פסקי דין על האש שלי תוקד עד ביאת המשיח ע"ש רבי ישראל בר אודסר בע"מ ואח' | פסקי דין על רשם ההקדשות - היועץ המשפטי לממשלה - המדינה | פסקי דין על הקדש העדה הספרדית בצפת ומירון ואח' |

1791/08 בשא     05/10/2008




בשא 1791/08 האש שלי תוקד עד ביאת המשיח ע"ש רבי ישראל בר אודסר בע"מ ואח' נ' רשם ההקדשות - היועץ המשפטי לממשלה - המדינה, הקדש העדה הספרדית בצפת ומירון ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט




בבית המשפט המחוזי בנצרת
בשא: 001791/08

בתיק עיקרי: ה פ 000531/97

בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
05/10/2008




בעניין
:
1. האש שלי תוקד עד ביאת המשיח ע"ש רבי ישראל בר אודסר בע"מ - ח.פ 5-353232 - 51

2. הרב עמרם הורביץ
3. חיים דביר
4. מאיר דביר
5. ירון דביר
6. ערן אסולין


ע"י ב"כ עו"ד
א. ספרא

ה מ ב ק ש י ם


נ
ג
ד


1. רשם ההקדשות - היועץ המשפטי לממשלה - המדינה


2. הקדש העדה הספרדית בצפת ומירון
3. ועד ההקדשות
4. ועד ההקדשות
5. הקדש העדה הספרדית


ע"י ב"כ עו"ד
משיב 1 - פרקליטות מחוז צפון
משיב 2 - עו"ד א. נווה

משיב 3 - עו"ד גלעד קורינאלדי
משיב 4 - עו"ד יהודה קפלן

משיב 5 - עו"דבצר מיכאל ואח'

ה מ ש י ב י ם




ה ח ל ט ה


[א]

זוהי בקשה לצירוף המבקשים כבעלי דין בתובענות הנדונות במאוחד בפני
. המבקשת 1 הינה עמותה העוסקת, בהפצת ספרים תורניים וספרי חסידות על פי תורתו של הרשב"י. המבקשים 2-6 מעניקים שירותים אלו באתר קבר הרשב"י, בסמוך לחלקות אשר הבעלות והניהול בהן מהווים עיקר המחלוקת בתובענות המתבררות בפני
והמתייחסות לחלקה 12 בגוש 13676, וחלקות 27 ו- 70 בגוש 13688 .
[ב]

המבקשים טוענים, כי יש בסמכויות הניהול שהוענקו לצדדים כדי לפגוע באופן ישיר ועקיף במעמדם ובזכויותיהם. סעיף 39 לחוק הנאמנות, התשל"ט- 1979 (להלן:"החוק", "חוק הנאמנות"), מאפשר לכל נהנה או אדם מעוניין, לפנות לבית המשפט בבקשה להצטרף כצד להליך. הואיל וההחלטות שיכול ותתקבלנה בתובענות, נוגעות למבקשים באופן אישי, כנהנים, הרי על בית המשפט לשמוע טענותיהם .
המבקשים מדגישים, כי הם מייצגים חלקים נרחבים מהציבור, כנהנים ומשתמשים באתר, לכן מוקנה להם מעמד נפרד ועצמאי של "ציבור הנהנים מההקדש", משכך נוכחותם כצד בהליך נחוצה.

המבקשים טוענים כי רכשו זיקת הנאה באתר קבר הרשב"י מכוח שנים, וכן מכוח הסכם שנערך בינם לרשויות המדינה, ומכוח מעשה מינהלי של אותן רשויות .
המבקשים טוענים, כי הם חוששים לפגיעה בחופש העיסוק שלהם, הואיל והם מתפרנסים במתחם אתר הקבר, וחוששים לשינוי מצבם לרעה. עוד הם טענו לקיום השתק מטעם רשויות המדינה.

[ג]

מנגד טוענת המשיבה מס' 1 (להלן: "המדינה"), כי יש לדחות הבקשה על הסף, הואיל ולא מתקיימים התנאים המאפשרים צירופם, בפרט בשים לב לכך שההליך העיקרי מתנהל כ – 10 שנים בפני
בית המשפט, וכיום מצוי לפני שמיעת הוכחות. המדינה עוד טוענת, כי כל עוד לא הוצהר על קיומו של הקדש, המבקשים אינם יכולים להיות מוגדרים כנהנים מאותו הקדש, ואינם בבחינת "אדם מעוניין" כלשון סעיף 39 לחוק. על כן טענות אלה אינן יכולות להישמע.
לחילופין טוענת המדינה, כי המבקשים לא הראו בבקשתם ובתצהיר התומך בה, מה הופך אותם במיוחד לנהנים של ההקדש מלבד היותם חלק מכלל הציבור. העובדה כי הם מנהלים עסק אשר ממוקם קרוב לקבר הרשב"י, אין בה כדי להפוך אותם לנהנים הזכאים להצטרף להליך שמטרתו לקבוע, האם קיים הקדש שמא לאו.
כל עוד לא הוחלט בתובענות הנדונות, ולא הוכרז על קיומו של הקדש אין מקום לצרפם כמפקחים על הקדש שלא קיים.

לשיטת המשיבה, פנייתו של נהנה לבית המשפט בבקשה לצרפו כבעל דין כפופה לסייגים. נהנה אינו זכאי להתערב בדרך ניהול הנכסים, אלא אם כן מורים כך תנאי הנאמנות. בענייננו, לא קיים שטר הקדש, וטרם הוכרז על קיומו הקדש, על כן לא קמה למבקשים זכות להתערב בניהול.

טענת המבקשים כי הם מייצגים חלקים של הציבור, הנהנים מההקדש, טענה סתמית אשר לא פורטה ואף איננה רלוונטית. המחלוקת בין הצדדים בתביעות הנדונות הינה שאלת עצם קיומו של הקדש, והן אינן קשורות לפיקוח על פעולות הנאמנים.

הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף של תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן:"תקסד"א"). צרוף המבקשים לתובענות איננה בבחינת צד נדרש. המחלוקת בתובענות הינה בשאלת קיומו של הקדש. שאלות אלה יכולות להיות מוכרעות גם ללא בירור טענות המבקשים, משכך גם אין כל פגיעה במבקשים.
מוסיפה וטוענת המשיבה כי יש לדחות טענת המבקשים לפיה מינוי הנהלה זמנית עלול לפגוע בהם, ועל כן יש מקום לצרפם להליך המתנהל על פי התביעות. הליך מינוי הנהלה זמנית הסתיים בהחלטת בית המשפט העליון. הצטרפות המבקשים להליך העיקרי עתה לא תועיל. לטענתה, צירוף המבקשים להליך העיקרי יפתח חזית חדשה ויביא לדיון נושאים שאינם רלבנטים לתביעה. כך גם לאור השלב המאוחר בו הוגשה בקשת ההצטרפות, אשר גם היא כשלעצמה, מהווה סיבה לדחיית הבקשה.

לטענת המשיבה, אין לגזור גזירה שווה מסוגית צירופה של עמותת ישיבת הרשב"י, שכן היא היתה צד להליך בפני
בג"צ שהתנהל במקביל להליך בבית משפט מחוזי בעניין סמכות בית הדין הרבני, ומשום שהיה מדובר בשלב מוקדם בהליך העיקרי.

[ד]

המשיבה מס' 2, הקדש העדה הספרדית, התנגדה לבקשה והצטרפה לנימוקי המדינה והוסיפה כי פעולת המבקשים באתר קבר הרשב"י נעשית שלא כדין וללא כל הרשאה. פעולתם במקום אין בה כדי להקנות להם כל מעמד במקרקעין עצמם, הבקשה מוקדמת, כל עוד לא ניתנה כל החלטה שיש בה לכאורה כדי לפגוע במבקשים. בכל מקרה יוכלו לפנות בתובענה בענינים.

דיון:
בחינת הבקשה מביאה לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
סעיף 39 לחוק הנאמנות קובע :
"בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר נאמנות או אדם אחר שמעוניין בדבר...".

סעיף 39 לחוק אינו מתנה את הצטרפותו של המבקש בקיומה של עילת תביעה, כפי שזו נדרשת להצטרפות בעל דין בהליך אזרחי, על פי הוראות תקסד"א (ראה ש' כרם חוק הנאמנות תשל"ט- 1979, מהדורה שלישית, 569). סעיף 39 הנ"ל, מרחיב את חוג הפונים לבית המשפט בבקשה להצטרף להליך, זאת במגמה להביא את הנאמן לפעול לאותה מטרה שנועדה מראש, או על מנת להצביע על כשלים כאלו או אחרים בתפקודו. על כן , על פי לשון החוק, יכול כל אדם נהנה או בעל עניין לפנות לבית המשפט. הצטרפות צד נהנה על פי סעיף 39 לחוק, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, על פי הנסיבות הנטענות והטעמים המפורטים בבקשת הפניה לבית המשפט, המצדיקים צירופו להליך, ואם בעל עניין הוא – ייבחנו אותם טעמים המקנים לו אינטרס לזכות במעמד זה
(ראו ש' כרם, שם, 808 , 818 ).

בבקשתם לא מצאנו, כי המבקשים הצביעו או פרטו מה מקנה להם מעמד של נהנים שיש בו כדי להקנות להם זכות להצטרף להליך, כך גם לא הצביעו על אינטרס ממשי בצירופם, ולא נימקו מדוע, לשיטתם, עלולים הם היפגע מהחלטות הועדה הניהולית שמונתה. טענות המבקשים רובן ככולן נטענו באופן כוללני, אינן מנומקות ואינן נתמכות באסמכתאות המצביעות על מעמד, זכות או אינטרס זה או אחר
באתר קבר הרשב"י.

הטענות, כי המבקשים רכשו זכות לזיקת הנאה מכוח שנים בקרקע, וכי רשויות המדינה חתמו עמם על הסכם, אינן מוצאות כל תימוכין בבקשה ( מלבד תצהירו של המבקש מס' 3 ).
גם אם אכן חתמו מי מרשויות המדינה
על הסכמים כאלו או אחרים עם המבקשים - הגם שכאמור אין בפני
כל תימוכין לטענה זו,
הרי שאין בכך, כשלעצמו, כדי ללמד על קיומה של זיקת הנאה, או על מעמדם כנהנים. מן הבקשה לא ברור מדוע טוענים המבקשים, כי יש להעניק להם מעמד נפרד מאחרים אשר מוכרים את מרכולתם בשטח האתר. כן לא ברור מדוע טוענים המבקשים, כי דווקא הם אלו אשר מייצגים את ציבור המשתמשים באתר.
יש לקבל את עמדת המדינה, כי האתר טרם הוכר כהקדש, וטרם מונו נאמנים. לפיכך מעמד המבקשים הינו לכל היותר כ"נהנים בפוטנציה", ואין כל סיבה לצרפם להליך, וודאי שלא כ"מפקחים" על פעולות הוועדה הזמנית המנהלת את האתר, על פי סעד הביניים שנתבקש.

ראוי להדגיש, כי לא קמה למבקשים כל זכות להתערב בניהול אתר קבר הרשב"י, אף אם היה מוכר מעמדם כנהנים, שכן לנהנה אין מעמד בקבלת ההחלטות בנוגע לנכס
ובאופן יישומן. לנאמן שיקול הדעת לאופן ניהול הנכס (ראו
את דבריו של
כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז)
ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת ואח'

, פ"ד מח (1) 801, 814 ).
יתרה מכך, בהליך שבפני
טרם החלה שמיעת הראיות. לא הוכרעה סוגית מעמדו של אתר הקבר כהקדש, לא נקבעו נאמני קבע ואין תנאי נאמנות. הועדה אשר מונתה על ידי בית המשפט העליון, נתמנתה במסגרת סעד זמני לשם תחזוקתו של האתר הקדוש לרווחת הציבור כולו.

טענת המבקשים כי הם מייצגים ציבור נרחב , ועל כן מוקנה להם מעמד נפרד ועצמאי של "ציבור הנהנים מההקדש", אין לה על מה להישען. העובדה כי המבקשים מתפרנסים באזור האתר, אינה מעניקה להם מעמד מיוחד של מייצגי ציבור, ואינה מקנה להם כל יתרון על פני אחרים, המתפרנסים אף הם באזור אתר קבר הרשב"י.

המבקשים נסמכים בבקשתם על בש"א (י-ם) 2569/03 הרב שמואל מרזל נ' ועד הישיבות בארץ ישראל ואח'

, דינים מחוזי כרך לד (2) 942 (להלן:"פרשת מרזל"), שם קבע כב' השופט שפירא כי יש לצרף נהנה כצד להליך לאור לשון סעיף 39 לחוק.
לטעמי, אין לגזור גזירה שווה לענייננו. בפרשת מרזל, היה המבקש מרצה במוסד חינוכי, כאשר הסעד בבסיס התביעה היה בטלות הכרזתו של הנכס עליו הוקם המוסד כהקדש. המבקש ביקש להצטרף להליך על מנת להשיב לטענות בדבר בצורך בביטול ההקדש, ועל מנת להציע דרכים להפעלת המוסד. עניינו של המבקש בהליך, מעמדו ומעורבותו בעתיד הנכס והמוסד החינוכי היו ברורים על פניהם. כך גם ניכר כי בית המשפט ראה מקום להתיר את התערבות המבקש בדרך ניהול הנאמנות.

אלא שאין לגזור גזירה שווה מאשר נקבע בפרשת מרזל לענייננו. בפני
הסוגיות להכרעה שונות הן בתכלית הנכסים הנידונים טרם הוכרזו כהקדש. מעמדו של הנכס, אופן ניהולו וזהות נאמניו טרם נתבררו. יתרה מכך, המבקש בפרשת מרזל ביקש לטעון ולהשיב לסוגיות הנוגעות לגופו של הסעד שנתבקש בתובענה בעוד שבענייננו, המבקשים מלינים על ועדה זמנית מנהלת, אשר מינויה הושלם זה מכבר. מה גם שמעמדם של המבקשים כנהנים, או כבעלי עניין מעורפל, לא ברור ולא מפורט בבקשה. כפי שציינתי, העובדה כי המבקשים מוצאים פרנסתם באזור הקבר, אינה מקנה להם כל זכות להצטרף כצד להליך, בין כנהנים ובין כבעלי עניין.

נדגיש עוד, כי המבקשים לא פרטו בבקשתם ולא תמכו טענתם, כי הם עלולים להיפגע מניהול התובענה וכיצד, עוד לא ברור כיצד עלולים המבקשים להיפגע מקיומה של ועדה זמנית מנהלת, וכיצד עלול מצבם להשתנות לרעה . המבקשים לא נימקו ולא פרטו מה בין הקמת ועדה שחברים בה נציגי הצדדים להליך, ובכלל זה נציג המדינה, ובין פגיעה בפרנסתם, או בחופש העיסוק. טענותיהם הינן כלליות וסתמיות.

התובענות שבעניננו מתנהלות מזה כעשר שנים. נושאן העיקרי של המחלוקות הינו מעמד אתר קבר הרשב"י כהקדש וזהות נאמניו ומנהליו, אם וכאשר יוכרז ככזה.
ביום 14/05/08 קיבל
בית המשפט העליון (רע"א 10029/07), בקשת רשות ערעור של המדינה וקבע כי תוקם ועדה זמנית לניהול האתר, המורכבת מנציגי בעלי הדין. צו מניעה בנוגע לזהות חברי הוועדה נדחה, ובפועל כיום הוועדה עושה מלאכתה לניהולו של האתר, עד להחלטה אחרת של בית המשפט בתובענות לגופן.

טענות המבקשים אינן נוגעות לסוגיה העומדת בבסיס המחלוקת שבתיק העיקרי לו מבקשים הם להצטרף. טענותיהם מופנות לענין ניהול האתר על ידי הועדה הזמנית, אשר מונתה זה מכבר, ועל כן לא ברור מהו האינטרס שיש להם בצירופם להליך העיקרי, ומהי המחלוקת אשר לה הם צד נדרש, או כיצד יכולה החלטה במחלוקת להשפיע על המבקשים. באשר למורכבות המחלוקת שבין הצדדים בתובענות המאוחדות, אמר כב' השופט גרוניס ברע"א 10029/07 כי: "השתלשלות העניינים בפרשה זו סבוכה ונפתלת ביותר", ונפרסת על פני שנים רבות, ועל מספר לא מבוטל של הליכים בקשות וצווים שונים. למעשה, הליך ההוכחות נקבע לחודש נובמבר 2008, ורק אז תחל להתברר המחלוקת לגופו של עניין. צירופם של המבקשים כיום, לאחר זמן כה רב, כצד להליך, יהיה בו כדי לסרבל ולהאריך ההליך שלא לצורך, וללא כל תכלית המצדיקה זאת.

באשר לטענתם הסתמית של המבקשים, כי הינם מייצגים חלק נכבד מהציבור, הרי שאין מקום לקבל טענה זו בהעדר ביסוס לה. בנוסף צירוף המבקשים לבירור התובענות בשלב כה מאוחר יש בו כדי לפגוע באופן מובהק באינטרס הציבורי שבניהול יעיל עד כמה שניתן בתובענות כה סבוכות ומסועפות שבפני
.

עוד ראוי לציין, כי המבקשים לא נימקו הגשת הבקשה בשלב כה מתקדם של ההליך. לא ברור כיצד טוענים המבקשים כי נודע להם על ההלך המתנהל מזה כ-10 שנים, רק לפני מספר חודשים. אם סברו המבקשים כי יש להם עניין בניהול האתר, לא ברור מדוע לא פעלו להצטרפות במשך כל אותן השנים. הזמן הרב שחלף מלמד הוא על כך, שלמעשה אין למבקשים כל אינטרס של ממש להצטרף לשאלות העולות מן התובענות.

בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי להידרש לבחינת יתר התנאים הקבועים בתקנה 24 לתקס"דא, והאם בחינה זו כלל נחוצה לאור הוראות סעיף 39 ותכלית החוק. הגם שברור , בשל כל הנימוקים המובאים לעיל, כי המבקשים אינם צד נדרש להכרעה במחלוקות העולות מן התובענות הנדונות.

בשל כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה 2 והמדינה, בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהן.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ו' בתשרי, תשס"ט (5 באוקטובר 2008) בהעדר.

זכות ערעור תוך 45 יום.


מוניץ נחמה
, שופטת


001791/08בשא054 מרב כהן







בשא בית משפט מחוזי 1791/08 האש שלי תוקד עד ביאת המשיח ע"ש רבי ישראל בר אודסר בע"מ ואח' נ' רשם ההקדשות - היועץ המשפטי לממשלה - המדינה, הקדש העדה הספרדית בצפת ומירון ואח' (פורסם ב-ֽ 05/10/2008)