פסקי דין על לאה שימונוב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2054/01 בל     23/01/2003




בל 2054/01 לאה שימונוב נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002054/01
בית דין א.לעבודה ת"א
23/01/03

כבוד השופטת שרה מאירי

בפני
:

לאה שימונוב

בעניין:
התובעת
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
ר. הררי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק-דין

1. בדיון שנתקיים ביום 31.12.01 בפני
כבוד השופטת ע. פוגל הוסכם כי ימונה מומחה רפואי עפ"י העובדות דלהלן:

א. התובעת עבדה כדוורית ברשות הדואר מאפריל 99' ועד 16.6.00.
ב. התובעת מגיעה למיון, לוקחת המכתבים של איזור החלקה שלה
ומסדרת אותם במיון לפי רחובות ולפי בתים, ומניחה בשק חבילות לפי הבתים והרחובות.
ג. התובעת חילקה דואר בת"א ורוב הזמן בר"ג (באיזור נוה יהושע).
באיזור זה יש גם בתים משותפים וגם בתים פרטיים.
ד. התובעת מחלקת ביום 5-4 שקים. כשהיא מחלקת 5-4 שקים, היא מסיימת שק אחד, חוזרת למקום חלוקה במקום מסויים ואוספת את השק השני, וכך הלאה.
ה. בד"כ התובעת הולכת עם שק אחד עליה, ולפעמים עם 2 שקים. כשאין ברירה היא לוקחת עגלה, ובד"כ היא הולכת עם תיק.
ו. את התיק היא מניחה בד"כ על כתף ימין ואם היו 2 תיקים - הלכה עם תיק בצד ימין ותיק בצד שמאל. כשהיא מגיעה לבית גדול היא מניחה התיק על הרצפה, ואם זה בית פרטי היא מחלקת את הדואר והולכת הלאה. לפעמים היא מסובבת את הגוף לצד ימין כדי לקחת את החבילה ולחלק את הדואר.
ז. יש ימים עם הרבה דואר, פעמיים-שלוש בשבוע,בימים בהם מחלקים דוחו"ת ויזה או מכביתון.
ח. התובעת חילקה דואר ב-17 רחובות, בחלוקה עבדה 5-4 שעות
(10-11 עד 14-16 מקסימום). סה"כ עובדת היא 8 שעות, ואם מישהו לא בא לעבודה היא מחלקת (גם) חצי או רבע מהכמות שלו. זה קרה כמעט כל יום, ואז עבדה עוד שעתיים או שלוש, ולפעמים עד 17 או 18.
ט. התובעת יצאה עם עגלה 5 פעמים בחודש.
להערכתה שק שוקל בין 15 ל-20 ק"ג.
י. עוד לפני עבודתה כדוורית (עבודה במשך שנה) - סבלה התובעת
מכאבי גב.
יא. בתובעת אובחן בלט דיסק בשנת 96' בגובה l5-s1 .
2. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:
א. מהו לקויה של התובעת בגבה?
ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת כמתואר בעובדות לעיל במשך שנה, לבין ההחמרה במחלה ממנה היא סובלת מניתוח שעברה ביולי 2000, קשר של החמרת מצב.

המומחה, ד"ר יעקב אגינסקי מבי"ח הכרמל חיפה השיב כך:
א. התובעת סובלת מכאבי בגבה המותני על רקע פריצת דיסק l5-s1
ונותחה.
עפ"י רישום בפרק העובדות אובחן אצל התובעת בלט דיסק בשנת 1996 בגובה l5-s1.

בגליונות המעקב בקופ"ח מכבי ממרפאת ד"ר ג. שמואלי קיימים רישומים:
מיום 22.2.98, 1.3.98: כאבי גב תחתון לפי t.c (לא צוין תאריך) קיים דיסק בולט במעבר ל-ס. התקפים לסרוגין של כאבי גב תחתון.
מיום 1.7.98: כאבי גב תחתון (ידוע על אודות בלט במעבר - דהיינו נעשו צלומי הדמיה אך אין רישום על כך).
מיום 13.7.98: כאבי גב.
מיום 31.7.98: כאבי גב תחתון.
מיום 2.8.98: צלום עמוד שדרה מותני ומעבר ללא ממצא חריג.
מיום 19.8.98: "הנ"ל בטיפולי מתחילת השנה זו... ובטיפול ממושך עקב כאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק במעבר לומבו-סקרלי
(l5-s1).
מיום 23.8.98: כאבי גב תחתון.
מיום 12.11.98, 26.11.98: כאבי גב.
אושפזה ביום 11.7.00 במחלקה הנוירוכירוגית בביה"ח אסותא,
ב - t.c אובחנה פריצת דיסק קשה מרכזית ימנית ב - l5-s1, לפיכך נותחה ביום 12.7.00, בוצעו המילמינקטומיה חלקית ב-l5 מימין ומיקרו דיסקטומיה, לאחר שמצבה התיצב שוחררה ביום 15.7.00.

ב. טרם עבודתה של התובעת כדוורית סבלה מכאבי גב תחתון ואובחנה כבר ב-19.8.98 פריצת דיסק במעבר לומבו-סקרלי
(l5-s1), סביר ביותר להניח כי בעקבות עבודתה כדוורית, כפי שתואר בפרק העובדות, חלה החמרה במצבה של התובעת ונזקקה לניתוח ביולי 2000, לפיכך יש לראות במצבה כהחמרה במחלה ממנה סבלה בעבר.
3. ביום 2.5.02 (לבקשת הנתבע ובהסכמת התובעת) הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:
א. האם החמרת מצבה של התובעת, כאמור בתשובה ב' לחווה"ד, נובעת מפגיעה מסוג מיקרוטראומה?
ב. אם כן, מהו מנגנון הפגיעה הנ"ל וכיצד גרם להחמרה?
ג. מהי מידת השפעת הפגיעה הנ"ל על הצורך בניתוח לעומת השפעת מצבה הקודם של התובעת?
ד. האם נכון לומר כי השפעת העבודה על הצורך בניתוח פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון מצבה הקודם של התובעת).

בתשובותיו מיום 7.5.02 השיב המומחה כדלקמן:

1. בהסתמך על פרק "העובדות" כפי שתואר בהחלטת כבודה מיום 20.2.02, סביר ביותר להניח שהחמרה במצבה של התובעת מקורו מפגיעה מסוג "מיקרוטראומה".
2. בהסתמך על פרק "העובדות" כפי שתואר בהחלטת כבודה מיום 20.2.02, התובעת עבדה 10-11 שעות ביום כשהיא נושאת שק או שני שקים במשקל של 15-20 ק"ג, צורת עבודתה כדוורית הכריחה אותה להליכה וביצוע הטיות של גבה, מנגנון זה כשלעצמו יכול לגרום לפגיעה או החמרה של הפגיעה שהיתה כבר בגבה של התובעת.
3. תאור ההחמרה בגבה של התובעת תואר במכתב השחרור/סיכום מחלה מהמחלקה הנוירוכירורגית בביה"ח אסותא מיום 12.7.00: "מזה חודשיים סובלת מכאבי גב חזקים עם קרינה סיאטית קשה לרגל ימנית, מצבה הולך ומחמיר בהדרגה.
ב-1996 סבלה מכאבי גב תחתון שחלפו, ct אז הראה בלט דיסק l5-s1... ב-ct (עדכני) של ע"ש מותני נמצאה פריצת דיסק קשה מרכזית ימנית ב - l5-s1".
בהתחשב בתמונה הקלינית וממצא ה-ct נותחה בביה"ח אסותא.
4. לאור כל שהוסבר בשאלה 3, בהסתמך על הנרשם במכתב השחרור/סיכום מחלה מהמחלקה הנוירוכירוגית בביה"ח אסותא מיום 2.7.00 - ראה הבדל בין פיענוחי צלומי ct מ-1996 ומ-2000.
פריצת הדיסק שאובחנה בצלומי ה-ct משנת 2000 בעת אישפוזה בביה"ח אסותא היא שהצריכה ניתוח דיסקטומיה ולמינקטומיה, לפיכך במענה לשאלת כבודה, התשובה: השפעת העבודה על הצורך בניתוח גדולה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שאובחנו בגבה של התובעת טרם עבודתה כדוורית.

4. בשל טעות במזכירות ביה"ד הועברו השאלות למומחה בשנית והוא השיב
ב-2.7.02 כדלקמן:
1. עפ"י פרק העובדות בהחלטת כבודה מיום 14.2.02, סביר ביותר להניח כי במקרה זה מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה.
2. התובעת נשאה על כתפיה (וגבה) תיקי דואר, מסובבת את גופה לצדדים כדי לקחת חבילות, עולה במדרגות בתים, דוחפת עגלות שקים במשקל של 15 - 20 ק"ג, עובדת במשך 8 שעות + 2 או 3 שעות נוספות כמעט מידי יום, דהיינו 10 - 11 שעות עבודה, בהתחשב בכל אלה, סביר ביותר להניח שמי שסבלה מבלט דיסק ב- l5-s1 שאובחן בשנת 1996 ופריצת הדיסק l5-s1 שאובחנה כבר ב-1998, אך למרות כל אלה גויסה לעבודתה כדוורית ברשות הדואר באפריל 1999 ובעקבות תנאי עבודתה חלה החמרה במצבה ונזקקה ביום 12.7.00 לניתוח וזאת על רקע פגיעות מסוג מיקרוטראומה.
3. הצורך בניתוח שבוצע ב-12.7.00 נגרם כולו בעקבות תנאי עבודתה (כפי שתואר בפרק העובדות מיום 14.2.02, ראה תשובתי לשאלה 2).
העובדה שבעברה סבלה התובעת מכאבי גב שהופיעו לסרוגין החל משנת 1996 ולמרות שב-1998 אובחנה פריצת דיסק
ב-l5-s1 אין בהם כדי לשלול קביעה זו, מאחר והתובעת למרות כאבי הגב שהיו פוקדים אותה לסרוגין המשיכה בעבודתה עד ליום אישפוזה ב - 11.7.00.
4. ראה תשובתי לשאלה 3.

5. התובעת עתרה לקבלת התביעה.
הנתבע עתר לכך כי תדחה התביעה, שכן לא הוכח מנגנון מיקרוטראומה: אין לראות בהליכה/נשיאת התיקים/דחיפת העגלות/הטיות הגב - אלא פעולות שכ"א מהן לא גרמה לנזק באותו מקום מסויים, או שהשפעת כ"א מהן בפני
עצמה - אינה מגיעה כדי מיקרוטראומה, שגרמה נזק רפואי במקום מסויים.
משכך - ומשאין מנגנון מיקרוטראומה בתאור העובדתי של עבודתה, ומשהמומחה לא מבהיר - רפואית - נזק במקום מסויים על בסיס מיקרוטראומה, אין להעתר לתביעה אף לא כהחמרת מצב, מה גם שנמצאה במערערת פריצת דיסק עוד בטרם החלה עבודתה כדוורית.

6. ולהכרעתנו -
למומחה הועברו עובדות מוסכמות.
אין חולק כי בתובעת אובחנה פריצת דיסק עובר למועד בו החלה לעבוד כדוורית.
בתשובת המומחה מ-7.5.02 צויין כי הליכת התובעת 11-10 שעות ביום כשהיא נושאת שקים במשקל 15-20 ק"ג והטיות הגב שביצעה - מנגנון זה יכול לגרום להחמרת הפגיעה שבגבה.
עוד ציין (שם) כי ב-c.t קודם נמצא בלט דיסק וב-c.t עדכני, אליו התייחסו בסכום הניתוח (7.00), צויינה פריצת דיסק קשה מרכזית ימנית באותן חוליות. וכי בסמוך לניתוח סבלה התובעת מקרינה סיאטית קשה לרגל ימין, ממצב הולך ומחמיר.

עוד הבהיר המומחה כי פריצת הדיסק שאובחנה ב-c.t בשנת 2000 היא שהצריכה הנתוח והשפעת העבודה על מצב זה היתה גדולה בהרבה ממצבה עובר לעבודתה כדוורית.
אוסיף ואבהיר - משנקבע בעובדות המוסכמות על מנגנון מיקרוטראומה, ומשעסקינן בקביעה רפואית ולפיה הוחמרה פריצת הדיסק הקיימת בגין עבודתה - יש מקום להכיר בפגיעה כהחמרה.

הנה כי כן - נקבע בזאת כי עבודת התובעת כדוורית החמירה מצבה בגב, בחוליות l5-s1, החמרה שהביאה לצורך בנתוח אותו עברה ב- 7.00.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאותיה בסך 500 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן היום כ' בשבט, תשס"ג (23 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי
, שופטת

קלדנית : סמדר מסיקה








בל בית דין אזורי לעבודה 2054/01 לאה שימונוב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/01/2003)