פסקי דין על בן סעדון שירן | פסקי דין על מאיר (מרמלשטיין) יהושע |

1489/08 ערר     11/09/2008




ערר 1489/08 מדינת ישראל נ' בן סעדון שירן, מאיר (מרמלשטיין) יהושע




בעניין:

7



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
ערר 001489/08


בפני
:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף
תאריך:
11/09/2008



בעניין
:
מדינת ישראל





המבקשת

נ ג ד


1 . בן סעדון שירן

2 . מאיר (מרמלשטיין) יהושע




המשיבים

נוכחים
:
מטעם המבקשת – עו"ד שני וייל
מטעם משיב 1 – עו"ד סיגל עפרוני
– סנגוריה ציבורית
מטעם משיב 2 – עו"ד לירון מלכה
– סנגוריה ציבורית
המשיבים בעצמם (הובאו ע"י הליווי)

החלטה


1.

ערר על החלטת בית משפט השלום בקרית שמונה (להלן: "בית משפט קמא"), (כב' השופט מ' נדל) שניתנה ביום 2/9/2008 בתיק מ"ת 08-07-10917, לפיה שוחררו המשיבים 1 ו- 2 (להלן – המשיבים), לחלופות מעצר בתנאי מעצר בית מלא.

2.

בת"פ 07-06-10908 הוגש ביום 24/7/2008 כנגד המשיבים
ונאשם נוסף כתב אישום ובו יוחסו למשיב 1 שמונה אישומים ולמשיב 2 ארבעה עשר אישומים בעבירות של התפרצות לבתי מגורים בכוונה לגנוב, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, היזק במזיד, ולגבי משיב 2 גם עבירות של היזק במזיד לרכוש, ניסיון לגניבה והחזקת מכשירי פריצה; באחד המקרים (אישום 3). לגבי שני המשיבים – מדובר גם בעבירות נשק, במובן זה כי המשיבים גנבו אקדח ושתי מחסניות ולאחר הגניבה הטמינו את האקדח בחורשה ליד בסיס עין זיתים. העבירות הנ"ל נעברו מסוף 2007 עד חודש יוני 2008, ועניינן פרשיות דומות של התפרצות לבתים לשם גניבת רכוש, כאמור לעיל.

3.

בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים
וכן קמה עילת מעצר נגדם ומצא לנכון להזמין בעניינם של המשיבים תסקירי שירות מבחן. בתסקיר הראשון נקבעה לגבי המשיב 1 רמת סיכון גבוהה והומלצה חלופה במסגרת טיפולית סגורה לשם גמילה מסמים, אך בתסקיר המשלים נבחנה גם חלופה בבית דודתו באילת. גם לגבי המשיב 2 נקבעה מסוכנות גבוהה וכן לא הומלצה (בשני תסקירים שהוגשו אף בעניינו), חלופה בבית אחותו, אך משהוצע כי אחות נוספת תערוב למשיב 2 ותיבדק אפשרות לשילובו של המשיב 2 במוסד גמילה מסמים, החליט בית משפט קמא לחקור את הערבות המוצעות. לפיכך, לגבי משיב 1 - נחקרו דודתו וחברתו לחיים והוצע כי מיקום החלופה תהיה בבית דודתו באילת; ולגבי משיב 2 – נחקרו שתי אחיותיו, והוצע כי מיקום החלופה יהיה בקרית שמונה. לאחר חקירת הערבות המוצעות, החליט בית משפט קמא לשחרר את שני המשיבים למעצר בית מלא תוך התחייבות עצמית וערבויות צד ג' וכן איזוק אלקטרוני.

4.

אלה בתמצית נימוקי הערר:
טעה בית משפט קמא בקובעו כי ניתן לנטרל את מסוכנות הנשקפת מהמשיבים בחלופת מעצר. בית משפט קמא התעלם מעברם הפלילי של המשיבים ומהעובדה כי הליכים פליליים שכבר התנהלו נגדם, לא היה בהם כדי להרתיעם. לפיכך, לא ניתן לתת אמון במשיבים שלפנינו וזאת בעיקר נוכח עברם הפלילי ואופי ביצוע העבירות נשוא כתב האישום. לפיכך, ביקשה ב"כ העוררת לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על מעצרם של המשיבים
עד תום ההליכים.

5.

ב"כ המשיבים
התנגדו לערר וביקשו להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. לטענתן, בית משפט קמא שקל בכובד ראש את שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר ובסופו של יום החליט לשחררם, לאחר שהזמין תסקירי שירות מבחן בעניינם ולאחר שבחן את החלופות שהוצעו, לכן אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. עוד לטענת ב"כ המשיב 1, בתסקיר המשלים, אשר הוגש בעניינו נבדקה חלופת מעצר שהוצעה וזו אכן נמצאה מתאימה לאחר ששירות המבחן פגש את הדודה וגם את חברתו לחיים של המשיב 1, אשר אמורות לפקח על המשיב 1.
באשר למשיב 2, לטענת ב"כ המשיב 2, על אף ששירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב 2 לחלופה בבית אחותו, מצא בית משפט קמא את אחיותיו של המשיב 2, אשר אמורות לפקח עליו, ראויות להיות ערבות לשחרורו, כמו כן הוסיף בית משפט קמא את התנאי של איזוק אלקטרוני וכל האמצעים האלה יהא בהם די, כדי לנטרל את מסוכנות הנשקפת מהמשיב 2.

6.

לאחר עיון בהודעת הערר ובהחלטת בית משפט קמא וכן לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, נראה לי כי דין הערר להתקבל ואלה נימוקי:
א
.

ראיות לכאורה ועילת מעצר
באשר לראיות לכאורה ועילת מעצר, הערר שלפני איננו מופנה כנגד קביעות בית משפט קמא ביחס לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר כנגד המשיבים . לפיכך, אינני רואה מקום לדון במסגרת ערר זה בסוגיות אלה. יחד עם זאת, אוסיף, כי אכן, ככלל, עבירות כלפי רכוש לא מקימות עילת מעצר, אלא שבעניינינו מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי עילת מעצר מתקיימת וזאת נוכח כמות האישומים המיוחסת לכל אחד מהמשיבים, חומרתם ואופן ביצוע העבירות בהיותן מעשי פריצה מתוכננים, שבוצעו ע"י התארגנות של מספר עבריינים, ביניהם המשיבים, לאור יום ותוך חדירה לבתי מגורים, שעלולים היו להימצא בהם אנשים. לפיכך, אכן נשקפת מהמשיבים סכנה לביטחון הציבור ולכן קמה נגדם עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, (להלן: "חוק המעצרים"). כפי שנקבע בעניין זה בבש"פ 5431/98 פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(4) 268, 272 ע"י השופטת (כתוארה אז) בייניש:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים, בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש.
מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור.
לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו – לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה".
ב
.
חלופת מעצר
סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה לבית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בעניינם של המשיבים, הוגשו תסקירי שירות המבחן, כאמור לעיל.
מעיון בתסקיר הראשון שהוגש בעניינו של משיב 1 עולה, כי שירות המבחן קבע כי בשל התנגדותו של המשיב 1 לבדוק עבורו חלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר הביתית שהוצעה. אומנם, בתסקיר המשלים קבע שירות המבחן כי החלופה הביתית בבית דודתו באילת נראית על פניה כמתאימה, יחד עם זאת חזר שירות המבחן על עמדתו לפיה חלופת מעצר עבור המשיב 1 צריכה להיות במסגרת טיפולית סגורה.
באשר למשיב 2, נקבע בתסקיר שירות המבחן כי חלופת מעצר שהוצעה בבית אחותו בקרית שמונה לא יכולה לסייע בהפחתת הסיכון שנשקף ממנו ולהערכת שירות המבחן, חלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה בקהילה טיפולית, הינה החלופה הראויה במקרה זה. בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המשיב 2 חזר שירות המבחן על עמדתו הנ"ל.

כפי שניתן להיווכח, שירות המבחן לא המליץ למעשה על שחרור המשיבים לחלופות מעצר ביתיות שהוצעו על-ידם. ברם, בית משפט קמא קבע, כי יש לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר בית תחת פיקוח ערבים וכן בתוספת של איזוק אלקטרוני, כפי שפורט לעיל. נראה לי, כי בכך טעה בית משפט קמא ועמדתי בעניין שחרור המשיבים שונה מעמדת בית משפט קמא אשר לא איזן נכונה בין כל השיקולים הרלבנטיים ולא נתן משקל מכריע למספר פרמטרים שהיו צריכים להילקח בחשבון על-ידו בבואו להכריע האם יש בכלל מקום לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר.

ראשית
, ספק רב בעיני אם ניתן במקרה שלפנינו לנטרל את מסוכנות המשיבים בחלופת מעצר כלשהי. יש לזכור כי המשיבים פעלו באופן שיטתי, תוך התארגנות של מספר עבריינים וביצעו את התפרצויות לבתי מגורים בעיר צפת וסביבתה במשך תקופה של למעלה מחצי שנה. ההתפרצויות הנ"ל לכאורה בוצעו לרוב בשעות הבוקר, או הצהריים ועובדה זו מלמדת על דפוס עברייני מובהק ועל היעדר כל מורא מפני החוק (ראה לעניין זה בש"פ 8806/07 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007(4), 829).

חומרה מיוחדת במעשיהם יש לראות גם בעובדה כי באחד המקרים גנבו המשיבים אקדח שלא נמצא עד היום.

שנית
, אין להתעלם מעברם הפלילי של המשיבים. בעניין זה יצוין כי ב"כ העוררת הגישה גיליונות הרשעותיהם הקודמות של המשיבים, מהם עולה כי המשיב 1 הורשע ביום 18/2/2007 בעבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד כגנוב. בגזר הדין הוטל על המשיב 1 מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנה אחת, שלא יעבור עבירות מהסוג בו הורשע. אף על פי כן, שב המשיב 1, לכאורה לבצע עבירות רכוש נשוא תיק זה, בתוך תקופת התנאי.
לחובת משיב 2 הרשעה בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית משנת 2006, בגינה ריצה מאסר עד שנת 2007. משיב זה השתחרר כשלחובתו עומד מאסר על תנאי בגין עבירות סמים וכבר בדצמבר 2007 עבר עבירת סמים נוספת בגינה הורשע בתחילת שנת 2008. המשיב 2 עבר לכאורה עבירות רכוש רבות, כמיוחס בתיק שלפנינו, בזמן שמתנהל נגדו הליך פלילי אחר שבו הוא צפוי לעונש מאסר.

עיון בגיליון הרשעותיהם של המשיבים מעלה גם רשימת מב"דים של שני המשיבים. על העוררת היה להימנע מלהגיש רשימת המב"דים לעיון בית המשפט וזאת לאור ההלכה לפיה, ככלל, פלט מחשב בדבר מב"דים לא יוגש, ראה לעניין זה בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(3),4076). שם נקבע כי הכלל הוא שפלט מחשב בדבר מב"דים לא יוגש אף כי היו מקרים בעבר שבהם קיבל בית המשפט העליון גם פלט כזה, אולם דבר זה צריך להיות שמור למקרים חריגים ביותר.

בנסיבות העניין, אני מוצא לנכון לציין כי לרשימת המב"דים של שני המשיבים לא הייתה כל השפעה על תוצאת ערר זה כי התעלמתי מרשימה זו.

בית משפט קמא קבע כאחד התנאים לשחרור המשיבים
לחלופות מעצר, איזוק אלקטרוני, בסוברו, ככל הנראה, כי יהיה בכך כדי לאיין את מסופכנות המשיבים. ברם, בעניין זה נכתב:

"איזוק אלקטרוני איננו אמצעי קסם ואין בו בפני
עצמו כדי לאיין מסוכנות. כל שחרור בערובה, גם כאשר בין יתר התנאים מורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני, מבוסס על יסוד של אמון. האיזוק האלקטרוני מספק אמצעי לביקורת, האם הפר הנֶאֶזָק את תנאי השחרור בערובה. מי שאיננו ראוי לאמון זה מלכתחילה, ספק אם יהיה ראוי לו, בשל קיומה של האפשרות המאוחרת לדעת על הפרת אמון פעם נוספת" (ראה בש"פ 7442/06 יצחק בן זזון נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(3), 4899).

נראה לי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מקום יותר, ליתן במשיבים
אמון שלא יחזרו ויבצעו את עבירות הרכוש, ואין באיזוק האלקטרוני כדי לאיין את המסוכנות, אשר נשקפת מהם וזאת הן לאור עברם הפלילי של המשיבים ובעיקר לאור העובדה כי בזמן שהם ביצעו לכאורה את העבירות נשוא תיק זה, היה תלוי ועומד מאסר על תנאי נגד המשיב 1 בגין עבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב, ונגד המשיב 2 מתנהל הליך פלילי אחר. כאמור לעיל, שום חלופת מעצר בעניינם לא תשיג את מטרת המעצר.

7.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר ומבטל את החלטת בית משפט קמא ומצווה כי המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת.פ. 08-07-10908.



8.

והודע למשיבים ולב"כ הצדדים.


היום יא' באלול, התשס"ח (11 בספטמבר 2008).



סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- שופט








ערר בית משפט מחוזי 1489/08 מדינת ישראל נ' בן סעדון שירן, מאיר (מרמלשטיין) יהושע (פורסם ב-ֽ 11/09/2008)