פסקי דין על איידמה פרידל | פסקי דין על עמיאל בן צבי | פסקי דין על סו-אלן בן צבי | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

4705/99 עא     22/08/1999




עא 4705/99 איידמה פרידל, עמיאל בן צבי, סו-אלן בן צבי נ' בנק הפועלים בע"מ





ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 4705/99


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק


המערערים

:
1. איידמה פרידל
2. עמיאל בן צבי
3. סו-אלן בן צבי


נגד


המשיב
ה: בנק הפועלים בע"מ


ערעור פסלות שופט על החלטת בית משפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 29.6.99, בת.א. 1719/99
שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט


בשם המערערים: עו"ד י' הוס

בשם המשיבה: עו"ד אלעד לונדון
; עו"ד רוני אקלר



החלטה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' זפט), מיום 29.6.99, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1719/99.

1. בין הצדדים התנהלו מספר הליכים שעניינם משכון שנרשם על ביתם. במסגרת הליכים אלה, ובטרם נדון עניינם של המערערים לגופו (ואף בטרם התקיים דיון בעניין צו המניעה הזמני שביקשו) הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תוקף של

פסק דין
(להלן: "פסק הדין"). בסמוך לאחר מתן פסק הדין ביקשה המערערת 1 את ביטולו, וכן להכריז על בטלות רישום המשכון (להלן: "הבקשה הראשונה"). בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט. בהמשך הגישו המערערים, הפעם לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה לביטול פסק הדין ולהכריז על בטלת המשכון. בסופו של דבר הבקשה הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ונקבעה לדיון בפני
אותו שופט שנתן את פסק הדין, ואשר דן גם בבקשה הראשונה.

2. המערערים ביקשו מבית המשפט כי יפסול עצמו מלשבת בדין. הבקשה נסמכה על שני נימוקים עיקריים: ראשית, נטען כי הסכם הפשרה בין הצדדים נכרת כתוצאה מלחץ שהפעיל על המערערים בית המשפט, בכך שאמר להם כי לא ייתן בתיק צו מניעה זמני, כמבוקש על ידם, וכי אם לא יגיעו להסכמה יהיה רע מאד. דברים אלה, לטענת המערערים, ביחד עם הפעלת לחץ נוספת מטעם המשיב, גרמו לכך שההסכמה שניתנה על ידם לא היתה מרצון חופשי. שנית, המערערים מלינים על כך שבהחלטה שניתנה בבקשה הראשונה, אשר הגישה המערערת 1, ואשר המערערים האחרים לא היו צד לה, נאמרו על ידי בית המשפט דברים אשר כוונו כנגדם דווקא, ואשר מצביעים, לטענתם, על חריצת דין של בית המשפט נגדם. כך, נטען כי בית המשפט שאל את בא-כוחה של המערערת 1 מדוע המערער 2, חתנה, מתעלל ב"חמותו הזקנה", וכן כי נאמר שהמערער 2 עושה שימוש ציני בחותנתו כדי למלט עצמו מ

פסק דין
שניתן בהסכמתם. בהחלטה אחרת של בית המשפט נטען כי בית המשפט הביע מורת רוח קשה מהתנהגות המשיבים בפרשה, והמערער 2 טען בתצהירו כי אין לו ספק שהדברים מכוונים היו אליו (למרות שלא היה צד להליך). לאור זאת, המערערים טענו, כי בית המשפט גיבש דעה שלילית כלפיהם, שיש בה כדי "לנעול" את דעתו, והוא לא יוכל לדון בעניינם באובייקטיביות הנדרשת. המערער 2 אף ניסה לחזק את טענתו בכך שלאחר ששמע על כך שאותו שופט מונה לדון בבקשתו, הוא אושפז בבית החולים לאחר שחש בליבו. מנגד, המשיב בתגובתו טען, כי לא מתעורר במקרה זה חשש ממשי למשוא פנים של השופט, המצדיק את פסילתו, וכי יש לסמוך על מקצועיות השופט לעניין העובדה שהשופט הדן בתיק כבר דן בעניינם של המערערים בעבר.

3. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. לעניין הלחץ שנטען שהפעיל השופט על הצדדים, כותב השופט כי הוא אינו מסוגל לזכור כל משפט שנאמר על ידו, ואולם סגנון הדברים שיוחסו לו אינו סגנונו, והצעות לפשרה המובעות מטעמו נעשות תמיד בלשון זהירה ומסוייגת. בנוסף נכתב, כי הטענה לפיה שופט שדן בעניינו של אדם בעבר פסול מלדון בהשתלשלות נוספת של אותה פרשה אינה נתמכת בפסיקה. לבסוף נאמר, כי לא מתקיים במקרה זה חשש אובייקטיבי להטיית דין.

4. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני
. המערערים מעלים בערעורם את עיקר הטענות שהעלו בבקשת הפסילה שהגישו, והם מוסיפים וטוענים כי בית המשפט כלל לא התייחס לחלק מטענותיהם. כן נטען, כי הם לא העלו טענה, לפיה שופט שדן בעניינו של אדם בעבר פסול מלדון בהשתלשלות נוספת של אותה פרשה, אלא שהשופט הביע דעה שלילית נחרצת ביחס אליהם, ושדעתו "ננעלה", מה שמעלה חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. אף המשיב חוזר על טענותיו מתגובתו לבקשת הפסילה, ומוסיף כי השופט אינו חייב להתייחס לכל טענה המועלית בבקשה. לעניין הלחץ שהופעל, לפי הטענה, כלפי המערערים, נטען כי דובר אך בהנחיה או המלצה של בית המשפט לצדדים להגיע לפשרה, שאין בה כדי להביא לפסילת השופט. המשיב מוסיף, בעניין הגעת התיק לאותו שופט שדן בו בעבר, כי לפי ההלכה בקשה לביטול

פסק דין
יש להגישה לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין, והוא טוען, כי קיימת חשיבות לכך שהתיק יגיע גם לידי אותו שופט שדן בו, שופט שמכיר את המעשה שסביבו נולדה עילת התביעה.

5. לאחר שעיינתי בערעור, על נספחיו, ובתשובת המשיב, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. הטענה, לפיה בית המשפט הפעיל לחץ פסול על המערערים עובר להסכם הפשרה, אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
, לוקה בשיהוי ומשכך דינה להדחות. טענה זו לא ניתן להעלות לאחר שניתן פסק הדין, אלא יש להעלותה מיד לאחר שנודעה למערערים עילת הפסלות (ראו תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). אף האמירות המצוטטות בכתב הערעור אין בהן כדי ליצור אותו חשש ממשי למשוא פנים, אשר יש בו כדי להביא לפסילת השופט. המערערים טוענים כי קיים בלבם חשש ממשי לכך, כי דעתו של השופט "ננעלה". אפשר שאכן כך הוא הדבר. אולם הלכה היא בבית משפט זה מימים ימימה, כי "לא רגישות סובייקטיבית מיוחדת של נאשם היא הקובעת לעניין פסלות השופט, אלא השאלה היא אם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לו(1) 247, 250). הציטוטים שהובאו כביכול מפי השופט אינם מעלים חשש כזה. גם בעצם טיפולו של השופט בתיק, אשר הוא דן בו בעבר, אין כדי להביא לפסילתו. תובענה לביטול

פסק דין
שניתן בהסכמה יש להגיש לבית המשפט שנתן את פסק הדין (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, 699). בנסיבות אלה, אין בעובדה שהדיון בתיק נקבע גם בפני
אותו השופט כדי להוות עילת פסלות, ויש אף יתרון בכך שהשופט מכיר את התיק על נסיבותיו. העובדה שהטענה לפגם ברצון נסמכת על דברים שאמר לכאורה השופט עצמו אינה משנה ממסקנה זו. מובן שלאחר שיכריע בית המשפט בעניינם של המערערים, פתוחה בפני
המערערים האפשרות לפנות לבית משפט זה לבחינת ההחלטה לגופה, אכן וככל שהדבר יידרש וככל שיבקשו לעשות כן.

6. בשולי הדברים ייאמר, כי המערערים העלו טענה נוספת לפסילת השופט, לפיה השופט ידוע בהחלטותיו לטובת בנקים, וזאת מכיוון שחלק גדול מהכנסת משק ביתו מגיע מהבנקים אותם מייצגים בני משפחתו. המערערים אף התרעמו על כך שהשופט מצא דברים אלה כלא ראויים לתגובה. טענה זו, שנטענה בעלמא, "מפי השמועה", ואשר מטרתה להטיל רבב בשופט עצמו, בכדי להביא לפסילתו, מוטב היה לה שלא תטען, ומסכים אני עם כב' השופט, כי המערערים הרחיקו לכת בעניין זה.

7. המערערים הגישו בקשה להגיב על תשובת המשיב. לא מצאתי מקום להיענות לבקשה זו. אשר על כן, דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י' באלול התשנ"ט (22.8.99).


ה נ ש י א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99047050.
a01
/דז/






עא בית המשפט העליון 4705/99 איידמה פרידל, עמיאל בן צבי, סו-אלן בן צבי נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/08/1999)