פסקי דין על דוד באביאן | פסקי דין על עו"ד ליהיא (בן מנחם) בורשטיין | פסקי דין על עו"ד ניר בורשטיין | פסקי דין על עו"ד יצחק בן מנחם ואח' |

2083/05 ברע     28/05/2006




ברע 2083/05 דוד באביאן נ' עו"ד ליהיא (בן מנחם) בורשטיין, עו"ד ניר בורשטיין, עו"ד יצחק בן מנחם ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע002083/05

בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן
תאריך:
28/05/2006



בעניין
:
דוד באביאן






המבקש


נ
ג
ד


1. עו"ד ליהיא (בן מנחם) בורשטיין

2. עו"ד ניר בורשטיין
3. עו"ד יצחק בן מנחם





המשיבים


החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 19.5.2005
(כב' השופטת מ' ברק-נבו), אשר דחה את תביעת המבקש כנגד המשיבים לתשלום פיצוי בגין טענותיו בדבר הפרת התחייבותה של
המשיבה 1 לחתום עימו הסכם למכירת דירה, ובגין טענתו בדבר תקיפתו בידי המשיבים 2 ו-3.

ב.
עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:
המשיבים, כולם, הינם עורכי דין, קרובי משפחה, המנהלים ביחד משרד עורכי דין.
המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מונתה, ביחד עם עו"ד עופר שפירא, ככונסת נכסים בבית המשפט לענייני משפחה, למכירתה של דירת מגורים ברמת אביב ג' בתל אביב (להלן: "הדירה").
המשיבה פרסמה הזמנה להציע הצעות לרכישתה של הדירה.
ביום 28.6.2004 בשעה 15:30 לערך, ניהלו המבקש והמשיבה שיחת טלפון, שעניינה כוונתו של המבקש לרכוש את הדירה.
עדות הצדדים בבית משפט קמא, היו חלוקות באשר לתוכנה של השיחה.
המבקש טען כי קודם למועד השיחה, הציע לרכוש את הדירה, בצוותא עם חברו, בתמורה לסכום של 260,000 $. עוד טוען המבקש, כי במהלך שיחה זו, הובטח לו, כי יחתם עימו הסכם מכר, אם יתייצב בו ביום, עד לשעה 17:00, במשרדה של המשיבה ויביא עמו שיק בנקאי ע"ס בשקלים שווה ערך
ל-26,000 $, המהווים 10% מסכום הצעתו.
המשיבה טענה לעומתו, בפני
בית משפט קמא, כי במהלך השיחה נמסר למבקש שעסקה נוגדת אמורה להחתם בשעה 18:00 בו ביום, וכי אם לא יחתם הסכם בסופו של יום, יוזמן המבקש להתמחרות, בכפוף להמצאת שיק בנקאי על סך של 10% מסכום הצעתו.
אין חולק כי טיוטת הסכם המכר נשלחה לבא כוחו של המבקש טרם מועד השיחה, בשעה 14:12.
כן אין חולק שבסופו של יום, בסמוך לשעה 16:40, התייצבו המבקש וחברו במשרדי המבקשים כשבאמתחתם שני שיקים בנקאיים, ע"ס כולל של 117,026 ₪.

משהגיעו המבקש וחברו למשרדי המשיבים, נמסר להם כי אין בכוונת המשיבה לחתום עימם על הסכם.

המבקש טען בבית משפט קמא, כי בתגובה פרצה במקום מהומה, במהלכה
נדחף המבקש על ידי המשיב 2, אשר נעזר במשיב 3.
המבקש הזמין ניידת משטרה למקום, והגיש תלונה בגין תקיפה. יצויין, כי תיק התלונה של המבקש נסגר על ידי המשטרה, משלא נגרם נזק, וכי המבקש הגיש למשטרה בקשה לפתיחת החקירה מחדש.
המשיבים טענו כי דרשו מהמבקש, בתקיפות, לעזוב את משרדם, וכי משלא נענה "הובל" החוצה בידי המשיב 2.

בית משפט קמא דחה, כאמור, את תביעתו של המבקש בשני העניינים. בית משפט קמא חייב את המבקש ואת חברו, בתשלום הוצאותיהם של המשיבים, בסכום של 500 ₪ לכל אחד מהם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
, שהוגשה על ידי המבקש בלבד.

ג.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא באופן ניהול הדיון, משאפשר למשיבים להשמיע עדות ראשית מלאה, ומנגד לא אפשר למשיב להעיד עדות ראשית מלאה. המבקש טוען כי באופן ניהול הדיון, נבצר מהמבקש לקבל את יומו בבית משפט קמא.
המבקש טוען עוד כי טעה בית משפט קמא, כשאיפשר להשמיע את עדותו של
העד, עו"ד אכטמן, שהיה נוכח באולם, במהלך עדותם של העדים השונים, טרם מתן עדותו.
המבקש מוסיף וטוען כי נספחי כתבי הטענות אשר עמדו בפני
בית משפט קמא תמכו בגרסתו של המבקש, וכי טעה בית משפט קמא בהתעלמו, לטענת המבקש, מתוכנם.
לגופו של ענין, טוען המבקש כי זומן לחתימה על הסכם המכר לשעה 17:00, וכי יש ללמוד מכך כי היתה לו עדיפות על פני המציעים עימם נחתם ההסכם בשעה 18:00.
המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא משנתן אמון בעדותה היחידה של המשיבה, תחת עדותם של עו"ד גיל, המבקש וחברו, מר יובל תמיר. המבקש טוען עוד, כי נתגלו סתירות בעדותה של המשיבה בפני
בית משפט קמא, ומשכך, טעה בית משפט קמא בנותנו אמון בעדותה, גם מטעם זה.
המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא, משלא נתן אמון בגרסת המבקש. אין חולק כי המבקש וחברו התייצבו במועד שנקבע לחתימת ההסכם, הביאו עימם שיק בנקאי ע"ס 10% מסכום הצעתם (במקום שיק בשיעור 5% מסכום ההצעה כפי שנדרשו בהזמנה להציע הצעות). אכן, המבקש לא פעל, לאחר קרות הארועים, להוצאתו של צו מניעה, בשל קיומם של צדדים שלישיים תמֵי לב, אולם אין בכך, לטענתו, כדי לכרסם בגרסתו.
המבקש טוען כי משנגע בו המשיב 2, קמה לו עילת תביעה בעוולת התקיפה מכח סע' 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפיכך, ומשהאמין בית משפט קמא לטענתו, כמצויין בפסק דינו, טוען המבקש כי היה על בית משפט קמא לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי, מכח עוולה זו.
המבקש טוען בנוסף כי "טעה בית משפט קמא שפסק הוצאות גבוהות ולא מקובלות בבתי המשפט לתביעות קטנות בסך של 3,000 ₪ לטובת המשיבים" (סע' 4 (ו) לבקשת רשות הערעור).

המשיבים טוענים כי פסק דינו של בית משפט קמא, כדין ניתן.
המשיבים טוענים כי עדותו של המבקש נשמעה בפני
בית משפט קמא, וכי לא נפל כל פסול בדרך ניהול הדיון בפני
בית משפט קמא.
המשיבים טוענים עוד כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו סדור ומנומק, וכי אין מקום להתערב בממצאיו שבעובדה כמו גם בקביעות מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, בנסיבות הענין.
המשיבים טוענים כי המבקש הוא זה אשר ביקש לכפות על המשיבה לכרות עמו הסכם לרכישת הדירה. המשיבים טוענים כי המבקש הוא זה אשר דחף את המשיב 3, טרם צאתו ממשרדם של המשיבים.
עוד טוענים המשיבים כי ההוצאות שהשית בימ"ש קמא על המבקש, סכום של 1,500 ₪, הם על הצד הנמוך, בשל התנהגותו הבוטה של המבקש ובזבוז זמנם של המשיבים, כולם.
לפיכך, טוענים המבקשים, יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב את המבקש בהוצאות ההליך.

ד.
דיון
לא מצאתי ליתן רשות ערעור בנסיבות הענין.

כידוע, בית משפט שלערעור הדן בבקשת רשות הערעור, על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, יעתר לבקשה ליתן רשות ערעור, רק בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותו בקביעות בית משפט קמא.
בענייננו, פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק ולא מצאתי כל עילה מן הדין ליתן רשות ערעור בנסיבות הענין, משלא נמצא כל טעם להתערב בממצאי בית משפט קמא.

בית משפט קמא קבע את ממצאיו בהסתמך על הראיות שהובאו בפני
ו, ובהם טיוטת הסכם המכר (מוצג "ת/2" למוצגי בית משפט קמא) בו צויין מפורשות כי מתנהל במקביל מו"מ עם אחרים, באופן השולל חשש לקיומו של מו"מ שלא בתום לב. כן קבע בית משפט קמא כי "גם בהתאם להדגמתו של עו"ד ארטמן, וגם לפי דברי התובע עצמו, מדובר בתנועה של הובלה החוצה ולא בתקיפה..." (עמ' 7 לפסק הדין), בהתייחס לטענת המבקש כי 'נדחף' על ידי המשיב 2 בעזרת המשיב 3.

בידוע הוא כי, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, אלא אם נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או נמצא פגם אחר היורד לשורשו של עניין, או אם קביעת הערכאה הדיונית איננה מבוססת על פניה.
"בית-משפט זה כבר חזר וקבע פעמים רבות בעבר, כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו, למשל, ע"א 78/84 עיזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' אלג'ילאני). בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו – דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..." (ע"א 640/85 קופר ואח'
נ' איגוד המוסכים בישראל ואח'
, פד"י מד(1) 594, בעמ' 598).

(ע"א 3601/96 בראשי ואח'
נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פד"י נב (2) 582, 594)


כך הם פני הדברים דרך כלל, וכך הם לענין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.
ה.
גם לעיצומם של דברים, אכן, סע' 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), קובע כי:
23. תקיפה
(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב) ...

יחד עם זאת, סע' 24 לפקודה קובע כי:
24. הגנה מיוחדת
בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם -
(1) ...;
(2) השתמש במידה סבירה של כוח כדי למנוע את התובע מהיכנס שלא כדין למקרקעין, או כדי להרחיקו מהם אחרי שנכנס אליהם, או שהה בהם, שלא כדין, והכל כשהנתבע היה תופשם או פעל מכוחו של תופשם; ואולם אם נכנס התובע, או ניסה להיכנס, למקרקעין שלא בכוח, תנאי להגנה הוא שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא להיכנס לשם, או לצאת משם אחרי שנכנס, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;

עיון בדו"ח הפעולה שנכתב בידי השוטרת שהוזעקה למקום, מעלה כי הן לגרסת המבקש והן לגרסת המשיבים, נתבקש המבקש לעזוב את המקום, טרם האירוע, באופן המקים למשיבים את ההגנה שבחוק, כנגד עוולת התקיפה.

לא זו אף זו, לא הובאה כל ראיה לנזק בר פיצוי שנגרם למבקש בגין דחיפתו או "הובלתו" בידי המשיב 2. לפיכך, גם מטעם זה, מן הראוי היה לדחות את תביעתו של המבקש בעוולת התקיפה.

לא ראיתי בסכום ההוצאות שנפסק למשיבים בבית משפט קמא, כל סטיה מהדין הנוהג ומאמות המידה המקובלות והראויות, המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

ו.
סוף דבר


בקשת המבקש למתן רשות ערעור – נדחית.


המבקש ישא בהוצאות המשיבים יחד, בסכום כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם מתוך הפקדון ויתרת הפקדון תושב למבקש.

המזכירות תשלח לצדדים העתק החלטה זו.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ו (28 במאי 2006) בהעדר הצדדים.



י' שטופמן, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 2083/05 דוד באביאן נ' עו"ד ליהיא (בן מנחם) בורשטיין, עו"ד ניר בורשטיין, עו"ד יצחק בן מנחם ואח' (פורסם ב-ֽ 28/05/2006)