פסקי דין על נעם עזאם | פסקי דין על חיר עזאם | פסקי דין על אסיא עזאם | פסקי דין על מועצה מקומית עוספייה | פסקי דין על החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי ואח' |

1517/00 א     23/09/2008




א 1517/00 נעם עזאם, חיר עזאם, אסיא עזאם נ' מועצה מקומית עוספייה, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ ואח'




1
בתי המשפט

א 001517/00
בית משפט מחוזי חיפה
23/09/2008
תאריך:
ס' נשיאה ש' וסרקרוג

בפני
כבוד השופטת

התובעים
1. נעם עזאם
(ת"ל 25/9/85), ת"ז 034735753
2. חיר עזאם
, ת"ז 053715454
3. אסיא עזאם
, ת"ז 058543257
בעניין:

- נ ג ד -
הנתבעים
1. מועצה מקומית עוספייה

2. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ
3. סולל בונה בע"מ - מרחב כבישים צפון
4. יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ, ח"פ 510812118
5. ווין כ.מ.כ בע"מ, ח"פ 512293028
המודיעה (הנתבעת 1)
מועצה מקומית עוספייה

ובעניין:

- נ ג ד -
צדדי ג'
1. סולל בונה בע"מ - מרחב כבישים צפון
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ (תיקון 3/3/02)
3. מ.ע.צ. המחלקה לעבודות ציבוריות בע"מ משרד התחבורה
4. ד.א.ל. פיתוח והנדסה בע"מ - משה בריטשטיין
5. ראמז חיר אלדין, עוסק מורשה מס' 058193616
6. ויין כ.מ.כ. בע"מ, ח"פ 512293028
7. כיוף ג'מאל
המודיעה
(הנתבעת 2)
החברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי בע"מ
ובעניין:

- נ ג ד -
צדדי ג'
1. סולל בונה בע"מ - מרחב כבישים צפון
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ (תיקון 3/3/02)
המודיעה
(הנתבעת 3)
סולל בונה בע"מ - מרחב כבישים צפון
ובעניין:

- נ ג ד -
צדדי ג'
1. ויין כ.מ.כ. בע"מ, ח"פ 512293028
2. כיוף ג'מאל
3. סהר חברה לביטוח
4. אליהו חברה לביטוח בע"מ (תיקון 3/3/02)
המודיעות
(הנתבעת 5 וצד ג' בהודעת סולל בונה)
1. ויין כ.מ.כ. בע"מ, ח"פ 512293028
2. סהר חברה לביטוח
ובעניין:

- נ ג ד -
צדדי ג'
1. סולל בונה בע"מ - מרחב כבישים צפון
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ (תיקון 3/3/02)
המודיעה
(הנתבעת 4)
יורם גדיש - חברה להנדסה בע"מ, ח"פ 510812118
ובעניין:

- נ ג ד -

צד ג'
ראמז חיר אלדין, עוסק מורשה מס' 058193616
המודיע
(צד ג')
ראמז חיר אלדין, עוסק מורשה מס' 058193616
ובעניין:

- נ ג ד -

צד ד'
אליהו חברה לביטוח בע"מ (תיקון 3/3/02)
בשם התובעים: עו"ד שי חמיש
בשם המועצה המקומית עוספייה
: עו"ד חיים גלזר ועו"ד צבי דניאלי
בשם החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ, סולל בונה ואליהו חברה לביטוח בע"מ: עו"ד גב' קרן פישר
בשם ווין כ.מ.כ בע"מ, ג'אמל כיוף, סהר חב' לביטוח: עו"ד אהוד דויטש
בשם יורם גדיש חב' להנדסה בע"מ: עו"ד גב' לימור דניאלי-שוסטר
בשם ד.א.ל פיתוח והנדסה בע"מ: עו"ד יצחק שפרבר
בשם ראמז חיר אלאדין: עו"ד יהודה גוטמן

פסק - דין
הערת בית המשפט:
בית המשפט מביא לידיעת בעלי הדין ובאי כוחם, כי לאחר הגשת הסיכומים ובטרם החל בכתיבת

פסק דין
, השתתף בחוג לספרות בביתם של בני הזוג פיגנבוים, במשרדם עובדים עו"ד שור ועו"ד חמיש, המייצגים את התובעים. באותה עת לא זכרתי כי הם מייצגים בתיק.

ההליך:
1. התביעה היא לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 10/6/98, בסמוך לבית סבה, שהתגורר בחייו בשדרות אבא חושי 141, בעוספיה.

התובעת ילידת 25/9/85, כבת 13 במועד התאונה, שהייתה אז תלמידת כיתה ז' בחטיבת הביניים "אורט" בעוספיה, טענה כי במועד הנ"ל חזרה מבית הספר בו למדה לבית סבה, מר קוטאן עזאם ז"ל, ונשארה בביתו יחד עם אחותה הקטנה - רנין, עד לבוא אחיהן הגדול פאדי. במהלך שהייתה בבית סבה, נשלחה על ידי הסב לקנות דבר מה. בעת שירדה מבית הסב לכביש הראשי - דרך אבא חושי, במדרון, החליקה על גרגרי בטון וחצץ שהיו פזורים שם, ונפלה לתוך בור (להלן: התאונה).

בליל התאונה הועברה הקטינה על ידי אביה לבית החולים "כרמל", נבדקה ואובחנה כסובלת מפגיעה ברגל שמאל. הקטינה אושפזה להשגחה למשך יממה והשתחררה ביום 11.6.98. לאחר השחרור מבית החולים המשיכה במעקב בקופת חולים 'לין' ובקופת חולים ב'דלית אל כרמל'.

2. בתיק מונו מומחים על ידי בית המשפט: ד"ר מושיוב, מומחה בתחום האורתופדי, קבע לתובעת נכות בשיעור של 20%; ד"ר אבני, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות בתחום זה.

3. בהיות התובעת בעת הגשת התביעה, קטינה, הוגשה התביעה באמצעות הוריה, אפוטרופסיה הטבעיים.

לטענת התובעת, עובר לאותו מועד בוצעו עבודות סלילה בכבישים בעוספיה, מה שכונה "פרויקט שלב ב'", עבודות הבנייה החלו עוד בשנת 1997. במהלך ביצוע הפרויקט הוסרה טרסה בסמוך לבית הסב, ונבנה במקום קיר תומך. מאחר שמדובר היה בתחום השיפוט של המועצה המקומית עוספיה (להלן: המועצה), ובשטח אחריותה, ומאחר שהמועצה אחראית, בין היתר, לאחזקה תקינה של הדרכים והמדרכות, הוגשה התביעה כנגדה (נתבעת 1).
פרויקט הבנייה וההודעות לצדדים שלישיים:
4. פרוייקט הבניה נבנה בייזום מ.ע.צ. - המחלקה לעבודה ציבורית משרד התחבורה (להלן: מע"צ), וכן על ידי המועצה המקומית עוספייה
.

המועצה היא שהזמינה מסולל בונה - מרחב כבישים ועפר צפון, נתבעת מס' 3 (להלן: סולל בונה באמצעות החברה למשק ולכלכלה, הנתבעת מס' 2 (להלן: החברה למשק ולכלכלה), ביצוע עבודות הסלילה והפיתוח בכביש הראשי, והיא אף זו שהופקדה לפקח על ביצוע העבודות ו/או האחראית על הניהול, התיאום והפיקוח של אותן עבודות.
חברת הביטוח "אליהו" היא חברת הביטוח שביטחה במועד הרלוונטי את המועצה ו/או את הצדדים האחרים, לרבות העבודות שבוצעו במקום.

חב' יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ , נתבעת מס' 4 (להלן: חב' גדיש), היא החברה לה נמסר הפיקוח על העבודות הנ"ל, על-פי חוזה שנחתם בינה לבין החברה למשק ולכלכלה. אעיר כבר בשלב זה כי קיים סעיף שיפוי על חבות בלעדית של חב' גדיש (סעיף 6 לחוזה שבין החברה למשק ולכלכלה לבין חב' גדיש), בציון כי גדיש היא בבחינת "קבלן עצמאי".
חברת גדיש התקשרה עם מר ראמז חיר אלדין (להלן: צד ג/8 (להלן: ראמז)) כמפקח חיצוני מטעמה.

סולל בונה, כקבלן הראשי לביצוע עבודת סלילת הכביש הראשי בעוספיה פנתה לקבלן משנה - ווין כ.מ.כ בע"מ, נתבעת מס' 5 (להלן: כמ"כ), לצורך ביצוע העבודות האמורות. מכאן שחב' כמ"כ היא קבלן משנה של סולל בונה.
מר ג'מאל כיוף, צד ג/5 (להלן: כיוף ג'מאל) ייצג את כמ"כ ואף ניהל אותה.

על-פי הודעת המועצה לצדדים השלישיים, מנהלת הפרוייקט של עבודות הסלילה במועד הרלוונטי הינה ד.א.ל פיתוח והנדסה (להלן: צד ג' מס' 4/ד.א.ל.) - זו נמחקה ביום 28/10/01.

5. בין הצדדים השלישיים - בינם לבין עצמם ובינם לבין בעלי הדין האחרים, נשלחו הודעות נוספות, שככול שיידרש, אדון בהם בהמשך.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעצם קרות התאונה, שאלת החבות בין התובעת לבין הנתבעים ושאלת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, לרבות שאלת הכיסוי הביטוחי של חברות הביטוח הנוגעות בדבר והן בשאלת הנזק.

החבות
טענות בעלי הדין:
6. בהתאם לגרסת התובעת כפי שזו מפורטת בכתב התביעה, ושעליה חזרה בעדותה ובסיכומיה, בעת שהלכה הליכה רגילה בירידה מבית סבה במדרון התלול לכיוון הכביש הראשי אל המכולת, החליקה על גרגרי בטון וחצץ שהיו פזורים על המדרון, ונפלה לתוך בור.

התובעת טוענת להפרת חובות חקוקות כלפיה, קיום עוולת הרשלנות על ידי כל אחת מן הנתבעות באופן עצמאי וכן כי מדובר בנסיבות שהמסקנה המתבקשת מהן היא שאלמלא הרשלנות לא היה נגרם הנזק, ולכן לעמדתה חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", לפי ס' 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראייה לנתבעים.

לטענת התובעת, הנתבעים לא דאגו להסרת המכשולים והמפגעים הבטיחותיים שנוצרו עקב ביצוע העבודות של הקבלן הראשי, קבלן המשנה ומנהלו אשר הוזמנו על ידי המועצה המקומית בתחום שיפוטה, פיקוחה ושליטתה. הנתבעות לא דאגו לפיקוח מתאים על עבודות הביצוע ולתקינותה ותחזוקתה של הדרך, לא גידרו את המכשולים שנוצרו בה, לא שמו שלטי אזהרה במקום, הניחו מכשול מסוכן ומסווה ברשות רבים מבלי לסמן אותו ובכך לא סיפקו להולכי הרגל מעבר בטוח.

7. לגרסת הנתבעים בהסתמך על כלל הראיות שהוצגו, המדרון התלול בו ארעה לתובעת התאונה היה במצב לא תקני עוד לפני התחלת ביצוע העבודות. לא נמצא למדרון זה פתרון תכנוני ולא הוגשו כל תוכניות לביצוע ביחס אליו עד למועד קרות התאונה הנטען ועוד שנים לאחר מכן. בנוסף, לטענתן עלה מן העדויות כי מספר חודשים עובר לתאונה ובמועד התאונה עצמה לא נערכו כל עבודות קבלניות באזור הסמוך למדרון התלול לאור בעיות משפטיות והתנגדויות של הדיירים במקום להמשך הבנייה, למעט ביצוע עבודות בנייה בבית השכן, הלן עיסא, אשר הביאו להעלאת חומרי בנייה בסדר גודל משמעותי למקום.

7.1 המועצה המקומית טוענת כי בנסיבות העניין אין מקום להטיל עליה אחריות נזיקית היות וגרגרי הבטון ו/או החצץ הונחו ו/או נוצרו ו/או נגרמו על ידי מבצעי העבודה. במידה ותמצא אחראית בנזיקין, אחריותה עוברת אל שאר הנתבעות מכוח החוזים השונים בהם התקשרה.

7.2 החברה למשק ולכלכלה טוענת כי היא שלוחה בלבד ומתווכת לצורך ביצוע התקשרויות מטעם המועצה המקומית, ובשל כך אין לה כל זיקה לנסיבות התאונה הנטענות. לעומת זאת מאחר שהתובעת החליקה בשטחה של המועצה המקומית, יש להטיל עליה את החבות. בנוסף, ההתקשרויות החוזיות מטילות את האחריות והחובות השונות באופן מפורש על קבלן הביצוע.

7.3 סולל בונה טוענת כי מכל האמור, הסבירות הגבוהה היא שהמקור לשאריות ו/או גרגירי בטון החצץ הוא בבניית השכן, מה גם שלא בוצעו עבודות על ידה ו/או על ידי מי מטעמה עובר לתאונה ובמועד קרות התאונה. משאין כל קשר בין מצב הדרך בה הלכה התובעת ובין עבודות כלשהן שבוצעו במקום על ידה, אין היא חבה כלל בתאונה הנטענת. לחלופין, אם תוכר חבות בשל הבנייה, יש להטילה, לטענתה על כמ"כ משום שהיא הקבלן המבצע ועליו הייתה החובה לדאוג לניקוי השטח ממפגעים ולדרכי מעבר בטוחות, לרבות על המפקח ו/או מבצע העבודה מטעמם, מאחר שככל שהייתה התרשלות, הרי זו של המבצעים שלא הציבו אמצעי בטיחות מספיקים ומתאימים.

7.4 כמ"כ ומנהלה כיוף ג'מאל טוענים יחדיו כי כל שעשו היה על פי הוראותיה של סולל בונה, הקבלן הראשי באתר הבנייה, ושל המפקחים מטעמה ומכאן שיש להטיל החבות על סולל בונה. כמו כן, טוענים הם לחבותה ולאחריותה של המועצה המקומית, אחריות הנובעת מהיותה היוזמת של עבודות פיתוח ותשתיות בתחומה, ועליה היה לדאוג לקיום והכשרה של מעברים חילופיים ובטיחותיים בתקופת ביצוע העובדות.

7.5 לטענה זו מצטרפת גם חברת ד.א.ל הטוענת כי עליה אין כל חבות שכן מהעדויות לא עלו עובדות בעניין אחריותה על בטיחות באתר אלא אך ורק מסקנות בנוגע לתפקידה כמתאמת הפרוייקט. בנוסף, המטלה שלה מכוח החוזה היא תיאום ולא נזכרת כלל בחוזה חובת "פיקוח".
בנוסף טענה כי חל שיבוש בשמות ואי-הקפדה בין האישיות המשפטית הנפרדת של חברת ד.א.ל לבין משה בריטשטיין, כאדם פרטי. ד.א.ל טענה גם לביטוח בפוליסה של "אריה" חברה לביטוח בע"מ.

7.6 חברת יורם גדיש (להלן: גדיש) טוענת כי לא הוטלה עליה כל אחריות וכל חובה באשר לעצם ביצוע העבודות באתר והאחריות לביצוען הייתה באחריותו הבלעדית של הקבלן המבצע סולל בונה.

7.7 ראמז חיר אלדין, מטעם גדיש כמפקח בפועל (להלן: ראמז) טוען כי האחריות היא של המועצה המקומית, ועל סולל בונה ניתן יהיה להטיל חבות רק אם יוכח כי גרמה לנזק בעצמה.

בנוסף, חלוקות הנתבעות באחריות בינן לבין עצמן בשאלת השיפוי, הכיסוי הביטוחי וכפל הביטוח.

נציין עוד, שמע"צ לא הגישה כול תגובה להודעות שנשלחו אליה.

דיון בשאלת החבות:
8. על פי כלל הראיות שהוצגו, הוכיחה התובעת כי במועד אירוע התאונה בוצעה עבודת בנייה במקום האירוע, וכי זו בוצעה באמצעות סולל בונה, כמי שהייתה אחראית על ביצוע הבנייה - בין שהעבודה בוצעה על ידה ובין שבוצעה על ידי מי מטעמה.
טענת סולל בונה, כי עבודת הבנייה הופסקה, וכי עובר למועד אירוע התאונה לא ביצעה עבודות בנייה באתר, אין בה כדי לשחררה מן החבות האמורה, בהעדר ראיות כי נקטה בכול אמצעי הזהירות הנדרשים, וכי למרות האמור, אירעה התאונה על ידי גורם זר מתערב - כמו עבודת הבנייה על ידי השכן - פעילות של אחר, שהיה בה לנתק הקשר הסיבתי בין התרשלותה לנזק שנגרם.

9. אין חולק כי הייתה בעיה תכנונית במקום בשל העובדה שהגישה לבית הסב הייתה במדרון שהיה תלול מאוד. המשתמשים בדרך היו מודעים לתלילות של המדרון. דוד התובעת, מוחסן עזאם, העיד כי תמיד הזהיר את ילדיו מהדרך ואף התובעת עצמה העידה כי חששה מהדרך. העדים העידו עוד, כי היו בורות ושקעים בכביש הראשי וכן המדרון עצמו היה במצב גרוע מאוד שנים לפני שהתחילו בביצוע העבודות. גם המפקח, ראמז חיר אלדין, ציין בתצהירו כי: "לפני תחילת העבודות מצב הכבישים והמדרכות בתחום שטח המועצה המקומית עוספייה
היה מתחת לכל ביקורת. הכביש היה רעוע ומלא בורות ומפגעים".

על רקע המצב האמור, וכאשר המשתמשים בדרך מודעים למבנה הדרך הקיים ולמדו לנקוט בזהירות המתאימה, החליטה המועצה המקומית לבצע עבודות בדרך, באמצעות סולל בונה.
המסקנה הנובעת מעובדות אלו היא, כי דווקא בשל המצב הרעוע של הדרך והכביש, מצד אחד, ותוך היותה מודעת לאחריות המוטלת עליה כרשות מקומית לתחזוק הדרכים לנוחות תושביה, בחרה המועצה המקומית בביצוע עבודות בנייה לפיתוח וסלילת כבישים. מסקנה זו נתמכת בעדותה של מהנדסת מועצה, הגב' מלכי רוחאנא, בעמ' 58 לפרוטוקול שורות 14- 15:
"ש: תסבירי מה התוכנית.
ת: זו תוכנית הביצוע של הכביש, אחת מהתוכניות הביצוע של הכביש על רקע המצב הקיים".

המכרז שפירסמה המועצה פירט את אופי העבודות והראה את המצב בשטח שביקשה המועצה לשפר. לכן פנתה המועצה לביצוע העבודות באמצעות סולל בנייה כמומחה בתחום.

ככול שחלה חובת זהירות מושגית על המועצה כלפי המשתמשים בדרך, הרי שדווקא מכוח אותה חבות החליטה המועצה לפעול, והיא למעשה פעלה להסרת כל מטרד או למניעתו (סעיף 242(1) לפקודה), בין בעצמה ובין באמצעות חברת בנייה, וזאת מאחר שביקשה לדאוג למצבו התקין של הרחוב (סעיף 249(11) לפקודה).
התאונה עצמה לא אירעה משימוש בדרך הקיימת, אלא מבנייה שנעשתה שם.

משהחליטה המועצה לבצע העבודה באמצעות סולל בונה, ועל אף שגם עליה מוטלת חובה על-פי פקודת הנזיקין למנוע מפגעים בעת ביצוע עבודות בנייה, הרי שמכוח החבות החוזית היה על סולל בונה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, כגון: ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרורי אזהרה וכיוצא בזה, כאשר מטרת פעולות אלו היא להסיר או לכל הפחות להרחיק סיכונים ולמנוע מפגעים (ראו: ע"א 176/59 עיריית תל אביב נ' ראש חודש, פ"ד טז(1) 300, 305; ע"א (ת"א) 4195/98 חנה נ' עיריית נתניה, תק-מח 1999(4), 65564.
חובה זו חלה על סולל בונה או על מי מטעמה, כול זמן שעבודות הבנייה לא הושלמו.

בשלב זה, במסגרת בירור חבות הנתבעים או מי מהם כלפי התובעת, די בקביעה העובדתית כי התאונה אירעה במהלך ביצוע עבודות בנייה ותחזוק במקום, לרבות איתור פתרון לבעיית התלילות הקיימת, ומבלי שננקטו אמצעי זהירות למנוע המפגעים הנוספים שעלו בשטח, עקב ביצוע עבודות הבנייה.
הוכח במידה הנדרשת כי אירעה תאונה, וכי הסיבה לתאונה היתה אי שמירה על אמצעי זהירות מינימאליים בעת ביצוע עבודות הבנייה במקום, או במהלך ביצוע הבנייה.

10. משידעה המועצה על המצב הגרוע של הכביש, ומשידעה סולל בונה לרבות הבונים מטעמה על עובדות אלה, במיוחד לאור סמיכות הכביש כדרך עיקרית לבית הסב, יכלו הם לצפות כי אירוע תאונתי כפי שקרה יכול שיקרה, וכי עליהם לנקוט באמצעי זהירות למנוע האירוע. עבודות בנייה גוררת בין היתר, פיזור פסולת במקום. לא ניתן לבצע בנייה ותיקון דרכים מבלי לקחת בחשבון, בכלל, ובדרך תלולה וכה קשה, פיזור פסולת אשר תגרור העלאת רמת הסיכון בשימוש בדרך זו, במיוחד שהיא דרך המעבר העיקרית לבית הסב.
ניתן היה לנקוט באמצעי זהירות מינימאליים, כגון: גידור, סימון ואיסוף הפסולת, ובאמצעים אלה היה עליהם לנקוט, גם אם חלה הפסקה בעבודות הבנייה, בשל הצורך לחזור ולבדוק תוכנית מתאימה לפתרון הבעיה, הגם שראוי היה להכין התוכנית עוד קודם לתחילת הבנייה.

11. מעדות המהנדסת עולה כי השטח כולו נמסר לידי הקבלן המבצע - סולל בונה - עד לסיום עבודות הביצוע, והפסקת העבודה הנטענת, לצורך ברור חוזר לפתרון הנכון, לא הסירה את אחריותה של סולל בונה, כקבלן המבצע על השטח שנמסר לו, שכן משלא סיים את עבודות הבנייה לא חזר השטח למועצה המקומית.
מכול מקום, במערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם לרבות ההודעות לצדדים השלישיים, אדון בהמשך.

12. סולל בונה טענה כאמור, על ניתוק הקשר הסיבתי, בשל עבודות בנייה שעשה במקום באותה עת שכן של הסב. טענה זו לא הוכחה במידה הנדרשת. אמנם התובעת, ברוב הגינותה, העידה כי אינה יודעת אם העובדים של סולל בונה או מטעמה הם שפיזרו את החצץ במקום או השכן (עמ' 57 לפרוטוקול שורות 19-26), ואולם התובעת עמדה על כך, כי החליקה על חצץ שנשאר מפוזר בשטח המדרון, מה שגרם לה לאבד משיווי משקלה ובסופו של דבר נבלמה על ידי הבור שהיה בכביש. פיזור חצץ היה גם מבנייה שבוצעה על ידי הקבלן שהוזמן על ידי המועצה, ואין כול ראייה, כי במהלך ביצוע העבודות או בעת ההפוגה או השעיית הבנייה, נקט הקבלן באמצעים כלשהם כדי להבטיח סילוק המפגעים. יתר על כן, יוזכר כי הנזק לא נגרם עקב מצב הכביש קודם לבנייה. המסקנה המתבקשת היא, שהתובעת לא נפלה ונפגעה מהבור עצמו - נתון בכביש שהיה קודם לתחילת תיקון הדרך - אלא מהחלקה על שיירי חצץ ופסולת בנייה שמקורם עבודות הבנייה שנעשו על ידי המועצה המקומית באמצעות קבלן מטעמה באותו מקום.

העדר אשם תורם:
13. התוצאה מן האמור שהתובעת הוכיחה כי התאונה נגרמה לה עקב עבודות בנייה שנעשו במקום על ידי המועצה באמצעות קבלנים שהזמינה לשטח, וכי הסיבה הישירה לקרות התאונה היא פיזור פסולת בנייה במקום, אשר גרמה להחלקת התובעת במדרון.
בנוגע לשאלת אשם תורם (ראה סעיף 64(3) לפקודת הנזיקין), נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים אשר עליהם לשכנע כי התובעת פעלה בחוסר זהירות אשר היה בו כדי להשפיע על הנזק ועל היקפו.

בענייננו, מדובר בקטינה שהייתה בת 13 לערך ביום קרות התאונה. אומנם התובעת עברה את הגיל הקבוע בפקודה לעניין אחריות, ולא ניתן לקבוע באופן מוחלט כי אינה אחראית בנזיקין ואולם יש בנתון הגיל, כדי להשפיע על קיומו או העדרו של אשם תורם. בקביעת אשם תורם יש ממילא להתחשב בכושר שיפוטו המוגבל ובניסיון החיים המועט של הילד, לרבות נטייתו להימשך לדברים מסוכנים (ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהדאת אלעאמה בע"מ נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 404, 416).
ואולם, מעבר לנתון הגיל, הממצאים מובילים למסקנה לפיה לא הוכח כלל אשם תורם.

התובעת, כפי שהעידה, עשתה את דרכה לבית הסב פעמים רבות (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 10-11), היא הכירה את הדרך (עמ' 53 ש' 8), ובשל תלילות המדרון אף ידעה להקפיד ולהיזהר. מה עוד שהיו לה משקפיים והיא חששה, כפי שהעידה, מהליכה בדרך מרובת המכשולים והחלקה אפשרית (עמ' 57 ש' 12-13). כלומר, התובעת הייתה ערה לצורך להלך בזהירות ובתשומת לב. היא אף ידעה שהחצץ ושרידי האבנים יש בהם סיכון מסוים.
היא נשלחה על ידי סבה לחנות המכולת לעשות קניות, מה שמוכיח שהייתה בוגרת. התאונה ארעה באור יום.
במועד קרות התאונה, הלכה עם אחותה רנין לבית הסב, באופן רגיל. העובדה שהעידה שהיא בחרה להסתכל על הכביש הראשי ולא על הדרך שלפניה (עמ' 57 ש' 17-18), אין בה לכשעצמה כדי להעיד על אשם תורם. גם אם הייתה אי זהירות מסוימת בהביטה אל הכביש - אין היא מגעת לכדי אשם תורם. אדם אינו יכול להלך על דרך תוך הסתכלות מתמדת לכיוון רגליו. הטלת חובה כזו היא מעבר לסביר.
בנסיבות אלה ומאחר שהוכח כי התובעת עצמה, תוך מודעות למבנה התלול של הכביש נקטה באמצעי זהירות בלכתה במקום, ועשתה כן על-פי הרגלה ותוך מודעות למצב הדרך, אין בדעתי להטיל על התובעת אשם תורם כלל.
שיעור הנזק:
14. יודגש כי חישוב הפיצוי ייעשה משוערך למועד מתן פסק הדין, אלא אם צויין אחרת.

התובעת ילידת 25/9/85 נפגעה כאמור בתאונה ביום 10/6/98. בעקבות הפגיעה פונתה התובעת על ידי אביה כאמור, לבית החולים "כרמל". היא שוחררה מבית החולים ביום 11/6/98. התובעת הייתה באותה עת בכיתה ז'.
בנוגע לנכות הרפואית, הוצגו מטעם התובעת שתי חוות דעת: פרופ' ח' שטיין מומחה בתחום האורטופדי, קבע ביום 20/8/00 נכות משוקללת בשיעור של 28%, אך ציין כי באמצעות קיבוע הקרסול בגבס הליכה ניתן לשפר את המחושים ולהוריד את עוצמתם ותדירותם, והמליץ על נעל גבוהה עד שתיווצר יציבות באזור ואם לא יהיה צורך בהתערבות כירוגית. חוות דעת נוספת, בתחום הפסיכיאטרי של ד"ר אנוך, קבעה ביום1/2/01 נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10% עקב התאונה, וזאת בהסתמך על דברי התובעת בלבד.

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת בתחום האורטופדי על ידי פרופ' מ' רופמן, שקבע ביום 29/8/02 כי לתובעת לא נותרה נכות, בציינו כי השברים התחברו בעמדה אנטומית, הגבלת התנועה קלה מאוד ואין בסיס אנטומי לצליעה; ופרופ' אליצור מומחה בתחום הפסיכיאטרי שקבע ביום 22/12/02 כי לתובעת לא נותרה כל נכות מהתאונה, בציינו כי בכל הרישומים הרפואיים לא צוינו בעיות נפשיות, אין כל התרשמות מהתעודות שהוצגו כי קיימת ירידה בהישגיה בלימודים, לא פנתה לטיפול נפשי ורק לאחרונה פנו לקבל חוות דעת פסיכיאטרית.

15. לאור הפער בין חוות הדעת, מונו שני מומחים רפואיים מוסכמים:
ד"ר מושיוב מומחה רפואי בתחום האורטופדי, קבע ביום 23/4/04 כי לתובעת נותרה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים מיום התאונה ונכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 35(1) ג' שהינו סעיף סל הקובע השפעה בינונית על כושר הפעולה - ההשפעה נובעת מהשברים ברגל שמאל שנגרמו לתובעת עקב התאונה נשוא התביעה.

ד"ר אבני מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט, קבע ביום 2/10/03 כי לתובעת לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה בציינו כי: "לא פנתה לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. בציוניה בבית הספר לא חלה ירידה משמעותית, וגם לפני רופא המשפחה לא העלתה תלונות נפשיות" (ראה חוות דעת רפואית המצורפת לתצהיר התובעת ומסומנת כנספח יב ל- ת/6).

ככלל, משמונו מומחים רפואיים על ידי בית המשפט, לאור תוכן חוות הדעת, תוך השוואה לחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, יש לקבוע כי אין בראיות שהוגשו כדי לערער על חוות הדעת של מומחי בית המשפט, ובנסיבות אלה לא ייטה בית המשפט להתערב במסקנות המומחים שמונו מטעמו (ע"א 2160/90 רז נ' לאף פ"ד מז(5) 170, 174).

על אף טענות התובעת על בידוד חברתי, התנתקותה מחברת בני גילה, הפסקת השתתפותה בשיעורי הספורט ופעילות של"ח והשמנת היתר, כאשר כל אלו היו לטענתה בעקבות הפציעה, ולמרות שעדות זו נתמכת גם בעדות האב שהצהיר על מצוקת בתו בעקבות התאונה, אין בעדויות אלה כדי לבסס נכות פסיכיאטרית, ואין בהן כדי לערער קביעת המומחה בתחום זה.

יש עוד להדגיש, כי ככול שהייתה ירידה כלשהי בציוניה של התובעת בבית הספר, יש לקבל בנושא זה טענת הנתבעות כי הירידה לא הייתה משמעותית, ובכל מקרה הייתה זמנית. ממוצע ציוניה בכיתה ח' גבוה ממוצע ציוניה בכיתה ז' (הגם שלא באופן משמעותי). בתחילת כיתה ט' הייתה ירידה מסוימת במחצית הראשונה של השנה, אך לא הוכח הקשר הסיבתי לתאונה. ועוד, במחצית השנייה של השנה הייתה עלייה, וכול זאת כאשר התובעת שובצה במתמטיקה ובאנגלית ברמה a.

בנסיבות אלה יש להעמיד את הנכות הרפואית הצמיתה על 20%, בתחום האורטופדי, כאשר בחודשיים הראשונים לאחר התאונה מדובר בנכות זמנית של 100%.
הנכות התפקודית:
16. כפי שיובהר, אין מקום להעלות את שיעור הנכות התפקודית מעבר לאחוזי הנכות הרפואית, ואף להפחיתה במעט, וזאת בשל גילה הצעיר של התובעת ויכולתה לבחור בתחום מקצועי מתאים למרות הפגיעה, כשהרמה הקוגניטיבית של התובעת, מאפשרת לה בחירה כזו.

הפסיקה קובעת כי יש לקחת בחשבון בהערכת הפיצויים לצעיר ו/או קטין את כושר ההסתגלות, מאחר שההנחה היא שצעיר ו/או קטין, שטרם בחר לעצמו עיסוק, יוכל לבחור מקצוע מתאים, למרות פגיעתו, ויוכל להסתגל לעבודה במקצועות בהם לא תהיה השפעה למומו או לפחות השפעה מועטת (ראה למשל ע"א 61/89 מ"י נ' אייגר פ"ד מה(1) 580,590).

אין להתעלם מעדות התובעת כי היא נוטלת שיעורי נהיגה, עשתה מבחן פסיכומטרי והיא חושבת על לימודים אקדמאיים. בנוסף יש להתייחס לכך שהתובעת סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה, קיבלה תעודת בגרות בסופו של דבר, וכן לא נקבעה לה נכות בתחום בעל השפעה קוגניטיבית. ועוד, על-פי חוות הדעת של המומחה בתחום האורטופדי נקבעה נכותה לפי סעיף "סל" הקובע השפעה בינונית על כושר הפעולה.
לפיכך יועמד שיעור הפגיעה לצורך כושר השתכרות על 16%.

יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה, כי הפגיעה עלולה להקשות במידה מסוימת על ניידות, וכן על קושי מסוים בעלייה ובירידה במדרגות, ואולם, נתונים אלה יכול שיילקחו בחשבון בראש הנזק המתאימים.

נזק לא ממוני- כאב וסבל:
17. התובעת טוענת כי מעבר למגבלות הפיזיות והנפשיות שהותירה אצלה הפגיעה גם נלוות אליה הסטיגמה הנובעת מצליעתה, מבידודה החברתי שנכפה עליה עקב מגבלותיה וקשייה להסתגל למוגבלות זו, ומהשמנת יתר. כבת העדה הדרוזית הרי שלמגבלה הפיזית והנפשית ממנה סובלת התובעת עקב התאונה יש השפעה ישירה על סיכויה להתחתן, במיוחד כאשר מדובר בחברה סגורה שאינה מאפשרת נישואים מחוץ לעדה. אובדן הסיכוי להינשא או פגיעה בסיכוי זה הוכרה בפסיקה כרכיב בר משמעות בפסיקת הנזק הלא ממוני (ראה לדוגמא, ע"א 2445/91 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 724, ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399,414, ת"א (י-ם) 233/60 עליאן נ' יהודה ואח', פ"מ מט' 401,418).
לטענתה, גם שילוש הסכום המקובל על-פי הפלת"ד לא יבטא את מלוא הנזק הלא ממוני בתיק זה ולכן, במקרה דנן נאמד נזקה הלא ממוני של התובעת בסכום של 200,000 ₪ לכל הפחות.

הנתבעות טוענות כי בין הנכות האורטופדית בשיעור של 20% בלבד ועד לקושי במציאת חתן בקרב עדתה עקב הנכות, המרחק הוא רב, וזאת גם בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' שטיין, המומחה מטעם התובעת, אשר לפיה קיים טיפול העשוי להטיב את מצבה.
הנתבעות טוענות כי על פי חוק הפלת"ד ובהתחשב בנכות בשיעור של 20%, הפיצוי המוצדק בנסיבות העניין הוא 50,000 ₪.

18. בהתחשב בנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובעת, ותוך מתן משקל מסוים לטיעוניה כפי שפורטו לעיל, לצורך קביעת שיעורו של הנזק הלא ממוני, ולאור מועד אירוע התאונה, יועמד סכום הפיצוי נכון למועד מתן פסק הדין על 150,000 ₪.

הפסד השתכרות:
19. בעת התאונה הייתה התובעת קטינה, תלמידת חטיבת הביניים. כיום התובעת בגירה ובחודש 9/2008 היא בת 23. התובעת טוענת כי עד היום לא עבדה בכל עבודה שהיא.
עם זאת על אף כל הקשיים, הצליחה התובעת להשלים את בחינות הבגרות והעידה כי לאחרונה ניגשה לבחינה הפסיכומטרית (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 17-18).
כמו כן, העידה התובעת שיש לה תוכניות ללימודים אקדמאיים (עמוד 56 לפרוטוקול, שורה 1-2); ובמידת הצורך, גם תשפר את ציוני הבגרות לשם כך (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 27-30). תוכניות אלה עולות בקנה אחד עם יכולתה.
כאמור התובעת הייתה תלמידה טובה, שקדנית, חרוצה ובעלת הישגים נאים לפני מועד קרות התאונה, ולא מן הנמנע שגם לאחר התאונה תהיה התובעת אקדמאית כך שתוכל להשתלב בשוק העבודה למרות מומה.

בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק הפסד השתכרות לעבר.

20. לעניין בסיס השכר, ההלכה היא שלצורך חישובי הפסד השתכרותם של קטינים או צעירים לעתיד, יש לקחת בחשבון את השכר הממוצע במשק כמדד לפסיקת הפיצוי (ע"א 10064/02 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על 2005(3), 3932 (להלן: פס"ד אבו חנא) העומד היום על סכום של 8,072 ₪.

הנתבעות ביקשו להפנות לשכר הנמוך של נשים דרוזיות היוצאות לעבודה וכן הפנו לעדותו של אבי התובעת, בנושא זה. אני ערה לעדות האב בבית המשפט ממנה עולה כי נשים דרוזיות עובדות לרוב בבית ובמידה והן מורשות לצאת לעבודה, העבודה נעשית רק בקרבת הבית ובשכר נמוך מאוד, במיוחד כאשר מדובר בנשים דתיות והתובעת נמנית על אלה.

אין בדעתי ליתן כול משקל לטענת הנתבעות כי יש לקחת בחשבון את נתוני השתכרות של נשים במגזר הדרוזי, בשיעורים הנמוכים מאלה המקובלים בחברה הישראלית בכלל, וזאת על אף עדות אבי התובעת ואישור דודה כי התובעת נמנית על המגזר הדתי בקרב העדה הדרוזית. בנושא זה, בקשר להשתכרות נשים במגזר הערבי, הבהרתי כי אין מקום להבחנה כזו, שאינה אלא למעשה הפלייה (ראה ת"א (חי') 605/86 סוהא נג'יב נ' סלאמה נ' הינו אמיל תק-מח 99(4) 570, 575; וכן פס"ד אבו חנא, שם, בסעיף 50). חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 צריך שיחול על כול עובד באשר הוא, ולצורך חישוב הפיצוי עקרונות אלה הם המנחים. ועוד, אין להתעלם מן השינויים החלים בכלל החברה הישראלית, בקשר לעבודת נשים, לרבות מגזרים בהם נשים לא השתלבו עד כה בשוק העבודה בכלל או בשכר נמוך. לפיכך, גם במסגרת חישוב שיעור הפיצוי בראש נזק זה, יש ליצור תשתית מתאימה להשגת השוויון האמור.

יתכן שהיה מקום ליתן משקל מסוים לטענת הנתבעים שבנסיבות העניין, ומאחר שיתכן שהפסד השתכרותה יצטמצם ואולי אף לא יהיו לה הפסדים בשל יכולה לבחור בתחום מקצועי בהתחשב במומה, וכי אין מקום לערוך חישוב אקטוארי, בהעדר נתונים מדוייקים לצורך עריכת משוואת הפיצויים. למרות האמור, בחרתי בחישוב אקטוארי לאור הפגיעה בתחום האורטופדי ולאחר שניתן משקל מסוים גם לנתונים האחרים הנוגעים לתובעת, בקביעת שיעור הנכות תפקודית.

חישוב הפסד ההשתכרות יעשה עד גיל 67.

לפיכך יועמד הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד (8,072 ש"ח *16% * 292.9697) על סכום של 378,376 ₪.

הפסדי פנסיה:
21. לטענת התובעת מבלי להסביר את טענתה, קרות התאונה הביאה לפגיעה ביכולת לצבור זכויות פנסיוניות, משכך מבקשת היא פיצוי לאב נזק זה בסכום של- 93,500 ₪ (חישוב על פי המשוערכת צורף לסיכומי התביעה ומסומן כ- "ו").

לאור הסכם קיבוצי כללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 19/11/07 שהורחב בצו הרחבה מיום 31/12/07, ושמועד תחולתו מיום 1/1/08, אין עוד לקבל הטענה שהעלו הנתבעות שיש להוכיח הפרשות קיימות לביטוח פנסיוני כדי לזכות תובע בפיצויים בגין ראש נזק זה.
יש איפוא לפצות את התובעת על החלק היחסי בהפסדי הפנסיה בשיעור תואם להפסד ההשתכרות לעתיד, תוך התחשבות בהפרשות שעליה כעובדת להפריש.
8,072 * 70% * 16% * 137.0435 (מקדם היוון בין גיל 67 ל- 81) * 0.2724 (מקדם היוון להיום) = 33,749 ש"ח
ובחישוב הפרשות עובד משכרו לפנסיה - 5%
378,376₪ * 5% = 18,919 ₪.

סה"כ 14,830 ₪.
עזרת צד שלישי (עבר + עתיד):
22. התובעת טוענת כי נזקקה לעזרה רבה בכל פעולות היום יום בתקופה שלאחר התאונה. התובעת הייתה מרותקת לביתה ולמיטתה במשך כשלושה וחצי חודשים (ס' 7.1 לתצהירה). התובעת נסתייעה בידי קרובי משפחתה, לאו דווקא מהדרג הראשון, לאור העובדה שאמה הייתה באותה תקופה לאחר ניתוח.

עוד טוענת התובעת כי גם בהמשך נזקקה לעזרה מרובה, בין היתר לעזרת אביה בהסעתה לבית הספר ולעזרת אמה ברחצה והלבשה, וכן כי אינה מסוגלת לעזור לאמה ולבני ביתה בביצוע עבודות ומטלות הבית. לכל היותר היא יכולה כיום לקפל כביסה וגם זאת רק בישיבה (ס' 7.3 לתצהירה ת/6). אין קבלות להוצאות צד שלישי שכן העזרה נתקבלה מבני ביתה וקרובי המשפחה.
התובעת אומדת עזרת צד שלישי לעבר (תשע שנים) בסכום של 100,000 ₪, לכול הפחות. עוד טוענת התובעת, כי גם כיום היא עדיין מוגבלת בביצוע מלאכות הבית, והנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור זאת. התובעת גם מתקשה בכול הנוגע לרחצה ולהלבשה.
בנוגע לעזרת צד שלישי בעתיד טענת התובעת היא, כי יש לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה, לכול ימי חייה, כשההנחה היא שעם התבגרותה, הצורך רק ילך ויגבר. לפיכך מעמידה היא הפיצוי הנתבע על 5 שעות שבועיות בעלות של 30 ₪ לשעה, סכום כולל של 200,000 ₪.

הנתבעות טוענות כי לא הוצגו מסמכים כלשהם המעידים כי התובעת אינה עצמאית בפעילויות היומיומיות כגון: הלבשה, רחצה, אכילה וכו'. לטענתן, התובעת מתפקדת כיום באופן רגיל, חזרה לספסל הלימודים בסמוך לתאונה, מתהלכת בכוחות עצמה ומשרתת את עצמה. אם ניתנה עזרה, מדובר בעזרה רגילה שבין בני המשפחה. האב עצמו העיד (בעמ' 50 לפרוטוקול ש' 5-6) כי לאחר התאונה הייתה אמה של התובעת בבית החולים במשך שבוע, ובש' 9 העיד כי בזמן שהותה בבית החולים סבתה של התובעת, דודותיה והאחייניות עזרו במשק הבית.
לכל היותר סבורות הנתבעות כי יש להעמיד את הפיצוי על 25,000 ₪ כולל הוצאות ניידות.

23. אין מקום לפסוק עזרה צד ג', למעט בגין החודשיים הראשונים לאחר הפציעה, שאז הייתה התובעת בנכות זמנית של 100%. בתיק מונו מומחים מטעם בית המשפט. היזקקות ניזוק לעזרה צד ג', צריכה הערכה רפואית ואין מניעה להפנות שאלות בנושא זה למומחים שמונו. המומחים שמונו על ידי בית המשפט לא ציינו כי התובעת זקוקה לעזרה צד ג', למעט הקביעה של נכות זמנית לתקופה של חודשיים.

אין ספק כי בתקופת אי הכושר המלא של התובעת לאחר אירוע התאונה היא נזקקה לעזרה מוגברת. התובעת אמנם לא נעזרה בעזרה בתשלום, אלא נעזרה בבני משפחתה, ולכן לא הוצגו קבלות, אך אין בכך למנוע זכותה לפיצוי בגין ראש הנזק עזרת צד שלישי לעבר, מאחר שאין זה מחובת בני המשפחה לסייע בפעולות עזרה מעבר לשגרת היום (ע"א 177/98 עוז נ' ד"ר לזרוס, פ"ד נב(3) 193).

ניידות לעבר ולעתיד:
24. הנתבעות טוענות כי מדובר בראש נזק מיוחד, ומן המפורסמות כי יש להוכיחו בראיות של ממש ולא באומדנות, ומי שלא עשתה כן התביעה אין אלא לפסוק בגין אותן קבלות שצורפו. התובעת צירפה לתצהירה מספר קבלות בודדות בלבד:

אכן בנוגע להוצאות נסיעה לעבר, מוטלת חובת ההוכחה על התובעת להגיש ראיות ממשיות כגון: קבלות ומסמכים אחרים. ככלל, בהיעדרן של ראיות, אין כל מקום לפסוק פיצוי בפריט זה (ראה למשל, ע"א 3769/97 דהן נ' דני פ"ד נג (5) 581). ועוד, כאשר מדובר בהוצאות ניידות, שהניזוק נדרש להן גם אלמלא התאונה, עליו להוכיח קיומה של הוצאה שהיא מעבר לזו שהייתה לו אלמלא התאונה (ע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע, תק-על 2006(4) 1370, 1378. ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר קטין, פ"ד מה(1) 580, 592). יחד עם זאת לאור מהות הפגיעה, יש לפסוק פיצוי כולל על דרך האומדנא, לעבר ולעתיד, ואולם שיעור הפיצוי ייקבע על בסיס הצורך הנוסף בהוצאה כזו.

אשר על כן יועמד הפיצוי בגין עזרת צד ג' וניידות, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 60,000 ₪.

הוצאות לרבות הוצאות רפואיות:
25. התובעת טוענת להוצאות בגין מימון שיעורים פרטיים שנה שלאחר התאונה, הסעות לבית הספר על ידי אביה, נסיעות לטיפולים רפואיים, נסיעות לים המלח, השתתפות בעלות טיפולים רפואיים במסגרת ציבורית, שכירת הליכון, תרופות ומשככי כאבים, הוצאות מוגברות עבור רכישת נעליים וטיפולים רפואיים פרטיים.
אין לפסוק פיצוי בגין אלה בהעדר קבלות על סכומי ההוצאה ובהעדר ראייה בדבר הקשר הסיבתי בין ההוצאות לתאונה הנטענת. כמו כן אין כול ראייה כי התובעת תידרש להוצאות אלה, וכי ככול שמדובר בהוצאות רפואיות לא תהא זכאית לקבלן במסגרת חוק בריאות ממלכתי (התוספת השניה, לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד- 1994, סעיף 7א', וכן ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא(2) 724, 724, 757-758. למעט סכום של 65 ₪, כנגד ארבע קבלות בגין שירותי רפואה - המשוערך ליום מתן פסק הדין: 142 ₪ (במעוגל).
יש להניח, בהעדר ראיה סותרת כי התובעת יכלה ואף תוכל בעתיד לקבל את רוב הטיפולים הרפואיים, התרופות והאביזרים הרפואיים השונים להם תזדקק, אם תזדקק, במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי.

ככול שמדובר בהוצאות שכר טרחה למומחים ייפסקו אלה, כנדרש, בסעיף התוצאה, ובנושא זה יש בדעתי לקבל עמדת הנתבעים.
יש לציין, כי הנתבעות הסכימו לשלם עבור ייעוץ וחוות דעת של פרופ' שטיין המסתכמות כדי 5,222 ₪, אך ביקשו שלא לחייבן בגין חוות הדעת של ד"ר אנוך המסתכמת כדי 4,000 ₪, וזאת מאחר שבתחום זה נקבע כי אין לתובעת כול נכות.
אין מקום לחייב בהחזר הוצאות שכ"ט של מומחה שקבע נכות שלא נתקבלה על ידי בית משפט.
סך כול הפיצוי:
26. כאב וסבל - 150,000
אובדן כושר השתכרות לעתיד - 378,376
הפסדי פנסיה - 14,830
עזרת צד ג' וניידות - 60,000
הוצאות - 142
סה"כ 603,348 ₪.
החבות במערכת היחסים בין הנתבעים לבין עצמם
העדר חבות המועצה:
27. כאמור, הזמנת עבודות הבנייה נעשתה על ידי המועצה המקומית באמצעות החברה למשק ולכלכלה. על פי צו התחלת עבודה, שצורף לתצהיר המועצה המקומית, נמסר שטח העבודה לסולל בונה. בצו התחלת העבודה נרשם שם מפורשות כי:
"השטח נמסר לכם על ידי המפקח בתאריך 1/6/97".

גם מעדות המהנדסת של המועצה עולה, כי שטח הפרויקט כולו נמסר לקבלן המבצע סולל בונה וזאת עד לסיום עבודתו בשטח. הובהר, כי שטח הפרוייקט, אשר כלל את המדרון, לא יחזור אל המועצה המקומית, אלא בסיום עבודות הבנייה (עמוד 70 לפרוטוקול שורות 14, 20-22).
" ש: כל עוד הקבלן הראשי לא מסר לך בחזרה את השטח הוא אחראי על כל השטח?
ת: אם השטח נמסר לקבלן, זה באחריותו עד שמחזיר חזרה את השטח.
ש: אם יש מפגע מי צריך לתקנו זה הקבלן הראשי.
ת: כן. או מי מטעמו."

הפרויקט כלל את המדרון. מהנדסת המועצה העידה כי לקבלן הביצוע נמסר פרוייקט אחד באורך של 800 מ' אשר אינו מחולק לשלבים, ועל הקבלן היה לבצע אותו מתחילתו ועד סופו.

המועצה שכרה את שירותי סולל בונה, כקבלן ראשי לבצע את עבודות הבנייה מתחילתן ועד לסיום העבודות, כפי שעוד יפורט בהמשך. על מערכת יחסים זו חל סעיף 15 לפקודת הנזיקין.
בנסיבות אלה, ובמיוחד מאחר שגם הפיקוח מטעמה של המועצה לא נותר בידה, הרי שהיא פטורה מאחריות הנזק שנגרם לתובעת, במיוחד כאשר סולל בונה נשכרה כקבלן עצמאי לבצע את העבודה, בין על-ידה ובין באמצעות עובדיה או קבלני משנה.

כפי שיפורט עוד בהמשך בקשר לחבות המועצה ולחברה למשק ולכלכלה שפעלה מטעם המועצה, במערכת יחסים זו, כאשר המזמין פונה למבצע בנייה, כקבלן ראשי, המועצה לא הייתה עוד בגדר "מבצע בנייה" לעניין תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988. בתקנות אלה נקבע, כי "מבצע בנייה" הוא "קבלן ראשי או מזמין המבצע עבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו".
תקנה 6(א) לתקנות אלה מבהירה כי משהטיל המזמין את ביצוע הבנייה על קבלן ראשי, יהא האחרון בגדר של "מבצע הבנייה" ועליו חלות החובות המוטלות בתקנות אלה.

ואכן בע"א 3805/01 (דואני נ' מלכי פ"ד נז(3) 682 (להלן: פס"ד דואני)), משנדרש בית המשפט העליון לפרשנותה של תקנה 6 לתקנות הנ"ל, הובהר שעם פניית מזמין לביצוע עבודות על ידי קבלן ראשי, כקבלן יחיד, מוטלות מלוא החבות על-פי התקנות על אותו קבלן ראשי כמבצע הבנייה (שם, בעמ' 688ה-ו). ראה לצורך השוואה גם פסק דינו של חברי כבוד השופט יצחק כהן בע"א 4435/07 מ.ד. פדול בע"מ נ' בתריס מטאנס, ניתן ביום 4/9/08.

העדר חבות החברה למשק ולכלכלה:
28. ההתקשרות בין המועצה לקבלן הראשי נעשתה על ידי שליחת הודעה מיום 30/1/97 על רצון להתקשר. במסגרת ההודעה על הזמנת העבודה נקבע כי החברה למשק ולכלכלה הינה מזמינת העבודה ו/או המפקחת על ביצוען ו/או האחראית על הניהול, התיאום והפיקוח של העבודות (מסמך הזמנת העבודה צורף לתצהירה של גב' מלכי רוחאנה- מהנדסת המועצה), ואולם החבות המלאה לביצוע העבודה הוטלה על הקבלן המבצע.

בסעיף 1 להתקשרות הודיעה המועצה לחברה למשק ולכלכלה:
"הרינו מתכבדים בזה להודיעכם על החלטתנו להתקשר, באמצעותכם עם סולל בונה בע"מ...אנו מיפים את כוחכם להתקשר בשמנו ומטעמנו עם הקבלן הנ"ל לביצוע העבודות ומזמינים מכם שירותי ניהול, תיאום ופיקוח".
ואולם, לא היה בהתקשרות האמורה להטיל על החברה למשל ולכלכלה, כול חבות עקב התרשלות של הקבלן המוצע - סולל בונה. משיצרה את ההתקשרות על-פי הוראות המועצה והעבירה החבות על הקבלן המבצע, לרבות מינוי מטעמה של קבלן מפקח, מילאה חובתה.

29. החברה למשק ולכלכלה הינה חברה שבשליטת מרכז השלטון המקומי בישראל ומרכז המועצות האזוריות ומארגנת פעולות משקיות וכלכליות לטובת הרשויות המקומיות בישראל. החברה למשק ולכלכלה אשר הינה מזמינת העבודות, המפקחת על הביצוע והאחראית על הניהול התיאום והפיקוח, שלחה מכתב הזמנת עבודה מס' סו/6/1996 אל חברת סולל בונה בע"מ, בזו הלשון:
"1. הריני להזמין מכם בשם ועבור המועצה המקומית עוספיה (להלן: "הרשות המזמינה") ביצוע עבודות סלילה ופיתוח כבי ראשי שלב ב'. על הזמנת עבודה זו תחולנה הוראות מסמכי המכרז שבנדון.
2. המפקח על ביצוע העבודות יהיה החברה למשק ולכלכה או מי שימונה על ידה".

מר ניר עפרוני המשמש אצל החברה למשק ולכלכלה כמנהל תחום פיתוח ותשתיות הצהיר בתשובותיו לשאלון שנשלח מטעם התובעים כדלקמן:
"3. החברה למשק ולכלכלה שימשה כמנהל ומפקח מטעם הרשות המזמינה, המועצה המקומית עוספייה
וזאת באמצעות חברת יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ".

הגב' מלכי רוחאנה מהנדסת המועצה העידה כי:
"המועצה התקשרה לחברה למשק ולכלכלה, מסרה את השטח לקבלן, מינתה מפקח צמוד שהיה צריך לפקח מטעם המועצה, הקבלן המבצע זה מטעם החוזה שנחתם איתו".

החברה למשל ולכלכלה, הייתה מבחינת "מקשר חוזי" בלבד: ביצעה את הזמנת העבודה מהקבלן המבצע - סולל בונה, ומינתה חברה מפקחת - חברת גדיש.

30. יתר על כן, בהתאם להוראות פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה לפי תקנה 1 לתקנות בטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח- 1988 המגדירה וקובעת כי:
"1. בתקנות אלה-
"מבצע בניה"- קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה
באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו;
"מזמין"- בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית כולה או חלקה".
ולפי תקנה 6(א) לתקנות דנן נקבע כי:
"הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלת עליו"

הטלת חובה לביצוע העבודה על קבלן ראשי, מסירה האחריות מן המזמין. מן העדויות והראיות עולה כי המועצה המקומית עוספייה
ייפתה את כוחה של החברה למשק ולכלכלה להתקשר עם סולל בונה בע"מ כקבלן לביצוע העבודות. מזמין העבודה הוא גם מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע העבודה (ראו גם ת"א (ת"א) 1760/94 מנשה יהודה נ' בנימין זיגדון (טרם פורסם)).

לפיכך, החברה למשק ולכלכלה הינה בבחינת "מזמין עבודה" ותקנה 6(א) לתקנות הבטיחות בעבודה חלה גם עליה. כאמור, החברה למשל ולכלכלה, הזמינה קבלן ראשי - סולל בונה לבצע העבודה, וכן הזמנת חברת פיקוח - חברת גדיש. היא העבירה לקבלן המבצע את עבודות הבנייה, ולחברה המפקחת את עבודות הפיקוח. האחרונה, חב' גדיש, שהתה במקום באופן יומיומי, ארגנה את העבודה ופקחה עליה, והיא שהייתה אחראית על סידורי הבטיחות ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע את הנזק.
אין איפוא להטיל חבות על החברה למשק וכלכלה.

הסכם שיפוי למועצה ולחברה למשק וכלכלה מול חב' גדיש:
31. על-פי ההוראות שבדין שצוטטו לעיל, הרשות המקומית עוספייה
שוחררה מן החובות המוטלות עליה. שכן, משהזמינה המועצה המקומית עוספייה
קבלן ראשי - סולל בונה - באמצעות החברה למשק ולכלכלה אשר לה העבירה את ייפוי הכוח המלא, יצאה ידי חובת קיום הוראות הפקודה והתקנות, אפילו לא קיים הקבלן הראשי את המוטל עליו (ראה אסמכתא בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 600-601, להלן: פס"ד מרציאנו).

משקבעתי כי אין להטיל כול חבות על המועצה ועל החברה למשק ולכלכלה, אין מקום לדון ב"סעיף השיפוי" הנטען, בהסכם הפיקוח שנכרת בין חב' גדיש לנתבעות אלה.

חבותה של סולל בונה כקבלן ראשי:
32. על חברת סולל בונה מוטלת האחריות בשל היותה הקבלן הראשי באתר הבניה. על פי תקנה 6 לתקנות הבטיחות שהוזכרה לעיל, אם הקבלן הראשי עוסק בביצוע פעולות הבנייה, יראו אותו כמבצע הבנייה, והחובות המוטלות בתקנות על "מבצע הבנייה", מוטלות עליו (פס"ד מרציאנו, בעמ' 600-601).

המחזיק במקום בפועל ומשום כך גם אחראי לו הוא מבצע הבניה כולה, כלומר הקבלן הראשי, ולכן, הוא זה שאחראי לכך שלא יהיה המקום מסוכן לנמצאים או לעובדים בו (ראו ת"א (י-ם) 230/56 עיזבון המנוח יהודה כהן נ' ארווין (יצחק) אנגל, פ"מ כג' 128). ועוד, האחריות למנוע את הסיכון, מוטלת על "היוצר" אותו, ואין זה משנה אם יצר את הסיכון במו ידיו או באמצעות אחר, אפילו היה זה קבלן עצמאי (ע"א 176/62 בן ציון לב נ' תורג'מן, פ"ד טז 2625, 2631).
כדי שקבלן ראשי ייחשב למבצע בנייה, אין הוא חייב לבצע בפועל, בעצמו או בידי פועליו פעולות בנייה, אלא שיהיה "עוסק בביצוע עבודות בנייה" (ראו מ' גולדברג, דיני בטיחות בעבודה, מהדורה שתיים עשרה, יולי 2002 הוצאת סדן עמ' 439).

33. ולענייננו, חברת סולל בונה הינה בגדר "מבצע" ומוטלת עליה האחריות לפי הפקודה והתקנות. מאחריות זו לא תוכל להשתחרר גם אם העסיקה קבלן משנה אחד, שכן תקנה 6(ב) קובעת במפורש כי אפילו העסיק העוסק בביצוע פעולות בנייה קבלן משנה, "יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבנייה" (לצורך השוואה ע"פ 701/78 חברה מבנה תעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 136, עמ' 139-140).
חברת הבניה, הבונה באמצעות קבלני משנה, אמורה לתאם בין כל העובדים ומוטלת עליה חובת "פיקוח עליון" (ת"א. (ת"א) 2268/91 מרסל אלמליח ואח' נ' מרום השרון בע"מ ואח'
, (לא פורסם) וב- ת"א(ת"א) 1760/94 מנשה יהודה נ' בינימין זיגדון (לא פורסם).

המדרון הינו בשטח עבודות הביצוע:
34. מבחינת העבודה שהוזמנה כאמור, זו כללה את המדרון - הדרך שהובילה לבית הסב. משקבל על עצמו קבלן הביצוע את הפרויקט והחל בעבודות הבנייה, חלק מהמדרון גם אם היה לפני התחלת העבודות כשביל גישה פרטית - ולא באחריות המועצה - הפך חלק משטח עבודות הביצוע.
מעיון בעדותה של מהנדסת המועצה, תוכניות התיאום שמשמען חיבור לאספלט, מים, חשמל ו/או ביוב אמנם אינן מופיעות במפה, אך הן חלק מעבודות הביצוע. תוכניות התיאום הנ"ל היו צריכות להיעשות בחלק מהמדרון בו נפלה התובעת בשטח עבודות הביצוע. על אף הניסיון להוציא מביצוע העבודה את המדרון, לא צלח הדבר בידי סולל בונה (ראו בעמוד 69 לפרוטוקול שורות 9-15):
"ש: נכון שבתוכנית הזו המדרון מופיע מחוץ לתחום הביצוע?
ת: מחוץ לגבול בחלקו.
ש: איפה שהבור.
ת: איפה שהבור, הוא כן בתחום הביצוע. אני מסבירה: אני מצביעה על נספח ח' ל-נ/2, הבור לפי מה שמופיע, מופיע מדרגות יציאה לשכן חמד, רואים את הקיר לביצוע ב 2/98 ביצענו קיר וזה לפי צו בית משפט שהוא למעשה המקום בו מסומן הקיר".

בנוסף, לתצהירו של מר חיר עזאם
אביה של התובעת צורפו תמונות מקום התאונה אשר צולמו יום לאחריה כפי שהעיד האב (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 13-14) (סומנו ת/2(2)), ומתוכן ניתן לראות באופן ברור מחסומי "ניו ג'רזי" מצידו של הכביש וכאלה הזרוקים בקרבת מקום, שאריות של מוטות ברזל המשמשים לבניית יסודות ו"אמבטיית" בטון לצרכי התקנת ביוב. בנוסף לאלו העיד גם מר סעיד עזאם דודה של התובעת (עמוד 41 לפרוטוקול שורות 7-12) כי נותרו במקום ברזלים מבניית קיר שנבנה בסמוך למקום התאונה.
מהעדויות שהובאו עולה כי במקום היו גם חומרי העבודה והפסולת הנגזרת מהם, שפוזרו בשטח המדרון והיו לצורך עבודות הביצוע בשטח נשוא התביעה (עמ' 43 לפרוט', שורות 10-17), זאת בנוסף לעדויות המהנדסת כי המדרון היה כלול בתוכניות התיאום.
אני קובעת איפוא כממצא, כי המדרון נכלל בשטח העבודה שנמסר לסולל בונה, ואולם גם אם טעיתי במסקנתי האמורה, ואף אם במדרון דנן לא נעשו עבודות אלא נעשה בו רק שימוש להעברת החומרים השונים, העובדה היא שבלעדי מעבר זה לא יכלו לעבוד במקום. עוד אני קובעת כי עקב עבודות הבנייה פוזרה פסולת במקום התאונה, שגרמה לתאונה. לכן היה על סולל בונה ועל מי שביצע עבודות הבנייה מטעמה, לנקוט אמצעי זהירות ולכל הפחות לדאוג לניקוי הפסולת.

הפסקת העבודה הזמנית - אינה מנתקת את אחריות סולל בונה:
35. בסיכומי הנתבעות בכלל ובתצהירו של רמאז בפרט נטען כי, במועד קרות התאונה כל הצוות שהיה מעורב בבניה כלל לא עבד בשל "הפסקת עבודה" בכל הפרוייקט כתוצאה מאי פיתרון בעיות של המועצה המקומית מול התושבים.

אין בידי לקבל הטענה בנסיבות המקרה דנן. אין בהפסקת העבודה הזמנית בשל סכסוכים משפטיים בין השכנים למועצה אשר התנגדו להמשך הבנייה במקום או מנסיבות אחרות באשר הן, כדי להסיר את האחריות מסולל בונה, כמי שהחזיקה בשטח כקבלן ראשי.

לשאלת ביהמ"ש, אם המועצה המקומית הוציאה צו הפסקת עבודה, ענתה המהנדסת בשלילה. לדבריה, הפסקות בעבודות בנייה הן עניין שבשגרה בפרויקטים מסוג זה לעיתים בשל מצב השטח, לעיתים בשל אספקת חומרים כאלו או אחרים ולעיתים עקב התנגדויות של האזרחים הגרים במקום. אך, הפסקות אלו אינן מפסיקות את האחריות לשטח העבודה, וזאת עד שלא מסתיים החוזה באופן מפורש והקבלנים והמפקחים ו/או מי מטעמם לא משתחררים מהחוזים בהם התקשרו (עמוד 61 לפרוטוקול שורות 24-25).

לא הוכח, כי אי נוכחות מבצע העבודה או מי מטעמו בשטח, נבע מהתנהגות המועצה או מי מטעמה, ובכל מקרה לא הוכח כי מדובר ב"הפסקת עבודה" על ידי הקבלן הראשי אשר היה בה כדי להחזיר את החזקה בו למזמין או למי מטעמו.
העובדה כי הקבלן הראשי לרבות מנהל העבודה ומי מטעמם וחברת הפיקוח ומי מטעמה לא היו בפועל בשטח, אין בה די כדי להסיר אחריותם לנעשה בשטח.

36. יתר על כן, על הקבלן המבצע ועל קבלני המשנה, מנהל העבודה והמפקחים מטעמו, להוכיח, כי בדקו את אתר הבנייה בטרם עזבו את האתר, והיו ערים לשאלה, אם תקינותה של הדרך נפגעה, ונקטו באמצעי זהירות נדרשים, בנוגע לפסולת שנותרה, באופן המאפשר שימוש סביר בדרך, במיוחד בשטח מאוכלס וקשה מבחינה טופוגרפית.

סולל בונה או מי מטעמה לא עמדו בנטל זה.

אשר על כן, אני קובעת, כי לא הוכח שהפסקת העבודה על ידי הקבלן הראשי או מי מטעמו, ככול שהייתה, היה בה להסיר האחריות.
מהראיות שהוצגו עוד עולה כי סולל בונה לא הודיעה למשרד העבודה על מינוי מנהל עבודה ועל כן בהתאם להוראה הקבועה בתקנה 2 לתקנות הבטיחות, חלות על סולל בונה, כקבלן ראשי גם אותן חובות שברגיל חלות על מנהל עבודה.

מאחר שהתובעת הגישה תביעתה נגד נתבעים נוספים, יש לבחון חבותם. ומאחר שקיימות גם הודעות צד ג', יש לעמוד גם על חלקו של כול נתבע בנזק.

חבותה של כמ"כ כקבלן משנה:
37. בהודעת צד ג' שנשלחה על ידי המועצה ועל ידי סולל בונה נטען כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, שימשו חב' כמ"כ ומנהלה, מר ג'מאל כיוף, כקבלן משנה של סולל בונה, מכוח הסכם מיום 7/10/97, וביצעו עבודות קבלניות שכללו עבודות עפר ופיתוח מטעמה.
מכוח הסכם זה, בוצעו על ידי כמ"כ כקבלן משנה העבודות שבמהלכן נפגעה התובעת.

על פי ההסכם שבין סולל בונה לכמ"כ הייתה גם אחריות אישית של מר כיוף, כמנהלה.

כמ"כ התחמקה אמנם ממענה לשאלה, אם בוצעו על ידה עבודות סמוך לשד' אבא חושי 141, וכן ממענה לשאלה היכן בפועל הוצבו שלטי האזהרה אשר טענה שהוצבו. התחמקות זו וכן התמונה (מסומנת ת/2(2)) בה ניתן לראות בבירור כי מלבד המחסומים הזרוקים בצדו השני של מקום התאונה לא נראו כל שלטי האזהרה, אשר היו צריכים להיות במקום עוד בתחילת העבודה אם אכן הוצבו, מורים על אחריותם לתאונה. יתר על כן, התעלמות כמ"כ ומנהלה, מתלונות התושבים והנחת החצץ בבור לפני קרות התאונה על ידי עובדיו של ג'מאל כיוף, מובילים למסקנה, כי הם התרשלו בעבודתם, כשם שסולל בונה התרשלה בפיקוח, ואלה הותירו את מפגע החצץ, כפי שהעיד דוד התובעת מר סעיד קופטאן (עמוד לפרוטוקול שורות 7-8). הם אלו שהקימו את המחדל ולא נקטו באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע אותו.

יש איפוא לראות את סולל בונה ואת כמ"כ כקבלן משנה, כאחראים ביחד ולחוד, כלפי התובעת.

חבותם של יורם גדיש וראמז חיר אלדין כמפקחים:
38. חברת יורם גדיש נשכרה על מנת לפקח על הקבלן הראשי בביצוע העבודות בהתאם לחוזה שנחתם בינה לבין החברה למשק ולכלכלה (ההסכם-חוזה הפיקוח - נ/7 צורף לתצהירו של ראמז חיר אלדין, צד ג/5). וכך, כפי שפורט לעיל, חובת הפיקוח שהוטלה מלכתחילה על החברה למשק ולכלכלה הועברה לחברת גדיש. על-פי חוזה זה היה אמור להיות פיקוח מקצועי צמוד ומתמיד על ביצוע העבודות (סעיף 2.1(י)), לרבות פירוט תיקונים דרושים (סעיף 2.1(כב)), פיקוח על לוח הזמנים שנקבע לביצוע התיקונים (סעיף 2.1(כד)). על חברת גדיש היה לערוך בדיקות תקופתיות ולעקוב מעקב שוטף אחר רמת הביצוע הטכני ולבקר את ביצוע תיקון הליקויים (סעיף 2.1(כז)). לענייננו, על חברת גדיש היה לעקוב אחר ביצוע החוזה עם הקבלן (סעיף 2.1(כו)). מכוח הוראה זו חובה הייתה על חברת גדיש לעמוד גם בכל החובות המפורטות בפרק ד' "התחייבויות כלליות", ומתוך כך מוטלת עליה החובה לנקוט באמצעי זהירות, לפקח על ענייני הבטיחות לרבות פיקוח על סילוק הפסולת.

לאור האמור לעיל, ובמיוחד לאור סעיף 2 .1(כו) לא יכולה להתקבל טענתה של חברת גדיש כי פיקחה רק על טיב העבודה ו/או היבטייה הטכניים. מכוח החוזה שנחתם חלה עליה חובת הפיקוח אשר כללה גם את אופן ביצוע עבודה, לרבות אי השארת פסולת במקום.
לעניין זה יש עוד להפנות לסעיף 6.1 לחוזה הפיקוח הקובע:
" המפקח יהיה אחראי אחריות מלאה ומוחלטת לכל ובגין כל נזק, איזה שהוא, בלי יוצא מן הכלל, שייגרם לחברה ו/או לרשות המזמינה ו/או לעובדיהן ו/או שלוחיהן...".

39. בהתייחס למעמדו של ראמז חיר אלדין (להלן: ראמז), הודתה חברת גדיש בסיכומיה, כי ראמז היווה בעבורה המפקח בפועל וההסכם עמו חייב אותו להיות נוכח באתר באופן צמוד, ולוודא כי ביצוע העבודות על ידי הקבלן תואם את התוכניות שנמסרו לו.
ואכן, יומני העבודה והמכתבים מטעם הפיקוח מבטאים את מהות תפקיד המפקח אשר כלל באופן ברור פיקוח על בטיחות העבודה ועל אמצעי הבטיחות בשטח. על-פי אותם יומנים, כפי שעוד יפורט בהמשך, הוצאו הודעות לסולל בונה לשנות את נוהלי הבטיחות בשטח. יחד עם זאת, לא ננקטו על ידם צעדים אופרטיביים, כדי להביא לתיקון המצב בפועל.
ככל שמדובר במערכת היחסים שבין התובעת לחברת גדיש וראמז, די באמור לעיל כדי להטיל עליהם חבות כלפי התובעת, ביחד ולחוד עם הקבלן הראשי וקבלן המשנה.

חלוקת החבות בין המעוולים:
40. המבחנים בחלוקת האחריות בין מעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה או אשמה מוסרית או צדק ויושר וזאת תוך בחינת מידת אחריותם של כול אחד מהם בכלל ביצוע פרויקט הבנייה (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415, 424) ראה גם רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כוח אדם בע"מ (ניתן ביום 19/9/07). להלן: פס"ד צמנטכל), שם חזר בית המשפט העליון (כבוד השופט רובינשטיין, בסעיף ג' בחוות דעתו) על ההיבט המוסרי ומבחן האשם המוסרי, כאבן הראשה בחלוקת האחריות בין המעוולים השונים, תוך בחינה של כל מקרה ספציפי).

סולל בונה הייתה הקבלן הראשי. לא הייתה כל מניעה כי תסדיר את נושא סילוק הפסולת מן המקום, לא רק בסיום העבודה, אלא גם במהלכה, לרבות בעת ההפסקה הזמנית בביצוע העבודה. משהחליטה לבצע את העבודות באמצעות קבלן משנה, לא פטרה עצמה מאחריות. ואכן בפועל פעלה כך שהותירה בידה מידה רבה של פיקוח.
מטעם חב' גדיש באמצעות המפקח מטעמה מר ראמז נשלחו הודעות על הצורך בתיקון הבטיחות במקום. אך הדבר לא הביא לכול שינוי.
בנסיבות אלה אני מורה על חלוקת האחריות הנזיקית כלפי התובעת לפי הפירוט הבא: סולל בונה - 50%, חב' כמ"כ - 35% וחב' גדיש, ביחד ולחוד עם ראמז כמפקח מטעמה - 15%.

ההודעה לצד ג' לצורך פסיקת הוצאות
41. על אף שההודעות לצד ג' נדחו, וזאת לאור דחיית התביעות כנגד המועצה והחב' למשק ולכלכלה, יש להתייחס להוצאות ולשכ"ט שזכאים הצדדים השלישיים של נתבעות אלה.

41.1 חב' ד.א.ל.
נציין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד חב' ד.א.ל (להלן: חב' דאל). בשלב מסוים מחקה התובעת חברה זו כנתבעת, והיא נותרה כצד ג', בהודעה שנשלחה על ידי המועצה.

נעיר עוד, כי המועצה כמודיעה לא שמרה על ההפרדה הנדרשת בין אישיותה המשפטית של חב' דאל לבין מר משה בריטשטיין. על פי האמור בפרוטוקול, בעל הדין הרלוונטי היא חב' דאל בלבד. נעיר עוד, שלמרות שבא-כוחה העיר על כך, לא נמסר השם המלא של בעל דין זה.

לגופו של עניין, משנקבע כי דין התביעה כנגד המועצה והחברה למשק ולכלכלה, להידחות, הרי שיש לדחות גם את ההודעות כאמור, שנשלחו על ידי המועצה כנגד חברה זו. יחד עם זאת, זכאית חב' דאל כמי שהתייצבה לדיון והגישה טיעוניה, להוצאותיה, במיוחד לאור תפקידה וחלקה בעבודות הבנייה שבוצעו באתר הרלוונטי.

החברה למשק ולכלכלה אכן התקשרה עם חב' דאל לשמש מנהלת הפרוייקט. ואולם, על פי חוזה ההתקשרות הייתה חברה זו אחראית על התיאום ההנדסי, בקרת התקציב ולוח הזמנים של הפרוייקט, תיאום בין המתכננים, היועצים והמפקח ודיווח שוטף לחברה על כך.

גם מתוך עדותה של מהנדסת המועצה עולה, כי תפקידה של חב' דאל לא היה פיקוח במובן ביצוע עבודה שוטפת, אלא יותר תיאום עם המועצה. חברה זו הייתה מעין חולייה מקשרת בין המועצה לקבלן, וככל שמדובר בפיקוח, הרי זה נגע לתקציב ותשלומים, ולא מבחינת התנהלות הקבלן בשטח. גם אם חב' דאל הייתה בשטח, לא היה זה אלא לצורך תיאום וקישור בין הנוגעים בדבר (ראה עדות המהנדסת בעמ' 66-67).
גם עיון בחוזה שנחתם בין חב' דאל לחב' למשק ולכלכלה, מעלה כי תחום "הפיקוח" לא הוטל על חברה זו. התפקיד בפרוייקט הבנייה היה תפקיד של תיאום, ואין כל טענה להתרשלות בתחום זה, ובכל מקרה, והוא אינו נוגע לענייננו.
מן האמור עולה, כי גם אילו נתבררה ההודעה לצד ג' כנגדה לגופו של עניין, דין ההודעה היה להידחות.
בנסיבות אלה, יש לפסוק הוצאותיה. המועצה תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד לחב' דאל בסכום כולל של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

41.2 מע"צ -
למרות שההודעה כנגד מע"צ המחלקה לעבודות ציבוריות בע"מ במשרד התחבורה, נדחתה, אין מקום ליתן צו להוצאות לזכותה, מאחר שלא התייצבה לדיון, לא הוגשו כתבי בית דין ובפועל לא נגרמו לה הוצאות.
לפיכך, אין צו להוצאות למע"צ.

41.3 הצדדים השלישיים האחרים -
בנוגע לצדדים השלישיים האחרים, אם משום היותם נתבעים באופן ישיר ואשר נמצאו חייבים כלפי התובעת, ואם מן הטעם שחבותם הוכרה במסגרת כלל ההליכים שהיו בפני
י, אין מקום ליתן צו להוצאות לזכותם בנוגע להודעות שנשלחו על ידי נתבעות אלה.
לאור כתבי הטענות שהוגשו מטעמם, היה מקום להגיש את ההודעות כפי שהוגשו.
לפיכך, בנסיבות אלה, לא יינתן צו להוצאות לזכותם.

תוצאת ביניים:
42. במערכת היחסים שבין התובעת לנתבעים, אני מורה כמפורט להלן:
א. התביעה כנגד המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, נדחית.
ב. התביעה כנגד סולל בונה, יורם גדיש וחברת כמ"כ מתקבלת ועל הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת עקב התאונה.
שיעור חלקם של הנתבעים באחריותם כלפי התובעת, לאור מעמדם ואחריותם בביצוע העבודה, הוא כדלקמן:
סולל בונה - 50%.
חברת כמ"כ - 35%.
חברת גדיש וראמז - 15%.
ג. הטענה בדבר אשם תורם של התובעת, נדחית.
ד. לאור דחיית התביעה של התובעת כנגד המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, אני מורה על דחיית ההודעות שנשלחו על-ידי כל אחת מנתבעות אלה לצדדי ג'.
ה. בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד - המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, לרבות בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בגין ההודעות לצדדי ג' - בסך של 20,000 ₪ לכל אחת מן הנתבעות הנ"ל - ישאו בהן הנתבעים, ביחד ולחוד, על פי חלקם בשיעור הנזק.
ו. בנוגע להוצאות ושכ"ט עו"ד של הצדדים השלישיים, וכמפורט לעיל:
(1) ההודעה כנגד ד.א.ל. פיתוח והנדסה, נדחית כאמור, ואולם הדחייה היא גם בקבלת עמדת ד.א.ל.
בהוצאותיה בסך 8,000 ₪ תשא המועצה המקומית.
(2) ההודעה כנגד מע"צ המחלקה לעבודות ציבוריות בע"מ במשרד התחבורה, נדחית, ללא צו להוצאות.
(3) אין צו להוצאות נוספות בנוגע לצדדים השלישיים האחרים.

סולל בונה וחב' כמ"כ כמודיעות
43. בחלק זה אדון הן בהודעה ששלחה סולל בונה לצדדי ג', והן בהודעות ששלחה חב' כמ"כ, למעט חבות המבטחים, אשר ידונו בפרק כפל הביטוח.
בטרם נבחן את ההודעות לגופן, ראוי עוד לציין עניין מעמדה של אריה חב' לביטוח בע"מ. במסגרת תיק בש"א 3188/02 ביקשה החב' למשק ולכלכלה, לתקן את ההודעה לצד ג' שנשלחה מטעמה תחילה אל "אריה חב' לביטוח בע"מ", ובמקומה להמציא הודעה לחברת "אליהו חב' לביטוח בע"מ, אשר הייתה המבטחת של סולל בונה במועד הרלוונטי.

תיקון דומה נעשה על-ידי סולל בונה בהודעות שנשלחו מטעמה. לפיכך, תוקן הפרוטוקול ויש לראות את ההודעות כהודעות שנשלחו לחב' אליהו חב' לביטוח בע"מ (החלטה מיום 3/3/02, עמ' 7 לפרוט'). ניתנה הוראה לצדדים האחרים להגיש הודעה מתוקנת לחב' אליהו תוך 30 ימים מאותו מועד, תוך שמירה על זכותה של חב' אליהו להתגונן כדין.

יחד עם זאת, לא נוצרה חזית בין סולל בונה לחברת אליהו כמבטחת של סולל בונה, ולכן יש לראות את ההודעה ששלחה סולל בונה כנגד חברת אליהו, כמחוקה.

44. בין סולל בונה כקבלן ראשי לבין כמ"כ נערך הסכם ביום 7/10/97 (נספח ב' בתיק מוצגי התובעים) לפיו תשמש חב' כמ"כ קבלן משנה, כאשר בראשה עומד מנהלה, מר כיוף ג'מאל.
ההוראות הכלליות באותו הסכם (על אף שאלה מצויות לכאורה תחת הפרק "ביטוח לאומי") מתייחסות לסעיף 16 ואילך.
עוד הפנתה סולל בונה לסעיף 13.1 של ההסכם, לפיו התחייבה כמ"כ לקיים ביטוח אחריות קבלני מקיף אשר יכלול גם ביטוח צד שלישי.
לטענת סולל בונה, התחייבות הסכמית זו, שפורטה לעיל, מורה על כוונת הצדדים לפיה כמ"כ בלבד ובאופן בלעדי תשא באחריות לכל נזק שייגרם מכל סיבה שהיא לעבודה במקום, לרבות עבודות של סולל בונה או מי מטעמה, לעובדים ולכל אדם הנמצא באתר. מה עוד שכמ"כ התחייבה, כאמור, לערוך ביטוחים לרבות ביטוח חבות כלפי צד שלישי, אשר יכלול את סולל בונה לרבות המזמין כמוטבים.
לכן, לעמדת סולל בונה יש לראות בהתחייבות חוזית זו סעיף שיפוי המטיל את מלוא האחריות על כמ"כ ובהסתמך על ההסדר החוזי לשיפוי על כמ"כ בלבד לשאת במלוא הנזקים שנגרמו לתובעת, ככול שאלה הוטלו גם עליה.
עוד טוענת סולל בונה שבהתאם להסכם עם כמ"כ, מר כיוף ג'מאל כמנהל כמ"כ, אחראי באופן אישי ביחד ולחוד עם חב' כמ"כ, זאת מבלי לפגוע בחבות הנטענת על ידי סולל בונה כלפי חב' גדיש כנתבעת נוספת (סולל בונה לא שלחה הודעת צד ג' כנגד חב' גדיש או כנגד מר ראמז).

45. חב' כמ"כ טענה שכל מה שעשתה, עשתה על פי הוראותיה של סולל בונה שהייתה הקבלן הראשי באתר הבנייה. עוד טענה, שאין מקום לחייב בחיוב אישי את מר ג'מאל כיוף, בהיותו עובד של חב' כמ"כ ולכן דין התביעה כנגדו להימחק מחוסר יריבות ועילה.

בנוגע להסכם שנחתם בין סולל בונה לחב' כמ"כ, כאשר מר ג'מאל הוא נציגה, נטען כי מדובר בהסכם שנוסח על ידי סולל בונה, והוא מחייב את חב' כמ"כ מיידית ואילו את סולל בונה רק לאחר חתימת מנהל וחשב המרחב. חוסר איזון זה בין מעמד הצדדים צריך להביא לפרשנות זהירה של נוסח ההסכם. לא הייתה כל התחייבות אישית של מר ג'מאל כיוף. על החוזה אין חותמת של חברה כלשהי למעט חתימתה של סולל בונה והחתימות לא זוהו בבית המשפט.

לחלופין, גם אם הייתה התחייבות אישית של כיוף, הרי מעמדו הוא כמעמד החברה ושניהם משמשים קבלני משנה של סולל בונה.

לעניין סעיף 16 להסכם שביניהם לסולל בונה, טוענים חב' כמ"כ ומר כיוף, שאין לראות את ניסוחו של הסעיף הנ"ל כסעיף שיפוי, מאחר שהנזק המתואר בסעיף מתייחס למעשה רשלנות של קבלן המשנה עצמו ואינו מוסיף מאומה לחבות הנזיקית של קבלן המשנה.
זאת ועוד, הסעיף מדבר על נזק שייגרם לסולל בונה ואילו כאן מדובר בצד ג'.
גם סולל בונה עצמה לא טענה שההסכם הופר ושנגרם לה נזק.
לכן טוענים כמ"כ ומנהלה, כי יש לדחות את טענת סולל בונה ולחלופין, להטיל עליה חלק מזערי מן הנזק, ובכל מקרה, לדון בטענה של כפל ביטוח, ככל שתימצא חבות גם שלה.
46. על פי הראיות שהוצגו, וכפי שפורט לעיל, שימשה חב' כמ"כ קבלן משנה לביצוע עבודות. מן הטעם האמור הוכרה חבותה של כמ"כ כנתבעת.

לעניין אחריותו האישית של מר כיוף ג'מאל, מנהל החברה, יש להדגיש, כי זו נובעת מן הפתיח של החוזה. שם נאמר, כי מוסכם ש:
"החותמים ליד חותמת החברה יחויבו ויהיו אחראים אישית ביחד ולחוד עם החברה לכל התחייבויות החברה שיפורטו להלן".

התחייבות זו יש לפרשה, כערבות אישית של כיוף ג'מאל, לקבל על עצמו כל חיוב שיוטל על החברה, כחבות ביחד ולחוד, בשל הפרת התחייבות של החברה כמ"כ, וזאת מעבר לפעילותו כאורגן של החברה.

למרות שבמישור הנזיקי אין להטיל על ג'מאל כיוף כל חיוב אישי - לא הוכחה כל התרשלות אישית בפעילותו של ג'מאל עצמו - הרי שמכוח ההתחייבות החוזית האמורה, כל חיוב שיוטל על כמ"כ, וסולל בונה תשא בו, תהא רשאית סולל בונה לחזור ולתבוע כספים אלה - בכפוף לחבויות ביטוח - גם מג'מאל כיוף.

הסכם קבלן משנה בין סולל בונה לחב' כמ"כ נעדר זכות שיפוי:
47. השאלה היא, אם יש לראות את סעיף 16 להסכם שבין חב' כמ"כ לסולל בונה, כסעיף שפוי למלוא חבותה של סולל בונה, ואם כן, באיזה שיעור.

זכות השיפוי החוזית יכולה לקום בין מזיקים לבין עצמם - כמו בענייננו סולל בונה לצד חב' כמ"כ - וזאת גם כאשר המזיק הזכאי לשיפוי ביצע מעשה נזיקין רשלני (ע"א 3192/93 (משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מאיר כחלון פ"ד נ(1) 210, להלן: פס"ד כחלון), ובלבד שתניית השיפוי תהא ברורה דיה ובאופן שניתן לפרשה כמטילה אחריות על קבלן המשנה כלפי הקבלן הראשי, גם כאשר האחרון הוא שוטף לאחריות בנזיקין (ראה שם 213א-ג).

נראה מקריאת הסעיפים הרלוונטיים, תוך השוואה להסדר הנורמטיבי, כפי שפורט בפסיקה, כי בעניין זה, יש לקבל את עמדתה של חב' כמ"כ.

48. לענייננו, יש לאזכר את סעיפים 16 ו- 17 שם נקבעו ההוראות הבאות:
"16. קבלן המשנה יהיה אחראי בלעדית לכל נזק שיארע מכל סיבה שהיא לעבודותיו, לציודו, לחומריו ולעבודות סולל בונה ו/או מי מטעמה לציודם, לחומריהם והן לכל אדם או חפץ שימצאו באתר העבודה לפי ההסכם הכללי אם הנזק או הפגיעה יגרמו עקב ו/או בקשר ו/או יהיו נובעים ממעשי קבלן המשנה ו/או ממחדליו.
17. אם תוגש נגד סולל בונה תביעה לבית המשפט בעניין הקשור בהסכם העיקרי והנובעת מעבודות קבלן המשנה, ע"י המזמין או צד שלישי, תהא סולל בונה רשאית, לפי שיקול דעתה, לצרף את קבלן המשנה לתביעה או לשלוח לקבלן המשנה הודעת צד ג'".

עוד יש להזכיר את סעיף 10.6 להסכם. שם הובהר שלמרות שיכול שניתנו הוראות ע"י המפקח המהנדס מטעם סולל בונה או העדר הוראות כאלה, לא ישחררו את קבלן המשנה מאחריותו המלאה ולא יגרעו ממנה "לטיב ולביצוע עבודה וכן על יתר חובותיו המוטלות עליו , לפי הוראות הסכם זה" (ההדגשות אינן במקור).

למרות ההוראות המפורטות לעיל, ולמרות הכוונה להטיל עיקר האחריות בביצוע העבודות לרבות הנזקים שייגרמו באתר הבנייה על חב' כמ"כ, לא ניתן לראות בסעיפים הנ"ל התחייבות חוזית לשיפוי מצד חב' כמ"כ למעשה של נזיקין של סולל בונה.

סעיף 16 חל בעיקרו על מעשים או מחדלים של חב' כמ"כ כקבלן משנה.
אין בנמצא סעיף שיפוי נפרד. סעיף 16 אינו מעיד על התחייבות לשיפוי, כי אם על חבותה של חב' כמ"כ לנזקים שייגרמו במהלך העבודה או בעקבותיה והתחייבות לשלם פיצויים בהתאם.
אין אמירה מפורשת, כפי שנדרש לגבי ניסוחו של סעיף שיפוי, לפיו על חב' כמ"כ תחול חובת שיפוי גם בשל רשלנותה של סולל בונה או מי מטעמה.
בענייננו, אין אפילו התחייבות מפורשת שאם תיתבע סולל בונה, תחול חבות מלאה על קבלן המשנה לשאת במלוא הנזקים בהם תחוייב סולל בונה.

גם סעיף 10.6 שהוזכר לעיל, ולפיו עצם השארת פיקוח מצד סולל בונה על מהלך העבודה ואופן ביצועה, אינם יכולים לשחרר את קבלן המשנה מחבותו, תוך ניסיון להרחיב את גדר חבותו של קבלן המשנה, אינם מקנים פרשנות של זכות שיפוי לפי סעיף 16 להסכם. בסעיף 10.6 אין אלא להדגיש פעם נוספת שהייתה מגמה להרחיב את חובת קבלן המשנה, אך אין בו משום התחייבות של קבלן המשנה לשיפוי בגין נזק שנגרם על ידי סולל בונה עצמה (ראה לצורך השוואה רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ, תק-על 2008(1), 583, ניתן ביום 16/1/07 (להלן: פס"ד פארס).

יש עוד להדגיש, שפרשנות זו, שהגם שיתכן שתראה כפרשנות מצמצמת, לא רק עולה מנוסח הסעיפים הרלוונטיים, אלא גם תואמת לשיקולי מדיניות שיפוטית ראויים, גם כאשר מדובר בנזק הנגרם לצד ג'.

אשר על כן אני קובעת כי לא עומדת לסולל בונה זכות שיפוי חוזית כנגד חב' כמ"כ.

מערכת היחסים שבין חב' גדיש לראמז:
49. חב' גדיש טענה, כי ראמז נשכר על-ידה כמפקח חיצוני לבצע את עבודות הפיקוח על עבודות הפיתוח בעוספייה
, ולכן עתרה כי כל חיוב שיוטל עליה, יחוייב בו ראמז.
על פי ההודעה, לא פיקח ראמז כיאות ובאופן סדיר על העבודות שהתבצעו, ובין היתר, לא דאג למנוע ולהסיר מפגעים שנוצרו במהלך העבודה, לא הנהיג שיטת עבודה בטוחה ולמעשה לא פעל כמפקח סביר שהיה נוהג אחרת, כדי למנוע את התאונה.

בכתב ההגנה טען ראמז כי הגם שעל פי המסמכים וההצגה הפורמאלית הוצג כקבלן עצמאי, למעשה היה עובד של חב' גדיש. עוד טען, שגם אם ייקבע שהוא קבלן עצמאי ולא עובד, גם אז היקף עבודתו ושירותיו נקבעו בחוזה מיום 12/9/96 וכי חוזה זה לא כלל פיקוח על עמידה בתנאי בטיחות של הקבלן וקבלני המשנה כלפי צדדים שלישיים במהלך ביצוע העבודות, אלא רק פיקוח על איכות העבודה מבחינה הנדסית.

עוד טוען ראמז, כי יש להשוות בין נוסח ההסכם שלו עם חב' גדיש לעומת נוסח ההסכם של חב' גדיש עם סולל בונה כדי להבין עד כמה חלקו בפיקוח, אם בכלל, מצומצם. ובכל מקרה, לא היה אחראי על ביצוע עבודה באופן שהיה עליו לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע גרימת נזק לצד ג'.

50. מעיון בתצהיר עדות ראשית של ראמז (סעיף 6 לתצהיר), מודה למעשה ראמז שהוא היה קבלן משנה של חב' גדיש. טענתו בדבר היותו "עובד" של חב' גדיש לא הושמעה עוד.
גם בסיכומיו לא חזר עוד ראמז על הטענה בדבר היותו עובד של חב' גדיש.
לפיכך, אני קובעת כי יש לקבל טענת חב' גדיש, לפיה שימש קבלן משנה של חב' גדיש, על פי חוזה הפיקוח שנכרת בין החברה למשק ולכלכלה לבין חב' גדיש.

51. לעניין היקף הפיקוח שהיה על ראמז לבצע ובהשוואה בין החוזה שבין חב' גדיש לבין החברה למשק ולכלכלה, לעומת החוזה שבין חב' גדיש לראמז, חובת הפיקוח שהוטלה על חב' גדיש, בוצעה על ידה באמצעות קבלן המשנה רמאז. האחריות להתריע מפני השארת פסולת במקום הוטלה על גדיש, לביצוע באמצעות ראמז.

מעיון ביומני העבודה עולה כי מר ראמז היה ער לליקויי הבטיחות שהיו קיימים ואף התריע עליהם. ביומן מיום 19/04/98 צויין כי: "על הקבלן לדאוג לבטיחות בכביש כולל תמרורים ברורים אזהרה + אפודות זוהרות + מהבהבים למחפרונים". ביומן מיום 12/04/98 צויין כי: "על הקבלן להפסיק את העבודה בתחום הבג"צ, אחרת זה יהיה על אחריותו בלבד. על הקבלן לנקוט באמצעי בטיחות כנדרש...". במכתב מיום 3/10/00 מתייחס ראמז לאמצעי הבטיחות בכביש וכותב: "הסיכום לגבי אמצעי הבטיחות בכביש הנ"ל נכתב במהלך סיור וישיבה אשר התקיימו ביום 13.09.00... אנו רואים בחומרה רבה אי השלמת אמצעי הבטיחות". במכתב מיום 26.11.00 כותב ראמז מכתב לסולל בונה ובו מציין: "למרות כל הפניות בכתב ובעל פה לשיפור אמצעי הבטיחות בכביש הדבר טרם בוצע... במידה והנושא לא יטופל.. יוזמן קבלן בטיחות על חשבונכם לביצוע הנ"ל".

על אף האמור, לא פעלה גדיש או ראמז מעבר למכתבי ההתרעה. במקרה כגון זה חבות חב' גדיש גבוהה מזו של ראמז, והיה עליה ליזום צעדים ממשיים כנגד סולל בונה, במסגרת סמכויות הפיקוח שהוטלו עליה.
לפיכך, הייתי מעמידה את חלוקת האחריות בין ראמז לחב' גדיש על 5% ראמז - 10% חב' גדיש.

הביטוחים וכפל ביטוח:
52. לאחר סיווג מערכות היחסים בין הצדדים השונים, ולאחר חלוקת אחריות בין המזיקים השונים, יש לבחון קיומו של כיסוי ביטוחי לגבי כול אחד מן המעורבים בעבודת הבנייה הנדונה, במיוחד כאשר יכולה להתעורר שאלה של כפל ביטוח.

בקשר לעבודת הבנייה הוצאו פוליסות שונות המתייחסות לנזקים השונים ביחס לאותו אירוע ביטוחי, אצל מספר חברות ביטוח, ובאופן הדדי.

תחילה תבחנה הפוליסות השונות. אלו יעשו במישור של מערכת דיני החוזים ודיני הביטוח. התוצאה יכול שתהא שונה ממערכת דיני הנזיקין. בפס"ד צמנטכל חזר ביהמ"ש והבהיר, שלמרות הקושי לכאורה העולה מהפער בין האחריות הנזיקית, לבין גובה החבות שתושת בפועל בסופו של דבר, כנגזרת מהכיסוי בפוליסה, לאחר תחשיב כפל הביטוח, הרי שכל אחת מהן - אחריות נזיקית מזה וחבות ביטוחית מזה - נסמכות על מערכת שונה של דינים.

53. לאחר חלוקת אחריות בין המזיקים השונים, ומציאת פוליסות ביטוח הדדיות, יש לבצע תחשיב של כפל הביטוח, בהתאם לסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן חוק חוזה הביטוח), הקובע כי במקרה של כפל ביטוח ישאו המבטחים בנטל החיוב, בינם לבין עצמם, לפי היחס של בין סכומי הביטוח.

העקרונות שנקבעו לעניין כפל הביטוח, פורטו ברע"א 3948/97 (מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' סיגנא חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 769, כפי שהוזכר ופורט על ידי בפס"ד ת"א (חי') 1208/92 חאלד גנאם נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 7/9/04 החל מסע' 16-25. כן ראה ת"א (חי') ישועה מאיר נ' פריצקר יזמות בע"מ (פירוק), ניתן ביום 10/2/05, סע' 33-46).
תוצאה זו היא במישור של דיני החוזים.
54. ככלל, אין מניעה שפוליסת ביטוח תתייחס אל הנפגע במונחים שונים. כך למשל, אין מניעה שפוליסה אחת תתייחס אל הנפגע כצד שלישי ופוליסה אחרת כ"עובד". אין גם מניעה שהגדרת "חבות מעבידים" בכל פוליסה תהיה שונה, ושהנפגע ייחשב (או לא ייחשב) כ"עובד" לצורך הכיסוי הביטוחי. מן הטעם האמור, יש לבחון באופן עצמאי כל אחת מהפוליסות ביחס למבוטחים הרלוונטיים ולאירועי הביטוח המנויים בה.
כאשר הפוליסה אינה מפורטת דיה, יש לבחון את תחולתה על דרך הפרשנות המקובלת של תנאיה במסגרת דיני הביטוח ודיני החוזים על פי הלשון והתכלית, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של הוצאת הפוליסה (סע' 13 לפס"ד צמנטכל, העומד למעשה על עקרונות דומים שפורטו בע"א 11081/02 דולב נ' סיגלית קדוש (טרם פורסם, 2007), להלן: פס"ד סיגלית קדוש).

על בסיס העקרונות וההסדרים הנורמטיביים שפורטו לעיל, יש לבחון את הפוליסות הקיימות, בנוגע לאותם מבוטחים עליהם הוטלה חבות לאירוע התאונתי.
מאחר שהמועצה והחברה למשק ולכלכלה, אינן חבות, אין עוד רלוונטיות לפוליסות הביטוח בהן היו מבוטחות נתבעות אלה.

חב' אליהו:
55. חב' אליהו ביטחה את סולל בונה בביטוח אחריות מקצועית עד לגבול של 4,000,000$, וביטוח צד שלישי עד 4,000,000$.
עיון בפוליסה שהוציאה חברת אליהו על-פי דרישת סולל בונה כמבוטחת, מורה כי פוליסה זו הורחבה באופן שזו מכסה בנוסף לאחריות סולל בונה, אחריותו של המבוטח כלפי צד ג' בקשר עם חוזי עבודה על ידי מזמיני עבודות ו/או קבלנים, באותם מקרים בהם משמש המבוטח קבלן או קבלן משנה.
עוד צויין בפוליסה כי זו פוליסה ראשונית, והיא לא תושפע בגין ביטוחים נוספים שייעשו מזמיני העבודות, לרבות בנושא היקף וגובה השיפוי.

בסעיף 7 לפוליסה (עמ' 7) הוסכם:
"מוצהר בזה כי פוליסה זו תורחב לשפות כל אדם או גוף משפטי שהמבוטח התחייב בכתב לבטח את חבותו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי ו/או המבוטח ויתר בכתב על זכות תביעה כלפיו ו/או התחייב בכתב לשפותו, וזאת בגין פעילות הנעשית על ידי אותו אדם או גוף עבור המבוטח ו/או התחייב בעבורו ו/או במשותף עמו ו/או בקשר לעיסוקו של המבוטח".

נוסח זה מבהיר שהכוונה הייתה לבטח את כול העוסקים במלאכת הבנייה באתר, ולכן כלל שולחי ההודעות כפי שיפורט עוד בהמשך מבוטחים בפוליסה זו.

סולל בונה- חב' אליהו - גדיש וראמז:
56. טענת חב' אליהו וסולל בונה היא, כי אין ביטוח לגבי גדיש והמפקח מטעמה, במסגרת פוליסת חבות של חב' אליהו, אשר נשכרו על ידי המועצה באופן עצמאי לשם פיקוח מטעמה. המדובר בעבודה חיצונית ולא בעבודה עבור סולל בונה ולכן אין פוליסה זו חלה עליהם.

עוד טוענת חב' אליהו כי כיסוי ביטוחי לחבות מפקחים היא במסגרת פוליסת אחריות מקצועית, ולא במסגרת פוליסת צד ג'. מטעם סולל בונה ו/או חברת אליהו לא נערכה פוליסת אחריות מקצועית המכסה את חבות המפקחים, לעומת זאת, מטעם גדיש נערכה פוליסה באיילון חב' לביטוח בע"מ שהיא פוליסת אחריות מקצועית (נ/11(2)) וכן נערכה פוליסה לראמז באמצעות חברת מגדל (נ/11(3)).
סולל בונה וחב' אליהו מבהירות עוד, שגם אם היה לגדיש ביטוח באמצעות הפוליסה שנעשתה על ידי אליהו, אין מקום לחייב את חברת הביטוח, מאחר שגדיש לא טענה לכיסוי ביטוחי כזה ולא שלחה הודעה צד ג' כנגד אליהו. לכן, מנועה גדיש מלטעון קיומה של פוליסה כזו בהעדר חזית בין הצדדים בנושא זה.

לחלופי חילופין, טענה סולל בונה כי יש לראות את פוליסת הביטוח של חב' אליהו כלפי חב' גדיש בגבול החבות של 4,000,000$ כפל ביטוח לצד הביטוח של חב' איילון באחריות מקצועית של עד 2,000,000$.

לעניין אחריותו של ראמז, מאחר שנקבע שהוא קבלן עצמאי, מדובר באחריות מקצועית ולא צד ג'. לכן, טוענים הם שיש לדחות את ההודעה שנשלחה אליהם ע"י ראמז.
לחלופי חילופין, מדובר בכפל ביטוח של סולל בונה (4,000,000$) לעומת מגדל חברה לביטוח (700,000 ₪).

57. כאמור בנוגע לתחולתה של הפוליסה שהוציאה חב' אליהו לגבי צד ג', ככל שזו חלה לגבי חבות המפקח (חב' גדיש וראמז), טענה חב' אליהו, כי הפוליסה הנדונה על אף שהיא חלה על צד ג', אין היא חלה לגבי המפקח, מאחר שהפוליסה סויגה לעניין אי תחולה בנוגע ל"אחריות מקצועית" ואינה חלה על מי שלא הוזמן לעבודה מטעמה.
אין לקבל טענות אלה.
פוליסת צד ג' של חב' אליהו רחבה דייה כדי להחיל כל צד ג' הנמצא במקום, לרבות מי שהוזמן לפקח על אותה עבודה, וגם כאשר פיקוח זה הוזמן על ידי המועצה עצמה, או באמצעות החברה למשק ולכלכלה, כאשר אין חולק כי כול אחריות כזו כלפי נתבעות אלה, כוסתה על ידי חב' אליהו.
בהרחבת הפוליסה של חב' אליהו (עמ' 14) הוסכם:
"1. כל אדם שאינו נכלל ברשימת מקבלי השכר של המבוטח ייחשב לצד שלישי לעניין הפוליסה. הפוליסה מורחבת לחסות (צ"ל "לכסות" - ש' ו') את חבות המבוטח כלפי עובדים ו/או זמניים ו/או מומחים זרים ו/או מתנדבים".
......
7. "(א) מוצהר בזה ומוסכם, כי פוליסה זו תורחב לשפות כל אדם או גוף משפטי שהמבוטח התחייב בכתב לבטח את חבותו בביטוח אחריות כפי צד שלישי ו/או שהמבוטח ויתר בכתב על זכות תביעה כלפיו ו/או התחייב בכתב לשפותו, וזאת בגין פעילות הנעשית על ידי אותו אדם או גוף עבור המבוטח ו/או ע"י המבוטח עבורו ו/או במשותף עמו ו/או בקשר לעיסוקו של המבוטח".

58. בפרק צד ג', אשר אינו מכיל סייגים כלשהם, כללה חב' אליהו את הכיסוי הביטוחי, לפחות לכאורה, באופן שחבות זו חלה גם כלפי צד ג' הפועל כמפקח, הגם שבסעיף 4(ב) (עמ' 6 לפוליסה) סויגה אחריותה של חב' אליהו כמבטחת כלפי צד ג', ונקבע שם שאינה כוללת אחריות מקצועית.

59. על חוזי ביטוח חלים עקרונות של דיני החוזים הרגילים ובנוסף גם הכללים המאפיינים חוזי ביטוח (פס"ד סיגלית קדוש). על אף ששם נבחנה תקיפותו של חוזה הביטוח בקשר לביטוח חובה על פי החוק, בהקשר לנזקי גוף עקב תאונת דרכים, הרי שניתן לומר, שפוליסת ביטוח משקפת חוזה ממבטח למבוטח, ובפרשנותה יש להפעיל את הכללים הרגילים בפרשנות חוזה (ראה שם סע' 22 לפסה"ד). חוזה כזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, וזה נקבע על פי "המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית שהצדדים ביקוש במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 311-313).

בהסתמך על סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, משמבקש המבטח לסייג את חבות הביטוח, עליו לפרט סייגים אלה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו.

יזם או קבלן ראשי הרוכשים פוליסת ביטוח לצורך פרויקט בנייה ומבקשים לכלול בו את כל העוסקים במלאכה, מצפים לכך שיקבלו לידיהם פוליסה עם כיסוי מלא לכל נזק שייגרם במסגרת פרויקט הבנייה. הקובע לעניין זה הוא התכלית האובייקטיבית של חוזה הביטוח (פס"ד סיגלית קדוש, בסע' 38). התכלית האמורה מביאה לידי כך שככל שקיימות הגבלות על כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח יש לפרשן באורח מצמצם (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ מז(1) 311, 326ג-ה).

משמבקשת חברת הביטוח לסייג את חבותה, עליה להעמיד את המבוטח על כך שהפוליסה שנרכשה על-ידו היא פוליסה חסרה או מוחרגת, כדי לאפשר לו לדאוג לפוליסה נוספת, ככל שיש צורך בפוליסה כזו. חובת גילוי זו קיימת מכוח דיני החוזים הכלליים. בנוסף לחובת הגילוי האמורה, החלה על המבטח מכוח עקרונות כלליים של דיני החוזים, חלה עליו גם חובה סטטוטורית מיוחדת להבליט מגבלות וסייגים. סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח מורה שמבטח זכאי להסתמך על הגבלת החבות רק אם עמד בדרישה הצורנית של הסעיף הנ"ל (ע"א 4688/02 כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26, להלן: פס"ד כהן נ' מגדל).

מכאן, שמבטח יהיה זכאי להסתמך על סייג להיקף חבותו רק אם יפרט אותו בפוליסה בסמוך לנושא אליו הוא נוגע או שיציין את הסייג בהבלטה מיוחדת, כל זאת כדי לוודא שהמבוטח אכן מודע לסייג כזה.

60. בנוגע לטענה בדבר העדר יריבות בשל אי משלוח הודעת צד ג', גם דין טענה זו להידחות. חבות חב' אליהו - ככול שקיימת - תקום, בין אם נשלחה הודעת צד ג' על ידי חב' גדיש ובין אם לא נשלחה הודעה כזו, ולבית משפט הסמכות לחלק את האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, אף בלא משלוח הודעת צד שלישי בינם (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה ששית) סע' 515).

61. מן הטעמים שפורטו עד כאן, יש לראות את הפוליסה שהוצאה ע"י חב' אליהו כמכסה הן את סולל בונה, הן את קבלני המשנה והן את הצדדים השלישיים, לרבות את חב' גדיש וראמז, כאחראים בפיקוח.
לאור המסקנה האמורה, יש לקבל את ההודעה ששלח ראמז לחב' אליהו.

בהודעה ששלח ראמז אל חברת הביטוח, טען שמאחר שחב' גדיש בוטחה על ידי חברת אליהו והוא שימש מפקח באתר העבודות שבוצעו על ידי סולל בונה, ובהיותו קבלן משנה של גדיש, הרי הוא נכלל כמבוטח בפוליסה שהוציאה חברת אליהו ואשר כוללת בתוכה גם קבלנים וקבלני משנה, ולכן, הוא למעשה מבוטח אצל חברת אליהו.
לפיכך, אני קובעת, כי רמאז מבוטח על ידי חב' אליהו כצד ג', וזאת בנוסף לפוליסת הביטוח של מגדל, לגבול אחריות של 700,000 ₪.

62. מכאן, שעל-פי פוליסה זו, מבוטחים:
62.1 סולל בונה - מבוטחת על ידי חב' אליהו - גבול האחריות - 4,000,000 $.
אין חולק, כי סולל בונה, אינה מבוטחת באמצעות חברת ביטוח נוספת, ולפיכך, בנוגע לחבותה אין כפל ביטוח.

למרות האמור, לטענת סולל בונה בהתאם להסכם עמה הייתה אמורה חב' כמ"כ לדאוג לביטוח על חשבונה לטובתה ולטובת סולל בונה, בין היתר בגין חבות כלפי צד ג'. מאחר שבמסגרת ביטוח סהר, שהייתה לחב' הראל לא קיים כיסוי ביטוחי כלפי סולל בונה וזאת בניגוד להתחייבות החוזית, אזיי, לטענת סולל בונה, יש לחייב את כמ"כ ואת מנהלה ג'מאל כיוף ישירות בתשלום הפיצוי המוטל על המבטחת לו היו עורכים ביטוח כפי שהתחייבו.
דינה של הטענה להידחות. ככול שהיה על חב' כמ"כ ומנהלה לערוך ביטוח לטובת סולל בונה, מוטלת הייתה החובה על סולל בונה מכוח ההסכם החוזי, לבדוק בעוד מועד, אם אכן נערכה פוליסה כזו כלפיה, ולהתנות תחילת עבודתו של קבלן המשנה בהצגת הפוליסה. משהסכימה סולל בונה להסתפק בפוליסה שערכה חב' כמ"כ במסגרת חב' הראל עבור חב' כמ"'כ, אין לה אלא להלין על עצמה.
לפיכך, המסקנה היא, כי החבות הביטוחית לאחריות סולל בונה, מוטלת על חב' אליהו בלבד.

62.2 חב' כמ"כ, קבלן משנה לביצוע עבודות עפר ופיתוח וכן מנהלה מר ג'מאל כיוף, מבוטחים על ידי חב' אליהו, בפוליסת אחריות צד ג', גבול האחריות 4,000,000$.
בנוסף לביטוח של חב' אליהו, מבוטחת חב' כמ"כ על ידי חב' סהר שהייתה לחב' הראל, חברה לביטוח בע"מ, בגבול אחריות של 500,000 ₪.
על אף חבותו ביחד ולחוד, לא מצאתי כי המנהל כיוף ג'מאל היה מבוטח בנפרד מהחברה כמ"כ. לפיכך, במישור היחסים החוזיים, לא חלה חבות ביטוחית נוספת. על אחריותה של חב' כמ"כ יש איפוא כפל ביטוח, לפי יחס של 96.5% על חב' אליהו ו-3.5% על חב' סהר.

62.3 חב' גדיש - קיים כפל ביטוח. גדיש מבוטחת בחב' אליהו - ביטוח צד ג' - גבול אחריות 4,000,000$ ובחברת איילון בגין אחריות מקצועית מגיעה ל-2,000,000$.
על חברת אליהו לשאת איפוא ב- 2/3 מחיובי גדיש וחברת איילון ב- 1/3 מחיוביה.

62.4 ביחס לראמז, בהיותו קבלן עצמאי, הרי שיש לקבל את הודעת ראמז ולקבוע כי בצד חבות חב' אליהו קיים כפל ביטוח של מגדל בגבול אחריות של 700,000 ₪.
יחס החבויות בין חב' אליהו לחב' מגדל עומד על 95% לחב' אליהו ו-5% לחברת מגדל.

תוצאה:
63. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן:
א. במערכת היחסים שבין התובעת לנתבעים, אני מורה כמפורט להלן:
1. התביעה כנגד המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, נדחית.
2. התביעה כנגד סולל בונה, חברת גדיש וחברת כמ"כ מתקבלת ועל הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת עקב התאונה (להלן: הנתבעים).
שיעור חלקם של הנתבעים באחריותם כלפי התובעת, לאור מעמדם ואחריותם בביצוע העבודה, הוא כדלקמן:
סולל בונה - 50%.
חברת כמ"כ - 35%.
חברת גדיש - 10%.
ראמז - 5%.
3. הטענה בדבר אשם תורם של התובעת, נדחית.
4. לאור דחיית תביעת התובעת כנגד המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, אני מורה על דחיית ההודעות שנשלחו על-ידי כל אחת מנתבעות אלה לצדדי ג'.
5. בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של המועצה המקומית והחברה למשק ולכלכלה, לרבות הוצאות ובשכ"ט עו"ד בגין ההודעות לצדדי ג', סכום כולל - בסך של 20,000 ₪ לכל אחת מהן- ישאו הנתבעים האחרים (סולל בונה, חב' כמ"כ, חב' גדיש וראמז - להלן: הנתבעים החייבים), ביחד ולחוד, על פי חלקם בשיעור הנזק.
6. בנוגע להוצאות ושכ"ט עו"ד של הצדדים השלישיים:
(1) ההודעה כנגד ד.א.ל. פיתוח והנדסה, נדחית.
בהוצאותיה בסך 8,000 ₪ תשא המועצה המקומית.
(2) ההודעה כנגד מע"צ - המחלקה לעבודות ציבוריות בע"מ במשרד התחבורה, נדחית, ללא צו להוצאות.
(3) אין צו להוצאות נוספות בנוגע לצדדים השלישיים האחרים.

ב. לסילוק מלא וסופי של נושא התביעה, לרבות מיטיבים יועמד הפיצוי, נכון למועד מתן פסק הדין, על סך של 603,348 ₪. על סכום זה ייווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כחוק. כמו-כן על הנתבעים החייבים לשאת בשכ"ט חוות דעת פרופ' שטיין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום ועד לתשלומו בפועל.
הפיצוי ישולם לתובעת תוך 30 ימים מהיום, באמצעות בא-כוח התובעת, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
כמו כן יחזירו הנתבעים החייבים לתובעת סכום האגרה ששולמה בתיק, אם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן ישאו ביתרת האגרה המתחייבת.

חיובי הנתבעים החייבים, ביחד ולחוד. וביניהם, על פי חלקם בשיעור הנזק.

ג. מכוח העילה חוזית וכפל הביטוח -
(1) על כמ"כ הוטל חיוב לשאת ב- 35% מהפיצוי לתובעת. היה והסכום כולו או חלקו ישולם לתובעת על ידי סולל בונה, תהא רשאית סולל בונה לחזור ולתבוע כספים אלה - בכפוף לחבויות ביטוח - גם מג'מאל כיוף.
(2) בנוגע לחבויות חוזיות מכוח כפל ביטוח החיובים הם כמפורט להלן:
2.1 בחבות של סולל בונה תשא חב' אליהו בלבד.
2.2 חבות כמ"כ - 96.5% חב' אליהו ו- 3.5% חב' הראל.
2.3 חבות חב' גדיש - 2/3 חב' אליהו ו- 1/3 חב' איילון.
2.4 חבות ראמז - 95% חב' אליהו ו-5% חב' מגדל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג באלול, תשס"ח (23 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.
ש' וסרקרוג
, שופטת
ס' נשיאה
קלדנית רימונדה ח'









א בית משפט מחוזי 1517/00 נעם עזאם, חיר עזאם, אסיא עזאם נ' מועצה מקומית עוספייה, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 23/09/2008)