פסקי דין על שאול בר נוי |

1097/99 מח     10/03/1999




מח 1097/99 שאול בר נוי נ' מדינת ישראל








ב
בית המשפט העליון



מ"ח 1097/99


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק


המבקש

:
שאול בר נוי


נגד


המשיב
ה: מדינת ישראל


בקשה למשפט חוזר


בשם המבקש: בעצמו

בשם המשיבה: מר אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה


החלטה

1. בפני
בקשה למשפט חוזר, המתייחסת לחמישה הליכים נפרדים, במסגרתם הורשע המבקש בשבעה כתבי אישום שהוגשו כנגדו. אף שכל אחד מכתבי האישום מתייחס למסכת עובדתית נפרדת, הרקע לכולם הוא אחד ורב הדמיון ביניהם. בבסיסם של כתבי האישום עומדת מערכת היחסים המעורערת בין המבקש לבין גרושתו ואם בנותיו. במסגרת מערכת יחסים זו הורשע המבקש בכך שהטריד בטלפון (ובמקרים מסויימים אף השמיע איומים כלפי) עובדי ציבור שטיפלו בו, בגרושתו ובבנותיו (ובכך עבר עבירות של הטרדה לפי סעיף 30 לחוק הבזק, תשמ"ב1982-, וכאמור - גם של איום, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, להלן: "חוק העונשין"). כמו כן הורשע המבקש בכך שהטריד בטלפון את אחי גרושתו ואת אחד מידידיה, ואף איים על האחרון. עוד הורשע המבקש בהסגת גבול (עבירה לפי סעיף 447 (א) (1) לחוק העונשין ובהפרת הוראה חוקית (עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין). זאת על רקע עימותים בינו לבין גרושתו באשר להסדרי הראייה של בנותיו. העבירות נשוא הבקשה נעברו בין השנים 1991-1993. כאמור, המבקש הורשע בעבירות אלו בהליכים נפרדים. הדיונים בערכאה ראשונה הסתיימו בין השנים 1993-1997. בארבעה מן המקרים ערער המבקש על הרשעתו - וערעורו נדחה. באחד מן המקרים אף הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה - אך גם זו נדחתה.

2. ביום 17.11.98 הגיש המבקש את הבקשה שבפני
. מחציתה של הבקשה מוקדשת לטענות מטענות שונות שמעלה המבקש נגד גרושתו ונגד עובדי ציבור שטיפלו בו, בבנותיו ובגרושתו. לטענתו, קשרו כל אלה קשר עם גרושתו על מנת להרע עמו ולהתנכל לו. במחצית הנותרת של הבקשה מתעמת המבקש עם קביעות עובדתיות שונות בפסקי הדין שניתנו בעניינו וחולק על מידת האמון שנתנו הערכאות השונות בעדי התביעה. עוד הוא טוען, כי שיחות הטלפון המרובות שקיים עם בית הספר בו למדה בתו לא חרגו מן המקובל והנהוג, שעה שמדובר בעניין לגיטימי שמגלה הורה בשלום ילדיו. בעניין נוסף, טוען המבקש, כי הודה באשמה בשניים מן התיקים בהסתמך על התחייבות המשיבה שלא להוסיף ולהגיש נגדו כתבי אישום וכי המשיבה הפרה התחייבות זו, ובכך גרמה לפקיעת הודאתו. בפי המבקש גם תלונות על ערכאת הערעור, שלא השכילה, לשיטתו, לעמוד על הליקויים והטעויות שנפלו בפסק דינו של בית משפט השלום.

3. היועץ המשפטי לממשלה
, שחוות דעתו הובאה בפני
בהתאם להוראות תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957- (להלן: "התקנות"), מתנגד לקיומו של משפט חוזר. בין מטעמים דיוניים ובין מטעמים של מהות. במישור הדיוני טוען היועץ המשפטי לממשלה
, כי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן על פי סעיף 4 (א) לתקנות על המבקש לקיים משפט חוזר להגיש את בקשתו תוך 90 יום מן היום בו נודע לו דבר קיומה של העילה. ההליכים אליהם מתייחס המבקש הסתיימו זה מכבר, לפני חודשים ואף שנים, והמבקש אינו מצביע על טעם חדש כלשהו שיש בו כדי להביא לקיומו של משפט חוזר כמבוקש. הרושם העולה מבקשתו הוא, כי המבקש סבר כל העת, כי נעשה לו עוול ורק עתה החליט לבחון את השימוש בהליך המשפט החוזר. עוד מציין היועץ המשפטי, כי המבקש כורך בבקשותיו כתבי אישום שונים שנדונו על-ידי שופטים שונים וטוען, כי כולם כאחד נגועים בעיוות דין. לגוף הבקשה, סוקר היועץ המשפטי לממשלה
את כל ההליכים אליהם מתייחס המבקש וטוען, כי המבקש חוזר למעשה על טענות שהועלו ונדחו בפני
הערכאות. אין הוא מחדש דבר, אין הוא מצביע על עיוות דין כלשהו שנפל בעניינו וכל עניינה של בקשתו הוא בהעלאת טענות סרק, שאינן נתמכות בראיות של ממש. בהתייחסו לטענה, כאילו התחייבה המשיבה שלא להוסיף ולהגיש נגדו כתבי אישום, משיב היועץ המשפטי לממשלה
, כי הבטחה כאמור לא ניתנה מעולם, וממילא לא הופרה. כל שהוסכם עליו נגע לסיום תיקים שהיו תלויים ועומדים אותה עת כנגד המבקש.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה
הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. סעיף 31 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע:


"(א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה.
(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.
(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני
בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".



טענותיו של המבקש אינן באות בכללם של סעיפים קטנים (1)-(3). כאמור בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה
, אין הבקשה כוללת אלא טענות בעלמא. וטענות סתם אינן "עובדות או ראיות", שיש בהן כדי להצדיק את עריכתו של משפט חוזר (וראו: מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל
, פ"ד לח (3) 498, ראו גם מ"ח 4281/98 אלכסנדר לב נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם). לא מצאתי ממש גם בטענה הגורפת, כאילו נגרם למבקש עיוות דין רבתי, בכל ההליכים בהם היה מעורב, על ידי כל השופטים השונים וכל הערכאות שדנו בעניינו. במקום אחר כתבתי:


"לבחינתה של עילה זו, על הנשיא להשקיף "במבט-על" על מלוא חומר הראיות - המקורי והנוסף - ולשאול עצמו, אם על פי השקפתו שלו, קיים חשש של ממש כי בהרשעת המבקש נגרם עיוות דין" (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(2) 334, בעמ' 360-359).



כב' המשנה לנשיא, שנדרש אף הוא לסוגייה, בדונו במ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם, ציין:


"לדידי חולש הדיבור 'עיוות דין' בסעיף 31 (4) שאליו נלוות המלים 'חשש של ממש' על סעיף 31 כולו. דיבור זה לא התכוון להפוך את הליכי המשפט החוזר לערעור נוסף, שבגדרו רשאי הנאשם לשכנע את בית המשפט להגיע לתוצאות הפוכות מהתוצאות אליהן הגיע במשפט הראשון על יסוד החומר שהיה לפניו; אלא הוא התיר לבית המשפט להתחשב בקיומן של נסיבות מיוחדות שהמחוקק לא יכול היה לחזותן מראש עת קבע את הנוסח המקורי של סעיף 31 , והוא - כאשר קיים חשש של ממש שאיש חף מפשע הורשע. יש לחזור ולהדגיש: התיקון לא בקש לגרוע באופן עקרוני מעקרון הסופיות של פסק הדין, אלא לתת לנשיא, או לשופט המטפל בבקשה, כלי נוסף, מעין 'סעיף עוללות', המאפשר לו לעשות שימוש בשיקול דעתו ולהורות על משפט חוזר, כאשר הוכח לשביעות רצונו שנתקיימו הנסיבות הנדירות ויוצאות הדופן, המצדיקות את הדבר" (שם, בפיסקה 5; ראו גם : מ"ח 7558/97 בן ארי נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם).



המבקש לא השכיל להראות, ומקל וחומר שלא עלה בידו להוכיח, את דבר קיומן של אותן נסיבות נדירות ויוצאות דופן שבהתקיימן, יגבר הצורך בעשיית צדק על הצורך בסופיות וביציבות. תחושתו של המבקש, כי נעשה לו עוול, וכי כל מי שנדרש לענייניו חבר נגדו אינה מספקת לעניין זה. בנסיבות העניין, לא נדרשתי גם לשיהוי הבלתי מוסבר בהגשת הבקשה. די לי אם אומר, כי בעל דין הסבור כי נתקיים בעניינו עיוות דין אינו יכול לשקוט על שמריו ולהמתין לשעת רצון בה יבחר להעלות את טענותיו.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית איפוא.

ניתנה היום, כ"ב באדר התשנ"ט (10.3.99).


ה נ ש י א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99010970.
a01
/דז/







מח בית המשפט העליון 1097/99 שאול בר נוי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/03/1999)