פסקי דין על ברדה עליזה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על מר רפי ברדה |

5514/07 א     25/09/2008




א 5514/07 ברדה עליזה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מר רפי ברדה




בעניין:

28



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א
005514/07


בפני
:
כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר
תאריך:
25/09/2008





ברדה עליזה

בעניין:


ע"י ב"כ
עו"ד קליר חיים

התובעת



- נ
ג
ד -


כלל חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד ורשה אסף

הנתבעת

נוכחים
:
ב"כ התובע: עו"ד אייל מיכאלי
מר רפי ברדה
ב"כ הנתבע: עו"ד ד"ר
אסף ורשה



פסק דין

כללי
בפני
תביעה אשר בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה תגמולי ביטוח לפי פוליסה בגין נזק לרכבה. הפוליסה צורפה כנספח ד' לתיק מוצגי התובעת.
האירוע הביטוחי אירע ביום 2.7.2007 – בעת שרכבה של התובעת היה מעורב בתאונת דרכים, ונגרם לו נזק משמעותי ("אובדן להלכה").

הנתבעת לא הכירה בחבותה הביטוחית והודיעה לתובעת, במכתב מיום 12.08.2007 כדלקמן: "ברכב הנדון ובעת האירוע נהג נהג שאינו מורשה לנהוג ברכב על פי תנאי הפוליסה. לפיכך אנו דוחים תביעתכם" (נספח י' בתיק מוצגי התובעת).

על רקע דחיית התביעה, עתרה התובעת בתביעה לבית משפט זה. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת החבות. מטעם התובעת (המבוטחת) העידו מר רפי ברדה
– בן זוגה וכן מר משה ברדה, בנה בנוסף הוגשה חוות דעתו השמאית של השמאי מר ויקטור עידן. מטעם הנתבעת הוגש, לאחר פרשת התביעה, תצהיר החוקר מר אבי נירנברג, לרבות צילומים וכן דיסקים עליהם מוקלטות שיחות שערך.

העדים נחקרו בפני
בית המשפט. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בשאלת החבות תחילה.


שאלת החבות
עדי התביעה הם מר רפי ברדה
ובנו משה. מר רפי ברדה
הצהיר כי בלילה שבין 1.7.2007
ליום 2.7.2007


ישן בביתו ובנו העיר אותו בבקשה שיסיע אותו חזרה לביתו. מר ברדה הצהיר: "אני קמתי משנתי, ונכנסתי יחד עם בני לרכב והתחלתי בנסיעה לכיוון אזור מגוריו של בני. לאחר נסיעה קצרה סטיתי עם הרכב לתעלת ניקוז שבצד שמאל של הדרך והרכב נעצר בגוש הבטון (גישרון)". מר משה ברדה תמך בגירסה זו בתצהירו בו העיד כדלקמן: "נכנסתי בחזרה לבית הורי והערתי את אבי משנתו וביקשתי ממנו שיסיע אותי בחזרה לביתי. אבי ואני נכנסנו לרכבה של אימי... כאשר הוא זה שנוהג ברכב ומסיע אותי. לאחר נסיעה קצרה סטה אבי עם הרכב לתעלת ניקוז שבצד שמאל של הדרך ונעצר בגוש הבטון (גשרון)".

שני המצהירים מטעם התובעת נחקרו בפני
בית המשפט, כל אחד בתורו, ובעת שהאחר מצוי מחוץ לאולם. אומר מייד: שני העדים הותירו רושם אמין בפני
בית המשפט, מחמת שהיו עקביים בטענותיהם ונתנו תשובות מספקות לשאלות שהופנו אליהם. אני סבורה כי הסתירות, כביכול, אשר ב"כ הנתבעת ביקש למצוא בעדויותיהם מצויות אך בשולי הדברים ואין הן פוגעות בטענה המרכזית והעיקרית של העדים, אשר מופיע האב מר רפי ברדה
הוא אשר נהג ברכב במועד התאונה (ולא בנו משה).

מקום בו נדרש בית המשפט לבחון גירסה של מי שמעורב בתאונת דרכים, יש ליתן משקל לכך שהאירוע כולו עשוי להיות קשה ביותר. במקרה הנדון, לא היו נפגעים בנפש. יחד עם זאת, מדובר היה בשעת לילה מאוחרת, ושני העדים התעוררו משנתם. כל אחד מהם תיאר באופן המסבר את האוזן את פרטי האירוע. מר רפי ברדה
ציין את עייפותו הרבה, אשר ככל הנראה גרמה לו להירדם (פ' ע' 4 ש' 19 – 22). מר ברדה תיאר כי במהלך הנסיעה פגע בגוש הבטון בצד שמאל של הכביש, לאחר שסטה מן הדרך, וכי פגיעה זו גרמה לו "לשוק". לדבריו: "הייתי בפרנויה בשוק, הייתי כל כך עייף והזדעזעתי
ממה שקרה" (פ' ע' 6 ש' 17-20). גם בהמשך העיד: "הייתי באותו יום פשוט בשוק" (פ' ע' 9 ש' 13).
גם הבן העיד כי השנים היו אחרי שינה: "הערתי אותו ועלינו לרכב..." (פ' ע' 11 ש' 22). מר משה ברדה תיאר בתצהירו כי ניסה תחילה לחזור לביתו באמצעות רכבו (מסוג גולף) ואולם לא הצליח להניעו, ולכן שב לבית הוריו וביקש מאביו לקחתו (ס' 3 לתצהירו). מכיוון שמדובר היה בשעת לילה מאוחרת: "הכול היה מעורפל, אולי הוא [אבי] נרדם" (פ' ע' 11 ש' 12).

אני מקבלת את טענת האב והבן אשר לפיה תאונה בשעת לילה מאוחרת עלולה לגרום ל"הלם", ולמנוע זכרון נקודתי ומדויק לגבי פרטי המקרה. על כן, השאלה היכן שטף האב את פניו – אם בביתו שלו לטענתו (פ' ע' 6 ש' 21), או בחצר בית הבן (כעדותו של משה, פ' ע' 11 ש' 28) – אינה נקודה מרכזית אשר עשויה לפגום במהימנות הגירסה העובדתית. הוא הדין בשאלה, אם הרכב נפל לתעלת הניקוז לאחר נסיעה ישר, או שמא מדובר היה בעיקול של הכביש. אני מקבלת כי השימוש בביטוי "סטיה" אינו מחייב מסקנה של התפתלות הכביש ודי בכך כדי לתאר מצב של התגלגלות הרכב אל התעלה.

ב"כ הנתבעת סבר כי קיימת סתירה גם בשאלה מי מהמעורבים באירוע –
האב או הבן – התקשר על מנת לקרוא לעזרה. גם בנקודה זו איני רואה ענין מהותי שיש בו כדי לקעקע את עיקר הגירסה העובדתית. הדעת נותנת כי השניים היו מבולבלים לאחר התאונה באמצע הליל, והאב גם העיד על המכה החזקה שקיבל (פ' ע' 9 ש' 14 –15).
כך גם איני סבורה שיש לזקוף כנגדם את העובדה שלא זימנו להעיד אנשים שונים מן המושב שהתקהלו במקום לאחר האירוע – אין מדובר בעדי ראיה כי אם בגורמים אשר הגיעו למקום מאוחר יותר. גם בתצהיר החוקר לא מצאתי בסיס למסקנה לפיה היה נוכח במקום עד שראה את התאונה עצמה. ממילא יש לומר כי משקל העדויות שלא נשמעו הוא נמוך.

עיינתי בטופס ההודעה שמסר מר רפי ברדה
לחוקר מטעם חברת הביטוח (נ/1). בהודעה זו מסר לחוקר את פרטי התאונה כפי שהעיד עליה בבית המשפט. גם בהודעה זו טען כי הוא זה שנהג ברכב, עת הסיע את בנו חזרה לביתו, וכי נכנס לתוך תעלת ניקוז ונפל פנימה – וכך ארעה התאונה. גירסה זו של רפי ברדה, כפי שנמסרה לחוקר בזמן אמת, תומכת באמינות עדותו בפני
.

עיינתי בטופס ההודעה מטעם המבוטחת לחברת הביטוח (נספח בתיק מוצגי הנתבעת) בהודעה זו רשומים פרטי הנהג: מר רפי ברדה
.
תיאור המקרה רשום כדלקמן: "נסעתי בכביש. לפתע נזרקתי לתעלה ופגעתי בגשרון ניקוז מים. מצורף שרטוט". גם תיאור זה מתיישב עם גירסת התביעה שבהליך שבפני
ועולה בקנה אחד עם
עדויותיהם של מר רפי ברדה
ומר משה ברדה. בתשריט שצורף להודעה נרשם: "בשעה 1:30 בלילה נזרקתי לתעלה ופגעתי בגשרון ניקוז מים. אני לא מבין איך זה קרה לי". גירסה זו היא גירסתו של הנוהג ברכב. כך עולה מתוך פשוטה של ההודעה, שהרי מי שנרשם כנוהג ברכב הוא זה שמתאר את פרטי המקרה.

אומנם, מר רפי ברדה
לא חתם על ההודעה לחברת הביטוח. מר רפי ברדה
זיהה את חתימת בנו על ההודעה, ומשה אומנם אישר כי זוהי חתימתו (ר' עדותו של רפי בפ' ע' 6
ש' 1; כן ר' עדותו של משה בפ' ע' 12 ש' 30-32). ואולם, לאחר ששמעתי את עדויותיהם, נחה דעתי כי אומנם לא נתנו דעתם להליך הבירוקרטי שבמילוי הודעה ושיגורה, ופעלו בעניין זה מבלי להקפיד ותוך שיתוף פעולה טכני ביניהם. האב, מר רפי ברדה
, חקלאי במקצועו, סיפר כי כל המשפחה עובדת יחדיו כמשפחה מגובשת וכי הם מסייעים זה לזה
(פ' ע' 5 ש' 25-27). הוא תיאר כי בנו הוא הגורם המטפל בענייני הביטוח (פ' ע' 6 ש' 4). משה בעדותו הודה כי החתימה נחזית להיות חתימתו, ואולם אין הוא זוכר את הפרטים ויתכן שנעזר באימו, או עזר להוריו לצורך שיגור הטופס בפקס (פ' ע' 12 ש' 29
עד ע' 13 ש' 2).

כמובן, אין לעודד התנהלות בלתי קפדנית זו מצד מר ברדה ובנו. ראוי היה כי הטופס ימולא על ידי הגורם שחתם עליו וכי
תהיה הקפדה של זהות בין החותם לבין הנוהג אשר בשמו מובאים הדברים. ואולם באי ההקפדה לעניין זהותו של הגורם שמילא וחתם על הטופס אין כדי לשלול את הגירסה העובדתית; ולהיפך: ההודעה לחברת הביטוח דווקא תומכת בגירסתם של ה"ה ברדה, כי האב נהג ברכב ולא הבן. הטעם לכך נעוץ בזה, כפי שכבר הוזכר, שהגירסה מובאת מפי הנוהג ובשמו.

ב"כ הנתבעת ביקש לקשור את מר רפי ברדה
בהסכמתו להיבדק בפוליגרף (נ/2). אומנם, לפי ההלכה הפסוקה, הסכם להיבדק בפוליגרף כמוהו ככל הסכם והוא מחייב את הצדדים (ר' למשל הלכתו הותיקה של בית המשפט העליון בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מ"ב (1) 446, 475). ואולם אין להתעלם ממשמעותו של הפוליגרף וממידת המהימנות הנמוכה יחסית שניתן ליחס למכשיר זה. כידוע, ממצאי פוליגרף אינם קבילים כראיה בבית המשפט, ולא בכדי (ר' למשל ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ, מיום 9.10.2007, בסעיף 16 לפסק הדין). המשמעות היא כי מקום בו חברת ביטוח מבקשת להחתים מבוטח על הסכם לבדיקה בפוליגרף, עליה להבהיר לו מהי משמעותה של הבדיקה וכן להסביר לו כי הבדיקה ברגיל אינה קבילה כראיה בבית משפט. אין מחלוקת כי החוקר לא נהג כך במקרה דנא. מתצהירו עולה כי החתים את מר ברדה על ההסכמה לאחר שהנ"ל "הביע נכונות מיידית להיבדק" (ס' 7 סיפא לתצהירו), ולא טען כי הסביר לו מהי משמעות הדברים. גם בחקירתו בבית המשפט
לא טען אחרת.

כידוע, הסכם ניתן לביטול גם מחמת טעות חד צדדית של המתקשר (סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג
- 1973). אני מקבלת את זכותו של מר רפי ברדה
במקרה שבפני
לבטל את הסכמתו, לאחר שהתברר לו מהי ההשלכה של בדיקת הפוליגרף, וכי יתכן כי תוצאותיה לא תהיינה אמינות (ר' עדותו בפ' ע' 9 ש' 3 – 11). אני סבורה כי הנתבעת לא נפגעה בזכויותיה הדיוניות מחמת ביטול זה. יצוין בהקשר זה כי גירסתו של מר ברדה אשר לפיה חתם על הסכם הפוליגרף במהירות וללא הבנה מעמיקה (שם), נתמכת בתצהירו של החוקר, אשר גם לשיטתו מר ברדה הביע נכונות מיידית להיבדק (ר' ס' 7 סיפא לתצהירו שהוזכר לעיל).

עיינתי בתצהירו של החוקר, מר נירנברג. אף כי החוקר מעורר שאלות שונות בקשר לגירסת התובעת – הרי שאין בו כדי לקעקע את בסיס עדויותיהם של ה"ה ברדה. דומה כי עיקר ממצאיו
הם שניים: חקירתו של מר ניסים ראובן, וחקירתו של מר גווילי ליאור. אשר למר ניסים ראובן – לפי דברי החוקר, מר ראובן הגיע למקום התאונה, וראה כי הבן מושיקו נוסע להביא את אביו, שהגיע למקום כעשר דקות לאחר התאונה. ואולם, גם לדברי החוקר, קיימת אי בהירות בעדותו של מר ניסים. החוקר ציין: "אציין כי ניסים ראובן התחמק מלומר מי נהג ברכב המובטח" (ס' 12 סיפא לתצהיר החוקר). עמימות זו, על רקע הסכסוך שבין מר ניסים ראובן לבין משפחת ברדה (אשר מר ברדה העיד עליו בפ' ע' 7 ש' 1-7) – אינה מאפשרת לדלות ממצא עובדתי מחייב מעדותו של הנ"ל.

אשר למר גווילי – עדותו המתוארת היא מוזרה, שהרי לשיטת החוקר התרחש בכלל לעובדה שהיה מעורב באירוע. החוקר ציין כי לא מן הנמנע שבהתכחשותו ניסה לחקות גם על עצמו באשר לנזק שנגרם לגישרון (ס' 15 לתצהיר החוקר). כך או אחרת, אני סבורה כי הנטל הוטל על הנתבעת לזמן את מר גווילי למסור עדותו. התובעת הציגה גירסתה באמצעות תצהירי ה"ה ברדה, והיה על הנתבעת לסותרם אם סברה כי יש בידה ראיות מהימנות לעשות כן. בעניין זה, אין די בתצהיר החוקר המהווה עדותו שמועה.

סיכומם של דברים
: כידוע, אין לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות. לאחר שעיינתי בתצהיריהם של מר רפי ברדה
ומשה ברדה ושמעתי חקירותיהם בפני
, ולאחר ששמעתי את החוקר ואת טיעוני ב"כ הנתבעת, אני סבורה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה במידה מספקת במשפט אזרחי והוכיחה כי האירוע הביטוחי התרחש בעת שמר רפי ברדה
, ולא משה, נהג ברכב. על כן, צומחת חבותה של הנתבעת לפי
הפוליסה.




הנזק
אין מחלוקת כי לרכב נגרם נזק ממשי עד כדי "אובדן להלכה" (ר' חוות דעתו של השמאי מר רפי ונציה מטעם הנתבעת). במקרה כזה ולפי הפוליסה
- וגם על כך אין חולק – הנתבעת מחויבת לשלם למבוטחת את ערך הרכב במועד התאונה, בניכוי ערך השרידים העוברים לבעלותה. המחלוקת בפני
נסבה על ערך השרידים. מטעם חברת הביטוח הוגשה חוות דעת שמאית שלפיה ערך השרידים עומד על 98,900 ₪. לעומת זאת, התובעים הציגו זכרון דברים מיום 29.8.2007 אשר בגידרו נמכר הרכב במצבו לאחר התאונה לצד שלישי, ובסכום של 91,000 ₪. התובעים מבקשים כי מערך הרכב יופחת רק הסכום שלפי המכירה.

במחלוקת זו, אני מאמצת את עמדת הנתבעת. הטעם לכך נעוץ בזה שגירסתה נתמכת בחוות דעת מומחית. לעומת זאת, שמאי התובעת לא הציג כל נתון לסתור, ולמעשה לא התמודד עם ערך השרידים כפי שמופיע בחוות דעתו של השמאי מטעם חברת הביטוח. אף כי הסכם מכירה עשוי לשקף את ערך השרידים בפועל, הרי שהמחיר נובע מגורמים שונים ומורכבים המובאים בחשבון. יש להעדיף את חוות דעת השמאית. אני קובעת לכן כי ערך הרכב יפחת על סכום של 98,900 ₪.

אשר לערך הרכב – המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו היא מינורית.
שמאי התובעת העריך את הרכב בסך של 218,000 ₪ ואילו שמאי הנתבעת רשם 215,000 ₪. גם בעניין זה אני מקבלת את עמדת הנתבעת. היה על שמאי התובעת להידרש לסוגיה זו, להתמודד עם חוות הדעת השמאית של חברת הביטוח, ולהסביר מהו המקור להערכתו. אם כן ערך הרכב יעמוד על הסך של 215,000 ₪.

הפיצוי אם כן יהיה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת את ערך הרכב, בסך 215,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית ממועד התאונה 2.7.2007 ועד לתשלום בפועל
ובניכוי סך של 98,900 ₪ מוצמדים גם כן ונושאי ריבית מיום התאונה
ועד לתשלום בפועל.

אשר לרכב חלופי – ב"כ התובעת הודה כי הפוליסה לא כללה זכאות זו. אומנם, במקרים מתאימים יזכה המבוטח לפיצוי בגין נזק עקיף. ואולם במקרה דנא הרכב הושכר בסמוך לאחר אירוע התאונה, כבר ביום 6.7.2007 (נספח יג' לתיק מוצגי התובעת). בנסיבות אלה, ובטרם חלף המועד לתשלום מצד חברת הביטוח, יש לומר כי אין מדובר בנזק עקיף ובר פיצוי.

אשר לשכ"ט השמאי – אני סבורה כי בתביעה זו בדין יסודה. הטעם לכך נעוץ בזה שבמכתב הדחיה לא טענה חברת הביטוח דבר בעניין הנזק, וחוות הדעת השמאית לא צורפה. הדחיה נעשתה מטעם הקשור לחבות. על כן, התובעת זכאית היתה לפנות לשמאי מטעמה שיעריך את נזקה. בנסיבות אלה אני מוסיפה ומחיבת את הנתבעת לשלם לתובעת את השכ"ט שמאי בסך 3,500 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 11.9.2007 (מועד התשלום לפי קבלה – נספח יד' בתיק מוצגי התובעת) ועד לתשלום בפועל. נתתי דעתי לכך שהשמאי קיבל שכ"ט בסך 5,539 ₪. סכום זה חורג מהמקובל בתיקים כגון דא.

עוגמת נפש – אין בסיס לפיצוי בראש זה. אין מדובר בנזק גוף או בנזק אישי. בסופו של יום מדובר בנזק לרכוש גרידא. בנוסף, לא ניתן לומר כי סירובה של חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח נעשה מתוך התעמרות בתובעת. הנתבעת ראתה לנגד עיניה דו"ח חוקר ורשאית היתה להתנגד לתביעה.
התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאותיה בהליך זה (אגרה) ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין ובתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ח (25 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.



ד"ר איריס סורוקר
, שופטת




005514/07א
126 נטלי.






א בית משפט שלום 5514/07 ברדה עליזה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מר רפי ברדה (פורסם ב-ֽ 25/09/2008)