פסקי דין על נהרי שלום | פסקי דין על נהרי שולה | פסקי דין על כוכבי יעקב

11413/05 א     02/10/2008




א 11413/05 נהרי שלום, נהרי שולה נ' כוכבי יעקב




בעניין:


בתי המשפט


44
בבית משפט השלום בירושלים
א
11413/05


בפני
:
כב' השופט יצחק מילנוב
תאריך:
02/10/2008




בעניין:
1 . נהרי שלום

2 . נהרי שולה
התובעים


נגד



כוכבי יעקב

הנתבע


בשם התובעים :
עוה"ד רוני דובר ועו"ד חפצי קופלה
בשם הנתבע
:
עוה"ד יוסף בן שמואל

פסק - דין

1.
כללי

התובעים הם הבעלים של דירה בת 4 חדרים
ברחוב אלכסנדריון 5, דירה 2 בירושלים (להלן: "הדירה" או "המושכר" ).
ביום 10/04/04 חתמו התובע 1 והנתבע על הסכם שכירות (בלתי מוגנת), לפיו השכירו התובעים לנתבע את הדירה לתקופה של שנה,

עם אופציה להארכת תקופת השכירות באמצעות מתן הודעה מראש, חודשיים לפני תום תקופת השכירות (להלן: "ההסכם").
דמי השכירות החודשיים הועמדו

בהסכם על סך של 500 $, ונקבע כי השוכר יישא בתשלומי הארנונה ובמחצית מתשלומי החשמל והמים. בסעיף "תנאים נוספים" בהסכם נקבע גם, כי
המשכיר נותן הסכמתו המלאה לבניית מקלחת ושירותים בקומה העליונה
ע"י השוכר,
וכי עלות השיפוץ תקוזז מתשלום דמי השכירות בהם חב השוכר.

2.

טענות התובעים

ביום 24/11/05 הגישו התובעים תביעה לסילוק ידו של הנתבע מהמושכר, בגין אי תשלום שכ"ד ותשלומי הוצאות מים וחשמל וכן תביעה כספית ע"ס של 5,460 ₪ בגין אי תשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות (מים וחשמל) במשך
תקופה של חודשיים ימים.

לטענת התובעים, ההסכם המקורי העניק לנתבע אופציה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת (ס' 14 להסכם + סעיף "התנאים הנוספים"), ואולם לאחר החתימה ביקש הנתבע
מהתובעים את ההסכם המקורי לצורך העתקתו, וזייף את תניית האופציה, בכך שמחק ב"טיפקס" את המילה "שנה" וכתב במקומה "5 שנים" (בסעיף 14 להסכם ובסעיף התנאים הנוספים). התובעים טוענים, כי פנו אל הנתבע, באמצעות עורך דין מטעמם, והתריעו בפני
ו כי מדובר במעשה הונאה, אך הנתבע פשוט התעלם מפניותיהם. באותה תקופה - ממשיכים התובעים וטוענים - לא היו להם אמצעים לפנות בהליך משפטי כנגד הנתבע, בהיותם קשישים, המתפרנסים מדמי השכירות ומכספי הביטוח הלאומי (התובע הוא נכה בשיעור 70%) - אך הם ציפו וקיוו, כי הנתבע יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות
הראשונה. אלא, שתקוותם זו התבדתה לאחר שחלפה תקופת השכירות הראשונה , והנתבע המשיך להחזיק ולהתגורר בדירה, בסרבו בכל תוקף לפנותה.

נוסף על כך, טוענים התובעים, כי מאז חודש אוקטובר 2005 (קרי,
תקופה של חודשיים טרם הגשת התביעה)
הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות החודשיים, ואף נותר חייב להם סך של 720 ₪ בגין חלקו
בהוצאות החשמל והמים.
התובעים מודים, אמנם, בכתב התביעה, כי הם הסכימו לקזז את עלות בניית המקלחת והשירותים מדמי השכירות החודשיים של הנתבע,
אך טוענים, כי הנתבע קיזז מדמי השכירות סכום מופרז של 23,000 ₪ ,
על דעת עצמו וללא שהציג כל קבלה בדבר עלות השיפוץ. לטענתם של התובעים, עלות בניית חדר השירותים והמקלחת לא עלתה על סך של 10,000 ₪ , וזהו
הסכום אותו יש לקזז מחובו של הנתבע ע"ח דמי השכירות.

סופם של דברים, מבקשים התובעים מבית המשפט להורות על סילוק ידו של הנתבע מהדירה,
בין אם
בשל זיוף ההסכם, ובין אם בשל
אי תשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות.

3.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי הוא
מעולם לא זייף את ההסכם, וכי טענות התובעים בנדון הם בבחינת "שקר גס". לדבריו, התובע הוא שצילם את הסכם השכירות המקורי ומסר לו עותק
הימנו.
עוד טוען הנתבע בהקשר זה, כי כבר בעת שהתובעים פנו אליו והאשימוהו בזיוף ההסכם - הוא הציע
להיבדק במכונת אמת (פוליגרף), וכי גם כיום
מוכן הוא ומזומן להיבדק בפוליגרף.

אשר לדמי השכירות וההוצאות השוטפות
טוען הנתבע, כי אין לו כל חוב כלפי התובעים, שכן
בניית
המקלחת והשירותים עלתה לו 23,000 ₪ -
סכום
אשר קוזז על ידו מתשלום דמי השכירות עד לינואר
2006.

4.

בדיקת הפוליגרף

ביום 25/03/08,
על יסוד הסכמתם המפורשת של התובע ושל הנתבע להיבדק במכונת אמת הן בענין טענת הזיוף והן בענין הסכומים שהנתבע טוען כי שילם לתובעים, ולאור הסכמתם
גם על זהותו של בודק הפוליגרף ועל מינויו
כמומחה מוסכם -
הוריתי על מינויו של
בודק הפוליגרף שאול עזר,
כמומחה מוסכם,
על מנת שיחווה דעתו בשאלות הנ"ל.

ביום
18/05/08 נתן המומחה חוות דעתו, בה
תיאר את השאלות (הזהות) שהוצגו על ידו
לתובע ולנתבע במהלך בדיקת הפוליגרף,
את
תשובותיהם לכל אחת מהשאלות ואת המסקנות אליהן הגיע
על
סמך ניתוח הממצאים הפיסיולוגיים, הכל כפי שיפורט להלן.


5.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת בנין - שמאות

ביום 16/03/08, על יסוד הסכמתם של בעלי הדין, הוריתי על מינויו של המהנדס-שמאי אייל שנהב
כמומחה מטעם בית המשפט,
על מנת שיחווה דעתו בענין שווי עלות השיפוץ שערך הנתבע, לטענתו, בדירה (בניית חדר שירותים ומקלחת והתקנת מרזבים בשתי מרפסות הדירה).
ביום 07/05/08 נתן המומחה חוות דעתו, בה העמיד את עלות בניית חדר השירותים והמקלחת
ע"ס של 18,000 ₪
ואת עלות התקנת המרזבים- על סך של 1,800 ₪ (עלויות לנתבע
שאיננו קבלן) לא כולל מע"מ.
בהודעה מיום 08/09/08 בעלי הדין ויתרו על חקירת המומחה על חוות דעתו ועל משלוח שאלות הבהרה למומחה, ויש בכך אפוא משום הסכמה לתוכן חוות הדעת.

6.
דיון והכרעה
6.1
טענת
הזיוף
גרסאותיהם הסותרות של התובע והנתבע בענין זה הועמדו, כאמור, למבחן הפוליגרף.

התובע נשאל בענין זה שתי שאלות:
האחת
"האם סעיף 14 להסכם שוּנָה ללא ידיעתך, לאחר שחתמתם על הסכם השכירות?"
ותשובתו של התובע לכך
היתה "כן".

השניה: "האם נתת לכוכבי [לנתבע-י.מ]
אופציה לשנה אחת בלבד? " ותשובתו היתה "כן".

בתשובתו
הראשונה נמצא התובע דובר אמת, אך
בתשובתו לשאלה השניה " לא אובחן ממצא חד משמעי".

גם הנתבע נשאל בענין זה שתי שאלות :
האחת
: "האם בהסכם המקורי היתה לך אופציה לשכירת הדירה לחמש שנים?" והשיב: "כן".
השניה
: "האם סעיף 14 להסכם השכירות שונה על ידך או ע"י מי מטעמך לאחר החתימה על ההסכם?" והשיב: "לא".

בתשובתו השניה נמצא הנתבע דובר שקר, ואילו בתגובותיו לשאלה הראשונה "לא אובחן ממצא חד משמעי" .
על סמך ממצאים אלו קבע המומחה המוסכם, כי המסקנה היא ש"סעיף 14 להסכם שוּנָה ללא ידיעתו של מר נהרי" .

קביעתו זו של המומחה מהימנה ומקובלת עלי. המדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת, אשר כוללת הסברים הן לגבי תהליך הבדיקה, הן לגבי קבלת הממצאים והן לגבי אופן עיבודם למסקנות קונקרטיות.
מה עוד, שמדובר במומחה אשר הצדדים בחרו והסכימו כי ישמש מומחה מוסכם,
ואשר מינויו נעשה על סמך הצהרותיהם החוזרות ונשנות של בעלי הדין, הן בכתבי הטענות
(הנתבע בכתב הגנתו) והן בבית המשפט,
כי הם מעוניינים להיבדק בפוליגרף. בנוגע למומחה מטעם בית המשפט (המהנדס אייל שנהב) ההלכה היא, ש"לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (כב' השופט ש' אלוני ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי , תק-על 90(2) 532 , 533 (1990)) והדברים נכונים שבעתיים
בנוגע למומחה מוסכם. ודוק: אמנם, לאחר שהוסכם על מינויו של מומחה מוסכם – ביקשו התובעים, בהודעתם לבית המשפט מיום 17/04/07 (בבש"א 3392/07), לבטל את הסכמתם בדבר בדיקת הפוליגרף, אך הנימוק שנתנו
לכך היה נימוק כספי (אי יכולת לממן הן את עלות
השמאי והן את עלות בדיקת הפוליגרף),
ולא נימוק הנוגע
לשורש הסכמתם או למומחה המוסכם עצמו.

מעבר לכך:
מסקנתו של המומחה המוסכם
נתמכת ברושם העגום (בלשון המעטה) שהותירה בעיני עדותו של הנתבע, על שינויי הגרסאות שאפיינוהָ, ועל התמיהות הרבות שהיא עוררה ((למשל: התמיהה, מדוע לא טרח הנתבע להגיב למכתבי התובעים – נספחים ג' ד' לכתב התביעה- בהם האשימו אותו התובעים ב"תיקונו" של ההסכם באורח חד צדדי. הייתכן, כי אדם אשר מואשם במעשה פלילי כגון דא, יגיב להאשמות אלו בשתיקה מוחלטת ?!).
גרסת התובעים, לעומת זאת, נתמכת הן
במכתבים שנשלחו על ידם לנתבע "בזמן אמת", והן בעדותה של ע"ת/2 עפרה מרון,
אחייניתה של התובעת 2 , אשר העידה, כי לאחר שהנתבע זייף לכאורה את ההסכם -
דודתה (התובעת 2)
ובעלה פנו אליה ובקשו עצתה,
וכי היא התקשרה לנתבע וניסתה להסביר לו "שמדובר באנשים טובים קשיי יום" (ע' 13 ש/ 10-11), אך הנתבע בתגובה "ענה שהוא לא רוצה לדבר איתנו והתחיל לקלל" (ע' 13 ש/ 11-112).

על סמך כל האמור, המסקנה היא שיש לקבל גרסתם של התובעים, לפיה האופציה שניתנה בהסכם היתה לשנה אחת בלבד,
אך היא
שונתה על ידי הנתבע בדיעבד, באופן חד צדדי.

6.2
דמי השכירות
אין חולק, כי הנתבע שילם לתובעים סך כולל של
3,900 ₪ (650 ₪ לחודש
x

9 חודשים) ע"ח דמי שכירות לחודשים ינואר-אוקטובר 2005, וכי דמי שכירות אלו שולמו לתובעים ישירות ע"י בנק טפחות, מכח כספי הסיוע להם היה זכאי הנתבע (אישור על תשלום הסכומים הוגש כראיה ע"י הנתבע, וסומן נ/1).

התובעים טוענים, כי מאז אוקטובר 2005 לא שילם להם הנתבע מאומה ע"ח דמי השכירות, ואילו הנתבע טוען, כי
לאחר הגשת התביעה הוא שילם לתובעים סך של 2000$,
בשני חלקים: סך של 1,500 $
בדצמבר 2005, וסך של 500 $ בפברואר 2006. לטענת הנתבע,
סכומים אלו שולמו על ידו לתובעים במזומן וללא קבלות.

במסגרת בדיקת הפוליגרף נשאל התובע בענין זה : "מחודש אוקטובר 2005 ועד היום, האם קיבלת מכוכבי [מהנתבע-י.מ.] כספים על חשבון דמי השכירות?" ותשובתו לכך
היתה "לא".
בתשובתו זו נמצא התובע דובר
אמת.

הנתבע לעומת זאת, הודה בפני
בודק הפוליגרף, טרם בדיקתו במכשיר הפוליגרף, כי הוא
לא שילם לתובע דמי שכירות נוספים מעבר לאלו ששולמו על ידו לתובעים עד לחודש אוקטובר 2005, ולאור הודאתו זו התייתר הצורך לשאול את הנתבע שאלה זו במהלך בדיקת הפוליגרף, כפי שציין המומחה בחוות דעתו.

בהודעה מוסכמת מיום 08/09/08 בעלי הדין ויתרו על חקירת בודק הפוליגרף על חוות דעתו ועל משלוח שאלות הברה למומחה, ויש
בכך אפוא משום הסכמה לתוכן חוות הדעת.

המסקנה היא, כי מאז אוקטובר 2005 לא שילם הנתבע לתובעים מאומה על חשבון דמי שכירות, ולמעשה ללא כל נימוק ו/או הסבר.

בסעיף 5 לחוזה השכירות נקבע כי שכר הדירה יהיה 500 $ לחודש וכי כל התשלומים שלאחר התשלום הראשון ישולמו בכל 10 לחודש ו"כל התשלומים לפי חוזה זה ייעשו בדייקנות מוחלטת".
בסעיף 5.ג לחוזה השכירות נקבע כי "התנאים בסעיפים 5א', 5ב', הם תנאים יסודיים המזכים את המשכיר בזכות לביטול החוזה, בפינוי המושכר, וכן בפיצויים...".
הפרה יסודית היא "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית" (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970).
יודגש כי התובעים טענו במפורש כי "קמה לתובעים עילה לפינוי הנתבע מהנכס עקב אי תשלום דמי שכירות" (סעיף 10 לכתב התביעה) אשר הוכחש סתמית וכללית בסעיף 9 לכתב ההגנה. כאמור לעיל, המסקנה היא, כי מאז אוקטובר 2005 לא שילם הנתבע לתובעים מאומה על חשבון דמי שכירות.

בנסיבות אלה, לא יכולה להיות מחלוקת שהנתבע הפר את הסכם השכירות, הפרה יסודית, המזכה את התובעים לתבוע פינויו מהדירה.
לאור האמור לעיל, לא ניתן אלא להצר על כך, שהנתבע בחר להוליך שולל הן את התובעים והן את בית המשפט בענין זה, בחוזרו ללא הרף (בתצהירו שניתן בשבועה, בעדותו בבית המשפט ובסיכומיו) - על הטענה השקרית, כי הוא
שילם לתובעים ע"ח דמי השכירות סכום נוסף
של 2000 $ במזומן, ואף הרהיב עוז בנפשו,
לומר כי
הוא מוכן להעמיד טענתו זו
למבחן
הפוליגרף. אין ספק, כי שקריו אלו יש בהם להשפיע
על מהימנותו
של הנתבע בכללותה.
מעבר לדרוש ייאמר, כי גם אלמלא הודה הנתבע בפני
בודק הפוליגרף כי הוא לא שילם דמי שכירות,
הרי שסימני השקר -
בדמותם של שינויי גרסאות ושל חוסר היגיון – ניכרו היטב בעדותו של הנתבע. כך למשל, בכתב הגנתו טען הנתבע, כי שילם דמי שכירות עד ינואר 2006, ואילו בתצהירו ובבית המשפט
טען, כי שילם
2000 $ במהלך החודשים ינואר-פברואר 2006, אך בהמשך סתר עצמו שוב, וטען כי שילם 1500 $ בדצמבר 2005,
ו-500 $ בינואר 2006
, טענה עליה חזר גם בסיכומיו.
יתרה מכך: עצם טענתו של הנתבע, כי
הוא שילם לתובעים,
לאחר הגשת התביעה,
סך של 2000 $ במזומן וללא שטרח לבקש קבלות – איננה מתיישבת עם שורת ההיגיון:
הייתכן שאדם, אשר נתבע לדין בגין אי תשלום דמי שכירות,
ואשר טוען להגנתו כי שילם מלוא דמי השכירות במזומן וללא קבלות – ימשיך לשלם שכר דירה, לאחר הגשת התביעה, במזומן ובלי שיטרח, גם אז, לבקש קבלות בגין התשלום ?! תמיהה זו מתעצמת נוכח מכתב שכתב ב"כ של התובעים (עוה"ד רוני דובר) לב"כ של הנתבע (עוה"ד יוסף בן שמואל
)
ביום 28/11/06,
בו נאמר בין היתר: "כזכור לך הודעתי לך בישיבת ביהמ"ש כי טענות מרשך על כי מרשך משלם שכ"ד במזומן וללא קבלות הינן עורבא פרח. הצעתי לך באותה הזדמנות, כי שכר הדירה השוטף יועבר באמצעותי ואז גם יהיו קבלות למרשך. לא זכיתי לכל מענה" (ת/2).
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע, האם תוכן מכתב זה הובא לידיעתו, והשיב: "כן, אני חושב שראיתי את זה" (ע' 16 ש' 4) , אך הוסיף והעיד, כי למרות שראה
מכתב זה הוא בחר
לשלם
את דמי השכירות ישירות לתובעים ובמזומן (ע' 15 ש' 18-21) . אין בכך כמובן כל היגיון.
תמיהה נוספת
עולה נוכח טענתו של הנתבע, כי את הסך של 1,500 $ הוא שילם בדצמבר 2005 לאביה של ע"ת/2 עפרה מרון (ע' 14 ש' 11-14),
אשר עומתה בחקירתו הנגדית של הנתבע עם העובדה שאביה של ע"ת/2
נפטר לפני למעלה מחמש שנים (עימות מולו השיב הנתבע בפה רפה: "אולי זה לא הוא ואני טועה" (ע' 17 ש' 16)).

כללם של דברים, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 4,740 ₪
בגין דמי השכירות לחודשים אוקטובר-נובמבר 2005
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/12/05 ועד לפרעון.

לא ניתן לחייב הנתבע לשלם לתובעים את דמי השכירות או שכר ראוי מעבר לתקופה הנ"ל, שכן בית המשפט אינו מעניק סעד שלא נתבע.

6.3
הוצאות חשמל ומים
כזכור, התובעים טוענים, כי הנתבע לא שילם את חלקו (50%) בהוצאות החשמל והמים מאז אוקטובר 2005. הנתבע לעומת זאת, טען בכתב הגנתו (שהוגש באפריל 2000), כי
אין לו כל חוב בגין חשבונות המים והחשמל .

ואולם, נראה שגם טענה זו של הנתבע, היתה טענה כוזבת, שכן ביום 13/12/07, לאחר שהתובעים הורו לחברת "הגיחון" (האמונה על אספקת המים בירושלים)
לנתק את חיבור המים לדירת הנתבע, אץ הנתבע ושילם לתובעים סך של 2,183.35 ₪ בגין חלקו בחשבונות המים עד לאותו היום (כפי שעולה מההודעות שהגישו הצדדים לבית המשפט
בבש"א 8518/07).
לאור האמור,
לא
נשאלו
בעלי הדין כל שאלה
בענין המים, במסגרת בדיקת הפוליגרף.

לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות המים
לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד היום, שכן בית המשפט אינו מעניק סעד שלא נתבע.

אשר להוצאות החשמל:
בכתב הגנה הכחיש הנתבע את טענת התובעים,
כי לא שילם
להם את חלקו בהוצאות החשמל והמים. ואולם, בפני
בודק הפוליגרף הודה הנתבע, כי לאחר שהתובעים ביקשו מחברת החשמל לנתק את זרם החשמל לדירת הנתבע (לאחר שהוגשה התביעה דנן)
– הוא מיהר ושילם
את חובו


על חשבון הוצאות החשמל
ישירות לחברת החשמל.
ואמנם, בתשובתו לשאלה שהוצגה בפני
ו במהלך בדיקת הפוליגרף,
האם שילם את חשבונות החשמל מאז אוקטובר 2005,
השיב הנתבע בחיוב,
ונמצא
דובר אמת.
התובע, מאידך,
נשאל במהלך בדיקת הפוליגרף, האם מאז חודש אוקטובר 2005 הוא קיבל מהנתבע כספים ע"ח הוצאות החשמל - השיב
בשלילה, ונמצא דובר שקר. ואולם,
דומני כי
ההסבר לממצא אחרון זה נעוץ בעובדה, שהתובע נשאל האם קיבל מהנתבע כספים ע"ח הוצאות החשמל, ולא האם הוצאות החשמל שולמו ע"י הנתבע, מה שבלבל כנראה את התובע, בשל העובדה שהנתבע פרע את חובו ישירות לחברת החשמל.
מכל מקום, מסקנתו הסופית של המומחה, בודק הפוליגרף, בענין זה
היתה, שהנתבע אכן שילם את חשבונות החשמל , וזוהי אפוא המסקנה אותה יש לאמץ .


6.4
עלות השיפוץ
בחוות דעתו העריך המומחה מטעם בית המשפט (המהנדס-שמאי אייל שנהב) את עלות בניית חדר השירותים והמקלחת (ובכלל זה: אספקת והתקנת חיפוי וריצוף, התקנת ברזים וכלים סניטריים, בניית קירות חדשים והתקנת נקודות חשמל) בסך
כולל שלך 18,000 ₪ (לא כולל מע"מ) .
את עלות התקנת המרזבים בשתי המרפסות, המנקזים את מזחלות הפח של גג הרעפים העריך המומחה בסך של 1,800 ₪ (לא כולל מע"מ) .
ואולם, בין בעלי הדין נטושה מחלוקת עובדתית בנוגע לזהותו של מתקין המרזבים: בעוד שהנתבע טוען, כי המרזבים הותקנו על ידו ועל חשבונו -
הרי שהתובעים טוענים, כי המרזבים היו קיימים בעת מסירת הדירה לנתבע, וכי הנתבע לא ביצע בענין זה דבר.
מחלוקת זו, בהיותה מחלוקת עובדתית גרידא,
הושארה על ידי המומחה להכרעת בית המשפט.

דומני, כי גם במחלוקת זו – יש להעדיף גרסתם של התובעים על פני גרסתו של הנתבע, אשר מהווה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב: בסעיף התנאים הנוספים נאמר כי המשכיר נותן הסכמתו לשוכר "לעשות שירותים ומקלחת בקומה העליונה על חשבון המשכיר" ללא כל התייחסות או אזכור של מרזבים.
על כן, אפילו נניח כי הנתבע הוא שהתקין את
המרזבים – הרי שעשה זאת על דעתו
בלבד, וללא הסכמת המשכיר, ועל כן אין כל בסיס לחייב את התובעים לשפות את הנתבע בגין התקנתם. כאמור, המדובר במרזבים שתפקידם לנקז את מי הגשמים למזחלות הפח של גג הרעפים משני צידיו, ועל כן אין כל קשר בינם לבין בניית חדר השירותים
והמקלחת .
זאת ועוד, מאחר והמרזבים אינם מוזכרים בהסכם, הרי שעל הנתבע, הטוען כי הסכמת התובעים השתרעה גם על התקנת המרזבים, הנטל להוכיח טענתו זו. ואולם, הנתבע לא רק שלא הוכיח קיומה של הסכמה כזו , אלא שגם עצם התקנת המרזבים לא הוכחה על ידו (למשל-
באמצעות הצגת הקבלות/החשבוניות בגין הסכומים ששילם עבור התקנת המרזבים, או באמצעות זימון לעדות של בעל המקצוע אשר ביצע את התקנת המרזבים במרפסות).

המסקנה היא,
כי הנתבע רשאי היה
לקזז מחובו לתובעים ע"ח דמי השכירות סך של 18,000 ₪ בלבד (ולא 23,000 ₪) המהווים את עלות בניית חדר השירותים והמקלחת, כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש. לשון אחר: הנתבע קיזז מדמי השכירות סכום של 5,000 ₪ שלא כדין ( 18,000 ₪
-
23,000 ₪). ואולם, מאחר והתובעים העמידו תביעתם על סך של 5,460 ₪ בלבד , הרי שהם זכאים לתשלום סך של 720 ₪ בלבד (ההפרש בין סכום התביעה לבין הסך של 4,740 ₪ שנפסק לתובעים לעיל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום
01/10/05 (יום ביצוע הקיזוז) ועד לפרעון.

6.5

יודגש כי בהודעה המוסכמת מיום 08/09/08 הודיעו ב"כ בעלי הדין לא רק שהם מוותרים על משלוח שאלות הבהרה למומחים ועל חקירת המומחים אלא גם ביקשו כי בית המשפט יכריע בתביעה בהקדם על יסוד החומר המצוי בפני
ו ולא ביקשו להוסיף כל טיעון בעקבות קבלת חוות הדעת של המומחים הנ"ל, שמונו והגישו חוות הדעת לאחר שמיעת הראיות והסיכומים.

7.
סוף דבר
7.1
התביעה מתקבלת.
כפועל יוצא מכך, מחייב הנתבע לפנות הדירה ברחוב אלכסנדריון 5, דירה 2, ירושלים, ולמוסרה כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ של הנתבע, לידי התובעים ו/או ב"כ התובעים.
7.2
מחייב הנתבע לשלם לתובעים 1-2, יחדיו, כדלקמן:
4,740 ₪


בגין דמי השכירות לחודשים אוקטובר-נובמבר 2005,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/12/05 ועד לפרעון.

720
₪

בגין הסכום שקוזז ע"י הנתבע שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום
01/10/05 (יום ביצוע הקיזוז) ועד לפרעון.
7.3
מחייב התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע את הסך של 2,599 ₪ המהווה חלקו בשכר המומחה המהנדס - שמאי אייל שנהב וזאת לאחר שעיקר טענת הנתבע בענין עלות שיפוץ המקלחת הוכחה. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת חוות הדעת (07/04/08) ועד לפרעון.
7.4
בשים לב להוראת תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, בשים לב לסכום התביעה, לתוצאה ולכלל נסיבות הענין, מחייב את הנתבע לשלם לתובעים 1-2 (יחדיו), כדלקמן:
1,713.50 ₪
אגרת משפט (מחצית ראשונה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (24/11/05) ועד לפרעון.

101
₪
אגרת משפט (מחצית שניה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (06/02/07) ועד לפרעון.

850
₪
חלקם של התובעים בשכרו של בודק הפוליגרף, המומחה שאול עזר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת (18/05/08)
ועד לפרעון.

7,500 ₪

שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפרעון, ובתוספת מע"מ כחוק.

8.
הגזברות תחזיר לבעלי הדין בחלקים שווים באמצעות ב"כ, את יתרת הפקדונות שהפקידו בעלי הדין על חשבון שכר המומחים, וזאת בהתאם לבקשה המוסכמת מיום 08/09/08.

9.
ניתן היום, ג' בתשרי תשס"ט (2 באוקטובר 2008) בשעה 09:32 במעמד התובע 1 וב"כ התובעים עוה"ד
חפצי קופלה ובמעמד ב"כ הנתבע עו"ד יוסף בן שמואל.

יצחק מילנוב
, שופט

011413/05א
130 מיכל + גלית טובינה






א בית משפט שלום 11413/05 נהרי שלום, נהרי שולה נ' כוכבי יעקב (פורסם ב-ֽ 02/10/2008)