פסקי דין על ישראל שירן | פסקי דין על משה נתיב | פסקי דין על רחל נתיב |

1817/08 תק     16/09/2008




תק 1817/08 ישראל שירן נ' משה נתיב, רחל נתיב




בעניין:

בתי המשפט

1

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

לפני: כבוד השופטת אנה שניידר
תק 1817/08





בעניין
:

ישראל שירן


התובע






נ
ג
ד


1. משה נתיב

2. רחל נתיב

הנתבעים






פסק - דין


1.
לפנינו "גלגול" נוסף של פרשה שנדונה בהרחבה במסגרת ת"ק 1623/07 בבית משפט זה, בפני
כבוד השופט רם וינוגרד (להלן – התביעה הראשונה), וניתן בה

פסק דין
ביום 5/7/07 (להלן – פסק הדין).

2.
התביעה הראשונה הוגשה על ידי הנתבעים בתיק שלפנינו (להלן – נתיב) כנגד חברת ספרינגוסופט איכות חיים בע"מ (להלן – החברה), וכן כנגד התובע בתביעה שלפנינו (להלן – שירן) וכנגד עו"ד יעקב פיגדור, שהיה נאמן של החברה.


על פי הנטען בתביעה הראשונה, נתיב התקשרו בהסכם עם החברה לרכישת מכשיר לריכוך מים (להלן – המכשיר). במועד חתימת ההסכם חתמה רחל נתיב
גם על בקשת הצטרפות כחברה במועדון חברים בשם "איכות חיים".

לאחר שהתברר לנתיב, בדיעבד, כי המכשיר שנמכר להם אינו חוקי לשימוש בישראל וכי המועדון אליו הצטרפו אינו אלא "משחק פירמידה" – דרשו נתיב כי החוזה יבוטל וכי כספם יושב להם.



נתיב ביקשו לחייב את שלושת הנתבעים בתיבעה הראשונה ביחד ולחוד – את החברה כמי שעמה התקשרו בחוזה, את שירן כמי שיצר בפני
הם מצג שווא בנוגע לעסקה והטעה אותם לחשוב כי מדובר בעסקה חוקית ועסקית שאף אושרה על ידי הראשל"צ, הרב אליהו שליט"א, ואת עו"ד פיגדור כמי שהכסף שולם לו בתור הנאמן של החברה.

3.
בפסק דינו קבע כבוד השופט רם וינוגרד, כי על שירן לשלם לנתיב סכום של 17,430 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט, וזאת בהיותו גורם משמעותי בהתקשרותם של נתיב בהסכם עם החברה.

בסעיף 9 לפסק הדין נקבע, כי שיווק המכשיר היה נגוע באי חוקיות וכי שירן, ששימש כמנהל מחלקת ההדרכות בחברה, היה מודע לאי החוקיות ובמתן יד להעדר חוקיות המכשיר ובהפצתו היה משום מעשה פסול מצד שירן.

עוד נקבע כי בהעברת ההדרכות או ההנחיה בנוגע להן יצר שירן מצג לפיו מדובר במכשיר אמין, מוכר ובעיקר – מתאים לשימוש במדינת ישראל, ולמעשה פעל
בחוסר תום לב במשא ומתן, המגיע לכדי הטעיה.

4.
התביעה הראשונה כנגד עו"ד פריגור נדחתה, ואילו כנגד החברה, שלגביה הוגשה בקשת פירוק, נמחקה התביעה מחמת חוסר מסירה כדין.

שירן נותר היחיד שחוייב לפצות את נתיב, בהתאם לפסק הדין.

לגבי החברה קבע כבוד השופט רם וינוגרד שההתקשרות כולה היוותה חוזה המנוגד לתקנת הציבור ועל כן בטל, ואילו היתה התביעה הראשונה נמסרת כדין לחברה – היה מקום לחייבה במלוא סכום התביעה.

5.
שירן הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 3279/07), אשר נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט יצחק ענבר מיום 28/10/07 (להלן –ההחלטה), ובכך הפך פסק הדין בתביעה הראשונה לסופי.

6.
על פי כתב התביעה שלפנינו, בעקבות פסק הדין דורש שירן מנתיב להחזיר לו את המכשיר לרבות המוצרים הנלווים אליו, וזאת מכח הוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1972 (להלן – חוק החוזים), ובמידה ואין המכשיר מצוי בידם וההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – עליהם לשלם לו את שוויו של מה שקיבלו.

שירן תובע סכום של 13,030 ₪ המורכב כדלקמן:

9,000 ₪ עבור המכשיר עצמו;

3,600 ₪ עבור חבילת סבונים;

180
₪ עבור שלושה שקי מלח;

250
₪ עבור סנן ובית סנן.


בהקשר זה טוען שירן, כי כבוד השופט רם וינוגרד בפסק הדין לא התייחס כלל לענין השבת המכשיר ועל נתיב לעשות כן מיוזמתם, מכח הוראות סעיף 21 לחוק החוזים.

7.
שירן חוזר בתביעה שלפנינו על טענותיו לגבי הפלוגתאות שהוכרעו כבר בפסק הדין ובהחלטה קרי – הוא תוקף את הקביעה שהמכשיר שנמכר אינו חוקי ואסור בשיווק, וכן את הקביעה לפיה הציג מצגי שווא לפני נתיב והיה הגורם ששכנעם לחתום על העסקה.
הואיל ושני נושאים אלה הוכרעו בפסק הדין, שהפך כאמור לסופי, הרי שקיים לגביהם השתק פלוגתא. לפיכך, אין מקום להתייחס לטענותיו של שירן בנושאים אלה ונותרה טענת ההשבה בלבד.

8.
לטענת נתיב בכתב ההגנה, שירן מתעלם מפסק הדין ואינו משלם את הסכום בו חוייב, וזאת על אף ההחלטה והפיכתו של פסק הדין סופי. נתיב טוענים למעשה בית דין.

9.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל המסמכים, לרבות בפסק הדין של כבוד השופט רם וינוגרד והחלטת כבוד השופט יצחק ענבר, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, גם לענין ההשבה.

10.
בהחלטת כבוד השופט יצחק ענבר נקבע, בין היתר, בסעיף 4:

"מכאן ניתן ללמוד כי לגבי המבקש לא עתרו המשיבים אך לסעדים של ביטול והשבה אלא גם לסעד של פיצוי, שניתן לתתו הן מכח דיני החוזים והן מכח דיני הנזיקין. ואכן בית המשפט קמא קבע כי מעשיו של המבקש, אשר גרם למשיבים להתקשר בעסקה, מהווים רשלנות ומצג שווא רשלני כמו גם חוסר תום לב במשא ומתן והטעיה. מעשים אלו מהווים, על פי דיני החוזים ודיני הנזיקין, מקור לחיוב בפיצויים ... בית המשפט קמא העמיד את סכום הפיצוי בגין 'הנזק' שנגרם למשיבים בעקבות התקשרותם בעסקה על מלוא סכום העסקה, ואין כל עילה להתערב בקביעתו".

מכאן, שהסכום שבו חוייב התובע במסגרת פסק הדין מהווה פיצוי לנתיב, ומסיבה זו לא נקבעה בפסק הדין חובת השבה.

11.
למעלה מן הצורך יצויין, כי גם אילו הייתי מקבלת את טענת התובע בדבר עצם חובת ההשבה מכח סעיף 21 לחוק החוזים, עקב ביטולו של ההסכם, הרי שחובת ההשבה היתה חלה כלפי החברה ולא כלפי שירן, אשר טרח להדגיש בתביעה דנן, כפי שגם נקבע בפסק הדין, כי העסקה בוצעה באופן ישיר בין נתיב לבין החברה, ואין לשירן כל קשר לכך למעט המצגת שהציג בפני
כל הנוכחים שביניהם היו גם נתיב.



12.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעים, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ט"ז באלול תשס"ח (16 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.



אנה שניידר
, שופטת









תק בית משפט לתביעות קטנות 1817/08 ישראל שירן נ' משה נתיב, רחל נתיב (פורסם ב-ֽ 16/09/2008)