פסקי דין על בר מנשה יעקב | פסקי דין על בר מנשה ענת | פסקי דין על ביטוח ישיר חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

10604/04 א     17/09/2008




א 10604/04 בר מנשה יעקב, בר מנשה ענת נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
010604/04

לפני:
כבוד השופטת יעל אילני
תאריך:

17/09/2008





בעניין

:

1 . בר מנשה יעקב
2 . בר מנשה ענת






התובעים


-
נ
ג
ד
-




1 . ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ
2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ






הנתבעות


פסק

ֿ

דין


1.
התובעים הם בני-זוג, אשר נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 10/12/96, עת נסעו ברכב שהיה נהוג בידי התובע מספר 1 ורכב צד ג' התנגש ברכבם (להלן יקרא האירוע: "התאונה").


2.
התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), וחלות עליה הוראותיו.

3.
בתביעתם לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו להם בעקבות התאונה, עתרו התובעים למינוי מומחים רפואיים בתחומים האורטופדי והנוירולוגי. בהחלטת השופטת קוברסקי, מיום 6/3/05, נדחתה בקשתם ולא מונו מומחים לבדיקתם.

4.
בהמשך התנהל התיק בעצלתיים בעטיים של התובעים אשר שחררו את בא-כוחם דאז מייצוגם, לא התייצבו מספר פעמים לדיונים שנקבעו בעניינם, ורק ביום 21.10.07 התייצבו לדיון לפניי ובקשו לקבוע את התיק להוכחות, וכך נעשה. אציין שאף התביעה עצמה הוגשה בשיהוי רב, שבע שנים לאחר מועד אירוע התאונה.

5.
לאחר שהוגשו ראיות התובעים, בתצהירים, ובעקבות הצעת פשרה שהועלתה על ידי, הושג הסכם פשרה בין התובעת מס' 2 לנתבעות, לפיצוי התובעת, וניתן

פסק דין
חלקי בתביעתה. נותרה, אפוא, לדיון תביעתו של התובע 1.
6.
הראיות שעמדו בפני
י הן עדותו של התובע והנספחים שצורפו לתצהיר עדותו הראשית, כפוף להסתייגויות שהתקבלו לעניין קבילותם. התובע נחקר על תצהירו ובתום הבאת הראיות סיכמו הצדדים טענותיהם (בעל-פה).

7.
בעדותו הראשית, שהוגשה בתצהיר, טען התובע, שבעקבות התאונה סובל הוא, עד היום, מכאבים ומגבלות בצוואר ובגב. בתצהירו עתר לפיצוי על הפסדי השתכרות שנגרמו לו בעבר, על הוצאות רפואיות שהוציא, על הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, ועל הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' והוצאות נסיעה שיגרמו לו בעתיד.

8.
סעיף 6א' לחוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 שהותקנו מכוחו, קובעים כי הדרך להוכחת נכותו הרפואית של נפגע בתאונת-דרכים, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו, תהיה באמצעות מומחה רפואי שימונה על-ידי בית המשפט, ככל שתונח תשתית לצורך במינויו בבקשה שיגיש הנפגע.
כפי שכבר ציינתי, התובע הגיש בקשה למינוי מומחים בתחומים האורטופדיה והנוירולוגיה ובית המשפט דחה את בקשתו לאחר שלא מצא ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי.

בהחלטתה, קבעה השופטת קוברסקי כי: "
מתעודות חדר המיון מיום 10.12.96 עולה כי לא נמצאו סימנים חיצוניים לפגיעה וצילומי עמוד שדרה נמצאו ללא ממצא פתלוגי. בסמוך לתאונה הופנו התובעים לאורטופד והתובע עבר מספר טיפולי פיזיותרפיה.

בבדיקת

ct
לתובע, מיום 27.5.98 נמצא בלט דיסק מותני מינימלי.
בדיון מיום 9.2.05 הוגשו מסמכים רפואיים נוספים.
לגבי התובע 1 צורפה תעודת מחלה מנובמבר 2004 במסגרתה תלונות על כאבי גב.
נראה כי אין די במסמכים אלה על מנת לבסס הצדקה למינוי מומחה רפואי ולפיכך הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי לגבי תובע 1 נדחית".

יצוין שהחלטת בית המשפט מיום 6.3.05 ניתנה לאחר שניתנה לתובע אפשרות להגיש מסמכים נוספים ועדכניים בתמיכה לבקשה המקורית שהגיש במצורף לכתב התביעה (ר' החלטת השופט אל-יגון מיום 29.3.04), ולאחר שהגיש את המסמכים הנוספים עליהם ביקש להסתמך.
התובע השלים עם ההחלטה, לא ביקש לערער עליה ולא הגיש בקשה נוספת כלשהי בעניינו.
המסמכים הרפואיים שצירף התובע לתצהירו - שאין בהם, כפי שקבעה השופטת קוברסקי, כדי להצביע על קיומה של נכות בעקבות התאונה - כמו גם עדותו
על מצבו, ועל כאביו ומגבלותיו, אינם יכולים להוות ראיה להוכחת מצבו הרפואי והקשר בינו לבין התאונה נשוא התביעה, ואינם יכולים לבוא במקומה של חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט.

לאור האמור, המסקנה היא שלא הוכח שלתובע נותרה נכות או מגבלה רפואית בעקבות התאונה.

9.
על יסוד קביעתי זו, אעבור לדון בראשי הנזק שתבע התובע.

10.
הפסד השתכרות בעבר. בסיכומיה, זנחה באת-כוח התובע, ובצדק, את התביעה לפיצוי על הפסד ההשתכרות בעבר.
בתצהיר עדותו הראשית טען התובע שנגרמו לו הפסדי שכר בתקופה הארוכה בה היה מצוי באי כושר עבודה, לאחר התאונה. לדבריו, נעדר מהעבודה מדי פעם, אך שכרו שולם לו על חשבון ימי מחלה. עוד טען שבאותן תקופות נגרעו ממנו זכויות סוציאליות שהינן בעלות שווי כספי ושמאחר וחלף זמן רב מאז, אין לו יכולת לחשב את שווי השכר בתקופת אי הכושר. אלא, שבחקירתו הנגדית, התגלו עובדות אחרות: הסתבר, שבעת שאירעה התאונה שהה התובע בחופשה ללא תשלום מעבודתו ושהחופשה הסתיימה כשנה לאחר התאונה (שורות 1-2 בעמוד 5 לפרוטוקול). היציאה לחופשה ומועד סיומה, יש להדגיש, לא היו קשורים כלל ועיקר לתאונה נשוא התביעה אלא לניסיון שנעשה, עוד קודם לתאונה, לפטר את התובע מעבודתו. האמור בתצהירו נסתר, אפוא, מני-וביה, בחקירתו הנגדית, והוכח שלא נגרם לו הפסד שכר כלשהו בתקופה שלאחר התאונה.
אוסיף, שבתצהירו טען התובע שאינו יכול לחשב את הפסדיו בתקופת אי הכושר מאחר וחלף זמן רב מאז, אך לשאלת ב"כ הנתבעות השיב שאין כל בעיה לקבל נתונים, ש'אפשר לכתוב מכתב אחד לאוצר ולבקש את כל תלושי השכר מאותה תקופה', ושהוא עצמו לא טרח לפנות למעסיק על מנת לקבל את המסמכים הנדרשים להוכחת תביעתו (שורה 7 בעמוד 4 לפרוטוקול). זאת, אף שעסקינן בנזק מיוחד שעל התובע הנטל להוכיחו בראיות.

כפי שכבר ציינתי, נכון עשתה באת-כוח התובע שזנחה את התביעה לפיצוי על הפסדי השתכרות בעבר, שכן לבד מהמסקנה שאלה לא הוכחו, אין ספק שהדברים שהתגלו בחקירתו הנגדית של התובע פגמו במהימנותו ובעדותו.

11.
הוצאות רפואיות בעבר. בתצהירו טען התובע שכתוצאה מהתאונה נדרש להוציא הוצאות לקבלת טיפולים רפואיים, תרופות וכיוצ"ב, ושהוא מעריך את הוצאותיו בסך 100 ₪ לחודש ובסה"כ 13,200 ₪ עד למועד הגשת תצהירו.
לתצהירו לא צירף התובע אף לא קבלה אחת על תשלום ששילם עבור טיפול רפואי או תרופות, ולא שוכנעתי שהוצאו ההוצאות הנטענות, ודאי לא בהיקף הנטען.
יתרה מכך, אף אם הוצאו הוצאות לטיפול רפואי ותרופות, משלא הוכח שלתובע נכות רפואית עקב התאונה, ומשלא הוכח הקשר בין הטיפולים שקיבל והתרופות אותן נטל, לטענתו, לבין התאונה נשוא התביעה, דין התביעה בפריט נזק זה להידחות.
אני מקבלת שהתובע נזקק למשככי כאבים בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואין זה בלתי סביר שהקבלות מתקופה זו לא נשמרו בידיו, אך ככל שאני נדרשת להעריך הוצאות אלה, הרי שמדובר בהוצאות בסכום מזערי וזניח, בהתחשב, בין היתר, בכך שאת הטיפולים והתרופות, או לפחות מרביתם, קיבל התובע במסגרת קופת-חולים. אני פוסקת אפוא לתובע פיצוי בסך 500 ₪ בערכי יום פסק-הדין, על הוצאות רפואיות בעבר בתקופה הסמוכה לתאונה.

12.
פיצוי על נזקים עתידיים. משלא הוכח שלתובע נותרה נכות או מגבלה רפואית בעקבות התאונה נשוא התביעה, אין לקבל את תביעתו לפיצוי על הוצאות רפואיות ונסיעות ועל עזרת הזולת, להם יידרש, לטענתו, בעתיד. הצורך בטיפולים רפואיים כמו גם בעזרת הזולת לא הוכחו, והתביעה בראשי נזק אלה נדחית.

13.
נזק לא-ממוני. התובע זכאי לפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לו בעקבות התאונה, בהתאם להוראות תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976,

הקובעת: "לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) או שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי".

כבר נקבע כי הגם שבית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב) הנ"ל "אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שיגרה את הפיצוי המכסימלי הקבוע בפסקה זו. סעיף 2(ב) קובע את מכסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהסעיף חל, ובמסגרתו על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על-פי נסיבותיו של העניין הנדון לפניו" (ע"א 583/89 יעקב כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פ"ד מה(3) 133).


במקרה זה, נבדק התובע בחדר המיון ולא נמצא ממצא פתולוגי, בהמשך הופנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, נבדק וטופל עוד מספר פעמים במסגרת קופת-חולים ללא ממצא משמעותי. ביקורי התובע בקופת-חולים נפסקו, ובשנת 2004, בחלוף כשמונה שנים ממועד התאונה, החל להתלונן שוב על כאבים ומגבלות בעמוד השדרה, שהקשר ביניהם לבין התאונה לא הוכח, כפי שפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪, בערכי יום פסק-הדין, על הנזק הלא-ממוני.

14.
סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך 8,500 ₪. כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מהסכום שפסקתי בתוספת מע"מ כחוק, וכן את אגרת המשפט ששילם.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז באלול, תשס"ח (17 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.




יעל אילני
, שופטת








א בית משפט שלום 10604/04 בר מנשה יעקב, בר מנשה ענת נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/09/2008)