פסקי דין על אופק לימור | פסקי דין על אופק עדו | פסקי דין על רמט בע"מ

39760/07 א     25/09/2008




א 39760/07 אופק לימור, אופק עדו נ' רמט בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלו
ם תל אביב-יפו
א
39760/07

בפני
:
כב' השופטת תמר אברהמי
תאריך:
25/09/2008



בעניין:
1 . אופק לימור

2 . אופק עדו


ע"י ב"כ עו"ד

שלו
תובעים

נ
ג
ד


רמט בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
וסרצוג
נתבעת

פסק דין

1.
לפני תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה.

2.
בין התובעים לבין הנתבעת נחתם הסכם מכר מיום 9.11.05 (להלן: "ההסכם") ביחס לדירה ברחוב יצחק רבין, במודיעין (להלן: "הדירה"). חזקה בדירה נמסרה לתובעים בתאריך 15.1.06.

3.
יצויין כבר כאן, כי התובעים מכרו את הדירה בהסכם מיום 15.11.07, והשלכות עניין זה מועלות במסגרת טעוני הנתבעת.

4.
בכתב התביעה, שהוגש ביום 17.6.07, מסתמכים התובעים על חוות דעת של מומחה מטעמם (מר בוריס גנדלר) מיום 7.5.06 וחוות דעת שמאית (מר עופר כהן) מיום 3.1.07. התובעים טוענים כי למרות פניות חוזרות אל הנתבעת, לא תוקנו הליקויים. כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן הליקויים ועליה לשלם עבור מלוא עלות תיקונם ע"י קבלן חיצוני, יחד עם ירידת הערך. סך התביעה בעת הגשתה: 149,000 ₪.

5.
הנתבעת, אשר הגישה חוות דעת מומחה נגדית מטעמה (מר הנרי וולמן), טוענת כי פעלה כנדרש ועל פי ההסכם והדין, וכי אומנם נתגלו ליקויים בדירה, אולם חלק מאלו מקורם בעבודות שבוצעו על ידי התובעים, אשר אף התחייבו לשפות את הנתבעת ו/או דיירים נוספים בבניין במקרה של נזק או ליקוי הנובע מעבודתם. הנתבעת
טוענת כי תיקנה את כל הליקויים אשר נתבקשה לתקן ע"י התובעים, כי התובעים ראו את הדירה עובר לקבלת החזקה בה ואף חתמו על אישור קבלת דירה עם הסתייגויות מינוריות בלבד, וכי בכל מקרה אין צורך בדיור חלופי ואין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש או הפסד ימי עבודה.

לשיטת הנתבעת, טרם מוצתה זכות התיקון על ידה ויש לאפשר לה לבצע את התיקונים הנדרשים, ככל שיש כאלו. הנתבעת מוסיפה ומעלה טענות ספציפיות בענין ירידת הערך הנטענת.

6.
בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט (מר חיים גלצנר), אשר התבקש לבדוק את הדירה, הכל כמפורט בהחלטות כב' השופטת ניב מיום 18.9.07 ומיום 12.8.07.

7.
לפי הסכמה דיונית מיום 18.06.08, ויתרו הצדדים על חקירת העדים ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומי טענות ובית המשפט יתן את פסק הדין על יסוד החומר בתיק.

8.
בסיכומי התובעים נטען כי עלות תיקון הליקויים שנותרו, בהסתמך על חוות הדעת של מומחה בית המשפט, היא 31,750 ₪ (עלות לדייר). לכך יש להוסיף, לפי הנטען, פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪, וכן שכר טרחתם של המומחים (סך של 7,576 ₪). לפיכך, סך הפיצוי המתחייב לשיטת התובעים בסיכומיהם, הינו 49,326 ש"ח.

הליקויים – מומחה בית המשפט
9.
משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ר' למשל - ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002); ת"א (מחוזי חי') 706/96 כוזהינוף נ' רכבת ישראל (1.9.08) והאסמכתאות שם).

10.
במקרה שלפני לא הובאה סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מומחיותו אינה מוטלת בספק, והמומחה לא נחקר על ידי הצדדים. הצדדים בסיכומי טיעוניהם, אף אימצו למעשה את עיקר חוות דעת מומחה בית המשפט.

משכך, ככלל, יש מקום לקבל את האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. הדבר ייושם בהמשך פסק הדין.

שאלת מיצוי זכות התיקון
11.
הצדדים חלוקים בשאלת מיצוי זכות התיקון. כידוע, זכות זו איננה מוחלטת אלא תלויה בנסיבות העניין. יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון כאשר זה מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. הזכות אינה נתונה למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996): ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003)).

12.
הנתבעת טוענת כי זכות התיקון לא מוצתה. התובעים טוענים כי הנתבעת הכחישה קיום ליקויים ולא הגיבה למכתבי התראה ומשכך מיצתה את זכותה לתיקון הליקויים.

13.
עיינתי בחומר שהוגש מטעם הצדדים. חרף טענותיו המלומדות של ב"כ הנתבעת, והטיעון הנרחב בסיכומי הנתבעת בסוגיה זו, אין מדובר במקרה של אי מתן אפשרות לתיקון באופן המוביל למסקנות כגון שלילת הזכות לסעד כספי.

מהחומר המונח לפני ניתן ללמוד על מסכת לא קצרה של פניות מאת התובעים אל הנתבעת בעניני הליקויים, ודרישות לתיקון, כאשר ממכתב למכתב משתקפת החרפה בתקשורת בין הצדדים וחוסר אמון הולך גובר. ר' למשל מכתבי התובעים מיום 8.2.06, מיום 27.3.06 ומיום 13.5.06. מענה כתוב ראשון מצד הנתבעת נחזה במסמך לקוני מיום 12.9.06 במסגרתו הפנתה הנתבעת לחוו"ד מטעמה וציינה כי התיקונים הדרושים יבוצעו "בהקדם האפשרי". לאור מכתב זה, ביקשו התובעים (מכתב מיום 27.9.06) כי התיקונים המובטחים אכן יבוצעו. מכתב נוסף מאת התובעים, מיום 20.10.06, מעלה לכאורה כי ההבטחה האמורה לא הובילה בעקבותיה פעולת תיקון נמרצת ומקיפה. לא מצאתי מענה למכתב האמור או ראייה לכך שהתיקונים שהובטחו עוד בספטמבר 2006, בוצעו בסמוך למועד שהובטח. התובעים שבו ופנו, באמצעות פרקליט, בחודשים נובמבר ודצמבר 2006, ואין אינדיקציה כי פנייתם נענתה. התביעה הוגשה רק ביום 17.6.07.

עוד יוער כי הנתבעת מפנה בכתב הגנתה למכתב של התובעים מיום 19.3.07, המעלה נכונות של התובעים להתרכז בשלו
שה ליקויים, ומציינת כי השיבה למכתב זה בתוך זמן קצר. אולם הנספח אליו מפנה הנתבעת (נספח ו' לכתב ההגנה), לא אותר.

14.
הנתבעת מפנה לכך שהיא היתה נכונה לפעול לתיקון הליקויים שצוינו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט והתובעים מאנו לעשות כן, וכן מפנה לכך שבדיעבד התברר, כי לא רק אובדן אמון היה בבסיס עמדתם של התובעים, כמבואר להלן.

15.
הסתבר כי התובעים מכרו את הדירה חודשים ספורים לאחר הגשת התביעה. ההסכם בו מכרו התובעים את דירתם קובע (סעיף 14(ה)), כי במקרה בו בית המשפט יקבע בתביעה הנוכחית פיצויים, יהיו אלו מיועדים לתובעים, ואילו במקרה בו יפסוק בית המשפט כי יש לתקן את הליקויים, הרי שהתיקון יבוצע בדירה (שעברה לחזקת הקונים החדשים).

ההסכם למכירת דירת התובעים נחתם ביום 15.11.07 ומועד המסירה שנקבע בו הינו לחודש אפריל 2008. במסגרת קדם משפט שנערך ביום 16.3.08 (בפני
כב' השופטת ניב), לא צוין דבר המכירה ואך נטען מטעם התובעים, בענין מיצוי זכות התיקון, כי אין מקום למתן הזדמנות נוספת לאחר שניתנו הזדמנויות קודמות. גם בקדם משפט שהתקיים בחודש יוני 2008, לא הובא לידיעת ביהמ"ש כי הנכס כבר אינו בבעלות או בחזקת התובעים.

16.
לאחר שעיינתי בדבר אני מוצאת כי מכירת הדירה על ידי התובעים (והאמור בסעיף 14(ה) להסכם האמור), אינה מאיינת את השתלשלו
ת הענינים שקדמה להגשת התביעה. השתלשלו
ת הענינים הקודמת מהווה תשתית עצמאית בבחינת שאלת מיצוי זכות התיקון. יתכן אמנם, כי אם היתה הדירה נותרת בחזקתם של התובעים, היו אלה מתרצים ונכונים לאפשר לנתבעת לתקן את הדירה, בפיקוחו של מומחה מטעם בית המשפט. נכונות זו נעלמה, כאשר הדירה כבר אינה בחזקתם. אכן, עם חתימת ההסכם למכירת הדירה, אבדה לתובעים המוטיבציה לאפשר תיקון וגבר האינטרס לתשלו
ם כספי. אולם, שאלת מיצוי זכות התיקון יש לבחון גם, ואולי בעיקר, בהתייחס למועד מוקדם יותר.

17.
משכך, אני מוצאת כי התובעים לא איבדו את זכותם לסעד בכלל, וסעד כספי בפרט, מאת הנתבעת בענין הליקויים הנטענים. גם לא מצאתי כי יש לקבוע את הסכום הכספי לפי עלות לקבלן גרידא. עם זאת, בשים לב להתנהלות התובעים בתובענה כפי שתוארה לעיל, על השלכתה האפשרית בענין מתן אפשרות לתיקון, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הפיצוי הכספי שיפסק, לא יעמוד על מלוא הסכום שנקבע על ידי המומחה, אלא על סכום המופחת במידה מסוימת ובסה"כ על סך מעוגל של 25,000 ש"ח (כולל פיקוח ומע"מ), ליום חוות הדעת.

ירידת ערך
18.
סעד נוסף אותו ביקשו התובעים הינו פיצוי בגין ירידת ערך הדירה. לשיטת התובעים,
ירידת ערך זו נובעת מהעובדה כי לא הובהר להם כראוי, הן במועד חתימת הסכם המכר והן במועד הסיור בדירה עובר לקבלת החזקה בה, שחלק מהגינה (מפלסי חצר 3 ו-4, בגודל של 40 מ"ר) הינו בלתי שמיש ובלתי נגיש.

19.
לאחר שעיינתי בחומר שלפני, לא מצאתי לקבל את התביעה בענין ראש נזק זה.

20.
מלכתחילה, ספק בעיני אם מדובר במקרה של ירידת ערך. התובעים רכשו את הנכס לאחר שערכו בו סיור, וידעו מהו הנכס אותו הם רוכשים ומה מתקבל עבור כספם (המקרה שונה בתכלית מהמקרה הנדון בע"א 7298/00 בסט נ' חממי (2007)). כמו כן, עיון בתשריט כפי שצורף כנספח ה' לסיכומי התובעים, מלמד לכאורה על אופי שטחי החצר ומידת הנגישות אליהם. התובעים עצמם מציינים בסיכומיהם, כי בתשריט שורטטו שני המפלסים העליונים של החצר "כשתי רצועות צרות וארוכות, כמעין טראסות המנותקות מהבית". זהו אם כך, הדרך בה הדבר נחזה מלכתחילה. גם בחוות הדעת השמאית שצורפה מטעם התובעים צוין כי "בהתאם לתשריט מופיעה החצר בארבעה מפלסים כפי שהיא בנויה היום" (והשווה: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005)).

21.
מכל מקום, גם בהתעלם מספק זה, יש קושי בראש הנזק הנתבע. דירתם של התובעים כבר נמכרה ובמחיר אשר גבוה מהמחיר בו נרכשה, באופן שאינו תומך בטענה של ירידת ערך (ואף להיפך). העקרון בדיני הנזיקין הינו השבת המצב לקדמותו. במקרה שלפני, הראיות בענין ירידת הערך אינן תומכות בטענת קיומו של נזק בסוגיה זו (השווה: ע"א 2016/00 רוזנצוויט נ' רוזנבליט פ"ד נו(4) 511 (2002); רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70 (1994)). יובהר כי לא בכל מקרה תביא מכירתו של נכס במחיר זהה או גבוה למחיר הקנייה, לדחיית טענה בענין ירידת ערך. הדבר תלוי בנסיבות המקרה ובראיות שלפני בית המשפט. במקרה דנן אין לפני, למשל, חוות דעת שמאית או נתונים אחרים כלשהם מהם ניתן ללמוד כי נוכח השינוי במחירי השוק בכלל ו/או באזור הספציפי (או מכל טעם אחר), ההבדל בין המחיר בו רכשו התובעים את הדירה לבין המחיר בו מכרו את הדירה, אינו כפי שנחזה להיות (וכי למעשה, למשל, מחיר מכירת הדירה עדיין מגלם בתוכו רכיב של ירידת ערך הנובעת מסוגיית מפלסי הגינה).

22.
לאור האמור, לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה (חרף איזכורו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר מונה קודם למכירת הדירה על ידי התובעים).

עגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה

23.
בענין עוגמת נפש, אי נוחות וכדומה - לאחר שעיינתי בטעוני הצדדים, בחומר הראייתי ובפסיקה הרלוונטית (לרבות ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31,
41 (1981), ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל
סע' 16, 17 (2005);
ע"א (י-ם) 6481/05 כהן נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, (2006)), ונתתי דעתי,
בין היתר, לטיב הנכס, טיב וחומרת הליקויים, מידת השפעתם על חיי היומיום, עלות תיקון הליקויים והתנהלות הצדדים, אני סבורה כי אין זה המקרה המתאים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

סוף דבר

24.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעת כלפי התובעים בסך של 25,000 ש"ח, נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

25.
באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, בשים לב בין השאר להבדל בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפועל, ולשאר הסוגיות שנזכרו לעיל, הריני מחייבת את הנתבעת כלפי התובעים בסכומים הבאים:
א.
השתתפות בסכום האגרה ששולמה על ידם, בסך 500 ₪ להיום.
ב.
השתתפות בשכר טרחת המומחים מטעמם, סך של 1500 ₪ להיום.
ג.
חלקם של התובעים בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט, נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד בו שולם על ידם.
ד.
שכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בצרוף מע"מ.

המזכירות
תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה באלול, תשס"ח (25 בספטמבר 2008), בהעדר.

תמר אברהמי
, שופטת








א בית משפט שלום 39760/07 אופק לימור, אופק עדו נ' רמט בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/09/2008)