פסקי דין על דוד שלי עורך-דין | פסקי דין על וופיק חניפס

1315/03 א     29/05/2003




א 1315/03 דוד שלי עורך-דין נ' וופיק חניפס




בתי המשפט

בית משפט השלום עפולה
א 001315/03


בפני
:
כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:
29/05/03


בעניין:
דוד שלי עורך-דין





התובע


נ ג ד



וופיק חניפס



ע"י ב"כ עו"ד
שי חמו ואח'

הנתבע




פסק דין


בפני
י תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, ולפיה תובע התובע, שהינו עורך דין במקצועו, את מי שהיה לקוחו לשעבר, בגין הוצאת לשון הרע, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

ומעשה שהיה כך היה:
הנתבע נפגע על-ידי גורמים עוינים במהלך עבודתו, בשנת 1995. על-מנת לממש את זכויותיו, פנה הנתבע אל התובע אשר ייצגו בהליכים בפני
המוסד לביטוח לאומי. הליכים אלה נמשכו שנים רבות. במהלך תקופה ממושכת זו, נאלץ התובע לפעול פעולות שונות, רבות ומגוונות על-מנת להביא לנתבע מזור במסגרת זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

בשנת 2002, זמן קצר לפני תום תקופת התיישנות התביעה, הגיש התובע בשם הנתבע תביעה לבית משפט זה, בתיק אזרחי 2391/02 ובה תבע את מעבידו של הנתבע ומדינת ישראל בנזיקין, בגין הפגיעה שאירעה לתובע בשנת 1995.

מסתבר, כי בינתיים, פנה הנתבע לעורך-דין אחר ושכר את שירותיו לצורך הגשת אותה תביעה. ואכן אותו עורך-דין הגיש תביעה בשם הנתבע, כחודש קודם למועד שבו הגיש התובע את תביעתו של הנתבע לבית משפט זה. יצא, אם כן, כי הוגשו שתי תביעות, על-ידי שני עורכי דין שונים בגין אותו מאורע.

לנוכח האמור, מסר הנתבע הודעה לבית משפט זה ובה ביקש למחוק את תביעתו, אשר הוגשה על-ידי התובע בשמו.

בהודעתו זו, מודיע הנתבע לבית המשפט:

”התובע מתכבד להודיע לכבוד בית המשפט כדלקמן:
1. בעקבות תאונת העבודה אשר ארעה לתובע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת מס' (1), פנה התובע למספר עורכי דין והתייעץ איתם בכל הקשור להגשת תביעה לבית המשפט.

2. לאחר התייעצות עם המשפחה והחברים החליט התובע למנות את עורך הדין חאסן בסטוני להיות בא כוחו בכל הקשור לתביעתו נגד הנתבעת (1) והאחרון הגיש בשמו תביעה בבית משפט השלום בחיפה ביום 10.07.02.

3. הגשת התביעה על ידי עו"ד שלי כחודש לאחר שהוגשה תביעתו של התובע על ידי עו"ד בסטוני יסודה באי הבנה ממשרדו של עו"ד שלי, לפיכך מבקש התובע מבית המשפט הנכבד למחוק את התביעה שהוגשה בשמו ע"י עו"ד שלי בבית משפט נכבד זה."

(ההודעה צורפה כנספח 57 לתצהיר התובע).


לטענת התובע, יש בהודעה האמורה, כדי להוציא עליו לשון הרע. על-כן, הגיש את תביעתו דידן, ובה דרש כי בית המשפט יחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ בגין הפגיעה שנפגע שמו עקב אותו פרסום. לטענת התובע, יש בהודעה דלעיל כדי לפגוע בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו כעורך-דין.

במהלך הדיון בפני
י, פרשו הצדדים בפני
בית המשפט מסכת ארוכה ונפתלה, של מערכת היחסים שנתקיימה ביניהם במשך שנים ארוכות. אין בדעתי להיכנס למסכת זו. מעבר לדרוש אציין, כי נראה לי, כי אצל שני הצדדים נותרו משקעים כתוצאה ממסכת היחסים האמורה. עם זאת, איני צריך להכריע בסוגיות אלה שהעלו הצדדים במסגרת דיון זה שבפני
י.

כל אשר עליי להכריע הוא, בשאלה, האם יש בפרסום המופיע בהודעתו של הנתבע לבית המשפט, כפי שצוטטה לעיל, משום הוצאת לשון הרע על התובע.

כידוע, לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזותו או לפגוע בו ובעסקו.

ברור, איפוא, כי לשון הרע יבחן על פי אמות-מידה אובייקטיביות, כפי שנקבע, לא אחת, בפסיקה.

איני שולל את טענתו של התובע לפיה ההודעה לבית המשפט מהווה משום פרסום, אולם, לא מצאתי בתוכנה של ההודעה כל דבר אשר יש בו כדי לפגוע בתובע או בעסקו או להשפילו או לבזותו. מסכים אני עם ב"כ הנתבע, כי לקוח רשאי וזכאי לפטר את עורך-דינו. יתכן, כי בנסיבות מסכת היחסים שבין הצדדים, נהג הנתבע בצורה לא ראויה עם התובע, בכך שהעלים מעיניו את העובדה כי פנה לעורך-דין אחר, אשר ייצגו במסגרת תביעתו הנזיקית. עם זאת, לא מצאתי בהודעה בכתב שנמסרה לבית המשפט, כל טרוניה שהיא כנגד התובע. הנתבע אף לא ציין, ולא ברמז, כי התובע פעל שלא לשביעות רצונו, או כי ביצע שלא כראוי את מלאכתו. כל שנאמר בהודעה האמורה, לא היה אלא, כי הגשת התביעה יסודה באי-הבנה. אי הבנה, יכול שתתרחש. איני מסכים עם עורך דין שלי, כי בביטוי האמור יש כדי לפגוע בו. הנתבע אף לא טען כי עורך-דין שלי טעה בהגשת התביעה מטעמו אלא הסתפק רק בביטוי "יסודה באי-הבנה". על-כן, הציטוט שמביא התובע בסעיף 30 לכתב התביעה, אינו תואם לפרסום האמור. וכך נטען בכתב התביעה:

”לאור כל האמור לעיל, ההודעה שנשלחה ע"י הנתבע לבית משפט נכבד זה, לפיה הגשת התביעה הנזיקית ע"י התובע, הייתה טעות מצד התובע, הנה שיקרית וזדונית ונועדה להטעות."


ברור, כי הנתבע לא טען שהיתה טעות מצד התובע. הנתבע השית את האחריות ליד אי ההבנה בלבד, על-כן, אין לומר כי הנתבע הטיח דבר מה בלתי ראוי בתובע, באופן אשר יהא בו כדי לפגוע בו, כמפורט בסעיף 1 לחוק.

הנתבע אף טוען, כי עומדת לו הגנת תום הלב, בהתאם להוראת סעיף 15(3) לחוק, הקובעת:

”15. הגנת תום לב (תיקון: תשכ"ז, תשל"ט, תשמ"ד)
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או נתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
....
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;"


לנוכח העובדה, כי הנתבע נקלע למצוקה, שיסודה בהגשת שתי תביעות זהות, הרי היה עליו לבחור מי מבין שתי התביעות תימחק. לשם כך, היה עליו למסור הודעה לבית המשפט. על-כן עצם מסירת ההודעה, לא היה בה כדי להגן על עניינו של הנתבע, על-מנת, שלא להעמידו במצב בלתי-אפשרי.

במהלך המשפט שבפני
י, טען הנתבע, פעם אחר פעם, כי לא הורה לתובע להגיש את התביעה בשמו. הנתבע אף הוסיף כי שכר את התובע אך ורק לצורך הגשת תביעה כנגד המל"ל. עליי לציין, כי לא התרשמתי כי אכן כך אמר הנתבע לתובע. עם זאת, סבורני, כי לנוכח מסכת היחסים הארוכה שבין הצדדים, כאשר חלף פרק זמן כה ממושך מאז קיבל התובע את עניינו של הנתבע לטיפולו, היה מקום להעמיד את הנתבע על כך, כי התובע עומד להגיש תביעה בשמו וללבן את הפרטים בין הצדדים. על-כן, סביר בעיניי, כי העדר ליבון כאמור, גרם לאי-ההבנה בין הצדדים, כפי שהודיע הנתבע לבית המשפט. על-כן, הודעתו של הנתבע לבית המשפט, באה לצורך מסירת עובדה נכונה ובתום לב.

קיבוצם של הדברים הוא כי לא מצאתי בפרסום האמור, במוצג 57, משום פרסום לשון הרע כנגד התובע.

על-כן, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת פרקליטו, בסך של 2,500 ₪, בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ג (29 במאי 2003) בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


בנימין ארבל
, שופט












א בית משפט שלום 1315/03 דוד שלי עורך-דין נ' וופיק חניפס (פורסם ב-ֽ 29/05/2003)