת ביקור בני הזוג מויאל בארץ ובנוכחותו של סיסם, אישר מנהל הסניף כי, זכויות מויאל מובטחות ואין קשר בין חשבונם לבין חובו של סיסם או חוב החברה.
כן עולה מתצהירו כי מויאל קיבל את צו העיקול ב - 26.5.03, וכשבקשת סיסם מוגשת ב - 11.6.03.

9.
עוד בפתיחת הדיון מיום 8.7.03 טען ב"כ הבנק כי בהעדר תצהיר מטעמו של מויאל יש למחוק את הבקשה. מנגד טען ב"כ המבקשים, כי הבנק לא עמד בנטל השכנוע של מבקש עיקול.

10.
נציג הבנק בחקירתו הנגדית, מעיד כי לא פגש את מויאל ולשאלה על סמך מה טען כי הכספים שייכם לסיסם הוא משיב "על סמך זה שמר סיסם אמר לי שזה כספו. בנוסף לזה, גם משיחות אין ספור שנעשו ובשיחות הוא טען שאלה כספי הפנסיה שלו וכאשר חובו הגיע למימדים שהתביעה נוגעת להם הוא אמר שאין לנו מה לדאוג, שכל הכספים שלנו".
עוד העיד, כי סיסם לא היה שבע רצון מאופן ניהול תיק הני"ע בבנק. הוא מכחיש שהאמור מתייחס לכספיו של סיסם. הסבר העד לשאלה מדוע האמור לא צויין בתצהיר, כי לא סבר שצריך להתייחס לנושא תוך שהוא מוסיף כי, בחשבון בוצעו העברות של כספים בגין תשלום דוקומנטים לספקים בפזטות, וכשהעברות התשלום הועברו מחשבון תושב חוץ לחשבון החברה, ומשם שולמו הדוקומנטים לחו"ל. לשאלה מדוע לא נדרש הבנק להגבלה שהוטלה על מויאל לפעול בחשבון הישן הוא מסביר כי אושר לחברה להגיע לאובליגו של קרוב ל - 6 מליון ₪ לצורך הפעילות העסקית של יבוא, כשהתנאי היה כי הכספים יועברו לחשבון ע"ש החברה לנאמנות באותו סניף של הבנק ועל כן אשרו העברת הכספים, תוך שהאמינו לסיסם שאכן הכספים ישועבדו, אולם, מבלי שהאמור יופיע בדפי האובליגו.
בחקירתו החוזרת מאשר נציג הבנק כי אכן כל השיחות היו עם סיסם ולא עם מויאל וכי התנאי להעברת הכספים שסיסם "ישעבד אותם לטובת החבות שלו בחברה".

11.
מחקירתו הנגדית של סיסם מהראוי לציין כדלקמן:
א.
הוא משוחח עם מויאל לעיתים תכופות ופעל לפי הוראות עורך דינו וזאת בהתייחס לשאלה מדוע לא הוגש תצהיר מטעם מויאל.

ב.
הוא מאשר כי קיבל יפוי כח לפעול בחשבון עוד בסמוך לפתיחת החשבון הישן בשנת 1997 (מש/1) אולם הוא מסביר כי קיבל את יפוי הכח, לבצע את הנחיותיו של מויאל וכי
"אני מעולם לא משכתי כספים ששייכים למר מואיל לשום מטרה אישית".
לשאלה לאיזו מטרה כן משך כספים הוא משיב "לא משכתי לשום מטרה".
מאידך, אישר סיסם העברות הנחזות להיות העברות מט"ח מהחשבון ע"ש מויאל לחשבון החברה ממועדים שונים, 15.12.97 (מש/2) 21.12.97 (מש/3), 23.12.97 (מש/4) ועוד.
כן הוא מאשר העברת מט"ח מהחשבון לחשבון החברה לתשלום דוקמנטים מ - 15.3.98 (מש/6) וכן העברות נוספות ממועדים שונים בשנת 1998.
בנוסף, העברת מט"ח בסוף חודש 5/01 ומשיכת שיקים בנקאיים לפקודתו ע"ס 740,000 ₪ (מש/11) וכן סכום נוסף של 100,000 ₪.

ג.
במסגרת חקירתו החוזרת הוא מסביר כי ההעברות האמורות עברו דרך ספרי החברה וכי אלו כספים שהחברה לוותה ממויאל.

12.
הנה כי כן, עיקר הדיון, לרבות החקירות וטיעוני הצדדים, התמקדו בשאלה מרכזית אחת שהינה, אם הבנק אכן עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי אכן הכספים שעוקלו הינם כספים של סיסם ולא של מויאל.
נקדים ונציין כי הצדדים לא עוררו את השאלה אם אכן זאת המסגרת הדיונית המתאימה ללבון שאלה זו. בנוסף, אכן כפי שנקבע ע"י כב' השופט פורת בביהמ"ש המחוזי בת"א בבר"ע 52/98 טיגר ואח' נ' טיגר, דינים מחוזי לב (2) 402 יש לבחון הכיצד מוטל עיקול על חשבון נאמנות ועל נאמן שפועל עבור צדדים שלישיים. אולם, גם שם נקבע כי יכול ומבקש העיקול יביא ראיות להוכחת טענתו שהגם שמדובר בחשבון נאמנות הרי מדובר בכספי הנאמן עצמו.
יתר על כן, אין מדובר שם בעיקול זכויות "הנהנה".

כך גם במקרה דנן, יש למעשה לבחון הזכאי "האמיתי" בחשבון הנאמנות בחברה לנאמנות, האם מויאל אשר נחזה להיות הנהנה, או שמא סיסם שכספיו הם אלו שהופקדו בחשבון הנאמנות.
לצורך ההכרעה, יהא עלינו להדרש לבחינת האמור בשני שלבים. ראשית, בחינת הבעלות בכספים במסגרת החשבון הישן לרבות, נוכח יפוי הכח וכתב ההתחייבות ושנית, אשר מתחייב אם בכלל, לאור פתיחת החשבון החדש, בחברה לנאמנות.

13.
הפסיקה דנה בהרחבה בשאלת שיוך כספים בחשבון בנק, לאו דוקא בהתאם לרישומים בחשבון הבנק, אלא, בבחינת כוונת הצדדים, וכשמדובר דרך כלל בחשבון בנק משותף או חשבון בנק שהצטרף אליו שותף. בשאלות אלו, נדרש ביהמ"ש לבחון כוונת הצדדים השונים וראה בע"א 155/73 שרון נ' ליבוב ואח', פ"ד כח (2) 673, ע"א 453/73 עזבון המנוח אפרים וסנר ואח' נ' גוטמן ואח', פ"ד כט (1) 313, ע"א 679/76 אילה סלי נ' עזבון קרל שפר ואח', פ"ד לב(2)785, ע"א 655/89 מטלון (כץ) נ' כץ פ"ד מה (3) 845 וכן ע"א 1406/97 פרנקו מלניק, פ"ד נג (3) 660.
אם היינו נזקקים לבחינת הכספים בחשבון הישן באספקלריה זו, דומה כי במקרה דנן, לכאורה, התקיימו התנאים לפיהם ויתר מויאל על כל זכות בחשבון, וכשלמעשה בין אם הכספים שהופקדו בחשבון היו של סיסם ובין אם של מויאל, הרי לכאורה גילו הן מויאל והן סיסם כי כוונתם שהכספים הינם למעשה של סיסם ושלו בלבד.
כך שלילת הזכות ממויאל לפעול בחשבון, כך ההתחייבות הבלתי חוזרת שלא לשנות מתנאי ההתחייבות, כך ההדגשה כי יפוי הכח מעניק לסיסם לעשות בחשבון כבשלו ובמיוחד, אותה הוראה - מבלי להזקק לשאלת תוקפה המשפטי - כי כל הכספים והזכויות יוקנו במקרה של פטירתו של מויאל לסיסם או ליורשיו בלבד.
אם נצרף לאמור את דברי נציג הבנק כי סיסם טען כי מדובר בכספיו הוא, הרי הדברים בגדר קל וחומר.
אולם, במקרה דנן לא מדובר על חשבון משותף שהבנק או מי מהצדדים טוען כי חרף היות החשבון נחזה להיות חשבון משותף, הוא שייך רק לאחד מהם, אלא, בחשבון הרשום ע"ש בעל החשבון וכשהבנק טוען כי לאור הוראותיו הוקנו הכספים לצד שלישי שאינו בעל החשבון.
דומה, כי מפסקי הדין האמורים ניתן להסיק כי עצם היותו של אדם רשום כבעל חשבון אין בו לכשעצמו לחייב את המסקנה כי הכספים בחשבון אכן שלו הם. כך הפוכם של דברים יכול שמי שאינו רשום כבעל החשבון הכספים יוקנו לו וזאת באמצעות יפוי כח לרבות יפוי כח בלתי חוזר ושלילת הזכות של הבעלים הראשונים לפעול בחשבון.
מכל מקום, נראה כי הרישום לכשעצמו אינו בהכרח ראיה שאכן הכספים הינם של בעל החשבון.

14.
מצאנו לנכון להדרש למפורט לעיל על מנת להסיק שבמקרה דנן נראה כי במערכת היחסים שבין מויאל וסיסם, ניתן לקבוע שהתמלאו התנאים הנדרשים על מנת לראות את הכספים שבחשבון הישן או את הני"ע שבו כשייכים למעשה לסיסם.

15.
כפי שנקבע בע"א 4015/95 פקיד שומה י-ם נ' ברזני ואח', פ"ד נב(2) 269 מהפן העקרוני, ניתן להטיל עקול על נכס "אפילו אינו רשום על שם הנתבע, כאשר ניתן להרים את המסך שבין הנתבע, לבין החברה שבבעלותה נמצא הנכס", כמצויין בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 433.
כמובן, שעל מבקש העיקול לעמוד בתנאים הנדרשים לכך.

16.
ניתן לבחון את הסוגיה דנן גם באספקלריה של כעין חוזה למראית עין תוך בחינת אותו חוזה נסתר או מערכת היחסים המשפטית האמיתית שבין כל הצדדים המעורבים. ראה ע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד לג(2)576 וכן ע"א 6295/95 בוחסירה ואח' נ' בוחסירה ואח', פ"ד נ(1) 259.
בנוסף, ניתן לראות במערכת היחסים האמורה אף כעין נאמנות.
במקרה דנן, לכאורה, מעת שקבענו שלכאורה, יש לראות את הכספים שבחשבון הישן ככספיו של סיסם, הרי עצם היות החשבון ע"ש מויאל, משמעותו שלמעשה מדובר בכעין חשבון נאמנות וכשהנאמן הינו מויאל, וכשהנהנה הינו סיסם, וכשבמקרה דנן הנאמן מנוע מפעול בחשבון ומאידך הנהנה הוא היחיד שרשאי לפעול בו וכשהנהנה זכאי אף לכספים - ושוב מבלי להכנס לתקיפות התנאי - אם הנאמן ילך לעולמו.
בדומה, לחשבון נאמנות רגיל בו יתכן וצדדים מבקשים שלא לחשוף כלפי חוץ את הנהנה, כך גם במקרה דנן לכאורה, ביקש סיסם שלא לחשוף את עובדת היותו הבעלים של הכספים בחשבון הישן.
ואכן, למעשה סיסם "הצליח" באופן ביצוע כל המפורט לעיל, לרבות העדר שעבוד של הכספים בחשבון לטובת החברה, לנתק כל זיקה - כלפי חוץ - בינו לבין מויאל והכספים שבחשבון, ומאידך, כלפי פנים, דהיינו, במערכת יחסיו עם הבנק נחשב החשבון והמצוי בו כחלק מנכסיו של סיסם.

17.
לא בכדי לא נדרשנו עד עתה להעדר תצהיר והעדר התייצבות של מויאל עצמו.
סברנו, כי ראשית, יש לבחון אם הבנק הקים את אותה תשתית נדרשת שאכן, לכאורה, הכספים הינם כספיו של סיסם.
מסקנתנו, כי הבנק הרים את הנטל המוטל עליו וכמפורט לעיל ומשכן על סיסם ומויאל לסתור זאת.
לכך יש להוסיף כי הגם שסיסם נסה להרחיק עצמו מכל זיקה לחשבון, אין אני מקבל את גרסתו.
מאידך, מקובלת עלי גרסת הבנק באמצעות נציגו.
כאמור, די ביפויי הכוח ובכתב ההתחייבות לכשעצמו. אולם, בנוסף להם,
גם אם מדובר באשר ציין נציג הבנק בחקירתו הנגדית, הרי לכאורה, סיסם עצמו הציג את הכספים ככספיו ואף הסביר מקורם.
חמור מכך, עצם הנסיון של סיסם לטעון כאילו לא משך כספים מהחשבון נסתר מיניה וביה מאותם מסמכים שהוצגו וכשהסבריו הדחוקים של סיסם אין בהם הסבר. נראה, כי לכאורה די באשר הוצג על מנת להסיק כי בנגוד לדברי סיסם, הרי עשה בחשבון כבשלו לרבות אכן בהקשר לעסקיו כולל בהקשר לחברה.

18.
בנסיבות אלו, ודי באמור בבקשת העקול עצמה, מצופה היה כי מויאל הוא זה שמיידית עם קבלת מסמכי העיקול יזדרז לפנות לביהמ"ש, על מנת לטעון כי גם אם הציג סיסם מצג זה או אחר בפני
הבנק, הרי אין בכך לחייבו וכי הכספים בחשבון הישן ועל אחת כמה וכמה בחשבון החדש הינם כספיו, לרבות טיעון זה או אחר, ביחס לנסיבות פתיחת החשבון החדש.
לא בכדי, ציינו כי עוד ב-26.5.03 קבל מויאל את הקשור לעיקול, כי עמד בקשר רציף עם סיסם, וחרף זאת, לא הוגשה כל בקשה מטעמו ואף לקראת הדיון.
אכן, לכאורה חתם מויאל על יפוי כוח ב-3.7.03. אולם, פרט לכך לא פעל מויאל מאומה.
יתכן, ולא בכדי, ציין ב"כ המבקשים כי זכה לשתף פעולה ממויאל "רק לפני מספר ימים" (13) או כלשונו, בעמ' 15: "לקח לי זמן לשכנע אותו. עד שמר מויאל הסכים לתת לי את יפוי הכוח, לקח לי זמן".
דומה, כי גם אם מויאל לא היה בגדר "מחזיק" הרי יכול וביהמ"ש היה מסיק מעצם אי העדתו משום המנעות מהבאת עד, או במקרה דנן אי הגשת תצהיר מטעם מי שיכול היה לשפוך אור ולתמוך בגרסתו של סיסם, אם אכן כדבריו.
על אחת כמה וכמה משמדובר על כספים שרשומים ע"ש מויאל וכשהוא יודע כי נטען ע"י הבנק כי מדובר בכספים של סיסם חרף הרישום, וכשהוא אמור לדעת כי יכול וביהמ"ש יקבע כגרסת הבנק, בוחר הוא "בשב ועל תעשה". קשה לקבל הסבר דחוק זה או אחר לאי התייצבותו, לרבות בהתחשב בסכום שעוקל.

19.
אין אני מקבל את גרסתו "התמימה" של סיסם בכל הקשור לנסיבות פתיחת החשבון בחברה לנאמנות.
אין כל הגיון שהבנק יפעל כפי שפעל להעברת הכספים מהחשבון הישן לחדש, הכל כפי שמנסה סיסם להסביר.
מקובל עלי, שאכן, אמור היה סיסם לדאוג לשעבוד הכספים שהועברו.
אין אני מתעלם מכך, שהיה על הבנק לפעול בדרך ראויה על מנת שבד בבד עם העברת הכספים אכן יבוצע השעבוד. אולם, אין אני סובר כי בגין מחדל זה התוצאה משתנה.
אם אכן, היה מדובר בפתיחת החשבון החדש וללא זיקה לחשבון הישן, יתכן והמצב היה שונה.
אולם, מעת שאין מחלוקת כי אשר היה מצוי בחשבון הישן, הוא אשר נמצא והוא אשר הועבר לחשבון החדש, הרי אין בעצם העברה זו לשלול את הקביעה שהכספים עדיין של סיסם, או שסיסם זכאי להם.
האמור, הן מהפן הקנייני גרידא, והן מזכות העקיבה ובהשלכה מאשר נקבע ברע"א 2225/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ
נ' בנית ואח' תק-על 2002(2) 904.
ושוב, יתכן, ואם מויאל היה מתייצב וטוען טענותיו הוא, ניתן היה לבחון שמא אכן השתנתה מערכת היחסים כפי שנחזית להיות טרם לכן.
אולם, משלא התייצב לכאורה לא נסתרה גרסת הבנק.

20.
בכל הקשור לטענות האחרות שטען להם סיסם, לא בכדי חלקן נזנח בטיעוני המבקשים ואף אשר נותר, נטען בשפה רפה.
בכל הקשור לתנאים שנדרשים למתן צו עקול נראה שהבנק אכן עמד בהוכחת אשר נדרש הן ביחס לשאלת הזכות הלכאורית, הן ביחס לשאלת ההכבדה, והן ביחס לשאלת מאזן הנוחיות.

21.
נוכח כל האמור, דין העקולים שהוטלו להוותר על כנם, כמובן, בהגבלת הסכומים אשר נקבעו בעת מתן צו העקול.

22.
אני מחייב את המבקשים לשלם לבנק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

23.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.


ניתנה היום ט"ז בתמוז, תשס"ג (16 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.


י. שנלר, שופט









א בית משפט מחוזי 1538/03 סיסם משה, מויאל יואב נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס - יבוא ושווק דלתות (1992) בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/07/2003)