פסקי דין על עזר כהן | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

3079/02 עא     02/09/2002




עא 3079/02 עזר כהן נ' בנק הפועלים בע"מ




1
בתי המשפט
ע"א 003079/02
בית המשפט המחוזי בירושלים
02/09/02

כבוד השופט יעקב צמח
, סגן-נשיא
כבוד השופט עזרא קמא
, סגן-נשיא
כבוד השופט צבי זילברטל

לפני:

עזר כהן

ע"י עו"ד רוני דובר

בעניין:
המערער

נ ג ד
בנק הפועלים בע"מ

ע"י עו"ד אברהם וקסלר
המשיב
ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 8387/01 שניתן ביום 19.12.01 על-ידי סגן הנשיא כב' השופט יואל צור
פסק דין
1. המשיב תבע את המערער לתשלום סך של 291,695 ש"ח (ת"א 8387/01 של בית משפט השלום בירושלים, תביעה מיום 24.5.01). על-פי כתב התביעה, המערער פתח אצל המשיב חשבון בסניף "מרכז כלל" בירושלים, בגדרו ניתנה לו מסגרת אשראי עד לסכום של 200,000 ש"ח. מסגרת זו בוטלה, בהודעה שנשלחה למערער ביום 22.4.01 (נספח ב' לכתב התביעה). משעמד חשבון המערער ביתרת חובה, ללא מסגרת אשראי מאושרת, הועמד חובו לפרעון מיידי, ומכאן התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר.

2. המערער ביקש רשות להתגונן וגם ביקש מחיקת הכותרת, אך חזר בו מטענותיו בעניין מחיקת הכותרת.
במועד הדיון בבקשת המערער, הודיע בא-כוח המשיב, כי אין בדעתו לחקור את המערער על תצהירו, שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן. באי-כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם, וביום 5.12.01 החליטה כבוד הרשמת נמרודי לדחות את בקשת המערער (בש"א 5912/01). בעקבות החלטה זו ניתן ביום 19.12.01, על-ידי כבוד השופט יואל צור, פסק-דין על פי כתב התביעה.
מכאן הערעור, בגדרו תוקף המערער את החלטת כבוד הרשמת שדחתה את בקשת הרשות להתגונן.

3. בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן נטען על-ידי המערער, כי הוא פתח את חשבון הבנק אצל המשיב, אך בשל בקשתו של מי שהיה, אותה עת, מנהל סניף "מרכז כלל", מר ציפורי (להלן - "ציפורי"). המערער טוען, כי סמוך לאחר מועד פתיחת החשבון, בחודש יוני 2000, ניהל משא ומתן עם המשיב לרכישת נכס מקרקעין, שהיה בבעלות המשיב, אותו היה המערער מעוניין לרכוש ביחד עם שותפים נוספים. מהסכם הרכישה של הנכס, שצורף לבקשת הרשות להתגונן, מתברר, כי בעל הנכס לא היה הבנק-המשיב עצמו, אלא חברה בשם "הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ", שיש להניח שהיא חברה שיש לה זיקה למשיב.
לטענת המערער, ציפורי הבטיח לו מסגרת אשראי של עד מיליון ש"ח, וזאת כדי לשכנעו לרכוש את הנכס האמור, ונראה למערער כי לציפורי היה עניין בעיסקה, שעם ביצועה תזכה את הסניף שבניהולו ב"עמלת תיווך" מהמשיב (סעיף 10.2 לתצהיר המערער).

עוד טוען המערער, כי כחלק מההסכמות שהיו בינו לבין ציפורי, הופקד סכום של כ-470,000 ש"ח, בפקדון בחשבונה של גב' קרן אטון, חברתו של המערער, שהמערער היה מיופה כוח לפעול בחשבונה.
העסקה של רכישת הנכס נחתמה ביום 16.8.00. לדברי המערער, במועד האמור משך מחשבונו שיק על סך 486,120 ש"ח, לפקודת המשיב, וביום 30.8.00 הועמדה לרשותו הלוואה על סך 350,000 ש"ח לפי ערך של יום 17.8.00 (ראו דפי החשבון לחודש אוגוסט 2000). נתונים אלה מחזקים, לשיטת המערער, את גירסתו, לפיה היו בינו לבין המשיב, באמצעות ציפורי, הסכמות על העמדת אשראי גבוה, מעבר לסכום של 200,000 ש"ח המגובים במסמכי האשראי שהמשיב מסתמך עליהם. זאת ועוד, המערער מצביע על כך, שבחשבונו היו יתרות חובה בסכומים גדולים של כ-900,000 ש"ח, והוא קיבל הלוואות מפעם לפעם (בנוסף להלוואה שצוינה לעיל, הצהיר המערער על הלוואה בסך 550,000 ש"ח שניתנה לו באוקטובר 2000). בתחילת שנת 2001 החל המערער להפחית את יתרות החובה בחשבונו.
על-פי הנטען, לאחר שציפורי חדל מניהול הסניף, הגיע מנהל סניף חדש, שלא ידע את המערער ולא כיבד את ההסכמות עמו. המנהל החדש גרם להפסקת האשראי, להעמדת כל החוב לפרעון מידי, ולחיוב המערער בריבית חריגה. בקשות המערער למימוש הכספים שהופקדו בחשבונה של קרן אטון, לכיסוי החוב בחשבון, נדחו.
כתוצאה מכך, נגרמו למערער נזקים הנאמדים בכ-750,000 ש"ח.

4. כבוד הרשמת קבעה, כי המערער לא הניח תשתית עובדתית, אף לכאורה, המבססת הגנה אפשרית. כאמור בהחלטתה, אין בידי המערער טענת הגנה בעניין קיומם של הסכמים בעניין מסגרת אשראי של עד מיליון ש"ח. טענה זו סותרת את המסמכים, ובנוסף על כך אינה אלא טענה סתמית, שאינה מתייחסת כלל לתנאי האשראי הנטען על-ידי המערער (תקופה, ריבית, תנאים וכיוצא באלה). העובדה כשלעצמה שמפעם לפעם היתה יתרת חובה בחשבון המערער בסכומים החורגים ממסגרת האשראי שאושרה בכתב, אינה מלמדת על חובת הבנק ליתן את האשראי. לפיכך, כך פסקה כבוד הרשמת, לא היה בביטול מסגרת האשראי משום הפרת הסכם בין המשיב לבין המערער.
גם טענת המערער בעניין אי מימוש הפקדונות בחשבונה של קרן אטון לא נמצאה ראויה לביסוס הגנה שתצדיק מתן רשות להתגונן, שכן המערער לא פירט את טענתו בדבר ההוראה שנתן למשיב לממש את אותם פקדונות (מתי, למי, באיזו דרך, וכיוצא באלה פרטים הצריכים לעניין).
אשר לנזקים הנטענים על-ידי המערער - קבעה הרשמת, שמדובר בטענות כלליות, חסרות פירוט, שאינן יכולות לבסס טענת קיזוז.

5. טענתו העיקרית של המערער, כפי שעמד עליה בא-כוחו בטיעוניו לפנינו היא, שטרם הגיע מועד סילוק האשראי, על פי ההבנות שהיו למערער עם ציפורי. המערער מלין על כך שבית המשפט קמא התעלם לחלוטין ממערכת היחסים "המיוחדת" שבינו לבין ציפורי, שמקורה הן בהיכרות האישית ביניהם והן באינטרס של ציפורי לשכנע את המערער לרכוש מהמשיב את נכס המקרקעין, כאשר לקידום אינטרס זה היה ציפורי נכון להבטיח למערער אשראי בסכום גבוה.

6. אין ספק, כי, בכל מקרה, טענות ההגנה של המערער אינן בעלות משקל רב. השאלה היא האם עלה בידו לעבור את הסף המזכה אותו להתגונן בפני
התביעה. כידוע, די לנתבע בהליך של סדר דין מקוצר "... להראות הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, פסקה 535).
טענתו המרכזית של המערער, שלא ניתן להתעלם ממנה, ושלא התערערה בחקירה נגדית, שעליה ויתר בא-כוח המשיב, היא, קיומם של הסדרים בעל-פה, בינו לבין ציפורי, בדבר הענקת אשראי בסכום של עד מיליון ש"ח.
צדקה כבוד הרשמת משקבעה, כי מדובר בטענה סתמית, שלא ניתן לה פירוט בדבר ההסכמות וההסדרים, מעבר לאמירה כללית על מתן אשראי בסך מיליון ש"ח. המערער, שטוען כי טרם הגיע המועד לסילוק חובו, וכי עדיין לא הבשילה עילת התביעה נגדו, אינו נוקב במועד מסויים שבגדרו הועמד אותו אשראי. המערער גם אינו מסביר מהם תנאי העמדת האשראי (ריבית, בטחונות ותנאים אחרים). טענה זו של המערער גם אינה מתיישבת, לכאורה, עם העובדה, שביום 26.10.00 חתם על "כתב התחייבות למסגרת אשראי", שלפיו הוגדל האשראי שניתן לו מסכום של 100,000 ש"ח לסכום של 200,000 ש"ח. לשם מה נדרשה הסדרת האשראי בדרך האמורה, אם, לשיטת המערער, הוסכם אותה עת על מתן אשראי עד לסכום של מיליון ש"ח.
נוסיף לכך את העובדה, שהמערער לא חלק, למעשה, על סכום החוב הנתבע. הוא ציין בתצהירו, כי הריבית שבה חוייב גבוהה מזו הנהוגה בבנקים אחרים, אך אין בתצהירו דברים ברורים על שיעור הריבית שעליה הוסכם או שיעור הריבית שראוי היה למשיב לחייבו בה. מכאן שגם לא נטען מה הוא סכום החוב "הנכון", לשיטת המערער, בהתחשב בריבית המוסכמת, לכאורה.
עם זאת, לא ניתן להתעלם ממערכת הנסיבות המיוחדת המתקיימת במקרה דנן, כמפורט בתצהיר המערער. כוונתנו לכך, שהמערער היה מעורב בעסקה לרכישת מקרקעין שלמשיב היה אינטרס בה. גם נטען, שלמנהל הסניף דאז, ציפורי, היה תמריץ "לדחוף" למימוש העסקה. במצב דברים זה, כאשר, לכאורה, אין לשלול את הטענה, לפיה, כדי לשכנע את המערער לבצע את העסקה, הובטחו לו על ידי ציפורי הבטחות שונות, בעניין האשראי שיינתן לו, וכאשר גם סמיכות הזמנים מחזקת את הטענה האמורה, נראה כי יש לאפשר למערער להתגונן מפני התביעה, ולו בסוגייה האמורה.
לשון אחרת, טענת ההגנה של המערער, בעניין זה אינה טענה בעלמא בדבר הסכמים בעל-פה, אלא יש לה סימוכין, לכאורה, במערכת היחסים המיוחדת שהתקיימה במקרה דנן. המערער גם הראה, כי עלה בידו להקטין במידה ניכרת את יתרת החובה, וטענתו היא, שעל המשיב היה לאפשר לו להמשיך בתהליך האמור, ולא לדרוש סילוק מיידי של יתרת החוב.
נציין, אגב אורחא, כי גם אם לא הוסכם על מועד הסילוק של יתרת החובה, דהיינו - על מועד תום תקופת האשראי לה טוען המערער, היה על המשיב ליתן למערער הודעה, זמן סביר מראש, על המועד האמור, ולא להעמיד את החוב לפרעון מידי (סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

7. הסיטואציה הנדונה כאן, דומה למצב העניינים שנדון ברע"א 2090/02 דקל נ' הבנק המזרחי המאוחד, דינים-עליון, כרך סא, 770. הנתבע בעניין דקל טען אף הוא כי לא הגיע מועד פרעונו של חובו לבנק: "בהקשר זה המבקש מציין, כי חשבונו היה מצוי פעמים רבות ביתרת חובה של מיליוני שקלים ובחריגה של אלפי אחוזים ממסגרת האשראי שנקבע לו, כאשר מעולם, כך נטען, לא סוכם בין הצדדים מועד להחזרת האשראי. לפיכך, דרישת המשיב לפרוע את החוב חורגת מהסכמת הצדדים". טענה זו מזכירה את טענת המערער דנן.
בית המשפט המחוזי התיר לנתבע בעניין דקל להתגונן בטענה האמורה, אך התנה את מתן הרשות להגן בהפקדת כמחצית מסכום התביעה, שעמדה על 5.2 מיליון ש"ח. בית המשפט העליון העמיד את סכום ההפקדה על 300,000 ש"ח.
אכן, גם במקרה דנן, לא ניתן לומר על הגנת המערער, בעניין הסיכומים שהיו לו עם ציפורי, שהיא "הגנת בדים". די בכך שהמערער מגלה הגנה אפשרית כנגד התביעה, ורק אם ברור שאין לו כל סיכוי להצליח תדחה בקשתו לרשות להתגונן.
מאידך, המערער לא הצליח להראות הגנה, ולו בדוחק, בכל הנוגע לטענות הקיזוז שטען להן בתצהירו, ובכל הנוגע לטענות בעניין שיעור הריבית. אולם, גם אם המשיב זכאי לחייב את המערער בריבית חריגה, עדיין אין לשלול מהמערער את האפשרות להוכיח כי טרם הגיע מועד פרעון החוב.

8. עם זאת, בנושא מועד פרעון החוב של המערער למשיב, נותרה הגנת המערער "חלשה" וחסרת בהירות. המערער עצמו הצהיר, כי מכר את חלקו בנכס המקרקעין, אף כי לא ציין מתי הוא עשה כן (סעיף 25.2 לתצהירו). אם כך, לכאורה אין המערער זקוק עוד לאשראים לצורך מימוש העסקה. בנוסף על כך, כאמור לעיל, טענות המערער בעניין ההסכמות עם ציפורי אינן מתיישבות עם העובדה שחתם על התחייבות למסגרת אשראי של עד 200,000 ש"ח באוקטובר 2000, והן, כאמור, טענות כלליות מבלי שיהיה בהן פירוט תנאי האשראי שלכאורה הועמד למערער.
בנסיבות אלה, ראינו לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

9. התוצאה היא, שהערעור מתקבל במובן זה, שניתנת למערער הרשות להתגונן נגד תביעת המשיב, אך זאת רק בטענה, שלפיה במועד הגשת התביעה עדיין לא הגיע מועד פרעון חובו של המערער למשיב. החלטת כבוד הרשמת, ועימה חיוב המערער בהוצאות, מבוטלת, כמו גם פסק הדין מיום 19.12.01. תצהירו של המערער יהיה כתב הגנה שיוגבל כאמור לעיל. תנאי למתן הרשות להתגונן הוא הפקדת סך 100,000 ש"ח על ידי המערער בקופת בית המשפט עד ליום 1.10.02. אם הסכום האמור לא יופקד עד למועד הנ"ל, ישוב ויעמוד פסק דינו של בית המשפט קמא בתוקפו.
המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח להיום, ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ב (2 בספטמבר 2002) בהעדר הצדדים.

צבי זילברטל
, שופט

עזרא קמא
, סגן-נשיא

יעקב צמח
, סגן-נשיא








עא בית משפט מחוזי 3079/02 עזר כהן נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/09/2002)