פסקי דין על לשכת תביעות ירושלים | פסקי דין על יגודייב אדוארד

2251/00 פ     28/02/2002




פ 2251/00 לשכת תביעות ירושלים נ' יגודייב אדוארד




בעניין:

בתי המשפט

18

בית משפט השלום ירושלים
פ
002251/00


לפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד
תאריך:
28/02/02




בעניין
:
לשכת תביעות ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד
חנוך
המאשימה


נ
ג
ד


יגודייב אדוארד



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד לובושיץ הלנה
הנאשם

הכרעת דין

1.
אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.
הנאשם מואשם כי ביום 4.9.99 בשעה 13:00 הוא הגיע לדירת המתלונן ברחוב בן דוב בנוה יעקב בירושלים, עקב סכסוך כספי, ביקש מהמתלונן לצאת החוצה ובעומדם בסמוך לכניסה לבנין הוציא סכין יפנית וחתך את המתלונן שני חתכים בפני
ו. כתוצאה מהפציעה נגרמו למתלונן חתך אנכי במרכז אף שמאל וחתך עמוק בעפעף תחתון מימין שהצריך תפירה, וכן המטומה קלה.

2.
המתלונן, פליקס טסלנקו העיד כי באותו יום בעת ששהה בדירת חברו איגור, הגיע לשם הנאשם כדי לגבות ממנו חוב כספי, כפי שעשה גם בימים הקודמים. הנאשם ביקש מהמתלונן לצאת החוצה כדי לשוחח עמו, וכשהמתלונן יצא, הוציא הנאשם מיד סכין ופתח לו את העין. המתלונן טען כי הנאשם גרם לו שני חתכים בפני
ם והדגים תנועה אלכסונית על עין ימין מקצה העפעף לכיוון האף וכן על לחי שמאל בחלק התחתון. כן טען כי כתוצאה מהחתך ירד לו דם והוא פונה לבי"ח באמבולנס. על פניו נותרה צלקת.

לטענת המתלונן, לפני האירוע נהג המתלונן לישון בביתו של הנאשם והנאשם טען כי המתלונן חייב לו 220 ₪ שהוא גנב ממנו. המתלונן כפר כי גנב מהנאשם כסף או כי היה חייב לו כסף.

3.
גם הנאשם טוען כי מספר חודשים לפני האירוע נהג המתלונן לישון בדירתו, כטובה שעשה עבורו הנאשם, מאחר ולמתלונן לא היה היכן להתגורר. יתרה מכך, הנאשם גם טוען כי הלווה למתלונן מדי שבוע כ- 300-400 ₪ ובסה"כ כ-2,000 ₪, אולם לאחר שהמתלונן, לא החזיר לו את הכסף שהבטיח, הפסיק הנאשם להלוות לו כספים. לאחר שהמתלונן הבין
שהנאשם לא מלווה לו כסף, הוא גנב לו כ- 200 ₪ בלילה האחרון ששהה בביתו, שהיה הכסף היחידי שהיה ברשותו.

מכאן ואילך מדי יום פנה הנאשם למתלונן שעבר לביתו של חברו איגור, וביקש ממנו את כספו בחזרה, אולם המתלונן היה דוחה אותו ב"לך ושוב" ולא שילם לו את כספו.

ביום האירוע, כשהגיע הנאשם לדירת איגור, נכחו איגור ואנשים אחרים (כ-4-5) בדירה. הנאשם רצה להכנס לדירה ואיגור אף ראה אותו, אלא שהמתלונן הגיע מיד לפתח, הוציא את הנאשם החוצה ומנע ממנו להכנס לדירה. הנאשם העיד כי דרש מהמתלונן את כספו, אך המתלונן
החל לאיים עליו כי זו הפעם האחרונה שהוא מבקש ממנו כסף, ולאחר שהנאשם המשיך לעמוד על דרישתו הוציא המתלונן סכין וניסה לדוקרו, וכדברי הנאשם:

"בדיוק באירוע שבאתי אליו לבקש את הכסף בבית של איגור, היו כ-4-5 חברה שאני מכיר אותם מהשכונה, רציתי להכנס לדירה של איגור, כבר הוא ידע למה אני בא,
אני חושב שהוא פתח את הדלת, איך שאיגור ראה אותי פליקס בא והוציא אותי החוצה, הוא לא נתן לי להכנס לבית של איגור, וכשהוציא אותי בחוץ זה היה בפרוזדור לבלוק, שם הוא החל לאיים עליו שזו הפעם האחרונה שאני בא אליו לבקש את הכסף. אני אמרתי לו שאני אבוא כל פעם עד שתחזיר לי את הכסף. אני עמדתי על כך שיחזיר לי את כל הכסף ביחד, גם מה שגנב וגם מה שהלוויתי לו. אני מתוך איום זה הבנתי שנמאסתי עליו מזה שהגעתי אליו כל יום, אז הוא הוציא את הסכין וניסה לדקור אותי (מדגים תנועה של קפיצת האצבעות כשהיד מונפת כאילו הסכין יוצאת מחלק תחתון של היד ומדגים תנועה מלמעלה למטה). ברגע זה תפסתי את יד ימינו בה אחז את הסכין הדפתי אותו כלפי אחורה. כאשר הדפתי אותו אחורה שמעתי 'איי' והוא נפל אחורנית על המדרגות. אני ברחתי מהפחד שלא יקפצו עלי כל החברים, וברחתי לפסגת זאב
פחדתי שיבואו מול הבית שלי".
ראה:
עמ' 10 ש' 10-21 לפר'.

4.
מסתבר שלא המתלונן ולא הנאשם פנו מיד לאחר האירוע למשטרה בתלונה, הנאשם ברח מהמקום אולם הגיע לאחר 4 שעות למשטרה כששמע שהשכנים משוחחים על האירוע. המתלונן התבקש להגיע למשטרה מספר פעמים אך לא נענה והגיע רק לאחר מספר ימים, פניות ובקשות.

5.
לאחר שבחנתי את עדות הנאשם מול עדות המתלונן, אני מאמינה לגירסת הנאשם ודוחה את גירסת המתלונן. לפיכך אני מזכה את הנאשם, ולהלן אפרט נימוקיי:

6.
עדותו של המתלונן לא מעלה גירסה שוטפת, מפורטת ואמינה לגבי השתלשלות העניינים, כדי שניתן יהיה להבין ממנה בברור את רצף הפעולות באירוע. המתלונן התקשה להעיד ולספר על פרטי האירוע והתחמק מתשובות. ב"כ המאשימה נאלץ לדלות ולחלוב ממנו תשובות בקשר לפרטי האירוע החשובים, ואפילו להדריכו. המתלונן לא שיתף פעולה, הוא ענה לשאלות התובע בצמצום, מתוך חוסר רצון בולט, כאילו עשה טובה כפויה, סירב לענות על חלק מהשאלות וגילגל עיניו למעלה במקום לספק תשובות.

במהלך עדותו, הסתייג ממתן תשובות, וגם לאחר שביהמ"ש הורה לו לענות, הוא נמנע מלשתף פעולה כראוי ולתת עדות מפורטת. במהלך עדותו קילל המתלונן את הנאשם (ראה עמ' 2 לפר') ובשלב מאוחר פנה לנאשם ואיים עליו בסבר פנים חמור כעוס ומאיים. לאור האמור, הנאשם הותיר בי רושם לא אמין.

7.
יתרה מכך, עדותו רצופה סתירות ומעלה תמיהות לא סבירות בתיאורים שמסר. כמו"כ המתלונן אינו עקבי בעדותו, מסתייג ממתן תשובות לשאלות, ולהלן מספר דוגמאות:
א.
בתחילה העיד המתלונן כי מיד כשיצא החוצה מדלת הדירה, הנאשם ישר הוציא את הסכין (ראה עמ' 1 ש' 19 לפר').

דא עקא שבחקירתו הנגדית, כאשר נשאל המתלונן מה קרה כשהנאשם הוציא את הסכין, הוא ענה כי הנאשם ביקש לשוחח עמו והמתלונן הסכים ואף התקדם ראשון קדימה למרחק 3 מ' מדלת הדירה.

מכאן עולה כי כשהמתלונן יצא החוצה הנאשם לא הוציא עליו ישר סכין, כפי שהעיד קודם.

ב.
כאשר נשאל בהמשך, אחרי כמה זמן מהוצאת הסכין הנאשם דקרו, לא נתן המתלונן תשובה לשאלה זו, אלא ענה כי קיבל מהנאשם מכות והנאשם ברח, ואת המכה בראש הוא קיבל מבעיטה שנתן לו הנאשם ברגלו. (עמ' 4 ש' 32-30 לפרו'). תשובה מתחמקת זו מלמדת על חוסר אמינות ויכולתו לתאר פרט חשוב באירוע אמיתי שחווה לטענתו.

ג.
כמו"כ עדות המתלונן כי הנאשם נתן לו בעיטה בראשו על פניה איננה מתיישבת עם השכל הישר (ראה עמ' 1 ש' 22 עד עמ' 2 ש' 7). הרי המתלונן העיד כי הנאשם ישר הוציא מולו סכין, בנסיבות אלה אין כל הגיון לכך שבעת הנפת הסכין יבצע לפתע הנאשם תנועת בעיטה ברגלו שהגיעה עד לראשו של המתלונן שעמד מולו.

8.
הנאשם גם לא היה מוכן להדגים את אופן הדקירה של הנאשם ואופן אחיזתו בסכין, למרות שמדובר בפרטים חשובים בשיאו של האירוע לב לבו של האירוע, וזאת ולמרות שב"כ הנאשם חקרה וניסתה לחזור ולברר נקודה זו.
לעומת המתלונן, הנאשם נתן תיאור מפורט ביותר אודות אופן אחיזת המתלונן בסכין ונסיונו לדקור בנאשם, וכיצד הנאשם הדף את המתלונן, המתלונן נפל במדרגות והנאשם נמלט על נפשו.

9.
גרסת המתלונן בכללותה אינה מתיישבת עם השכל הישר, שכן לא מתקבל על הדעת כי הנאשם שהגיע לדירת חברו של המתלונן וראה כי שוהים בה 4-5 אנשים שראו אותו, יתקוף מיד את המתלונן בסכין, ממש בפתח הדירה, כאשר ברור לו שאנשים אלה ראו אותו כי הגיע למקום, מה עוד שעל פי עדויות הנאשם והמתלונן, הנאשם נהג להגיע לדירה זו פעמים רבות קודם ודרש מהמתלונן את כספו.

10.
טענת המתלונן כי קודם הנאשם דקרו, ורק לאחר מכן נתן לו בעיטה בראשו, כשהוא כבר שותת דם, אינה מתיישבת אף היא עם השכל הישר, לרבות הטענה כי כתוצאה מהבעיטה המתלונן התכופף (ראה עמ' 2 ש' 6). הרושם הוא, כי המתלונן תיאר אירוע שלא חווה אותו, ולכן לא יכול היה לפרטו באופן אמיתי.

11.
לעומת זאת עדות הנאשם כפי שהובאה לעיל, וגם בהמשכה, מתארת סיפור קולח מלא פרטים ורצף של אירועים המגבשים תמונה ותיאורים שניכרים בה אותות האמת, ומניע אותנטי לתקיפת המתלונן כלהלן:

א.
הנאשם העיד כי פעמים אין ספור הוא הגיע לדירתו של איגור (חברו של המתלונן) וחזר וביקש מהמתלונן את כספו. כמו"כ הוא העיד כי איגור, אשתו וחברים אחרים ראו אותו מגיע לדירה מספר פעמים. איגור
העיד ואישר את גירסת הנאשם גם בדבר עצם החוב שהנאשם טען לו וגם בדבר נסיונותיו הרבים לגבות את הכסף בדירתו מהמתלונן (עמ' 6 ש' 26-30 לפר').

ב.
הנאשם טוען כי רצה להכנס לדירתו של איגור, וכי איגור ראה אותו כשהגיע לדירתו, אך המתלונן הוציאו החוצה ולא נתן לו להכנס לדירה.
איגור מאשר את עדות הנאשם כי אכן הוא ראה את הנאשם מגיע לדירה וכי המתלונן יצא אליו. לעומת זאת המתלונן טוען כי הנאשם ביקש ממנו לצאת מהדירה. איגור אינו מאשר בענין זה את עדות המתלונן. עדותו תומכת
בעדותו של הנאשם לפיה אכן המתלונן יצא החוצה.

ג.
גירסת הנאשם כי לפני הוצאת הסכין קדמה בינו למתלונן שיחה, בה דרש הנאשם מהמתלונן כי ישיב לו את כספו, מתקבלת יותר על הדעת מאשר גירסת המתלונן כי מיד עם צאתו מהדירה הוציא הנאשם את הסכין ממש בכניסה ליד הדירה, מה עוד שטענתו זו השתנתה בהמשך עדותו שהמתלונן טען
כי הנאשם הוציא הסכין לאחר שהשניים התקדמו 3 מ' קדימה. שינוי הגירסאות ואי סבירותן מעיד על חסר אמינות.
לעומת זאת, מתקבלת יותר על הדעת גירסת הנאשם כי הוא הגיע פעמים רבות לדירה כדי לבקש את הכסף, וכי
גם הפעם הוא בא בדרישה למתלונן כי ישלם לו את חובו, כפי שעשה פעמים רבות קודם. כן מתקבלת על הדעת גירסת הנאשם, כי המתלונן שסירב לשלם לו את הכסף, התייחס לנאשם כטרחן גדול שחוזר להטרידו ומציק לו פעם אחר פעם, אך המתלונן עומד בסירובו ואינו משלם לו את כספו, ועדות הנאשם בענין זה משתלבת היטב עם דבריו, לפיהם הנאשם נמאס על המתלונן, והמתלונן רצה להפסיק אחת ולתמיד את הטרדותיו החוזרות והנשנות, ולכן היה לו מניע לאיים ולהוציא סכין.

ד.
בנסיבות אלה, דווקא עצם יציאתו של המתלונן מהדירה מלמדת על כוונה לנקוט הפעם בצעד אגרסיבי כלפי המתלונן, שכן איגור, אשתו ושאר החברים כבר היו מורגלים לכך שהנאשם חוזר ומגיע לדירה ומפציר במתלונן לשלם לו את כספו. העובדה שדווקא הפעם הוציא המתלונן את הנאשם מהדירה, מעידה על כך שהיה בכוונת המתלונן לנקוט הפעם בדרך שונה כלפי הנאשם. לכן הוא הוציאו מהדירה וסגר אחריו את הדלת, מכאן שגם שלמתלונן היה מניע ממשי לעשות מעשה שיש בו מנוע מהנאשם לחזור אליו בדרישותיו הטרחניות כי יחזיר לו את חובו.

ה.
עדות הנאשם
כי המתלונן איים עליו בטרם הניף את הסכין באומרו: "זו הפעם האחרונה שאני בא אליו לבקש את הכסף" (עמ' 10 ש' 12 לפר'), מתיישבת אף היא עם גירסת הנאשם ומלמדת על האותנטיות שבגירסת הנאשם, לפיה המתלונן הבהיר לנאשם שהטרדותיו נמאסו עליו, ואף איים עליו להפסיקן, אלא משהמשיך הנאשם לעמוד על דעתו והשיב למתלונן כי יבוא כל פעם עד שישיב לו את כספו, והמתלונן ראה כי הנאשם עומד על דעתו ולא מוותר לו, הגיב המתלונן במימוש האיום ורק בשלב זה הוציא את הסכין וניסה לדקור את הנאשם.

12.
לעומת המתלונן הנאשם נתן לביהמ"ש גירסה מפורטת מאוד כיצד התרחש האירוע על כל שלביו, וכיצד התפתחו שלבי האלימות באותו אירוע. גירסתו מפורטת, מוסברת,ומנומקת ומתיישבת עם השכל הישר. לעומתו המתלונן נתן לביהמ"ש גירסה מקוטעת ולא מוסברת שאיננה מתקבלת על הדעת ומגלה סתירות. לשיטתו, מיד כשיצא המתלונן מפתח הדלת חתך אותו הנאשם בסכין, ללא שקדמה לכך כל שיחה או כל בירור, גירסה שמעלה תמיהה על פניה, ושאינה מתקבלת על הדעת לאור העובדה שבדירה ישבו 4-5 אנשים שראו את הנאשם מגיע למקום, כמו גם טענתו שהנאשם בעט בראשו של המתלונן שעה שהניף מולו סכין, מעוררת תמיהה ואינה מתיישבת עם השכל הישר.

13.
באשר לטענת המאשימה כי גירסת הנאשם תמוהה אף היא, שכן הוא ברח מהסכין שהונפה מולו ועלה על המדרגות העולות לבנין, במקום לצאת מפתח הבנין, שהיה סמוך לדירת המתלונן, החוצה, וכי התנהגות זו אינה מתקבלת על הדעת, הרי שלפנינו מצב של אירוע שלא ניתן
לשקול בו התנהגות הגיונית וסבירה במלוא מובן המילה. מרגע שמונפת סכין כנגד גופו של אדם, אין לצפות ממנו להתנהגות הגיונית וסבירה ואינני מוכנה לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי החליט לברוח דווקא לכיוון המדרגות לתוך הבנין, במקום החוצה מהפתח הסמוך לדירה, מה עוד שהנאשם נתן הסבר, כי הוא חש יותר בטוח לברוח לכיוון השכנים שיסייעו לו מאשר לצאת מהבנין כשהמתלונן דולק אחריו.
אין לפסול את הסברו על הסף.
זאת ועוד, באותה מידה ניתן להעלות את הטענה של חוסר הסבירות בהתנהגות זו בכיוון הנגדי כלפי בריחת המתלונן מהנאשם לעבר המדרגות, שהרי אין חולק שסימני כתם הדם (ב-ת/1) ששתת המתלונן נמצא על המדרגות למעלה ולא בפתח הבנין שבתחילת גרם המדרגות. אין ספק שהנמלט מפתח הדירה, בין אם המתלונן ובין אם הנאשם, לא נהג כאן עפ"י כללי ההיגיון וישוב הדעת, שברח לכיוון המדרגות, אם כי אין לשלול את הסברו של הנאשם, כי העדיף לקבל סיוע מהשכנים.

14.
באשר לגירסת הנאשם כי המתלונן נפגע מהסכין שהחזיק במו ידיו, הנאשם הסביר כי תוך כדי בריחתו מהמתלונן הוא פנה לאחור, תפס בידו של המתלונן והדפו לאחור, כתוצאה מכך נהדף המתלונן ונפל על המדרגות. אין חולק כי כתם הדם היה על המדרגות, יהא התוקף הנאשם או המתלונן, כך שבכל מקרה הראיות מלמדות שהנתקף ברח למדרגות, בין אם היה זה המתלונן ובין אם הנאשם.
אך בעוד הנאשם נתן הסבר לנפילת המתלונן על המדרגות למעלה, המתלונן לא נתן כל הסבר להמצאות כתם הדם ממנו נפגע דווקא על המדרגות.
15.
באשר לפגיעה בפני
ו של המתלונן, בשלב זה בו נהדף המתלונן לאחור אין לשלול כי כתוצאה מכך לא היתה לו שליטה על מצב הסכין וידו שנהדפה לאחור הוסטה עם הסכין לפניו והסכין פגעה בקצה העפעף והמשיכה את החתך על פניו. אין גם לשלול את האפשרות שכתוצאה מההדיפה והנפילה אירעו
לפניו של המתלונן שני חתכים.

16.
נראה כי המתלונן הינו מהיר חימה ונוח להתרגז. אפילו במהלך המשפט הוא לא נרתע מלאיים על הנאשם (ראה עמ' 6 ש' 20 לפרו') וקילל אותו (ראה עמ' 5 ש' 27 לפרו'), ולא נרתע לפנות אליו בצורה מאיימת מול ביהמ"ש. הדבר תומך גם בהתנהגותו באירוע הנדון.

17.
גם העובדה שהמתלונן לא הגיש תלונה למשטרה על אף החתכים שנגרמו לו בפני
ו הינה ראייה בעלת משקל רב, התומכת בטענות ההגנה, כי המתלונן נחתך מהסכין שהוא החזיק בידו וכי הוא איים על הנאשם ולא להיפך. לא מתקבל על הדעת כי אדם שנפגע בפני
ו בשני חתכים (שגם הותירו צלקות בפני
ו) והן שתתו דם, ועוד קיבל באותו מעמד בעיטות בראשו ומכות, יישקוט על שמריו ויימנע מהגשת תלונה במשטרה כנגד התוקף. העובדה שהמתלונן נמנע מכך מדברת בעד עצמה, ותומכת בגירסת ההגנה והעובדה כי המתלונן לא נתן לכך הסבר חמורה עוד יותר, שכן לנאשם לא היה כל הסבר להימנעותו מהגשת התלונה כנגד מעשה כה חמור.

ראה: עמ' 3 ש' 2-1 לפרו' עמ' 5 ש' 32-24 לפרו'.

18.
יתרה מכך, כשנשאל הנאשם מדוע לא הגיש תלונה תשובתו היתה: "זה לא מתאים לי". כשהתבקש להסביר תשובתו סירב לענות והתחמק, וזאת גם לאחר שביהמ"ש ביקשו להשיב ולתת הסבר. גם התנהגות זו תומכת בגירסת ההגנה, שכן לנאשם אין כל הסבר מדוע לא הגיש תלונה למשטרה.

גם הסברו הדחוק כי ביום האירוע הוא היה כל היום בבי"ח הדסה נמצא שקרי, שכן חברו איגור שהיה עמו העיד כי המתלונן שהה שם רק שעה וחצי.

19.
לאור האמור לעיל, עדותו של המתלונן איננה אמינה בעיני אינני מאמינה לגירסתו ואני מאמינה לגירסת הנאשם.
לפיכך זיכיתי את הנאשם מהעבירה המיוחסת בכתב האישום.
ניתנה היום 28.2.02 בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד ___________________________
הנאשם ובא כוחו עו"ד לובושיץ.
אילתה זיסקינד
, שופטת








פ בית משפט שלום 2251/00 לשכת תביעות ירושלים נ' יגודייב אדוארד (פורסם ב-ֽ 28/02/2002)