פסקי דין על מחמד אדריס | פסקי דין על אחמד אדריס | פסקי דין על חסן אדריס ואח' | פסקי דין על חליפה פאהד

405/02 עא     03/02/2002




עא 405/02 מחמד אדריס, אחמד אדריס, חסן אדריס ואח' נ' חליפה פאהד








ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 405/02


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

המערערים

:
1. מחמד אדריס

2. אחמד אדריס

3. חסן אדריס
4. כארם אדריס
5. מחמוד אדריס
6. זיאד אדריס

נגד


המשיב
:
חליפה פאהד

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בחיפה מיום 30.12.2001 בת.א. 4066/95
שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' טובי-פרידמן



בשם המערערים: עו"ד יאיר אבני; עו"ד ציון רווה




פסק-דין


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' טובי - פרידמן) מיום 30.12.01, שלא לפסול עצמה מלדון בת.א. 4066/95.

1. המערערים הגישו תובענה נגד המשיבים, בה עתרו לסילוק ידם של המשיבים, להריסת חלקים מבונים שחדרו לשטחם ולסעד כספי. בדיון מיום 28.11.01 ביקש ב"כ המערערים כי בית משפט יפסול עצמו מלדון בתיק. לטענת המערערים, בקשה זו הועלתה בעקבות סירובה של השופטת לרשום בפרוטוקול הדיון את החלטתה לפסול שאלה שהציג ב"כ המערערים לאחד העדים. השופטת סירבה לדון בבקשת הפסילה, בקובעה כי לא מקובל לבקש כך בקשות פסילה. כן סירבה השופטת לרשום את בקשת ב"כ המערערים ואת תשובתה בפרוטוקול. המערערים ראו בהחלטת בית המשפט - החלטה הדוחה את בקשתם כי יפסול את עצמו ועל החלטה זו הגישו ערעור לבית משפט זה. בהחלטתי מיום 17.12.01 דחיתי את הערעור מהטעם שבית המשפט לא נתן את החלטתו בבקשת הפסילה.

2. המערערים הגישו לבית המשפט בקשה ליתן החלטה בבקשת הפסילה. לבקשתם צירפו עותק מהודעת הערעור שהוגש לבית משפט זה וביקשו לראות בו בקשת פסילה. בבקשתם טענו המערערים כי התנהגותו של בית המשפט במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק ובפרט בדיון מיום 28.11.01 מלמדת על התקיימותן של נסיבות שיש בהן חשש ממשי למשוא פנים. ראשית, טענו המערערים כי בית המשפט סרב לרשום פרוטוקול אשר ישקף את מהלך הדיון. שנית, נטען כי בהחלטותיו מתעלם בית המשפט מסדרי הדין הקיימים. כך, בית המשפט סרב לדון בבקשת הפסילה מיד עם העלאתה; כך גם התעלם בית המשפט מהתנגדותו של ב"כ המערערים לעדותו של אחד העדים מהטעם שלא הגיש תצהיר חתום על ידו על-פי החלטת בית המשפט. כמו כן, בית המשפט התכוון לאפשר לאדם שאין מקצועו בתרגום לתרגם את עדותו של עד אשר העיד בשפה הערבית. שלישית, טענו המערערים, כי במהלך המשפט הביעה השופטת אי שביעות רצון מובהקת מכך שהיא נאלצת לדון בעניין נשוא התובענה, והעובדה שהצעת הפשרה שהוצעה על ידה נדחתה על ידי הצדדים הביאה להתנהגות חסרת סבלנות מצדה במיוחד כלפי המערערים. המערערים טענו כי תחושתם היא כי לשופטת אין רצון להגיע לחקר האמת בתיק. רביעית, טענו המערערים, כי בית המשפט התייחס בצורה פוגענית אל בא כוחם והרים עליו את קולו פעמים רבות. כך למשל, בדיון מיום 28.11.01, כאשר ב"כ המערערים ביקש לעיין בתיק המוצגים והתקרב לדוכן, אמרה לו השופטת: "אל תתקרב לדוכן, חזור למקומך".

3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 30.12.01, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט דחה את טענת המערערים בדבר אי הרצון המיוחס לו להגיע לחקר האמת בתיק, בקובעו כי מדובר בטענה פוגעת שאין לה כל בסיס. באשר לטענה בדבר אי רישום פרוטוקול שישקף את מהלך הדיון, קבע בית המשפט, כי ניהול הפרוטוקול מסור לשיקול דעתו וכי הוא סבור כי רישום בקשות סרק או כל מלה שנאמרת במהלך הדיון בפרוטוקול, מכביד על ניהול המשפט ומאריך אותו שלא לצורך. בית המשפט דחה את הטענה המיוחסת לו בדבר התעלמות מתקנות סדר הדין האזרחי, בקובעו כי תקנות סדר הדין האזרחי מהוות מכשיר לניהול יעיל של הדיון, ואינן באות להאריך את הדיון שלא לצורך ולפגוע בו. כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה נהג באופן בוטה ופוגעני כלפי ב"כ המערערים, בקובעו כי ב"כ המערערים אינו מוכן לקבל את החלטות בית המשפט ואת שיקול דעתו במהלך ניהול הדיון, ועל כן גורר את הדיון ואת בית המשפט לויכוחים מיותרים וגורם לאווירה בלתי נעימה.

4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי בנסיבות המתוארות אין המדובר ברישום פרוטוקול שאין דעתו של צד כזה או אחר נוחה ממנו, כי אם בהשמטה מוחלטת של שאלות שנשאלו והחלטות השופטת לפסול שאלות אלו. בכך נחסמת למעשה דרכם של המערערים לבקש את תיקון הפרוטוקול וכן לערער על החלטות אלה. לטענת המערערים, במצב זה נוצר חשש שבית המשפט כבר גיבש דעתו לגבי התוצאה הסופית בתיק. כך גם התעלמותו של בית המשפט מסדרי הדין מבססת חשש כי בית המשפט גיבש לו עמדה סופית בסוגיות העולות לדיון בפני
ו. עוד טוענים המערערים, כי מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה עולה כי השופטת אינה חולקת על המסכת העובדתית שפורטה בבקשת הפסילה, אך יחד עם זאת אין היא מפרטת בהחלטתה מדוע אין בעובדות כדי להצביע כי גיבשה את דעתה הסופית בעניין.

5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני
, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ככל שטענות המערערים נוגעות להתעלמותו של בית המשפט מתקנות סדרי הדין, הרי שאין בהן כדי להוות עילה לפסילתו. כפי שנפסק לא אחת, החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מן הצדדים אינן יוצרות כשלעצמן עילת פסלות. הדרך לתקוף החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור - על פי סדרי הדין - ולא בדרך של הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו: ע"א 9208/00 חגי נ' הרפז (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נגד מנסור אדיב (לא פורסם); ע"פ 77/93 אליהו עובדיה נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 4487/99 מחמד כאמל אלקורד נגד ועד עדת הספרדים ואח'
(לא פורסם)). במקרה זה, החלטותיו של בית משפט - ואיני מביע עמדה באשר לצדקתן - אינן מבססות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. הוא הדין באשר לטענה בדבר סירובו של בית המשפט לרשום פרוטוקול אשר ישקף את מהלך הדיון בבית המשפט. אכן, אין באי רישום פרוטוקול מדויק על ידי בית המשפט, בפני
עצמו, כדי להוות עילה לפסילתו. בנסיבות המקרה, אין באי הרישום - לו טוענים המערערים - כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט או על כי בית המשפט גיבש דעה מוגמרת וסופית בעניינם של המערערים, כך שאין עוד טעם בניהול המשפט ("המשחק מכור").

6. באשר לחוסר הרצון להגיע לחקר האמת אותו מייחסים המערערים לבית המשפט, הרי שבית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה הכחיש טענה זו מכל וכל. יתר על כן, לא מצאתי באירועים המתוארים בבקשת הפסילה כדי לתמוך במסקנה מרחיקת לכת זו של המערערים. כך גם לא מצאתי בהתבטאויותיו של בית המשפט כלפי ב"כ המערערים כדי ללמד על חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. אכן, נפסק בעבר כי כי "על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת לשמה, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני
בית המשפט". ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 412, 415. יחד עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ראו לעניין זה ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52, 56; ע"א 5089/01 חביב תאופיק נ' כב' השופט שאול מנהיים (לא פורסם). במקרה זה, התבטאויותיו של בית המשפט באו בתגובה להתנהגותו של ב"כ המערערים ולמחאה שהביע כנגד החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט. מכל מקום, אין בדברים אלה כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערים לגופם בהליך המתנהל בפני
ו.


מטעמים אלה, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ב (3.2.2002).



ה נ ש י א







_________________
העתק מתאים למקור

02004050.
a01

/דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט:
www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 405/02 מחמד אדריס, אחמד אדריס, חסן אדריס ואח' נ' חליפה פאהד (פורסם ב-ֽ 03/02/2002)