פסקי דין על אלברט אוחיון ואח' | פסקי דין על עזרא חממי | פסקי דין על שלמה חממי |

18022/03 בשא     05/02/2004




בשא 18022/03 אלברט אוחיון ואח' נ' עזרא חממי, שלמה חממי




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא018022/03

בתיק עיקרי: א
001208/96

בפני
:
כב' הרשם ד"ר עדי אזר


05/02/2004




בעניין
:
אלברט אוחיון ואח'






המבקשים

נ
ג
ד


1. עזרא חממי

2. שלמה חממי





המשיבים


החלטה

הוגשה בקשה לעיקול זמני. המקרה עוסק בתביעה של 124 דיירים ועוד 6 נציגויות של בתים משותפים לקבלת פיצויים על ליקויי בנייה.

בפרשה זו ניתן

פסק דין
חלקי ע"י כב' השופט טלגם המחייב את המשיבים לשלם לתובעים פיצויים בסכומים שונים וכן לבצע תיקונים בבתיהם וברכוש המשותף.

העתירה הראשונה להטלת עיקולים נדחתה עקב שיהוי, אולם בית המשפט העליון הנכבד החליט כי מתחייבת הטלת עיקול לשם הבטחת תביעות המבקשים. באותה החלטה נקבע כי ניתן יהיה לחזור ולדון בנושא לפי בקשה שתוגש, ואומנם הוגשה בקשה לביטול העיקולים, אשר לא היה לה מקום, היות שכבר הוחלט ע"י כב' בית המשפט העליון ביום 27/7/03 כי מתחייבת הטלת עיקולים. עם זאת, החלטה זו לא מנעה אלא להפך, איפשרה דיון בהיקף העיקול, בסכום העיקול ובתנאי העיקול הדרושים במקרה זה.

המשיבים טענו כי פסק הדין שולם במלואו למעט סכומים שעוכבו ללא תנאי ע"י בית המשפט העליון. לעומת זאת, נטען ע"י המבקשים, על סמך חוות דעת מומחה ותצהיר מר אלברט אוחיון, כי הסכומים הצפויים לתשלום ע"י המשיבים, עולים על 20 מיליון ₪ ולכן התבקשו עיקולים בסכומים אלה.

בפתח סיכומיהם טענו המבקשים כי אין סמכות לבית המשפט לשנות החלטות קודמות בנושא עיקולים. אני דוחה טענה זו, שאינה מבוססת, היות שרשאי בית המשפט לקיים עיון מחדש בצו זמני שניתן, בין שהשתנו הנסיבות ובין שהתגלו עובדות חדשות מאז מתן הצו, או גם אם ראה בית המשפט כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו (ראו תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

עוד הדגיש בסעיף 1.2 פרקליט המבקשים כי אין לרשם סמכות עניינית לעסוק בכך, אולם בתקנה 360 הפותחת את פרק כ"ח של התקנות העוסק בסעדים זמניים, הוגדר "בית המשפט" - לרבות רשם שהוא שופט. לפיכך אני דוחה טענה זו.

במהלך חקירתו של ד"ר בן עזרא, חשפה החקירה טעויות בחוות הדעת והתברר כי חלק מהסכומים שצוינו בחוות הדעת, כבר שולמו ע"י המשיבים. לפיכך, נדרש המומחה להגיש חוות דעת מתוקנת ולהפחית סכומים שכבר שולמו וכן להפחית או להבחין בין חיובי המשיבים לבין חיובי אחרים.

חוות הדעת המעודכנת העריכה כי על המשיבים לשלם 17 וחצי מיליון ₪. המשיבים לא הציגו חוות דעת נגדית. ב"כ המבקשים טען כי החישוב נעשה בזהירות ומכל ספק, פעל לטובת המשיבים.

המומחה הוזמן לחקירה, לדיון נדחה בבקשה זו, אך לא התייצב. אינני מקבל את כל ההסברים לפיהם המומחה לא היה ער לכך שהוא זומן כדין לדיון הנדחה והיתה זו חובתו להתייצב לחקירה, בהתחשב בכך שנדרש להגיש חוות דעת מתוקנת ולא יכול היה להיות ספק כי תידרש חקירתו בקשר אליה.

המהנדס בן עזרא כתב בעצמו במכתבו כי עדותו היתה צריכה להימשך ביום 15/12/03. לאור אישורו של העד, אין כל מקום לטעון לכך שלא הוזמן או לא הבין את הצורך בחקירתו. בהמשך מכתבו נכתב ע"י העד או מי ממשרדו כי אינו בקו הבריאות ולא יופיע. אמירה זו לא נתמכה בהסבר או בפירוט וגם לא באישור רפואי. עו"ד גולן הודיע באמצע עמוד 38 לפרוטוקול כי ימציא מסמך רפואי, אולם מסמך כזה לא התקבל.

בהעדר חקירה, משקל חוות הדעת פוחת אולם בהליך ביניים של הטלת עיקול, אין הצדקה להתעלם מהמסמך. לפיכך התרתי את צירופו תוך שמירת זכות המשיבים להתגונן ולהתנגד לנאמר בחוות הדעת על יסוד כל נימוק הנראה בעיניהם.

בסיכומים פירט עו"ד גולן כי יש לצרף לסכום חוות הדעת גם הוצאות משפטיות שהוערכו על ידו בסך מיליון ₪, ללא פירוט וללא הסבר, ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 15% מסכום פסק הדין הצפוי, בסך הקרוב לכ-3 מיליון ₪.

מכאן סבור ב"כ המבקשים כי סכום העיקול מגיע מעל 22 מיליון ₪.

אחד הנושאים שניתן לגביהם צו עיכוב ביצוע מחייב הטלת עיקול זמני. נושא זה היה הצורך בתיקון הגגות, ובנושא זה הוחזרה לנתבעים ערבות שניתנה לצורך עיכוב ביצוע התיקון. לאחר שהוחזרה הערבות, נותר הנושא ללא ביטחון נאות למבקשים לפי קביעת כב' בית המשפט העליון, ויש הצדקה להטיל עיקול כדי להבטיח את הסכום שיידרש לתיקון הגגות. אין פירוש הדבר כי העיקול יעמוד על סך 200,000 ₪ בלבד, אלא נושא זה מצדיק עיקול בסכום זה, אולם עדיין יש לבחון גם את התביעות האחרות התלויות ועומדות, אשר המבקשים זכאים לביטחון בגינם.

תביעת המבקשים היא תביעה מבוססת והם זכו בפסק-דין חלקי, ובשלב הנוכחי בית המשפט עוסק בהערכת הפיצוי המגיע. לפיכך, עילת התביעה היא מהימנה וכדי לזכות בעיקול, יש צורך לשכנע כי תיגרם הכבדה ללא הטלתו. גם בנושא זה אין ספק כי המשיבים לא הוכיחו יכולת כספית מספקת לעמוד בסכום הדרוש, ונוצר חשש כי ללא עיקול לא יהיה ניתן להיפרע את פסק הדין.

המשיבים לא הציגו פירוט מוסמך של המקרקעין שנתפסו בצווי העיקול ומעמדם המשפטי ויש חשש כי המקרקעין משועבדים. נושא זה טעון בירור שאינו פשוט. מדובר במקרקעין בבעלות המנהל, אשר לנתבעים זכויות בהם, שלא ניתן לברר את מעמדם לפי הרישום. הבירור דורש שיתוף פעולה מצד מנהל מקרקעי ישראל והמבקשים טענו כי לא עלה בידם עד כה לברר מידע זה.

לפיכך, התבקשה מצד המבקשים השארת צווי העיקול בהיקפם המלא על כנם.

המשיבים טענו כי עיכוב הביצוע שקבע כב' בית המשפט העליון, נעשה ללא חיוב בערובה. בקשה לחייב בערובה, נדחתה ע"י בית המשפט העליון.

עיכוב התשלום בגין שטח הדירות, נע בין 7.6 ל-9.7 מיליון ₪. סכום זה, לדעת המשיבים, אינו מצדיק הטלת עיקול. עוד נטען כי חוות דעת המומחה כללה חיובים שנפרעו או שביצועם עוכב ללא ערובות, וכן דרישה בגין תביעות שנדחו בפסק הדין וחיובים המוטלים על צדדים שלישיים שאינם המשיבים. מכאן התבקש לבטל את העיקול לאור הסתרת העובדות ופניה בחוסר תום לב לבית המשפט, כאמור בהלכת רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638.

טענה זו אינה משכנעת במקרה הנוכחי, מפני שהתקלות והטעויות בחוות דעת המומחה היו שוליות יחסית ועיקר טענותיו נותרו ללא סתירה.

בית המשפט העליון אומנם קבע כי משהורה בית המשפט העליון על החזרת הערבות הבנקאית למשיבים (המבקשים בפני
- ע.א), נותרו הם חסרי כל אמצעי להבטחת סכום פסק הדין שנפסק להם, ולכן בדין בקשתם לקבלת צווי עיקול. מכאן משתמע, לדעת המשיבים, כי ההצדקה היחידה להטלת העיקול היא הערבות הבנקאית על סך 200,000 ₪. לכן אין הצדקה להטיל עיקולים של עשרות מיליוני ₪.

טענה זו לא שכנעה אותי. עובדה היא כי ההליך ממשיך להתנהל בפני
בית משפט זה וצפויה פסיקת פיצויים בסכום רציני לדיירים כה רבים ולבניינים כה רבים על ליקויי הבנייה שנמצאו. בית המשפט העליון הנכבד החליט כי השיהוי שהיה במקרה זה, אינו מונע הטלת העיקולים, בין היתר, עקב כך שניתן להתעלם מהשיהוי כל זמן שהיתה הערבות הבנקאית בתוקפה, והיתה הצדקה לפניה באיחור רק לאחר ומרגע שהוחזרה הערבות. לפי הגיון זה, אין חייבים לקשור בין הסכום של הערבות ובין סכום העיקול.

לעומת זאת, סביר יותר להעריך את סכום העיקול בסכום אשר יבטיח את המבקשים בקשר לקבלת הפיצוי העומד להיפסק להם.

לאחר ששקלתי את נושא עיכוב הביצוע, הגעתי למסקנה כי אכן אין בית משפט זה מוסמך להטיל עיקול בגין ביצוע החיוב הקשור בשטח הדירה שנמצא חסר. בית המשפט העליון החליט בעניין סיכויי ההצלחה בערעור מול הסיכוי לגבות את הכספים שישולמו אם יתקבל הערעור, ולפי החלטתו נקבע כי אין להתנות את עיכוב הביצוע בנושא זה בהפקדת ערבון. החלטה זו מצוטטת בסיכומי המשיבים בסעיפים 13-14. ההחלטה צורפה כנספח ב/2 לסיכומים.

מכאן שבנושא זה צודק עו"ד איבצן כי אין רשות להטיל עיקול, היות שהוחלט שאין צורך בערובה כתנאי לעיכוב הביצוע.

המשיבים המשיכו וטענו כי חוות הדעת מופרזת במידה ניכרת ואינה מבוססת ברובה, זאת מאחר וחוות הדעת כללה נושאים שבוטלו, כגון גגות הבניינים בסך 379,488 ₪, תכנון ופיקוח בסך 363,000 ₪ שאינו כלול בפסק הדין, וכן פינוי דירות ושהייה בבית מלון בסך 2 מיליון ₪, אשר חושב לפי שהות של 21 יום במלון, לעומת קביעת פסק הדין כי התשלום יהיה לתקופה של שבוע בלבד. לכן סכום זה פוחת לסך 694,400 ₪. עוד הוגשה התנגדות לדרישת הפיצוי על בליטות בדירות המבקשים, שאינן מסומנות בתוכניות המופיעות בכל הדירות ומצדיקות פיצוי 650 דולר לדייר וכפול 123 דיירים מתקבל סך 1.2 מיליון ₪. בנושא זה נטען כי הכוונה היתה רק לבליטות שלא הופיעו בתוכניות, לעומת התחשבות בלתי מוצדקת בכל העמודים הקונסטרוקטיביים בכל הדירות. נושא זה שנוי במחלוקת של ממש ולאור אי הופעתו של המהנדס בן עזרא לחקירה, ללא הצדקה וללא הצגת אישור רפואי, לא ניתן לקבל סכום זה כמצדיק הטלת עיקול.

כאשר חוזרים ומעיינים בסעיפי חוות הדעת, תוך ההפחתות שציינתי, ובמיוחד הפחתות בנושא פינוי הדירה ושהות בבית מלון וכן בנושא בליטות בדירות, שממנו אני מתעלם לאור ההסבר הנ"ל, ניתן להעריך סכום ראוי להבטחה, המוערך על ידי ב-3 מיליון ₪. בהעדר חקירה נגדית אין הצדקה לחזור ולערוך את חוות הדעת מחדש תוך התייחסות לכל נושא, אך ניתן להתרשם מההפחתות הדרושות, כמתואר לעיל, וכן החלטתי מבחינה עקרונית, לאור המוסבר לעיל, כי אין הצדקה להטיל עיקול להבטחת שטחי הדירות.

מסכום הנראה בעיני ראוי להבטחה, כמוסבר לעיל, יש לנכות את הסכומים שהמבקשים קיבלו מהמשיבים, בסך 583,000 ₪ (כמפורט בחוות דעת בן עזרא), ובסה"כ סכום העיקול יעמוד על סך 2.5 מיליון ₪.

המשיבים הודיעו לבית המשפט כי שווי המקרקעין שברשותם הינו 1.2 מיליון ₪, שהוא מחצית מהסכום הדרוש. אינני מוצא הצדקה להזמין את השמאית לחקירה במסגרת בקשה מקדמית זו, היות שממילא הסכום אינו מספיק להבטחת העיקול הדרוש.

לפיכך, בשלב זה נותרים העיקולים שהוטלו, במקומם, ללא שינוי.

המשיבים רשאים להציע בטחונות נאותים להבטחת 2.5 מיליון ₪ ורשאים לבקש להסיר חלק מהעיקולים אם יוכלו לשכנע כי העיקולים שיוותרו יספיקו להבטיח את הסכום הדרוש. אם תוגש בקשה זו, תתקבל עליה תגובה והיא תיקבע לדיון.

היות שהתבקשו עיקולים על סכומים מופרזים וגבוהים ביותר, מעל 20 מיליון ₪, ומנגד נטען כי אין הצדקה להטיל עיקול כלשהו, החלטתי, לאחר ששקלתי בדבר, כי לא יהיה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, 5 בפברואר 2004, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו בדואר.

ד"ר עדי אזר
, שופט
רשם בימ"ש מחוזי תל-אביב







בשא בית משפט מחוזי 18022/03 אלברט אוחיון ואח' נ' עזרא חממי, שלמה חממי (פורסם ב-ֽ 05/02/2004)