פסקי דין על ליאור ג'ורנו |

1104/08 בש     15/09/2008




בש 1104/08 ליאור ג'ורנו נ' מדינת ישראל




בעניין:

1




מדינת ישראל


בית משפט לתעבורה
ב
א
י
ל
ת

בש 001104/08


בפני
:
כב' השופט א. יקואל
תאריך:
15/09/2008





בעניין
:
ליאור ג'ורנו


ע"י ב"כ עוה"ד:
שגב

המבקש



נ
ג
ד



מדינת ישראל


ע"י ב"כ עוה"ד:
בן שאנן
המשיבה

החלטה


1.
לפני בקשה לביטול

פסק דין
כפי שניתן בהעדר המבקש.

2.
המבקש הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות.

3.
ביום 24.12.2007 משלא התייצב המבקש למשפטו לאחר שזומן כדין, הוא הורשע ונגזר דינו לפסילת רישיונו ולקנס.

4.
ביום 17.04.2008 הגיש המבקש בקשה זו. נטען כי פסק הדין לא נמסר למבקש בכתובתו המעודכנת, כך שהוא לא ידע אודותיו ולכן לא הגיש את בקשתו במועד. לגופו של עניין, טוען המבקש כי הייתה לו סיבה מוצדקת שמנעה ממנו להתייצב לדיון וכי ביטול פסק הדין דרוש לשם מניעת עיוות דין בשפיטתו.

באשר להעדר התייצבותו של המבקש לדיון, נטען כי הוא היה חולה בעת הרלבנטית.
לבקשה צורף אישור מחלה שנערך ביום 23.12.2007 וחל עד ל-27.12.2007. לטענת המבקש, ביום הדיון הוא שלח את אישור המחלה באמצעות פקס למזכירות בית המשפט בצירוף לבקשה בכתב יד לדחיית הדיון, אם כי הוא אינו בטוח שציין את מס' התיק.

יודגש כי הבקשה אינה נמצאת בתיק בית המשפט או בידי המבקש. אף אישור משלוח הפקס אינו בידו ולטענתו הוא אבד (ר' תצהירו מיום 29.04.2008).

צורף מכתב אותו שלח המבקש למשטרת ישראל ביום 16.01.2008 בו פירט את כתובתו החדשה וביקש לשלוח אליו הזמנה חדשה תחת ההזמנה שאבדה. כן צורף תדפיס שיחות טלפון לפיו התקשר המבקש למשטרת ישראל מספר פעמים כדי לברר מה עלה בגורל בקשתו.

באשר לעיוות הדין שבשפיטת המבקש בהעדרו, כתב האישום הוגש לאחר שהמבקש נעצר לבדיקה עת נהג ברכבו, הוא התבקש ליתן דגימת נשיפה במכשיר הינשוף ולאחר שעשה כן הוא התבקש לעבור בדיקת דם וסירב. המבקש הוזהר כי נוכח סירובו להיבדק, המחוקק רואה בו כשיכור לכל דבר ועניין.

נטען כי המבקש הסביר לשוטר שסירובו נעוץ במצבו הרפואי, שכן הוא סובל מ"בעיות פיזיולוגיות" וכי לא הוסברה לו המשמעות המשפטית של סירובו. לטענת המבקש, על המזהיר היה להסביר לו כי סירובו להיבדק יכול ויביא להשתת עונש פסילת רישיונו לשנתיים ולא להסתפק בציון העובדה כי המחוקק רואה בו שיכור. נטען כי ככל שהיה המבקש מתייצב לדיון, הוא היה כופר בעבירה שיוחסה לו, מאחר ולטענתו הוא לא היה שיכור. מאלו סובר המבקש כי ביטול פסק הדין דרוש לשם מניעת עיוות דין בשפיטתו.

5.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי נסיבות העניין מלמדות על אדישות המבקש לעניינו. מודגש כי אף אם הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד, כפי גרסתו, הוא לא טרח לבדוק מה עלה בגורלה. באשר לאסמכתאות שצירף המבקש אודות בירוריו הנטענים, מובהר כי אלו מיום 16.01.2008 ואין בהן כדי להסביר את חוסר המעש ממועד הדיון שהיה קבוע ליום 24.12.2007 ועוד פחות ברור חוסר המעש עד ליום הגשת הבקשה. נטען כי בכל אלו יש כדי ללמד על חוסר תום ליבו של המבקש ועל התנהלות חמקנית מטעמו עד כדי שלילת קיומה של סיבה מוצדקת להעדר התייצבותו לדיון.

המשיבה מוסיפה כי אין ממש בטענות המבקש אף לעניין עיוות הדין בשפיטתו בהעדר, שכן הוא הוזהר כדין, כך שחלה בעניינו חזקת השכרות.

6.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטיעוניהם ובמסמכים שצורפו שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה.

7.
המסגרת הנורמטיבית לעניין הנדון נובעת מסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק"), לפיו:
"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפני
ו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

8.
השיקולים ביישומו של כלל זה הובאו ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מד"י, [פד"י נז (6) 793] לאמור:
"אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפני
ו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרדא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו...
על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ראו ר"ע 418/85 הנ"ל [5]). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השנייה - שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל...".

9.
סברתי כי יש בצירופם של טעמי הבקשה יחדיו, יש כדי להטות את הכף לטובת ביטולו של פסק הדין ומתן הזכות למבקש להשמיע את טענותיו בבית המשפט.

10.
באשר למועד בו הוגשה הבקשה, עולה כי פסק הדין לא הומצא למבקש. אישור המסירה חזר מסיבה "לא ידוע" (ר' מוצג מב/2) וממכתב המבקש מיום 16.01.2008 מסתבר כי הוא התגורר בכתובת אחרת בעת המסירה.

11.
באשר למחדל מלהתייצב לדיון, לא התרשמתי כי מחלת המבקש "נועדה אך למלט עצמו מאימת הדין" כטענת המשיבה. אישור המחלה נערך יום לפני מועד הדיון, מפורט בו כי המבקש סובל מסחרחורת והקאות וניתנו לו חמישה ימי מנוחה. בהעדר ראיה ממשית לסתור את אישור מחלה זה, על בית המשפט להניח כי המבקש היה חולה ביום הדיון. אמנם מלבד הצהרתו, לא הראה המבקש כי הוגשה בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד. אולם, לא שוכנעתי בוודאות מתבקשת כי אכן לא הוגשה בקשה לדחית מועד הדיון או כי המבקש היה אדיש לגמרי לעניינו ולמצער כך לאחר שהוא פנה למשטרת ישראל מספר פעמים (טלפונית ובכתב) אף אם באיחור.

12.
לאלו מצטרפות טענותיו של המבקש באשר לנסיבות בהם נערך כתב האישום. לטענת המבקש, הוא שתה כוס בירה אחת ולא היה שיכור. אין חולק כי המבקש נבדק באמצעות מכשיר הינשוף מספר פעמים ולא נטען, בהגינות המשיבה, לקיומה של ראיה פוזיטיבית מכוחה ניתן ללמוד כי בדיקה זו נכשלה באשמת המבקש. זאת ועוד, לא ברורות הנסיבות בהן הוחלט על הצורך בבדיקת דם, או סיבת סירובו של המבקש לבדיקה, או מצבו הפיזיולוגי באותה עת. בהקשר זה יוער כי ככל שמצבו הפיזיולוגי של המבקש אכן לא איפשר את ביצוע הבדיקה, הרי שלא היה די באזהרת השוטר בנוסח כזה או אחר בכדי "לרפאו" ועל כן האזהרה מקבלת משמעות משנית במקרה זה.


מנגד, יכול ויתברר כי מצבו הפיזיולוגי של הנאשם מכרסם משהו בחזקה הנלמדת מסירובו להבדק.

13.
נוכח כל אלה ובהתחשב אף בחומרת העבירה, סברתי כי יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, תוך העדפה לבירור טענותיו לגופו של עניין. זאת מבלי לקבע מסמרות בשלב זה באשר לטענת המבקש המתייחסת לאופן אזהרתו כפי שניתנה.

14.
מן המקובץ, שוכנעתי כי אין לקפוץ את היד בבחינת פתיחת שערי ביהמ"ש לפני המבקש שלפניי ובהערכת משקלה של הזכות היסודית לגישה לערכאות, אני קובע כי פסק הדין מיום 24.12.2007 - בטל.

התיק נקבע למענה ליום
19.11.2008 שעה 12:00.

ניתנה היום ט"ו באלול, תשס"ח (15 בספטמבר 2008) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

א. יקואל
, שופט

001104/08בש 036 טליה אבינועם






בש בית משפט לתעבורה 1104/08 ליאור ג'ורנו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 15/09/2008)