פסקי דין על מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ | פסקי דין על פריטלי | פסקי דין על זלמן רוזנטל | פסקי דין על שאול-יצחק פריינד |

4886/08 רעא     24/09/2008




רעא 4886/08 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ נ' פריטלי בע"מ, זלמן רוזנטל, שאול-יצחק פריינד




החלטה בתיק רע"א 4886/08

בבית המשפט העליון


רע"א 4886/08


בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשת:
מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. פריטלי בע"מ



2. זלמן רוזנטל



3. שאול-יצחק פריינד


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.4.08 בה.פ. 7009/08 שניתן על ידי כבוד
השופטת העמיתה, ר' שטרנברג-אליעז
.

בשם המבקשת:
עו"ד ד' לנגה
בשם המשיבים:
עו"ד א' מלאכי


החלטה



לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.4.08 בה.פ. 7009/08 (כבוד
השופטת העמיתה ר' שטרנברג-אליעז
) אשר הורה על ביטול פסק הבוררות שניתן ביום 20.11.07 על ידי הבורר, המהנדס יורם גדיש (להלן בהתאמה –
פסק הבוררות והבורר
).

העובדות

1.
המשיבה 1 היא חברה אשר הוקמה על ידי המשיב 2 והמשיב 3. בבעלות המבקשים נכס מקרקעין ברחוב אלי תבין בפסגת זאב הידוע כחלקות 41 ו-42 בגוש 30542 (להלן –
המקרקעין
). בשנת 1990 רכשה המשיבה 1 במשותף עם הקבלן אליהו ברזני מחצית מן המקרקעין ובחודש אוגוסט 1991 מכר האחרון את חלקו במקרקעין לחברת פ.ל.א. חברה לבניה חדשנית בע"מ (להלן –
פ.ל.א.
). בשנת 1994 רכשה חברת א.ח.מ. יוני בע"מ (להלן –
א.ח.מ. יוני
) שבבעלות מר מיכאל אסרף (להלן –
אסרף
) שהוא גם בעל השליטה והמנהל של המבקשת, את זכויותיה של פ.ל.א. במקרקעין.

לאחר תכנון אדריכלי, חולקו המקרקעין לששה מגרשים לבניה של 240 יחידות דיור בסך הכל.

2.
ביום 11.9.95 נחתם הסכם לפירוק שיתוף בין א.ח.מ. יוני לבין המשיבים, במסגרתו קיבלה א.ח.מ. יוני זכויות בניה ל-126 יחידות דיור במגרשים 11, 12 ו-15 אשר כונו "
גוש א'
" והמשיבים קיבלו את זכויות הבניה ל-114 יחידות דיור במגרשים 13, 14 ו-16 אשר כונו "
גוש ב'
". ביום 26.1.97 התקשרו המשיבים עם המבקשת, אשר בנתה את יחידות הדיור בגוש א', בהסכם בניה במסגרתו התחייבה המבקשת לבנות את יחידות הדיור בגוש ב' עבור המשיבים תמורת 52% מסך התמורה שיקבלו
המשיבים בפועל ממכירתן של יחידות הדיור (להלן –
הסכם הבניה
).


סעיף 76 להסכם הבניה הכיל תניית בוררות לפיה:

"כל סכסוך אם יתגלע, ח"ו בין הצדדים יובא להכרעתם של שני עוה"ד של הצדדים. לא הגיעו השנים להכרעה ימנו הם בורר שיכריע בדבר. הבורר יהיה פטור ומשוחרר מהדין המהותי ומדיני הראיות, ויהיה רשאי לפסוק פסק פשרה כראות עיניו. חתימת הצדדים על חוזה זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות לפי החוק."


3.
בשלהי שנת 2000 התברר למשיבים כי עבודות הבניה בגוש א' עלו על שרטון הואיל וא.ח.מ. יוני אינה עומדת בהתחייבויותיה וחל פיגור בלוחות הזמנים להשלמת הבניה. בנוסף, התברר למשיבים כי עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה, מונה לא.ח.מ. יוני כונס נכסים לבקשתו של בנק ירושלים אשר שימש כבנק המלווה של פרויקט הבניה בגוש א'. קשיים אלו הקשו על המבקשת להשלים את עבודות הבניה וביום 11.5.01 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטולו של הסכם הבניה עקב הפרתו. בפגישה שערכו המבקשת והמשיבים הוסכם כי המבקשת תעביר לידי המשיבים חישוב של חובם כלפיה בגין הוצאות הבניה, וביום 3.6.01 הודיעה המבקשת למשיבים כי החוב עומד על סך של למעלה משישה מיליון ש"ח ודרשה מהם לשלם חוב זה. המשיבים התנגדו לדרישה.

הליכי הבוררות

4.
לאור התנגדותם האמורה של המשיבים, ביקשה המבקשת להעביר את הסכסוך להליך בוררות לפי סעיף 76 להסכם הבניה ואולם המשיבים התנגדו לדרישה בטענה כי העבירו לה את כל הכספים שהתקבלו ממכירת הדירות והיא אינה זכאית לכל תשלום נוסף. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה למינוי בורר (ה.פ. 736/01). המשיבים התנגדו לבקשה בטענה כי יש לצרף את הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ אשר ליווה את המשיבים במסגרת הפרויקט ואשר תניית הבוררות אינה חלה עליו כצד להליך וכי מהות הסכסוך היא תרמית של המבקשת כלפיה שאותה יש לברר בבית המשפט. בית המשפט קמא (כבוד סגן הנשיא,
השופט י' צמח
ז"ל) דחה את טענות המשיבים, בקובעו כי מדובר במחלוקת כספית "שגרתית" בין קבלן למזמין והורה לצדדים להחליט במשותף על בורר שזהותו תהיה מקובלת עליהם. בהתאם להחלטה האמורה, ביום 8.10.02 מונה המהנדס יאיר מרוקו לבורר שיכריע במחלוקת בין הצדדים (להלן –
הבורר מרוקו
). על פי הסכם בוררות שנחתם בין הצדדים ביום 25.11.02 ויתרו הצדדים על הגבלתו של הליך הבוררות בזמן.

5.
עם הגשתם של כתבי הטענות בהליך הבוררות בפני
הבורר מרוקו, דרשו המשיבים לצרף את אסרף כצד להליך הבוררות וכפי שציין בית המשפט קמא, אין לעניין זה זכר בפסק הבוררות. הבוררות התנהלה באיטיות וביום 16.8.04 פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה להעברת הבורר מרוקו מתפקידו ולמינוי בורר חליף. המשיבים הסכימו לבקשה וביום 26.9.04 מונה בהסכמה המהנדס יורם גדיש כבורר חליף. ביום 1.12.04 נחתם הסכם בוררות חדש בין הצדדים, אשר החיל את הוראות התוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן –
חוק הבוררות
) על הליך הבוררות. הליך הבוררות בין הצדדים החל להתנהל לפני הבורר וביום 20.7.06 הוגשו סיכומים בכתב.

6.
לאחר שהבורר השתהה במתן פסקו, פנתה אליו המבקשת וביום 4.3.07 השיב הבורר, בין היתר, כי פסק הבוררות ינתן עד ליום 29.4.07. ביום 4.4.07 פנה הבורר אל הצדדים בבקשה להעביר אליו רשימה מוסכמת של נושאי התביעה והתביעה שכנגד, ובתגובה לפנייה זו הודיעו המשיבים לבורר כי "לאור אי מתן פסק הבוררות במשך תקופה ארוכה, סמכות כב' כבורר פקעה".

פסק הבוררות והבקשה להצהיר על פקיעת סמכותו של הבורר

7.
ביום 17.6.07 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא בקשה למתן

פסק דין
הצהרתי בדבר פקיעת סמכותו של הבורר (ה.פ. 6197/07), במסגרתה טענו כי סמכותו של הבורר פקעה מחמת הזמן הרב שחלף מיום תחילת הבוררות ואי מתן פסק הבוררות משך תקופה כה ארוכה.

המבקשת התנגדה לבקשה עקב הטרחה וההוצאות הרבות שנגרמו לה כתוצאה מניהול הבוררות וטענה כי יש לאפשר לבורר לסיים את מלאכתו. הצדדים הסכימו להמתין למתן פסק הבוררות והבורר הודיע כי יתן את פסקו עד ליום 11.10.07. יצויין כי במקביל להגשת הבקשה האמורה, הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט קמא כנגד המבקשת, על סך של ארבעה מיליון ש"ח.

8.
פסק הבוררות ניתן ביום 20.11.07. בפתח פסקו קבע הבורר:

"על פי המסמכים והעדויות בחלק מהמסמכים מרובה הנסתר מהגלוי ויתכן וחלקם היו אמורים להיחקר ולהתברר על ידי המשטרה או שלטונות המס ולא במסגרת בוררות זו".
[סעיף א(1) לפסק הבוררות].


בהמשך, בפרק ב' שעניינו "החלטות מקדמיות" קבע הבורר:

"1.
זהות בין מ. אסרף לא.ח.מ.
א.
הנתבעת טוענת על חוסר זהות בין חב' מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ לבין חב' א.ח.מ. יוני מפעלי בניה והשקעות בע"מ.
ב.
פסק הבוררות מתייחס לשתי חברות אלו כאחת.
ג.

אני רואה קביעה זו שלי כלא סופית וניתנת לערעור בפני
כבוד השופטת.

2.
זהות בין חב' פריטלי בע"מ
לבין שאול יצחק פריינד וזלמן רוזנטל
א.
הנתבעת מבחינה בין שאול יצחק פריינד וזלמן רוזנטל
לבין חב' פריטלי בע"מ
.
ב.
פסק הבוררות אינו מבדיל בין הנתבעים השונים ורואה אותם כחטיבה אחת.
ג.

אני רואה קביעה זו שלי כלא סופית וניתנת לערעור בפני
כבוד השופטת.
"

[
ההדגשות שלי – י.ד.
].


בסעיף 3 לפרק ב' שכותרתו "תחום הבוררות – סמכות הבורר" קבע הבורר כדלקמן:

"א.
הנתבעת טוענת לתחום הבוררות ומכאן פסק הבוררות ותוחמת אותו בחוזה הבניה בלבד.

ב.
החלטתי בנושא זה היא שאני רשאי וחייב לטפל בכל תחום הנושאים שהובא בפני
גם אם אינם נכללים ישירות בחוזה הבניה."



לבסוף, פסק הבורר לטובת המבקשת סך של 6,075,000 ש"ח כולל מע"מ, כשהוא צמוד למדד חודש מאי 2001 ובצירוף "ריבית משפטית עד למועד התשלום בפועל". גם ביחס לחיוב בריבית קבע הבורר כי קביעתו אינה סופית:

"אני רואה נושא הריבית המשפטית בסעיף זה כלא סופי וניתנת לערעור בפני
כב' השופטת".
[פרק ה' סעיף 2 לפסק הבוררות].


9.
בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 3.12.07, לאחר שניתן פסק הבוררות, עמדו המשיבים על בקשתם להצהיר על פקיעת סמכותו של הבורר וטענו כי פסק הבוררות ניתן בהיעדר סמכות הואיל וסמכות הבורר פקעה עקב השיהוי המתמשך. המבקשת עמדה על התנגדותה וטענה כי הסכמת המשיבים להמתין לפסק הבוררות מהווה ויתור על ההליכים שעניינם העברת הבורר מתפקידו. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי המשיבים לא העלו לפני הבורר את הטענה בדבר השיהוי במתן פסק הבוררות עד למועד פנייתם לבית המשפט והמשיכו ליטול חלק פעיל בהליך הבוררות וכי משעה שפסק הבוררות ניתן, לא ניתן לתקוף אותו אלא במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות.

הבקשה לביטול פסק הבוררות

10.
בעקבות החלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא, הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הבוררות, במסגרתה טענו לקיומן של עילות הביטול לפי סעיפים 24(1), 24(2), 24(3), 24(4), 24(8), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות. בתמצית, טענו המשיבים כי א.ח.מ. יוני לא הייתה צד להסכם הבנייה ולהליך הבוררות ולפיכך לא היה מקום לחייב אותם לשלם לה את "סכום העתק" שנפסק על ידי הבורר; כי קביעת הבורר העוסקת בתקבולים המגיעים למשיבה מהווים חריגה מסמכותו לפסוק על פי הסכם הבניה בלבד הואיל והיא מנוגדת לסעיפים 59-60 להסכם הבניה אשר קובעים את אופן תשלום התמורה; כי הבורר הודיע להם שהוא מתייעץ עם עורך דין אשר מעניק לו שירותים, כאשר ההודעה נמסרה לאחר שהסתיימה הבוררות והוגשו הסיכומים ולפיכך לצדדים לא ניתן הזדמנות להתייחס או לבקש את חקירתו של עורך הדין וההודעה האמורה מטילה צל כבד על פסק הבוררות כולו, ולבסוף כי פסק הבוררות הוגש בשיהוי ניכר וכי הוא לוקה במשוא פנים וניגוד עניינים הואיל והבורר העניק "טובות הנאה מופלגות" למבקשת, ללא כל ביסוס בהסכם הבניה ובעובדות המקרה.

11.
המבקשת התנגדה לביטול פסק הבוררות וביקשה לאשרו. המבקשת טענה כי פסק הבוררות עונה על מטרת מינויו של הבורר אשר לא חרג מסמכויותיו, כאשר לטענתה, נושא הזהות בין א.ח.מ. יוני לבינה עלה במהלך הבוררות ולפיכך הוכרע לגופו. עוד טענה המבקשת כי התייעצותו של הבורר עם עורך דין לא נגעה לגוף הפסק אלא לאירועים הקשורים לפניית המשיבים לבית המשפט בבקשה להעברת הבורר מתפקידו וכי המשיבים ממילא לא פנו לבורר בעניין זה ולא דרשו לחקור את עורך הדין שעימו התייעץ הבורר. לטענת המבקשת, תוצאתו של פסק הבוררות "עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח", כאשר המבקשת נדרשה להשלים את כל עבודות הפיתוח במקרקעין והמשיבים לא עשו דבר כדי לקדמן. לטענתה, בסופו של יום היא נאלצה לעסוק גם בשיווקן ומכירתן של יחידות הדיור, ועל כך "תוגמלה" במסגרת פסק הבוררות. לבסוף, טענה המבקשת כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הבורר וכי מכיוון שלא נפל פגם בהליך הבוררות, יש לדחות את הבקשה ולאשר את פסק הבוררות.

12.
לאחר ששמע את טענות הצדדים ואף ביקר במקום בו בוצעו עבודות הבניה נשוא הסכם הבניה, נעתר בית המשפט קמא לבקשה וביטל את פסק הבוררות. במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט קמא כי "רשות הערעור" שהעניק הבורר על חלק מהכרעותיו האופרטיביות במסגרת פסק הבוררות מעידה כי הוא התקשה להגיע לכלל החלטה בנושאים שהם בעלי משמעות כלכלית נכבדה והחליט להפקיד את ההכרעה בהם בידי בית המשפט. לפיכך, נקבע כי בנסיבות אלה הוכיחו המשיבים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות לפיה "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו". עוד נקבע כי בהודעתם לבורר בדבר פקיעת סמכותו שמרו לעצמם המשיבים את הזכות לטעון לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות לפיה

"הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו" וכי מתן פסק הבוררות תקופה ארוכה לאחר הגשת הסיכומים בבוררות והודעת המשיבים לבורר על כך מבעוד מועד מקימה את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק. לפיכך, ביטל בית המשפט קמא את פסק הבוררות.


מכאן הבקשה שלפניי.



נימוקי הבקשה

13.
לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות. לטענתה, הבורר לא הכריע בעניינים שאינם בתחום סמכותו ואין בדבריו לפיהם יתכן כי היה מקום לחקור חלק מהמחלוקות בין הצדדים על ידי המשטרה או שלטונות המס כדי להוות הכרעה כלשהי.

14.
אשר לקביעת הבורר בדבר הזהות שבין המבקשת לא.ח.מ. יוני, טוענת המבקשת כי אין בקביעה זו כדי לקבוע את חבותם של המשיבים כלפי א.ח.מ. יוני וללמד כי הבורר הכריע לטובת מי שאינו צד להליך הבוררת. לטענתה, היה על בית המשפט קמא להבהיר כי א.ח.מ. יוני אינה זכאית לתשלומים כלשהם על פי פסק הבוררות או לחילופין, להחזיר את ההכרעה בשאלה זו לבורר בהתאם לסעיף 26(ב) לחוק הבוררות ואולם, לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות מטעם זה. בדומה, באשר לקביעת הבורר כי לצדדים נתונה רשות לערער על קביעתו בדבר הריבית המשפטית, טוענת המבקשת כי הבורר לא היה מחויב בדין המהותי ולמרות זאת הוא עשה כן, תוך שהוא "טורח" להבהיר כי שמורה לצדדים הזכות לפנות לבית המשפט בעניין זה, ואולם אין בכך כדי לקבוע שהבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו וממילא אין בכך כדי להביא לביטול פסק הבוררות. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי פסק הבוררות אינו אופרטיבי, כאשר הבורר הכריע באופן חד משמעי במחלוקת שבין הצדדים.

15.
עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. לטענתה, בית המשפט קמא קבע בהחלטתו בה.פ. 9167/07 כי שיגור מכתב המודיע לבורר כי סמכותו פקעה, זמן ניכר לאחר שהוגשו הסיכומים בכתב אינו מבטל באופן חד צדדי את הליכי הבוררות, וצד לבוררות אינו יכול להביא להפסקת ההליכים באופן חד צדדי על ידי הודעה מצדו במועד הנראה לו מתאים. לטענתה, טענת המשיבים לפיה הבוררות פקעה בשל העדר יכולת של הבורר לעמוד בתנאי של סיום הבוררות בתוך שלושה חודשים מיצתה את עצמה עוד טרם מינויו של הבורר וגם לאחר מכן, כשהמשיבים הופיעו בפני
הבורר להמשך דיון אשר התקיים לאחר חלוף שלושת החודשים ודווקא המבקשת היא שפנתה לבורר במכתב מיום 26.2.07 בדרישה כי יתן את פסק הבוררות. לאור כל אלו, טוענת המבקשת כי לא היה מקום לקבוע כי התקיימה עילת הביטול האמורה.
16.
לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשלא בחן את האפשרות להשיב את פסק הבוררות לבורר לשם תיקונו ו/או השלמתו, כהוראת סעיף 26(ב) לחוק הבוררות.

17.
לאור כל אלו, טוענת המבקשת כי לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות ומבקשת היא לאשר את פסק הבוררות או לחילופין, להשיבו לבורר לשם תיקונו או השלמתו.

18.
להשלמת התמונה יצויין כי
כשלושה וחצי חודשים
לאחר הגשתה של בקשת רשות הערעור שלפניי, הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני עד להכרעה בבקשה, במסגרתה ביקשה למנוע את העברתם של תשלומים מקופת הכינוס של א.ח.מ. יוני אל המבקשים. הואיל והבקשה תוכרע לגופה להלן, מתייתר הצורך לדון בבקשה זו.

טענות המשיבים

19.
מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה. לטענתם, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, אשר בדין הורה על ביטול פסק הבוררות. אשר לעילת הביטול שבסעיף 24(8) לחוק הבוררות, טוענים המשיבים כי הסכמתם למתן פסק הבוררות שניתנה במסגרת
ה.פ. 9167/07
ניתנה בכפוף לשמירה על זכותם להעלות את טענותיהם בעניין השיהוי במתן פסק הבוררות במסגרת הבקשה לביטולו. בנוסף, טוענים המשיבים כי הם מסרו לבורר הודעה בדבר פקיעת
סמכותו זמן רב לפני שניתן פסק הבוררות, בהתאם להוראת סעיף 26(ג) לחוק הבוררות ולפיכך, בצדק קיבל בית המשפט קמא את טענתם זו.

20.
מוסיפים המשיבים וטוענים כי לא היה מקום להשיב את פסק הבוררות לבורר לשם השלמתו או תיקונו. לטענתם, הבורר הבהיר כי אין הוא יכול להכריע בחלק מן הנושאים שהובאו להכרעתו, ולפיכך אין טעם בהשבת הפסק אליו. עוד טוענים המשיבים כי פסק הבוררות זיכה וחייב את א.ח.מ. יוני אשר אינה צד להליך הבוררות ואולם לא מטעם זה בוטל פסק הבוררות, אלא מן הטעם שההכרעה הסופית בו נמסרה לבית המשפט קמא. לטענתם, הכרעה לא סופית של בורר אינה הכרעה שניתן לאשרה בבית המשפט או שניתן לממשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, והסוגיות שבהן לא הכריע הבורר יוכרעו במסגרת בירור התביעה שהגישו לבית המשפט קמא.

21.
לבסוף, טוענים המשיבים כי עצם העובדה שנוהלו הליכי בוררות אינה מצדיקה את הותרתו על כנו של פסק הבוררות, והם אינם צריכים לשאת בתוצאותיו של פסק הבוררות רק מן הטעם שנוהלו הליכים כאמור והושקעו בהם משאבים רבים. לאור כל האמור לעיל, מבקשים המשיבים להותיר את פסק הדין של בית המשפט קמא על כנו.

דיון והכרעה

22.
לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות פסק הדין והחלטותיו השונות של בית המשפט קמא ולאחר שעיינתי בתשובת המשיבים לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

23.
לא אחת נקבע כי רשות ערעור על החלטתו של בית משפט הדן בענייני בוררות תינתן במקרים
חריגים
במסגרתם מעלה בקשת רשות הערעור שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים שבמסגרתם נדרשת התערבותו של בית המשפט משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00
אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
, פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 7220/06
ק.ט. חברה לניהול עסקים מסעדות הבאר בע"מ נ' המועצה המקומית זכרון יעקב
(לא פורסם, 21.1.08);
רע"א 2766/06
סבג נ' רחמים
(לא פורסם, 21.1.08);

10123/07; רע"א 5462/08
סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ
(לא פורסם, 15.9.08)].


24.
לא מצאתי כי מתקיים במקרה שלפניי איזה מבין הטעמים למתן רשות ערעור על פי המבחנים המפורטים לעיל.
איני סבור כי הבקשה שלפניי מעלה שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבותו של בית משפט בכדי למנוע עיוות דין. לפיכך, איני מוצא מקום ליתן את רשות הערעור המבוקשת ודינה של הבקשה להידחות מטעם זה. למעלה מן הצורך, סבורני כי בית המשפט קמא צדק בתוצאה אליה הגיעה בפסק דינו ולפיכך דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין.

25.

עילת הביטול לפי סעיף 24(8) לחוק הבוררות.
ראשית יאמר כי במקרה שלפניי מתעורר ספק באשר להתקיימותה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. אכן, המשיבים הודיעו לבורר על פקיעת סמכותו חודשים ארוכים לפני שניתן פסק הבוררות ולכאורה מילאו אחר התנאי הקבוע בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות. כמו כן, לכאורה הסכימו המשיבים כי הבורר יתן את פסקו ו"שמרו" לעצמם את הזכות להעלות טענה זו לאחר שינתן פסק הבוררות.

ואולם, מעובדות המקרה אשר פורטו לעיל עולה כי לא נגרם למשיבים עיוות דין כתוצאה מהאיחור במתן פסק הבוררות, כאשר דווקא המבקשת היא שהלינה מספר פעמים על התמשכותם של הליכי הבוררות והיא שפנתה לבית המשפט קמא בבקשה למינוי בורר חליף לבורר מרוקו. למעשה, לאחר שנים רבות שבמהלכן נמשכו הליכי הבוררות בין הצדדים, מצאו לנכון המשיבים לפנות לבורר ולהודיע לו על פקיעת סמכותו ואולם, בנסיבות אלה, סבורני כי לא נגרם למשיבים עיוות דין כתוצאה מהתמשכות הליכי הבוררות וכי לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות עקב עילת ביטול זו [סעיף 26(א) לחוק הבוררות וראו גם
סמדר אוטולנגי

בוררות דין ונוהל
כרך ב' (מהדורה רביעית מיוחדת, 1081) (להלן –
אוטולנגי
); רע"א 6171/99
ת.ס., תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ
, פ"ד נה(1) 327 (1999)].


יתר על כן, סבורני כי משעה שהסכימו המשיבים להמתין לפסק הבוררות, לא היה באפשרותם להעלות את הטענה בדבר קיומה של עילת ביטול זו במסגרת הבקשה לבטלו, גם אם לכאורה שמרו לעצמם את הזכות לעשות כן. שכן הדבר מעורר קושי; יפסוק הבורר לטובתם, לא יבקשו את ביטול הפסק. יפסוק הבורר כנגדם, יבקשו את ביטול הפסק. רציונאל זה מחייב כי משעה שהסכימו המשיבים להמתין לפסק הבוררות, לאחר שביקשו להצהיר על פקיעת סמכותו של הבורר עקב השיהוי במתן הפסק, לא עומדת להם עוד הטענה של ביטול הפסק על יסוד העילה הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות [השוו:
אוטולנגי
,
שם
]. משכך, לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות לפי עילה זו.

26.

עילת הביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.
יחד עם זאת, סבורני כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות. פסק בוררות אינו ניתן לערעור בפני
בית המשפט. "הנתיב" היחיד לתקיפתו של פסק בוררות הוא במסגרת בקשה לביטולו [סעיפים 23(ב) ו-28 לחוק הבוררות]. בורר אשר מונה להכריע במחלוקות שנתגלעו בין צדדים להליך הבוררות נדרש להכריע בכולן.


במקרה שלפניי מונה הבורר להכריע בכל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בכל הקשור לפירוק השיתוף ביניהם. אף על פי כן, הבורר לא הכריע בכל אחת ואחת מהשאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים ומשכך, הוא לא מיצה את מלאכתו.




מפסק הבוררות עולה כי לבורר היו התלבטויות באשר למספר סוגיות שההכרעה בהן טעונה מומחיות משפטית. כזכור, ביום 1.12.04 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות חדש שהחיל את הוראותיה של התוספת לחוק הבוררות על הליך הבוררות. סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות קובע כי כאשר ההכרעה בסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, רשאי הבורר להורות על מסירת העניין לחוות דעתו של מומחה שימונה על ידו. יתר על כן,סעיף 4 להסכם הנ"ל קבע מפורשות:

"הייתה הכרעת הסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מסירת הענין לחוות דעתו של מומחה שימנה והצדדים ישאו בשכרו."



לפיכך, היה באפשרותו של הבורר להיוועץ במומחה בהתייחס לסוגיות בהן לא הכריע באופן סופי, לקבל את חוות דעתו לגביהן ולהכריע בהן. בורר אשר לא הכריע לכאן או לכאן
בכל אחת ואחת מן השאלות השנויות במחלוקת אשר הובאו להכרעתו
, לא מיצה את מלאכתו. יתר על כן, אין בסיס בדין ל"רשות" שאותה התיימר הבורר להעניק לצדדים לערער על החלטותיו בעניינים שונים בפני
בית המשפט, קל וחומר עניינים שהם מהותיים למחלוקות שבין הצדדים. משעה שעשה כן, סבורני כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי הבורר למעשה לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ולפיכך, מתקיימת עילת הביטול הנ"ל [להרחבה בעניין זה ראו:
אוטולנגי
, בעמ' 1046-1052].


בנסיבות המקרה שלפניי, קביעותיו של הבורר אינן מהוות החלטה סופית וברת אכיפה ומשכך, לא ניתן לאשר את פסק הבוררות.

27.

החזרת פסק הבוררות לבורר לפי סעיף 26 לחוק הבוררות.
סעיף 26(ב) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר."



לרוב, במקרים בהם לא הכריע בורר בעניין שנמסר להכרעתו ומתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, השבת הפסק לבורר לשם השלמתו מהווה סעד מידתי והולם יותר מאשר ביטול פסק הבוררות כליל [ראו:
אוטולנגי
, בעמ' 1051]. ואולם:
"...לא תמיד ניתן, מסיבות אובייקטיביות שונות, להחזיר פסק לבורר... אם בית המשפט יחליט שאין מקום "להחזיר" את הדיון לבורר אחר, לא תהא ברירה אלא לבטל את הפסק בכללותו;"
[
אוטולנגי
, בעמ' 1052].



לכאורה, צודקת המבקשת בטענתה כי היה על בית המשפט קמא לבחון האם יש מקום לבטל את פסק הבוררות בחלקו, לתקנו או להשיבו לבורר לשם השלמתו. ואולם, הגם שיתכן שמן הראוי היה אילו בחן בית המשפט קמא את השאלה אם יש מקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר בהתאם לסעיף 26 לחוק הבוררות, הרי שבנסיבות העניין אין מנוס מלהורות על ביטולו של פסק הבוררות. ראשית, בציינו כי קביעותיו בעניינים מסוימים "אינן סופיות וניתנות לרשות ערעור" גילה הבורר את דעתו כי אין באפשרותו להכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ולפיכך נראה כי אין תועלת בהחזרתו של פסק הבוררות אל הבורר לשם השלמתו. בנוסף, כפי שעולה מפסק הבוררות, נראה כי המחלוקת בין הצדדים מעלה שאלות בעניינים אשר ממילא מוטב כי יתבררו בפני
בית המשפט.

28.
לאור כל האמור לעיל, איני מוצא מקום להתערב בתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא. ביטולו של פסק הבוררות יוותר על כנו. נוכח ההכרעה בבקשת רשות הערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשתה של המבקשת לסעד זמני לתקופת הערעור. בנוסף, נוכח העובדה כי חלק מטענותיו של המבקש התקבל, איני מוצא לנכון ליתן צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ד באלול התשס"ח (24.9.08).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08048860_w02.doc

עא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






רעא בית המשפט העליון 4886/08 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ נ' פריטלי בע"מ, זלמן רוזנטל, שאול-יצחק פריינד (פורסם ב-ֽ 24/09/2008)