פסקי דין על חברת ראש (רמי | פסקי דין על אריה | פסקי דין על ששון) חשמל | פסקי דין על התמזגות | פסקי דין על יעקב אהרן | פסקי דין על יגאל שחר |

9438/05 א     16/09/2008




א 9438/05 חברת ראש (רמי, אריה, ששון) חשמל בע"מ נ' התמזגות בע"מ, יעקב אהרן, יגאל שחר




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית משפט השלום בירושלים
א
009438/05

בפני
:
כב' השופטת עירית כהן
תאריך:
16/09/2008



בעניין
:
חברת ראש (רמי
, אריה
, ששון) חשמל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד משה בן ארי
התובעת


נ
ג
ד


1 . התמזגות בע"מ

2 . יעקב אהרן
3 . יגאל שחר


ע"י ב"כ עובדיה גבאי
הנתבעים

פסק דין

1.
התובעת, חברת ראש (רמי
, אריה
, ששון) חשמל בע"מ
(להלן: "התובעת") היא הבעלים של מבנה ברחוב האומן 17.
הנתבעת 1 חברת התמזגות בע"מ
(להלן: "הנתבעת") שכרה מהתובעת חלק מהמבנה (להלן: "הנכס").
הנתבעים 2 ו-3 יעקב אהרון ויגאל שחר
(להלן: "הנתבעים") היו מנהלי הנתבעת בתקופה הרלבנטית.
2.
בעקבות תביעה שהגישה עיריית ירושלים נגד התובעת, שילמה התובעת את הארנונה בגין הנכס לתקופה בה שכרה אותו הנתבעת.
3.
השאלות העומדות להכרעה בתיק זה הן:
א.
האם על הנתבעת להחזיר לתובעת את הסכום ששולם על ידה לעירייה.
ב.
האם הנתבעים 2 ו-3 ערבים לחוב הארנונה.
ג.
האם חייבת הנתבעת כספים לתובעת בגין ציוד שרכשה ממנה.
4.
לטענת התובעת, עפ"י החוזה בין הצדדים על הנתבעת 1 לשאת בתשלום הארנונה ולפיכך עליה להחזיר לה את הסכום ששולם.
לנתבעים מספר טענות כנגד התביעה:
א.
בין הצדדים נערכה התחשבנות סופית, אשר לקחה בחשבון גם את תשלום הארנונה.
ב.
השטח ששכרה הנתבעת, ואשר בגינו עליה לשלם ארנונה, הוא 30 מ"ר בלבד, ולא 97 מ"ר כטענת התובעת.
ג.
על הנתבעת לשלם ארנונה לפי סיווג נכס לתעשיה ולא למסחר, בעוד שהארנונה ששולמה לעירייה שולמה לפי סיווג של מסחר.
5.
מטעם התובעת הגיש תצהיר והעיד מנהלה, אריה
מור. מטעם הנתבעים הגישו תצהירים והעידו הנתבעים 2 ו-3, יעקב אהרון ויגאל שחר
, מי ששימשו כאמור מנהליה של הנתבעת.
הרקע

6.
ביום 28.1.96 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 הסכם השכירות (נספח א'2 לתצהירו של אריה
מור).
תקופת השכירות הראשונה הייתה בין התאריכים 1.2.96 - 17.10.97.
ביום 31.10.97 נחתם נספח לחוזה השכירות אשר האריך את תקופת השכירות עד ליום 31.10.99 (נספח א'2 לתצהיר אריה
מור) וביום 31.10.1999 נחתם נספח נוסף לחוזה השכירות (נספח א'2 לתצהיר אריה
מור) אשר האריך את תקופת השכירות ותנאיה מיום 1.11.99 ועד ליום 31.10.2000.
7.
עפ"י סעיף 13.א. לחוזה השכירות התחייבה הנתבעת לשאת בתשלומי הארנונה המשתלמים בגין המושכר והחלים על המחזיק בו.
בסעיף 19 לחוזה הוסכם כי המשכיר יהיה רשאי לשלם תחת השוכר תשלום המגיע ממנו עפ"י החוזה, והשוכר מתחייב לשלם למשכיר, עם דרישתו, כל תשלום אשר הוצא ע"י המשכיר בקשר לביצוע התחייבות שעל השוכר היה לקיימה.
8.
אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה את הארנונה לעיריית ירושלים.
9.
מהראיות עולה כי הנכס היה רשום בעירייה על שם בעליו הקודמים, חברת שיש י-ם אהרון גרבלסקי ובניו בע"מ (נספח ה'2 לתצהיר התובעת).
התחשבנות בסיום השכירות
10.
לפי גרסת הנתבעים, לקראת סוף תקופת השכירות השנייה, התיישבו יעקב אהרון ואריה
מור על מנת לסכם את העניינים הכספיים שנותרו פתוחים בין הצדדים.
הנתבעים טוענים כי התובעת הייתה חייבת להם באותו מועד סכום של למעלה
מ- 50,000 ₪ בגין מזגנים ושירותים אשר סופקו לה ולמי מטעמה, לרבות מר אריה
מור עצמו ובני משפחתו (סעיף 19 לתצהירי הנתבעים). לפי גרסתם, על אף שהתובעת נותרה חייבת סכומי כסף מועטים לנתבעים החליטו הצדדים, עקב הידידות ששררה ביניהם, ללכת לדרכם ללא שנותרו כל התחשבנות או חוב כספי ביניהם (סעיף 21 לתצהירי הנתבעים).
ביחס לחוב הארנונה העיד יעקב אהרון כי במסגרת ההתחשבנות נלקח בחשבון חוב בגין ארנונה בסך 2,800 ₪ עבור כל שנת שכירות על בסיס ממוצע (עמ' 50 לפרוטוקול).
11.
אריה
מור הכחיש כי הייתה ישיבת סיכום עם הנתבעים כאשר הם עזבו את הנכס. לפי עדותו, הנתבעים סגרו את המקום והלכו (עמוד 21 לפרוטוקול). לשאלה האם יעקב שהיה מיודד איתו זרק לו מפתח והלך השיב אריה
מור: "מאז הסיפור עם העיריה כבר לא היתה ידידות" (עמוד 21 לפרוטוקול).
כאשר נשאל שוב האם נכון שכאשר הנתבעים עזבו את הנכס הם עזבו בצורה מסודרת והייתה התחשבנות השיב אריה
מור: "לא היה ולא נברא" (עמוד 25 לפרוטוקול).
לשאלה האם הצדדים התחשבנו בסוף התקופה ובמסגרת זו נלקח בחשבון חוב הארנונה והחוב לציוד השיב אריה
מור: "לא היה ולא נברא, לא היה דבר כזה" (עמוד 26 לפרוטוקול).
בהמשך עדותו של אריה

מור התברר כי התחשבנות אכן הייתה, אלא שהיא לא התייחסה לארנונה, אלא רק לחובות התובעת בגין עבודות שביצעה הנתבעת וחובות הנתבעת בגין מים וחשמל. לפי עדותו הייתה התחשבנות בעניניים אלה במהלך התקופה, וגם בסופה (עמוד 25 לפרוטוקול).
אריה
מור הציג את המסמך שהוא ערך לצורך ההתחשבנות עם הנתבעים בכל הנוגע לחוב הנתבעים בגין מים וחשמל (ת/5) (עמוד 27 לפרוטוקול).
יעקב אהרון הודה כי הייתה התחשבנות לגבי החשמל והמים (עמוד 47 לפרוטוקול). הוא אף העיד כי נעשתה התחשבנות גם לאורך התקופה (עמוד 46 לפרוטוקול). עדותו זו של יעקב אהרון תומכת בעדותו של אריה
מור.
12.
מהמסמך שהגיש אריה
מור עולה כי החוב של הנתבעת בגין חשמל היה
17,085 ₪ והחוב בגין מים היה 870.16 ₪. סה"כ החוב 17,955 ₪ ובתוספת
מע"מ - 21,008 ₪. הסכום חופף לחוב המופיע במסמך הנתבעים, המהווה חלק מנספח ג' לתצהירים, מסמך הנושא את הכותרת "אריה
ראש חשמל".
הנתבעים הצהירו, אמנם, כי התובעת הייתה חייבת כספים בסכום העולה על 50,000 ₪ (סעיף 19 לתצהירי הנתבעים) אולם חוב זה לא הוכח.
13.
גרסתו של אריה
מור בעניין עצם ההתחשבנות בסוף התקופה לא הייתה עקבית, שכן בסופו של דבר התברר כי הייתה התחשבנות. יחד עם זאת לא נסתרה עדותו לפיה ההתחשבנות לא התייחסה לארנונה. עדותו של אריה
מור לפיה נעשתה התחשבנות ביחס לחשמל ומים, כמו גם עדותו כי בעניין זה נעשתה התחשבנות משך כל התקופה נתמכת בעדותו של יעקב אהרון.
המסמך שהגיש אריה
מור תומך בעדותו לפיה חובות התובעת בגין עבודות שביצעה הנתבעת, התקזזו מול חובות הנתבעת עבור חשמל ומים במשך כל התקופה. הנתבעים לא הוכיחו קיומם של חובות מעבר לסכום של 20,000 ₪.
14.
אני מעדיפה, אפוא, את עדותו של אריה
מור לפיה ההתחשבנות שנעשתה בין הצדדים במהלך תקופת השכירות ובסיומה לא התייחסה לתשלום הארנונה.
הטיפול בנושא הארנונה

15.
הנתבעים הצהירו כי לאחר תקופה של שנה בה לא קיבלה הנתבעת שובר תשלום בגין חיובי ארנונה היא פנתה אל התובעת ואל עיריית ירושלים להסדיר את העניין, אך התברר לה כי חרף העובדה שהתובעת רכשה את הנכס מחברת שיש ירושלים אהרון גרבלסקי ובנו בע"מ, היא לא העבירה את הבעלות על שמה, ולכן לא ניתן היה לעשות "שינוי מחזיקים" בעיריית ירושלים (סעיף 14 לתצהירי הנתבעים).
עוד לפי תצהירי הנתבעים, כאשר ניגשה התובעת לעיריית ירושלים לברר מדוע העירייה ממאנת לרשום אותה כמחזיקה, התברר לה כי השטח הרשום בעירייה שונה באופן מהותי מהשטח שהושכר לנתבעת 1, ולכן העירייה לא יכולה הייתה לרשום את הנתבעת 1 כמחזיקה בשטח ששטחו 30 מ"ר, כל עוד רשום בעירייה כי שטח הנכס הוא 97 מ"ר (סעיף 15 לתצהירי הנתבעים).
לטענת הנתבעת, התובעת יכולה הייתה להעביר על שם הנתבעת את הנכס מיד עם חתימת הצדדים על הסכם השכירות, אך משיקולים זרים וחוסר תום לב בחרה התובעת להשאיר את השוכרת הקודמת ששכרה את הנכס כמחזיקה בנכס (סעיף 16 לתצהירי הנתבעים).
הנתבעים הצהירו כי:
"לאור האמור עדכנה חב' התמזגות את חב' ראש לפיה כל עוד לא יוסדר העברת הבעלות על הנכס, כמו גם שינוי שטח המושכר, לא ניתן לרשום את חב' התמזגות כמחזיקה בנכס"
(סעיף 17 לתצהירי הנתבעים).
עוד לפי תצהירי הנתבעים:
"חברת ראש הגיבה כי כל עוד קימת יריבות בינה לבין חב' שיש ירושלים לא ניתן לעשות שינוי בעלים בעיריית ירושלים, ומשכך את ההתחשבנות הכספית יעשו הצדדים בהמשך"
(סעיף 18 לתצהירי הנתבעים).
בתצהיר משלים הצהיר יעקב אהרון כי חברת התמזגות מעולם לא התכחשה לנושא הארנונה ואולם לאורך כל התקופה דרשה היא כי תוצא לה שומה על שמה באופן שיתאפשר לה לשלם ע"פ סיווג מעבדה וכן לתיחום השטח בפועל כפי שהושכר לה בגודל של 30 – 37 מ"ר (סעיף 2ז' לתצהיר המשלים).
16.
אריה
מור העיד כי הנתבעים אמרו לו שהם מטפלים בנושא הארנונה וכי לא פנו אליו על מנת להסדיר את נושא הארנונה

(עמוד 13 לפרוטוקול).
לפי עדותו הוא לא ידע שהנתבעים לא קיבלו שובר תשלום עד שאהרון יעקב אמר לו זאת, ואז נערכה פגישה בעירייה על מנת להסדיר את העניין (עמוד 13 לפרוטוקול).
לשאלה האם נכון שיעקב אהרון בא אליו בתרעומת בשל כך שלא ניתן היה להסדיר את תשלום הארנונה מול העירייה השיב אריה
מור: "לא היה כזה דבר מעולם, הייתי הולך לעיריה אם הוא היה בא אלי. בפעם הראשונה כשיעקב בא ואמר שהארנונה לא מסודרת, הלכנו יחד לטפל בזה" (עמוד 14 לפרוטוקול).
לפי עדותו של אריה
מור הפעם הראשונה בה הוא הלך עם יעקב אהרון לעירייה הייתה בפברואר 2000 (עמוד 14 לפרוטוקול).
17.
יעקב אהרון העיד כי אריה
מור היה מגיע למשרד וכי "כל הטיפול של העירייה היה מונח לידו והוא יכול היה לבדוק ולעיין וכל מהלך הוא היה מיודע מיידית. כל יום היה בודק ויודע מיידית" (עמוד 33 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט למה הוא מתכוון כאשר הוא אומר שהחומר היה מונח ואריה
מור יכול היה להסתכל השיב יעקב אהרון: "הייתה לו גישה למשרד, והייתה פקידה, אמרתי לו שמה שהוא רוצה לשאול ולדעת הוא יכול לראות בצורה חופשית" (עמוד 34 לפרוטוקול).
לפי עדותו של יעקב אהרון, אריה
מור היה מביא אליו את דרישות הארנונה ומבקש שישלם (עמוד 46 לפרוטוקול).
בהמשך העיד יעקב אהרון כי אחת לכמה חודשים הוא היה פונה אל העירייה ושואל מה קורה בעניין הארנונה (עמוד 35 לפרוטוקול).
18.
מעדותו של יעקב אהרון עולה כי הוא אכן זה שטיפל בנושא הארנונה מול עיריית ירושלים, כפי שהעיד אריה
מור.
בין אם יידע יעקב אהרון את אריה
מור על הטיפול ובין אם לא, אין בכך כדי להטיל על התובעת אחריות לנושא.
הפגישה בעיריית ירושלים
19.
אין מחלוקת כי התקיימה פגישה בעיריית ירושלים בכל הנוגע לחוב הארנונה, בה היו נוכחים נציגי התובעת, נציג חברת שיש ירושלים אהרון גרבלסקי ובנו בע"מ – הבעלים הקודמים של הנכס, והנתבע 2 (אריה
מור, סעיף 10 לתצהיר; יעקב אהרון, עמוד 37 לפרוטוקול).
לפי עדותו של יעקב אהרון הפגישה נערכה לאחר שהבעל הקודם של הנכס – גרבלסקי, עמד על כך שעניין הארנונה יוסדר (עמוד 38 לפרוטוקול).
20.
קיימת אי בהירות ביחס למועד הפגישה. בתצהירו כתב אריה
מור כי הפגישה נערכה בפברואר 2002 (סעיף 10 לתצהיר). בעדותו דיבר על פברואר 2000 (עמוד 18 לפרוטוקול). לפי עדותו, הפגישה נערכה לפני שהנתבעים עזבו את הנכס (עמוד 26 לפרוטוקול).
יעקב אהרון העיד כי הפגישה נערכה בסביבות אפריל 1999 (עמוד 37 לפרוטוקול).
לאור העדויות שנשמעו, נראה כי הפגישה אכן התקיימה בתקופה בה הנתבעים עדיין החזיקו בנכס.
21.
אריה
מור הצהיר כי בגמר הבירור בעירייה הודיע הנתבע 2 לכל הנוכחים שהוא מקבל את הסיכום והולך להביא שיקים כדי להסדיר את החוב בעירייה, אך הלך ולא חזר והחוב לא נפרע (סעיף 11 לתצהיר).
בעדותו הוסיף אריה
מור כי במהלך הפגישה בעירייה אמר יעקב אהרון כי הוא רוצה לשלם ארנונה לפי סיווג של תעשיה ופקיד העירייה ערך תחשיב והסכים להפחית את דרישת הארנונה לתקופה של 5 שנים מ- 100,000 ₪ ל- 60,000 ₪ (אריה
מור, עמוד 19 לפרוטוקול). לפי עדותו בשלב זה אמר יעקב אהרון כי הוא הולך להביא את השיקים ולסגור עניין, אולם, כאמור, לא חזר (עמוד 19 לפרוטוקול).
לשאלה איך הוא יודע שיעקב לא חזר השיב אריה
מור: "כי אני נשארתי שם והוא לא חזר, מאחר והוא לא חזר הלכנו כשהגעתי לחנות ראיתי אותו יושב אצלו במשרד, ניגשתי אליו והוא אמר שהוא צריך לעשות הסדר הלוואה מהבנק" (עמוד 19 לפרוטוקול).
לשאלה האם נכון שהוא אמר שהוא הולך לרכב להביא שיקים השיב יעקב אהרון: "לא, הם אמרו שהם מוכנים לקבל ממני על חשבון, ירשם על חשבון, לא אכפת להם מי משלם, ושאטען אח"כ מה שאני רוצה אבל הפקיד אמר שאם אני חותם ומשלם, כל מה שיש בתקופה הזו יפול עלי. זה לא ששילמתי ונגמר הסיפור, וגם הקבלה.." (עמוד 38 לפרוטוקול).
כאשר התבקש על ידי בית המשפט להתייחס לגרסת אריה
מור לפיה הוא הלך להביא שיקים על מנת לשלם את הארנונה, השיב יעקב אהרון:
"אמרתי שאני מוכן ברגע זה אם יגיעו איתי להסדר שאני מבקש שיבואו וימדדו את המטרים ויחייבו לפי הסיווג שלי אני עכשיו הולך להביא שיקים"
(עמוד 55 לפרוטוקול).

מעדותו של יעקב אהרון עולה כי טענת הנתבעת לפיה יש לסווג את הנכס כנכס המשמש לתעשיה עלתה בפגישה בעירייה (יעקב אהרון, עמוד 38 לפרוטוקול). הוא אף הודה כי הפקיד בעירייה הסכים לעשות הנחה בארנונה, אם כי פחות משמעותית מזו אשר עליה הצהיר אריה
מור (עמוד 39 לפרוטוקול).
לשאלה מדוע הוא לא שילם את החוב השיב יעקב אהרון: "למה אני צריך לשלם על חשבון אחרים, למה לא לשלם חשבון סופי, מסודר, כמו שמגיע לי, מה שמגיע לי ולהכנס לתסבוכות, מה הכסף שלי נמצא ברחוב?" (עמוד 39 לפרוטוקול).
לשאלות בית המשפט השיב יעקב אהרון כי הוא ידע שצריך לשלם ארנונה. לפי
עדותו אריה
מור לא היה מוכן לקבל כסף על חשבון הארנונה (עמוד 40 לפרוטוקול).
לשאלה האם נכון שהפקיד בעירייה אמר ליעקב אהרון כי ייתכן שהועדה לא תאשר את ההסדר ואז הוא יהיה חייב בתשלום מלוא הסכום השיב אריה
מור: "סוכם על 60,000 ₪" (עמוד 19 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט כיצד הסתיימה הפגישה בעירייה השיב יעקב אהרון:
"שאני לא מוכן לשלם ולא מוכן לחתום. העיריה תבדוק את הענין, אין להם יותר מה להוסיף, אולי ישלחו ואולי לא ובזה זה נעצר."
(עמוד 55 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מה עשה לאחר מכן השיב יעקב אהרון:
"הלכתי לאריה
ואמרתי לו שיש לו בעיה רצינית"
(עמוד 55 לפרוטוקול).
תשובה זו איננה ברורה בהתחשב בכך שעפ"י החוזה על הנתבעת, ולא על התובעת, לשלם את הארנונה.
22.
בתאריך 4.3.02 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעים ותבע מהם להסדיר את החוב. העתק הפניה צורף כנספח ג' לתצהיר אריה
מור.
במכתבו כתב עו"ד בן ארי לנתבעים:
"1. בעת בירור חובכם לעיריה נוכחנו: נציג מרשתי, נציג גרבלסקי, יעקב אהרון והח"מ. גמרנו את הבירור ויעקב אמר שהוא הולך להביא צ'קים אך לא חזר ולא פרע את החוב.
2. יש למרשתי בעיה עם גרבלסקי וכל עוד לא תסדירו את חובכם לעיריה – הדורשת את החוב מגרבלסקי לא תיפתר בעיית מרשתי.
3. עפ"י הסכם השכירות שבינכם לבין מרשתי התחייבתם לסלק את החוב לעיריה ועל כן הנכם נדרשים להגיע להסדר עם העיריה ולהמציא לי העתק ההסדר תוך שבעה ימים מהיום.
4. מרשתי תגיש תביעה נגדכם על מלוא החוב ותנקוט בכל ההליכים העומדים לרשותה כדי להסיר את המכשול הנגרם על ידכם."
23.
כאמור, אין מחלוקת על כך שהנתבעים לא שילמו את הארנונה לעירייה.
הנתבעים טענו, אמנם, כי סיווג הנכס בתקופת השכירות אמור היה להיות "תעשיה" ולא "מסחר", אולם לא הוכיחו טענה זו. הנתבעים אף לא הוכיחו כי פעלו מול העירייה על מנת לשנות את סיווג הנכס.
תיק העירייה הוגש, וכל שיש בו הוא שני מכתבים אשר כתבה הנתבעת, אשר אליהם צירפה את חוזה השכירות.
גם אם הסיווג אמור היה להיות שונה, הנטל לטפל בנושא מוטל היה על הנתבעים, ולא שוכנעתי כי עשו את המוטל עליהם בנושא.
הקשיים שהתעוררו לא היוו סיבה להרים ידיים.
24.
בסיכומים טוענים הנתבעים כי על התובעת מוטלת היתה החובה להעביר את הנכס
על שם חברת התמזגות. לעניין זה אעיר כי החובה לפי סעיף 326 לפקודת העיריות לרשום את המושכר על שם המחזיק מוטלת על התובעת, ביחסיה עם העירייה, ולא ביחסיה עם הנתבעת. ביחסים עם הנתבעת מחייב החוזה בין הצדדים לפיו על הנתבעת לשאת בתשלום הארנונה, בין אם המושכר הועבר על שמה ובין אם לא.
תביעת העירייה

25.
ביום 14.12.99 הגישה עיריית ירושלים תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 24567/99) נגד התובעת ונגד הבעלים הקודם של המושכר, בגין חוב הארנונה לתקופת השכירות. סכום התביעה עמד על 100,623.62 ₪ (נספח ה'1 לתצהיר אריה
מור).
26.
התובעת בקשה למחוק את התביעה אשר הוגשה כנגדה על הסף ולחילופין ביקשה
רשות להתגונן (בש"א 1295/03, ת"א 24567/99 - נספח ז' לתצהיר אריה
מור).
במסגרת בקשתה טענה התובעת כי עד סוף שנת 99 לא היא החזיקה בנכס אלא הנתבעת, וכי הנתבעת הודיעה לעירייה על כך שהיא מחזיקת הנכס בתאריך 26.12.96.
בקשת התובעת למתן רשות להתגונן נדחתה בהחלטת הרשמת נמרודי מיום 7.7.03 (נספח י"א לתצהיר אריה
מור).
27.
ביום 16.8.04 שילמה התובעת לב"כ העירייה סך של 136,778 בגין החוב (נספח י"ג לתצהיר אריה
מור) וסך של 25,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט (נספח י"ד לתצהיר).
28.
לטענת הנתבעים, התובעת לא קיימה את חובה ולא עדכנה אותם באשר להליכים אשר התנהלו בינה לבין עיריית ירושלים (סעיף 30 לתצהירי הנתבעים).
לטענת התובעת, התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והיא לא קיבלה רשות להתגונן, ולכן לא יכולה הייתה לצרף את הנתבעים כצד להליך.
29.
התובעת לא יידעה, אמנם, את הנתבעים, על תביעת העירייה, אולם טענה בבקשת הרשות להתגונן כי הנתבעת היא שהחזיקה בנכס באותה תקופה.
לאור ההתנהלות שהייתה בין הצדדים עד לאותו שלב, ניתן להבין מדוע לא פנתה התובעת אל הנתבעת לאחר שהוגשה התביעה. העובדה שהרשמת נמרודי דחתה את בקשת התובעת למתן רשות להתגונן, תומכת בכך שהתובעת לא יכולה הייתה להקטין את הנזק.
מהראיות שהגישה התובעת עולה כי גם לאחר שהיא קיבלה דרישה לתשלום הארנונה היא טענה, במסגרת השגה שהגישה, כי לא היא, אלא הנתבעת, היא שהחזיקה בנכס עד ליום 31.12.99. אולם
ההשגה נדחתה. התובעת לא הסתפקה בכך והגישה ערר על ההחלטה בהשגה, אלא שגם הערר נדחה.
השטח שהושכר
30.
אריה
מור הצהיר כי חלק המבנה שהושכר לנתבעת היה בשטח של 94 מ"ר (סעיף 3 לתצהיר).
31.
הנתבעים הצהירו כי השטח אשר הושכר לנתבעת היה 30 מ"ר בלבד (סעיף 2 לתצהירי הנתבעים 2 ו- 3). לפי תצהירי הנתבעים, אריה
מור הודיע להם באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הסככה הפיראטית עומדת להיהרס כל יום (סעיף 6 לתצהיר).
הנתבעים חזרו והצהירו כי שטח הסככה לא הושכר להם (סעיף 10 לתצהירים; יגאל שחר
, עמוד 56 לפרוטוקול).
32.
בחוזה הרכישה אשר הוגש ע"י התובעת לבית המשפט נכתב כי שטח המושכר הוא כ- 97 מ"ר (נספח א2' לתצהיר אריה
מור). לתצהיר של אריה
מור צורף תשריט של השטח אשר לפי עדותו של מור הושכר לנתבעת (נספח א3' לתצהיר). בחקירה הנגדית נשאל אריה
מור והשיב כי לא זכור לו האם התשריט צורף לחוזה (עמוד 16 לפרוטוקול).
הנתבעים הצהירו כי שטח המושכר המופיע בחוזה שצירף אריה
מור הוסף על ידו לאחר חתימת החוזה (סעיף 12 לתצהירים). הנתבעים הגישו את עותק החוזה המצוי ברשותם, אשר בו המקום בו יש למלא את שטח המושכר נותר ריק (נספח א' לתצהירי הנתבעים).
אריה
מור נשאל האם הוא הוסיף את שטח המושכר בשלב מאוחר יותר והשיב בשלילה. לפי גרסתו, הנתבעים עשו זכרון דברים עם מר גרבלסקי ואת ההסכם עשו איתו, לאחר שרכש את הנכס, ולאחר שהשטח נמדד, נרשם 97 מ"ר (עמוד 16 לפרוטוקול).
התובעת הגישה כראיה את זכרון הדברים שנערך בין הנתבעים לבין גרבלסקי
(ת/4).
התובעת הגישה את עותק החוזה שהגישו הנתבעים לעירייה, שם הם מילאו בכתב ידם ששטח המושכר הוא 40 מ"ר.
קשה ללמוד מהמסמכים מהו השטח שהושכר.
עם זאת, עדותו של אריה
מור לפיה השכיר לנתבעים את מלוא השטח אותו רכש מגרבלסקי, מסתברת יותר.
33.
בעדותו השיב יעקב אהרון כי השטח המושכר לא כלל את הסככה (עמוד 41 לפרוטוקול).
לשאלה האם הנתבעים השתמשו בסככה השיב יעקב אהרון בחיוב (עמוד 41 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם השתמש בסככה לצורך העסק, השיב יעקב אהרון כי השתמש בו למחסן גרוטאות (עמוד 42 לפרוטוקול).
לשאלה האם ידע כי אסור לו להשתמש בסככה השיב יעקב אהרון:
"אם היה בא אלי בעל הבית ואומר לי שאוציא את הגרוטאות שלי כי באים להרוס, כי מחר יש בו שימוש אחר והוא מעתיק את דלת הכניסה הייתי יוצא בלי לדבר מילה אחת"
(עמוד 42 לפרוטוקול).
במהלך החקירה הנגדית של יעקב אהרון התברר כי הסככה לא שימשה למחסן גרוטאות, אלא כחלק מבית העסק של הנתבעת.
יעקב אהרון נשאל והשיב כי במקום ישבה מזכירה (עמוד 42 לפרוטוקול).
גם המשרד שלו עצמו היה בסככה (יעקב אהרון, עמוד 42 לפרוטוקול; השרטוט במ/1)
בסככה אף הותקן על ידי הנתבעים מזגן חדש (עמוד 43 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מדוע עשו שימוש בסככה השיב יגאל שחר
: "כי זה היה זמין באותו רגע" (עמוד 59 לפרוטוקול).
34.
הנתבעים הצהירו כי הסיבה אשר בגינה השכירה התובעת את המושכר לתקופה של 8 חודשים נעוצה בעובדה שהתובעת הודיעה כי על הנכס רובץ צו הריסה, ומשכך, אין היא מוכנה להתחייב על חוזה שכירות לתקופה העולה על 8 חודשים, וברי לכל כי מבנה האבן ששטחו 30 מ"ר הוא ורק הוא הושכר לנתבעת 1 (סעיף 5 לתצהירי הנתבעים).
אריה
מור הצהיר כי לאחר תחילת השכירות התברר לתובעת כי לפני שהיא רכשה את השטח הוצא צו הריסה על השטח שהושכר לנתבעת, והתובעת פנתה מיד לבית המשפט על מנת להשעות את הצו. לפי תצהירו, הצו הושעה ובסופו של דבר קיבלה התובעת היתר בניה לשטח זה (אריה
מור סעיף 4 לתצהיר; עמוד 12 לפרוטוקול). אריה
מור לא זכר מדוע הושכר הנכס לתקופה שהושכר (עמוד 12 לפרוטוקול). אריה
מור עמד על כך שהשטח כולו, כולל הסככה, הושכר לנתבעת וכי הנתבעת עשתה שימוש בשטח זה.
35.
אני מעדיפה את עדותו של אריה
מור לפיה השטח שהושכר לנתבעת כלל גם את הסככה. עדותו של אריה
מור נתמכת בכך שהנתבעת עשתה בסככה שימוש מלא. עדותו של יעקב אהרון בכל הנוגע לשימוש בסככה לא הייתה מהימנה ובניגוד לעדותו לפיה שימשה הסככה כמחסן למזגנים, התברר כי שם היו ממוקמים המשרד שלו והשולחן של הפקידה.
אני מקבלת את עדותו של אריה
מור לפיה לא היה קשר בין צו ההריסה ובין אורך התקופה. בעדותו תיקן יעקב אהרון את דבריו והסביר כי תקופת השכירות הייתה שנה ושמונה חודשים (עמוד 40 לפרוטוקול) מה ששומט את הקרקע מתחת לטיעון
זה של הנתבעים.
יתרה מכך, גרסת הנתבעים לפיה השטח הושכר ל- 8 חודשים בשל צו ההריסה איננה מתיישבת עם טענתם לפיה שטח הסככה לא הושכר, שכן אם שטח הסככה לא הושכר להם, אין כל רלבנטיות לצו ההריסה של הסככה.
36.
אהרון יעקב נשאל על כך בחקירתו, אך לא הייתה לו תשובה (עמוד 44 לפרוטוקול).
ערבות הנתבעים

37.
הנתבעים הצהירו כי הערבות עליה חתמו מתייחסת רק לתקופת השכירות הראשונה. לטענתם, הם לא חתמו על נספחי הארכת השכירות ולא התבקשו לחתום עליהם, ולכן הערבות, להבדיל מהחוזה, לא הוארכה (סעיף 26 לתצהירי הנתבעים).
38.
בנספחים לחוזה השכירות, אשר על פיהם הוארכה תקופת השכירות נכתב:
"תקופת השכירות – התקופה מיום 1/11/97 עד 31/10/99
17א.
תמורת שכירות המושכר ישלם השוכר למשכיר דמי
שכירות חודשיים בסכום בשקלים השווה ל- 1300$ (אלף שלוש מאות דולר ארה"ב) לחודש לפי השער היציג של הדולר
כל תנאי ההסכם מה- 28/1/96 ישארו בתוקפם למעט האמור לעיל."
על הנספח לחוזה חתומים התובעת והנתבעת. בשם הנתבעת חתם יעקב אהרון (יעקב אהרון, עמוד 45 לפרוטוקול).
39.
לשאלה האם הוא אמר לאריה
מור שהוא לא ערב אישית להארכת החוזה השיב יעקב אהרון: "לא אמרתי לו כלום, הוא בא אלי למשרד והביא דף, אני הסתכלתי ושמתי חותמת של התמזגות. הוא כתב התמזגות" (עמוד 45 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מה הוא חשב שקורה עם הערבות, השיב יעקב אהרון:
"מבחינתי התמזגות בתוך הענין, הוא לא כתב שיעקב יחתום ויגאל יחתום"
(עמוד 45 לפרוטוקול).
לשאלה האם הוא חשב שהתובעת מוותרת על הערבות שלו, השיב יעקב אהרון:
"באותו רגע לא עלתה לי מחשבה בראש. חתמתי על מה שהוא ביקש ממני"
(עמוד 45 לפרוטוקול).
40.
יגאל שחר
העיד כי חשב בעת שהאריכו את חוזה השכירות כי מוותרים על ערבותו, אך אין לו תשובה לשאלה מדוע ויתרו עליה, ומשנת 96-97 ידע כי הוא איננו ערב (עמ' 60-61 לפרוטוקול).
41.
עפ"י סעיף 3 לחוק הערבות תשכ"ז-1967:
"הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות - משנמסר כתב הערבות לרשות."
כפי שנפסק בע"א 457/89 זהבה כהן ו-3 אח' נ' שלמה שפילברג ואח' פ"ד מה (2) 177 (1990):
"(ג) הערבות קמה גם בלא כתב (השווה סעיף 2 להצעת חוק דיני ערבות, התשכ"ה-1964 - הצ"ח 632 (התשכ"ה), 71, סעיף
2 - ערבות נוצרת בהתחייבותו של הערב, בכתב ובמפורש, ובהודעה עליה לנושה...").
לדעת פרופ' ש. גינוסר, חוק הערבות, התשכ"ז-1967 - פירוש לחוק החוזים בעריכת ג. טדסקי:
"... כל עוד עומדת בתוקפה הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני תידרש לפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב, כי הנסיון מוכיח שהערבות שייכת לסוג העסקאות שמן 'המקובל והנהוג' לערכן בכתב".
לדרישת הכתב להוכחת הערבות ראו גם את ע"א (תל-אביב-יפו) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ (פורסם במאגרים, 5.11.03).
42.
מהראיות עולה כי יעקב אהרון הוא שניהל את המגעים עם התובעת והוא גם זה שחתום על הנספח להארכת השכירות.
כאשר חתם הנתבע 2 על הנספח לחוזה והסכים להארכת כל תנאי החוזה, הוא הביע בכך גם את הסכמתו האישית להמשיך ולהיות ערב.
ההפרדה בין האורגן ובין החברה אינה הפרדה מוחלטת, ולא אחת ייחסו אחריות אישית גם לאורגן החברה למרות שפעל בשם החברה ולמענה. אחריות שכזו הוטלה הן בדיני הנזיקין והן בדיני החוזים, בהטלת חיוב אישי על האורגן לפעול בתום לב.
בעניין זה ראו את ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח(1) 415 (1993):
"במקרים קודמים בהם הוטלה אחריות אישית על אורגן - הוא היה מעורב אישית במעשה העוולתי, ובדרך כלל היה מדובר בחברות על סף פירוק, כאשר היעדר אחריות היה מאפשר לאותו אדם לעשות עיסקאות, בהן היה נושא בסיכוי בלבד, והחברה - בכל הסיכון..."
וכן את ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נגד חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (פורסם במאגרים, 31.12.03).
חתימת יעקב אהרון על הנספח לחוזה בו נכתב כי כל תנאי החוזה המקורי יוארכו, למרות שנעשתה בשם החברה, מהווה את הראיה הדרושה להמשך ערבותו, במיוחד לאור עדותו לפיה לא דובר על כך שהערבות לא תוארך.
43.
לא ניתן לומר דברים אלה ביחס לנתבע 3, אשר לא היה צד להליכים בכל הנוגע להארכת השכירות.
ביחס לתקופות השכירות הנוספות, מעבר לתקופה הראשונה, ערב, אפוא, יעקב אהרון בלבד.
44.
תקופת השכירות הכוללת הייתה בת 57 חודשים.
הנתבעים 2 ו- 3 חבים יחד בכל הנוגע לחיוב עבור 20.5 החודשים הראשונים המהווים 36% מהחוב כולו. הנתבע 2 חב עבור התקופה כולה. ביחסים בין הנתבעים הנתבע 2 חב ב- 82% מהארנונה והנתבע 3 חב ב- 18% הימנה.
התיישנות


45.
עפ"י החוזה, על הנתבעת לשלם את הארנונה.
החוב של הנתבעים כלפי התובעת קם כאשר שילמה התובעת את הסכום שנפסק נגדה לעירייה, דהיינו בשנת 2004.
לאור זאת אין בסיס לטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים בסיכומיהם.
רכישת ציוד
46.
הנתבעת רכשה מהתובעת ציוד, כמפורט בחשבון הלקוח אשר צורף לתצהיר אריה
מור (נספח ט"ו לתצהיר).
לפי תצהירו של מור, הנתבעת לא שילמה עבור הסחורה על אף הבטחותיהם החוזרות של הנתבעים.
לטענת התובעת, הנתבעים עושים עושר ולא במשפט מרכוש התובעת, ולכן יש לחייבם בסכום זה.
47.
הנתבעים הצהירו שלא מוכר להם כל חוב שהנתבעת או הם היו חייבים לתובעת בגין כל דבר שהוא (סעיף 20 לתצהירי הנתבעים). לפי תצהירי הנתבעים, הצדדים היו מיודדים ובאמון מלא, ולכן למרות שנראה היה כי התובעת חייבת לנתבעת סכומי כסף מעטים, החליטו הצדדים ללכת להם לדרכם באופן שכל צד "יאפס" את הכרטסת שלו (סעיף 21 לתצהירי הנתבעים).
48.
אריה
מור נשאל מדוע לא דרש את החוב והשיב: "מי אמר שאני לא תובע? דיברתי בטל' עם יעקב, פגשתי את יגאל" (עמוד 24 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מה הם אמרו השיב אריה
מור: "התעלמו לגמרי" (עמוד 24 לפרוטוקול).
49.
אריה
מור הכחיש בתוקף כי הייתה בין הצדדים התחשבנות אשר לקחה בחשבון את רכישת הסחורה על ידי הנתבעת. לפי עדותו: "בחיים לא היה קיזוז בסחורה, כל סחורה שנמשכה מהחנות יצאה עליה חשבונית ותעודת משלוח" (עמוד 26 לפרוטוקול).
50.
התובעת לא הוציאה מכתב דרישה מסודר לנתבעים. כאשר פנתה התובעת לנתבעים במכתב בדרישה לטפל בחוב הארנונה ביום 4.3.02 לא הזכירה את החוב. אריה
מור העיד כי לא עשו כן מכיוון שקודם כל רצו לסיים את הטיפול בעניין הארנונה (עמ' 25 לפרוטוקול).
51.
לשאלה האם יש בחשבון הלקוח סחורה אשר הוא מכחיש שהוא קיבל השיב יעקב אהרון: "לא בדקתי את החשבון" (עמוד 52 לפרוטוקול).
52.
אני מקבלת את טענת התובעת לפיה החוב בגין הסחורה לא היה חלק מההתחשבנות בין הצדדים בסיום החוזה. יעקב אהרון לא הצליח להראות כי לתובעת היו חובות בגובה חובות הנתבעת וכי החובות התקזזו אלה עם אלה.
53.
חשבון הלקוח אשר הציגה התובעת תומך בדרישה, מה גם שהנתבעים לא הכחישו את קבלת הסחורה.
54.
אני מקבלת את טענת הנתבעים 2 ו-3 לפיה ערבותם היא רק לחיובים על פי חוזה השכירות ולא לחובות הנתבעת בגין סחורה (סעיף 25 לתצהירי הנתבעים).
על הנתבעת 1, ועליה בלבד, לשלם לתובעת את הסכום הנתבע בגין הציוד.
סיכום
55.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.
161,778 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.04.

ב.
50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.00.
56.
אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת 161,778 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.04. החיוב הנו יחד ולחוד עם הנתבעת 1.
57.
אני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעת 58,183 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.04. החיוב הנו יחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו- 2.
למען הסר ספק, הסכום הכולל שעל התובעת לקבל בגין הארנונה הנו 161,778 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.04. כאשר בין הנתבעים 2 ו- 3 החלוקה הסופית היא כי על הנתבע 2 לשלם 132,658 ₪ ועל הנתבע 3 לשלם 29,120 ₪.
58.
אני פוסקת לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.
הנתבעים כולם חבים יחד ולחוד בסכום של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ.
הנתבעים 1 ו- 2 חבים יחד ולחוד בסכום של 13,000 ₪ בצירוף מע"מ.
הנתבעת 1 חבה לבד בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
החלוקה בין הנתבעים היא כמפורט להלן:
הנתבעת 1 חבה בסכום של 13,637 ₪ בצירוף מע"מ.
הנתבע 2 חב בסכום של 9,091 ₪ בצירוף מע"מ.
הנתבע 3 חב בסכום של 2,272 ₪ בצירוף מע"מ.
כמו כן יחזירו הנתבעים לתובעת את ההוצאות בהן נשאה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה, לפי יחס שכה"ט בו חוייבו, כאשר חיובי הנתבעים ביחס לחוב המשותף הנו יחד ולחוד.
59.
את הסכומים שנפסקו יש לשלם תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008) בהיעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 9438/05 חברת ראש (רמי, אריה, ששון) חשמל בע"מ נ' התמזגות בע"מ, יעקב אהרן, יגאל שחר (פורסם ב-ֽ 16/09/2008)