פסקי דין על ויצמן פנינה | פסקי דין על ויצמן שמעיה | פסקי דין על פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ

590/05 א     03/10/2008




א 590/05 ויצמן פנינה, ויצמן שמעיה נ' פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
א
000590/05


בפני
:
כב' השופט חדש חיים
-סגן נשיא
תאריך:
03/10/2008




בעניין
:

1. ויצמן פנינה

2. ויצמן שמעיה
התובעים

ע"י ב"כ עו"ד
ש. האוזמן ואח'




נ
ג
ד


פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ

הנתבעת


ע"י ב"כ עו"ד
ע. רקובר ואח'




פסק דין

א.
רקע וטיעונים

1.
עניינו של פסק הדין היא תובענה על סך 99,501 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעת (להלן גם: "הקבלן") שהוא חברה העוסקת, בין היתר, בבניה, בגין הפרת חוזה וליקויי בנייה נטענים בדירה מס' 5 ברח' נחל ציחור באילת, הידועה גם כחלק מחלקה 1 בגוש 400027 מגרשים 11, 12 (להלן: "הדירה") אשר רכשו התובעים מן הנתבעת על פי חוזה מכר דירה מיום 21/10/99 (להלן: "ההסכם" או "הסכם המכר")

2.
במקורה הוגשה התובענה לביהמ"ש השלום בבאר שבע, מכוח תניית שיפוט בהסכם המכר, אך לבקשת הצדדים, מן הטעמים המפורטים בבקשה מוסכמת מיום 31/03/05, העביר כב' נשיא בתי המשפט השלום במחוז הדרום את התובענה לשמיעה בבית המשפט באשדוד.

3.
בהתאם לנטען בכתב התביעה, עמדו התובעים בכל התחייבויותיהם כלפי הנתבעת, אולם הנתבעת הפרה התחייבויותיה על פי ההסכם ובין היתר למסור את הדירה כשהיא מושלמת וללא ליקויים ופגמים ומסרה להם דירה שבה נמצאו ליקויי בניה מהותיים וכן אי התאמה לתכניות המכר ולתקנות.

4.
לטענת התובעים, הם קיבלו את החזקה בדירה ביום 25/01/01 וגילו ליקויים בשלד, בטיח ובצבע, במסגרות, בריצוף, באינסטלציה, בחשמל, בנגרות ובאיטום, באיוורור, באלומיניום ובמדרגות.

4.1
כמו כן, גילו לדוגמא, כי הנתבעת, בניגוד למובטח במפרט הטכני, נמנעה מלבצע ולפעור פתח ליציאה לגג מתוך הדירה, או שבנתה תא מקלחת בשטח קטן מכפי שהובטח להם ומתחייב מן הדין.

5.
התובעים טוענים, כי פנו אל הקבלן או למי מטעמו, פעם, אחר פעם, בדרישה שיתקן את הדרוש תיקון; נאלצו לחזר אחריו "כעניים בפתח" וכאשר זכו ל"מענה" הם קיבלו הבטחות שווא או נסיונות תיקון חפוזים, בלתי מקצועיים ובלתי מקובלים.

6.
לנוכח התעלמות הקבלן מחיוביו והתחייבויותיו ומשלא תוקנו הליקויים – כך נטען בכתב התביעה – פנו התובעים לקבלת ייעוץ מקצועי של מומחה בתחום הבניין, אינג' אריה קצור, אשר ערך חוות דעת מפורטת והיא צורפה לכתב התביעה.

6.1
חוות הדעת מפרטת ליקויים שנמצאו בדירה, בערך של 61,773 ₪ והיא עומדת, לאחר הוספת עלות פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ – על סך של 79,501 ₪.

7.
לטענת התובעים, נשלחה חוות הדעת אל הנתבעת, אך לא זכתה לכל מענה וכל פניותיהם, בעקבותיה, לנתבעת, נענו בתגובה מזלזלת או בלתי מקצועית, אם בכלל.

8.
לטענת התובעים, בנוסף לעלות תיקון הליקויים, כמפורט בחוות דעת המומחה מטעמם, מצויים בדירה ליקויים שאינם ניתנים לתיקון ולטעמם הם זכאים, בגינם, לפיצוי כספי.

8.1
על כן עותר כתב התביעה למנות שמאי מקרקעין לצורך אומדן הנזק הבלתי ניתן לתיקון.

9.
בנוסף, עותרים התובעים לפצותם בסך של 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 8,000 ₪ בגין הוצאות דיור חלופי וכן להחזיר להם עלות חוות דעת המומחים מטעמם בסך 4,000 ₪.

10.
התובעים טוענים, כי הנתבעת אחראית לנזקיהם באחריות ישירה או חלופית, באשר הציגה בפני
הם מצג שווא במהלך המו"מ בין הצדדים או במהלך חתימת ההסכם וכן אחראית היא למעשי או מחדלי עובדיה
או שלוחיהם ו/או מי מטעמם.

11.
התובעים טוענים, כי בנוסף להפרת התחייבותיה על פי הסכם המכר ו/או המפרט הטכני, הפרה הנתבעת גם את דרישות התקנים ו/או הוראות הדין לבנות את הדירה תוך שימוש בעבודה נאותה ובחומרים טובים, בידע ומיומנות הנדרשים לכך.

11.1
לטעמו של בא כוח התובעים, הפרה הנתבעת, הפרה גסה, את הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, את הוראות פקודת הנזיקין וכן הפרה חובות חקוקות המפורטות בסעיף 20 לכתב התביעה.

12.
לטעמם של התובעים, כיוון שלנתבעת השליטה הבלעדית והמלאה בנסיבות אשר הובילו לנזקי התובעים, וכי להם לא היה ולא יכול היה להיות כל מידע בנדון, חל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו".

13.
עוד טוענים התובעים, כי נוכח "אי ההתאמה" הברורה ומבלי לפגוע בזכותם לקבלת סעדים על פי כל דין, זכאים הם גם לתרופות וסעדים הקבועים בחוק המכר "תשכ"ח – 1968, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 ובפקודת הנזיקין.

14.
עוד טוענים התובעים, בכתב התביעה, כי הסכם המכר הוא חוזה אחיד ועל כן אין תוקף לסעיפים הפוטרים את הנתבעת או מסייגים אחריותה כלפיהם ועל כן הם מבקשים מביהמ"ש לבטלם.

14.1
כמו כן, כיוון שנוסחו ע"י הנתבעת, יש לפרשם כנגדה.

15.
הנתבעת טוענת כי בהתאם לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, רשאי קונה להסתמך על אי ההתאמה בדירתו באחד משני מקרים:

א.
אי התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו – אם הודיע עליה למוכר בתוך שנה ממועד המסירה;

ב.
אי התאמה שלא ניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו – אם הודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר ממועד המסירה.

15.1
במקרה זה – טוענת הנתבעת – רכשו התובעים את הדירה ביום 21/10/99, קיבלו אותה לחזקתם לאחר שנערכה בחינה סופית ומדוקדקת של הדירה לפני המסירה ביום 09/01/01 ע"י מנהל הפרוייקט ונערך פרוטוקול שבו אושר תיקון כל הליקויים שנמצאו בדירה.

16.
לטעמה של הנתבעת, ניתן היה להבחין בנקל בליקויים הנטענים, המוכחשים על ידה כשלעצמם, במעמד מסירת הדירה ולטענתה, הליקויים שהובאו לידיעתה תוקנו על ידה לשביעות רצון התובעים.

16.1
לכתב ההגנה צורפו, בין היתר, פרוטוקולי תיקון ליקויים, הנושאים, בין היתר, חתימת התובעים המאשרים שביעות רצונם מן התיקון.

17.
לטענת הנתבעת, נענו כל פניות התובעים והתיקונים בוצעו בשלמות ובמקצועיות ולשביעות רצון התובעים.

18.
הנתבעת טוענת, בכתב הגנתה, כי בנתה את הדירה בהתאם להתחייבויותיה בהסכם הרכישה, בהתאם למפרט הטכני ותכניות הבניה שצורפו להסכם וכן על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 והתנאים והתקנות שהותקנו על פיו.

19.
הנתבעת מכחישה כל רשלנות מצידה או מטעמה, מכחישה את פירוט הליקויים בחוות דעת המומחה ההנדסי מטעם התובעים, מכחישה כי המדובר ב"חוזה אחיד" וטוענת כי התובעים לא חויבו להתקשר עמה והיו רשאים לבדוק את ההסכם בכל עת.

20.
בהמשך ניתנה רשות ותוקן כתב ההגנה ,כך שהתאפשר צירופו של מסמך עליו חתמו התובעים ביום 09/01/01, לפיו הפחיתה הנתבעת מחובם של התובעים כלפיה, בשל שינויים שביקשו, סך של 4,650 ₪ (או $) ובאם ידרשו ממנה התובעים סכום כלשהו בקשר עם הסכם הרכישה, ניתנת לה הוראה בלתי חוזרת לקזז את סכום ההפחתה – והוספה טענת הקיזוז.

20.1
לתובעים הותר להשלים את תצהיר העדות הראשית מטעמם, בהתייחס לאותו מסמך.

21.
גם הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה הנדסי מטעמה, ביום 25/05/05, בעריכת רפאל גיל, ממנה עולה, כי עלות תיקון הליקויים שנותרו בדירה מגיעה ל-7250 ₪ בלבד ללא מע"מ.

22.
יחד עם זאת "הופשר" מינויה של המהנדסת עופרה גלבוע שמונתה עוד בידי ביהמ"ש השלום בבאר שבע, כמומחית הנדסית ושמאית מטעם ביהמ"ש (להלן גם: "המומחית") וזאת הגישה את חוות דעתה ביום 18/05/07.

22.1
מחוות דעתה של המומחית ההנדסית מטעם ביהמ"ש עולה, כי בדירה נותרו ליקויים שעלות תיקונם 17,900 ₪ בתוספת מע"מ וכן קיימים ליקויים שאינם ניתנים לתיקון או שלא מומלץ לתקנם, בסך של 2,500 ₪, כאשר לסכומים אלו יש להוסיף 8% בשל מיקום הדירה באילת.

22.1.1
המומחית העריכה את הזמן הדרוש לביצוע העבודות ב-3 שבועות וקבעה כי במהלך ביצוען יצטרכו התובעים לפנות את הדירה למשך שבוע ימים.

22.2
במהלך חקירתה הנגדית הודתה, כי יש להפחית את סכום המע"מ, מאחר והדירה נמצאה באילת.

22.3
למומחית נשלחו שאלות הבהרה, שעליהן השיבה – ועותק מתשובותיה נמסר לביהמ"ש ביום 20/06/05.

23.
במסגרת פרשת הראיות נחקרו התובע מס' 2 (להלן גם: "התובע"), המומחית מטעם ביהמ"ש הגב' עופרה גלבוע ומנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת, מר מיכאל אהרונוביץ'.

24.
לפני חקירתה של המומחית מטעם ביהמ"ש, הבהיר ביהמ"ש לצדדים, כי לאחר חקירתה של המומחית מטעם ביהמ"ש הוא מתכוון להציע להם מיתווה לסיום התובענה והמיתווה אף הועלה על הכתב במסגרת הפרוטוקול.

24.1
הדברים לא הסתייעו, בין היתר בשל אי התייצבות של המומחית מטעם ביהמ"ש לישיבת ההוכחות הראשונה והצדדים קיימו הוכחות כוללות, לאחר שהתובע 2 החל ראשון בחקירתו.

ב.
זכות התיקון של הנתבעת והמשתמע מכך לגבי עלות התיקונים

1.
הנתבעת איננה דורשת לתקן בפועל את הליקויים שנותרו בדירה, אולם טוענת כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי, לכל הפחות מאז הוגש כתב התביעה, לא ניתנה לה אפשרות לבצע תיקונים בדירה וכי היא ביצעה תיקונים, ימים ספורים, במהלך כחודש בלבד.

2.
הנתבעת מפנה לע"א 7799/01 יורם סלים אורלי ברזילי ואח' נ' שרביב בע"מ פד"י נ"ו 725, 727, שם נקבע כי כאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על פי העלות לקבלן.

3.
מאחר והמומחית מטעם ביהמ"ש קבעה, כי העלויות בחוות דעתה הינן עלויות לדייר ועלויות לקבלן הן נמוכות ב-40%, סבורה הנתבעת, כי לאור סירובם של הנתבעים לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה, הרי מכל סכום אותו ימצא ביהמ"ש כי עליה לשלם (אם ימצא), יש להפחית 40%.

4.
התובעים סבורים כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים, מן הטעמים המפורטים בסיכומיהם.

5.
שאלת מתן "ההזדמנות הנאותה" לתיקון ליקויים היא שאלה מהותית, המתבררת במרבית התובענות בגין ליקויי בניה.

6.
חובת הקונה ליתן למוכר "הזדמנות נאותה" לתיקון מעוגנת בסעיף 4ב לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1073 הקובע כדלהלן:


זכות תיקון אי התאמה: 4ב. "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

7.
לצידה של הוראה זו גובשו ספרות ופסיקה נרחבות, המסבירות את ההיגיון והעקרונות הנורמטיביים העומדים ביסודה של הוראת החוק ובמקביל נקבעו המבחנים לצורך קביעה מתי איבד המוכר את זכותו לתקן.

8.
כבר לשון החוק מלמדת, כי המוכר חייב לתקן את הליקויים "בתוך זמן סביר" ובפסיקה ובספרות נקבעו המבחנים הרלוונטיים לצורך ההחלטה, שעיקרם: האם הקבלן מודה בקיומו של הליקוי? האם קיבל כבר בעבר הזדמנות סבירה לבצע את התיקונים? האם הצליחו ניסיונות תיקון קודמים
והאם תיקון הליקויים כרוך בפיקוח צמוד?

9.
דומה, כי כל המבחנים מובילים למסקנה, כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים שנותרו בדירה:

9.1
בכתבי ההגנה (המקורי והמתוקן) הכחישה הנתבעת קיומם של הליקויים המופיעים בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים (סעיף 2 לפרק המבוא לכתבי ההגנה) ובסופו של יום אישרה המומחית את מרבית הליקויים שנסקרו בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים (אם כי היא חלוקה בדרך כלל על סכומי העלויות) וגם המומחה מטעם הנתבעת מאשר קיומם של חלק מן הליקויים.

9.2
הנתבעת קיבלה, עד כה, הזדמנויות רבות לתיקון הליקויים (8 במספר רק על פי המסמכים שהיא עצמה צירפה, אם כי התובעים טוענים למספר הזדמנויות רב יותר!)

9.3
תוצאת אותם ניסיונות תיקון מתוארת בחוות דעתה של המומחית מטעם ביהמ"ש, אשר גם התבטאה לגבי איכותם של התיקונים, במסגרת חקירתה הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול – שורות 32-33): "לעשות את זה פרטאץ' הם כבר עשו פעם אחת".

9.4
המומחית מונה בחוות דעתה מספר ניכר של ליקויים ואף אומדת את הזמן הדרוש לביצועם ב-3 שבועות והדבר מלמד על צורך בפיקוח צמוד של ביהמ"ש על העבודות, כך שאפשרות זו לא היתה מעשית גם אם היו המבחנים מצדיקים מתן הזדמנות נוספת לנתבעת לתיקון הליקויים.

10.
משאין מקום ליתן לנתבעת הזדמנות נוספת (תשיעית במספר רק על פי מניינה היא!), אין הצדקה להפחית מסכומי העלות שנקבעו ע"י המומחית בחוות דעתה, גם אם מדובר בעלות לרוכשים.

ג.
אימוץ חוות דעתה של המומחית מטעם ביהמ"ש

1.
לשבחם של ב"כ שני הצדדים ייאמר, כי שניהם יוצאים מתוך הנחה שביהמ"ש יאמץ את חוות דעתה של המומחית ואינם עותרים לאמץ את חוות הדעת מטעם מרשיהם, אלא מתמודדים עם מסקנותיה של המומחית ומפנים לממצאי המומחים מטעמם או לעמדות מרשיהם רק בסוגיות פרטניות.

1.1
המדובר, הן בקביעות בתחום ההנדסי והן בקביעות בתחום השמאי – בהתאם להסכמת הצדדים.

2.
בדין עשו זאת באי כוח הצדדים, שכן הפסיקה קבעה, לא אחת, כי בית המשפט יאמץ את חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו, אלא אם כן יש סיבה ממשית לסטייה ממנה (לדוגמא: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי תקדין עליון 90(2) 532; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פד"י ל"ט (3) 189.

2.1
חוות דעתה של המומחית היא סבירה והגיונית, ובמהלך חקירתה הנגדית לא נתגלתה כל סיבה ממשית שלא לקבלה.

2.2
יחד עם זאת, המסקנה הסופית, על פי הפסיקה, היא בידי ביהמ"ש.

3.
על כן התייחסתי להלן לליקויים המפורטים בחוות דעתה של המומחית – בעיקר אלו המפורטים בסיכומי התובעים והשנויים במחלוקת בין הצדדים –תוך הידרשות לטיעוני ב"כ הצדדים לגביה.

ד.
ליקויים

היעדר פתח עליה לגג מתוך הדירה


1.
בהיעדר פתח עליה לגג מתוך הדירה, כמובטח בסעיף 2.10.4 למפרט הטכני, קובעת המומחית, כי יש להוסיפו כולל כל עבודות הגימור סביבו, תוך תיאום מיקום הפתח ופרטי הביצוע בתקרת הבטון, עם מהנדס שלד הבניין.


2.
המומחית אומדת את עלות יצירת הפתח בסך של 1,500 ₪.

3.
הנתבעת איננה מתכחשת לליקוי זה וב"כ הצדדים כלל לא התייחסו אליו במסגרת סיכומיהם. יחד עם זאת, הם מופיעים בכתב התביעה.

4.
הנני מורה, איפוא, כי הנתבעת תפצה את התובעים, בגין ליקוי זה, בסך של 1,500 ₪.

הנמכת תקרה מגבס

1.
המומחית מציינת בחוות דעתה, כי באזורי הכניסה ובמעברים בוצעה הנמכת תקרה מגבס, כדי ליצור תעלות למערכת מיזוג האוויר.

1.1
המקומות שנבחרו משמשים אזורי מעבר וניתן להתייחס אליהם כפרוזדורים בהם מותרת הנמכת התקרה עד גובה 2.05 מטרים מפני הריצוף.

1.2
בדירה בוצעה ההנמכה בשני גבהים: 2.18 מ' ו-2.30 מ' מפני הריצוף ובכל מקרה מעל למינימום המותר במעברים.

2.
המומחית מציינת, כי פתרון זה הוא נפוץ ומקובל; לא נגרמת הפרעה כלשהי לדיירים בגינו – ועל כן לא נדרש שינוי במצב הקיים ולא נדרש פיצוי בגינו.

3.
ב"כ הנתבעת מבקש לאמץ עמדתה של המומחית, מה גם שהיא לא נחקרה ביחס לקביעה זו.

4.
ב"כ התובעים מפנה להוראת סעיף 3.3 למפרט הטכני, המחייב כי גובה הדירות מפני הריצוף לא יפחת מ-2.50 מטרים וכן מפנה הוא לסעיף 7 להסכם המכר שבו התחייבה הנתבעת לבנות את הדירה לפי המפרט הטכני.

5.
על כן עותר הוא לפצות את מרשיו בסך של 3,812 ₪ שהוא התימחור שהוצע ע"י המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו.

5.1
בסיכומי תשובתו, מסתמך ב"כ התובעים, בין היתר, על פסיקה של ביהמ"ש באשדוד בסוגייה מעין זו.

6.
סבוני, כי הדין, בנושא זה, הוא עם הנתבעת.

7.
במסגרת המפרט הטכני (סעיף 4.9) התחייבה הנתבעת גם להתקנת מיזוג דירתי.

8.
משהבהירה המומחית, כי הנמכת התקרה היא פתרון נפוץ ומקובל לצורך התקנת מיזוג אוויר דירתי ואיננו גורם להפרעה כלשהי, אין מקום להיצמד ללשונו של המפרט
הטכני המתייחסת לכלל הדירה (למעט חדרי אמבטיה, מקלחות ושירותים) שכן האלטרנטיבה היתה להותיר את גובה התקרה המקורי ולהעביר מתחתיה צינורות להובלת האוויר וזה, לכל הדעות, פתרון בלתי אסתטי, שיש להניח שהתובעים היו מתרעמים אילו בוצע בדירה.

9.
על כן נדחית עתירת התובעים בפריט זה.

גובה השירותים בקומת הכניסה

1.
המומחית מציינת, כי השירותים בקומת הכניסה נבנו מתחת למהלך המדרגות לקומה העליונה ולכן התקרה בו משופעת וגובהה נע בין 2.67 ל-1.06 מ'.

2.
המומחית מוסיפה, כי עקב מיקום האסלה מתחת לאזור הנמוך, אין במצב הקיים הפרעה משמעותית.

3.
יחד עם זאת, יש בכך אי התאמה לתקנות התכנון והבנייה; באופן מעשי המצב איננו ניתן לתיקון – ויש לפצות את הדיירים בגינו.

4.
המומחית מאמצת את תימחורו
של המומחה מטעם התובעים וממליצה ששווי הפיצוי יהיה 2,000 ₪.

5.
ב"כ התובעים מבקש לאמץ את מסקנתה של המומחית גם לגבי שיעור הפיצוי, תוך שהוא מציין כי מדובר בפיצוי נמוך משמעותית מעלות התיקון.

6.
ב"כ הנתבעים סובר שאין לאמץ את דרך החישוב של המומחית, בהתבססה על מחצית עלות בנייה של מ"ר לדייר ולא על אומדן לפי עלות בנייה ממוצעת, שכן הסבירה כי, כמי שאיננה שמאית, אין באפשרותה להשתמש בחישוב מתאים יותר.

6.1
לטעמו, הסכמת הצדדים להסמיך את המומחית לקבוע עמדתה גם ביחס לליקויים שאינם ניתנים לתיקון, חרף העובדה שאיננה שמאית, מאפשרת לבית המשפט, ביתר קלות, לבחון ו/או לבקר את הכרעתה לעניין חישוב השטח החסר.

6.2
מאחר והמומחית השיבה, כי דרך החישוב הנ"ל נברה על ידה כברירת מחדל, שכן אין באפשרותה להשתמש בחישוב מתאים יותר, מתבקש בית המשפט לקבל את עמדת הנתבעת לפיה יש לחשב את עלות השטח החסר "לפי עלות בנייה ממוצעת" (בשים לב שמדובר בעיר אילת), בסך של 650$ למ"ר, כך שהפיצוי לו זכאים התובעים בגין השטח החסר, הוא 325$.

7.
כמפורט לעיל, קבעתי, כי אין מקום לחשב את הפיצוי לתובעים עפ"י שווי הבנייה לקבלן ומשהבהירה המומחית, כי סכום הפיצוי שקבעה נמוך במחצית מעלות הבנייה הממשית, שכן אין אפשרות מעשית לבצע את התיקון, סברתי, כי ראוי לאמץ את חישובה.

8.
יש לציין, כי תימחורו של המומחה מטעם התובעים מקובל, בסעיף זה, גם על המומחה ההנדסי מטעם הנתבעת (ראו סעיף ליקוי 1.018 בעמ' 4 לחוות דעתו!).

9.
הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים, בגין ליקוי זה, פיצוי בסך 2,000 ₪.

חדר הממ"ד

1.
בחוות דעתה מציינת המומחית, כי חדר הממ"ד בקומת הקרקע של הדירה מוגדר, בצורה שונה, במקומות שונים במסמכים שסיפקה הנתבעת לתובעים.

1.1
בתכנית המכר הוא מכונה "מחסן (ממ"ד)".

1.2
בתיאור הבניין בסע' ב' למיפרט הטכני יש הסבר, כי מדובר בממ"ד עפ"י דרישות הג"א "המשמש כחדר מגורים לכל דבר פרט למידותיו ואיפיונו".

1.3
בתיאור הדירה במיפרט הטכני, סע' 3.1, מוגדרת הדירה כבת 5 חדרים "(כולל חדר מוגן)" וללא התייחסות לממ"ד – אין בדירה 5 חדרים.

1.4
בסעיף 3.1.1 למיפרט הוא מוזכר כ"ממ"ד" בלבד.

2.
המומחית מציינת, כי השטח הקיים מתאים בגודלו לשטח של חדר, אך הרוחב הקיים איננו עומד בדרישות הרוחב המינימלי לחדר, כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים.

3.
המומחית סבורה, כי בשל העובדה שהובטחו דברים שונים, יש כאן אי התאמה למובטח מוגדר ועל כן, לדעתה, יש לפצות את הדיירים בגין כל אי ההתאמות הקיימות, אולם כיוון שהבעיה איננה הנדסית, היא נמנעה מלקבוע את שווי הפיצוי.

4.
בתשובותיה לשאלות
ההבהרה הבהירה המומחית, כי אין בצורת בניית הממ"ד ירידת ערך, כיוון שלא מדובר בבנייה לקויה הגורמת לנזק או אי התאמה למובטח מוגדר.

4.1
לטעמה, אילו נבנה הממ"ד כחדר ולא צריך היה ליצור מגרעת בקיר לצרכי פתיחת הדלת כלפי חוץ כדרישת הג"א, היה מתקבל חדר ריבועי בגודל 3
x
3 מטרים ושטחו בסה"כ 9 מ"ר.

4.2
מאחר וכמעט אין הפרעה בשימוש בחדר בצורתו הנוכחית, כאשר שטחו הוא 8.16 מ"ר, קובעת המומחית, כי עלות השטח "החסר" היא כ- 4,000 ₪ וניתן לראות בסכום זה פיצוי סביר למצב הקיים.

5.
ב"כ התובעים מבקש לאמץ, בנושא זה, את תימחורו של המומחה מטעמם, 20,000 ₪ ולחילופין, לאמץ את תימחורה של המומחית מטעם בית המשפט.

5.1
לטענתו, הפסיקה אליה היפנה מצאה את הקבלנים אחראיים לאי ההתאמות ובתי המשפט, לאחר שניתחו את ההגדרות השונות וניסו להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, קבעו לבסוף, כי ראוי להחיל את עקרון הפרשנות כנגד המנסח, כך שבמקום בו קיימים מספר פירושים לחוזה, ראוי להעדיף את הפירוש הפחות נוח למנסח.

6.
ב"כ הנתבעת מפנה, בין היתר, לנספח להסכם המכר, מיום 21/10/99, בו נאמר, בסעיף 5 המתייחס לממ"ד, כי "לאחר אישור הג"א וקבלת היתר בנייה מתברר, שלא ניתן להגדיר את הממ"ד כחדר אלא כממ"ד ולכן תיאור הדירה משתנה מדירה 5 חדרים לדירת 4 חדרים + ממ"ד וטוען, כי עובדה זו בתוספת לעובדה כי התובעים חתומים על גבי תשריט המתאר את מידותיו של חדר הממ"ד ברחל בתך הקטנה, לא יכולה להיות מחלוקת כי לא הייתה הטעיה של התובעים וסופק להם הסבר מלא ומדוייק ביחס לחדר הממ"ד והגדרתו".

7.
על כן סבור ב"כ הנתבעת, כי דין טענת התובעים שהינם זכאים לפיצוי בגין הקטנת החדר – להידחות על הסף.

7.1
לחילופין – טוען הוא – כי, לכל היותר, ניתן לפסוק לתובעים, בגין ראש נזק זה, המוכחש ע"י מרשתו, את הסך שתימחרה המומחית.

8.
תימחורו של המומחה מטעם התובעים, מבוסס על חישוב אותם קטעים בהם רוחב החדר קטן מ- 2.6 מ'.

9.
לטעמו של ב"כ התובעים, לא ניתן לעשות בחדר השינה שימוש מתאים ובנוסף, יידרשו התובעים לגלות עובדה זו לכשימכרו דירתם, כך שהנזק שייגרם להם יצטרך לשקף שינויי המחיר בין דירה בת 5 חדרים לדירה בת 4 חדרים.

10.
אין עמדתי בעניין זה כעמדת התובעים.

10.1
משחתמו על הנספח להסכם המכר שהבהיר, במפורש, כי מס' החדרים בדירה שונה ומדובר בדירה בת 4 חדרים + ממ"ד ומשהיו מודעים גם לתשריטים המציינים את מידות החדר, היו התובעים מודעים למצב ואינם יכולים להישמע היום בטענה, כי לנוכח ריבוי ההגדרות, יש להעדיף את הפחות נוחה למנסחת.

11.
יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת המומחית, לפיה, בהעדר הפרעה כלשהי כמעט בשימוש בחדר בצורתו זו, ראוי אכן לפצות את התובעים רק בעלות השטח ה"חסר" בשל הצורך בפתיחת הדלת כלפי חוץ, שהוערך ע"י המומחית ב- 4,000 ש"ח.

12.
הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעים, בגין פריט זה, סך של 4,000 ש"ח.


בליטות

1.
המומחית קובעת, בחוות דעתה, כי הבליטות המוזכרות בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, הן חלק מעמודי הבטון המהווים את שלד הבניין.

2.
המומחית מפנה להערה 8 בתכנית המכר, שבה יש התייחסות לאפשרות תוספת אלמנטים קונסטרוקטיביים וכן לסע' 6 בפרק ג' במיפרט, שם מובהר, כי התכניות אינן סופיות.

3.
על כן, לטעמה, תוספת העמודים איננה ליקוי או פגם בדירה, אלא חלק הכרחי ובלתי נפרד ממנה ואין בכך אי התאמה למובטח.

4.
המומחית קובעת, כי לא נדרש שינוי במצב הקיים ולא נדרש פיצוי בגינו.

5.
ב"כ התובעים סבור, כי המומחית שגתה ומפנה לתשובתה לשאלת ההבהרה בנדון במסגרתה אישרה, כי הבליטות אינן מופיעות בתכנית המכר וניתן היה להימנע מבנייתן.

6.
בשל כך שהקבלן נמנע מלסמן בליטות אלה בתכניות המכר, עותר ב"כ התובעים לחייבו בפיצוי כספי בגין אי ההתאמה.

7.
ב"כ התובעים עותר לאמץ, בפריט זה, את תימחורו של המומחה מטעמם, בסך 1,500 ₪ בתוספת 10% פיקוח הנדסי ובסה"כ: 1,906 ₪.

8.
ב"כ הנתבעת מפנה להבהרת המומחית, כי מדובר בחלק מעמודי הבטון המהווים את שלד הבניין.

9.
ב"כ הנתבעת גם טוען, כי פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ התובעים, אינם רלבנטיים, שכן שם הייתה סטיה מהמובטח בעוד כאן, אין מדובר באי התאמה ביחס למובטח.

10.
על כן, עותר הוא לאמץ, בפריט זה, את קביעת המומחית.

11.
בפריט זה, סבורני, כי ראוי לאמץ את דעתה של המומחית:

11.1
מאחר ומסמכי ההתקשרות הבהירו, כי אין מדובר בתשריטים סופיים ויש אפשרות לשינויים בתכנית, אין לומר שבניית עמודים שהם חלק משלד הבניין, מהווים ליקוי או פגם בדירה.

11.2
אשר לתשובת המומחית לשאלת ההבהרה שהופנתה אליה בנדון, נמנע ב"כ התובעים, משום מה, לצטט את תשובתה של המומחית במלואה ואם היה ממשיך בקריאת התשובה, היה נוכח לדעת, כי ניתן היה להימנע מן הבליטות לו היו נבנים קירות עבים יותר, שהיו מסתירים את הצינורות (החייבים לעבור אנכית באיזור השירותים), אך התוצאה הייתה הקטנת שטח החדרים ולטעמה של המומחית, המצב הקיים עדיף והוא גם הפתרון המקובל בדירות מסוג זה.

12.
על כן, קיבלתי את עמדת המומחית בפריט זה בחוות דעתה והנני נמנע מלהורות לנתבעת לפצות את התובעים פיצוי כלשהו בגין אותן בליטות.

ליקויים בטיח וצבע

1.
המומחית איתרה בדירה נזילת צבע משמעותית באיזור מסוים בחזית הראשית של הבניין הדורשת הסרת עודפי הצבע, שיוף, החלקה וצביעה להסתרת התיקון, בעלות של 1,000 ₪ וכן סטיית הקיר הבסלון בקטע הגובל בשירותים, בשיעור העולה על המותר לפי חוק מכר דירות, הדורשת תוספת שכבת טיח ועבודות נוספות בעלות כוללת של 900 ₪.

2.
ליקויים אלו, אינם נדרשים בסיכומי התובעים ואין להם איזכור מפורש בכתבי הטענות וגם לא בסיכומי הנתבעת.

3.
בנסיבות אלה, אין מקום להידרש אליהם ויש לצאת מתוך הנחה, שהתובעים ויתרו על פיצוי בגינם.


מעקה פלדה

1.
המומחית מצאה, כי מעקה המתכת במרפסת חדר האמבטיה, הותקן במרכז המעקה הבנוי מתחתיו ובכך נוצר משטח דריכה על המעקה הבנוי, ברוחב העולה על המותר.

2.
מאחר וכיום הותקן במקום, ע"י הדיירים, חלון הזזה, והוא מונע תיקון פשוט של פירוק המעקה הקיים והרכבתו מחדש, מציעה המומחית לפצות את התובעים לפחות בשווי עלות התיקון שבאופן מעשי איננו נדרש היום, בסך 500 ₪.

3.
ב"כ התובעים סבור, שיש לאמץ את המלצת המומחית ואף להוסיף לסכום שקבעה פיקוח הנדסי ומע"מ, שכן, לטעמו, קובעת הפסיקה, כי אין מקום להיטיב עם קבלן אשר חטא באי התאמה.

4.
לעומתו סבור ב"כ הנתבעת, כי מאחר והתיקון איננו מעשי עוד בשל העובדה, שהתובעים התקינו במקום חלון הזזה לצורך שימושם ולא לצורך תיקון הליקוי, אין הם זכאים לכל פיצוי בגין ראש נזק זה, שכן לא נגרם להם כל נזק.

5.
ב"כ התובעים משיב, כי התקנת החלון איננה מאיינת את אי ההתאמה ולנוכח העלויות להן נדרשו התובעים, ברור שנגרם להם נזק.

6.
סבורני, כי הדין במקרה זה עם הנתבעת:

6.1
אין חולק על כך, שהנתבעת התקינה את מעקה המתכת במרכז המעקה הבנוי מתחתיו ובכך יצרה משטח דריכה על המעקה הבנוי ברוחב העולה על המותר.

6.2
אולם, משניצלו התובעים עובדה זו והתקינו במקום חלון הזזה, אין לומר שנגרם להם נזק.

6.3
מכל מקום, לא הובאה כל ראיה לכך שהתקנת חלון ההזזה נועדה לתקן את החריגה ברוחב או בוצעה בלית ברירה, בשל קיומה של חריגה, כאמור.

6.4
יתרה מכך, התובעים, בבניית חלון ההזזה, מנעו מן הנתבעת את האפשרות לתקן את הליקוי.

7.
על כן, אינני פוסק כל פיצוי לתובעים בגין פריט זה.


אמבטיה פגומה

1.
המומחית מצאה פגם בציפוי האמייל בתחתית האמבט, בקוטר של 1 ס"מ.

2.
המומחית מציינת, כי הדייר טוען שהפגם נגרם לאחר כניסתם לדירה, ע"י עובדי הקבלן בעת שבאו לתקן פגמים בחיפוי הקרמי של הקיר מעל האמבט.

3.
יחד עם זאת, היא מציינת, כי אין לכך כל התייחסות בפרוטוקול תיקון הליקויים החתום ע"י הדייר, שנערך לאחר כתיבת חוות דעת המומחה מטעם התובעים ופרט לדברי הדייר, אין לה כל נתונים לקבוע מי האחראי ליצירת הפגם.

4.
המומחית קובעת, כי גודל הפגם איננו מצדיק החלפה גורפת של האמבט, כולל תיקונים בחיפוי הקרמי סביבה, כיוון שניתן לתקנו בצורה סבירה ע"י צביעה נקודתית.

5.
על כן, היא ממליצה לפצות את הדיירים במחצית עלות ההחלפה (800 ₪), אם יוכח שעובדי הקבלן יצרו את הליקוי ומציינת, כי עלות הצביעה היא 100 ₪.

6.
ב"כ התובעים מפנה לפרוטוקול תיקון ליקויים מיום 3/1/02, המתעד תיקון ע"י הנתבעת, של אמייל באמבטיה וטוען, כי פרוטוקול זה מאשר את גירסת התובעים.

7.
על כן, הוא מבקש לאמץ את התימחור שהוצע בנושא ע"י המומחה מטעם התובעים בסך 1,600 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ ובסה"כ 2,033 ₪.

8.
ב"כ הנתבעים סבור, כי אילו נכונה הייתה הטענה שהנתבעת גרמה לליקוי במהלך התיקון ביום 3/1/02, הוא לא יכול היה להופיע בחוות הדעת מיום 16/10/01.

9.
סבורני, כי בכך נתפס ב"כ הנתבעת לכלל טעות:

9.1
ב"כ התובעים לא טען, כי הליקוי נגרם ביום 3/1/02, אלא שביצוע עבודות תיקון אמייל באמבטיה במועד זה, מאמת את טענת התובעים, כי הנזק נגרם ע"י עובדי הנתבעת והיא טרחה לתקנו, או לפחות לנסות לתקנו.

10.
יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת המומחית, כי קוטר הפגם איננו מצדיק החלפת האמבט, אך אם ניתן לתקן בצורה סבירה ע"י צביעה נקודתית, מן הראוי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים רק את עלות הצביעה.

11.
הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים, בגין פריט נזק זה, סך של 100 ₪.


אי ביצוע תא ביקורת בצינור ביוב של האסלה

1.
בחוות דעתה מציינת המומחית, כי יש להוסיף פתח ביקורת בקטע הצינור בין האסלה במקלחת הורים, לבין צינור המאסף, כנדרש בתקן הישראלי, כשהעבודה כוללת הסרת החיפוי הקרמי הקיים מעל לצינור וחיפוי מחדש לאחר הוספת פתח הביקורת.

2.
המומחית מציינת, כי עלות הוספת פתח הביקורת – 1,000 ₪.

3.
ב"כ התובעים מבקש לאמץ תימחורה של המומחית בנדון.

4.
ב"כ הנתבעת טוען, כי המומחית לא זכרה בחקירתה בנדון, האם התקן עליו היא נסמכת (תקן ישראלי 1205.3) הוא תקן מחייב או המלצה ובהעדרו של תקן מחייב, סבור ב"כ הנתבעת, כי אין התובעים יכולים לטעון ל"אי התאמה".

5.
ב"כ הנתבעת שאל את המומחית, האם בדקה את הציוד אותו הביאו הדיירים (החליפו את האסלה) הוא זה שמנע את התקנת פתח הביקורת והיא לא שללה אפשרות זו, אך ניסתה להשית על מרשתו חובות אחרים.

6.
על כן סבור ב"כ הנתבעת, כי מקום שהתובעים ביצעו שינויים באופן פרטי, חלה עליהם החובה לשאת בכל העלויות הקשורות לאותם שינויים.

7.
לאחר שעיינתי בחקירת המומחים בנדון, סבורני, כי ראוי לאמץ את גישתה:

7.1
גם אם התקן הנזכר איננו תקן מחייב, אין משמעות הדבר שקבלן יכול לעשות ככל העולה על רוחו ובכל מקום שצינור משנה כיוון, יש לבנות פתח ביקורת.

7.2
הסתבר, במהלך חקירתה, מן השאלות שהוצגו לה, כי הדיירים החליפו רק את האסלה ולא את הצנרת – ולדברי המומחית במקרה כזה, הצנרת נותרת ללא שינוי.

7.3
גם אם היה מוכח שהציוד שהביאו התובעים לא איפשר התקנת פתח ביקורת, צודקת המומחית בטיעונה, כי הקבלן אמור היה להתריע על כך בפני
הדייר ולהסב תשומת ליבו.

8.
הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים, בגין פריט נזק זה את הסך של
1,000 ₪.


מרחק בין כלים סניטריים

1.
בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נאמר, כי תכנון היחידה הסניטרית איננו עונה על דרישות התקן והמרחק הצדדי בין האסלה לקיר, הינו כ- 17 ס"מ מצד אחד וכ- 15 ס"מ מצד שני.

2.
המומחה מטעם התובעים תובע לפצות את הדיירים, בגין בניית נישה בלתי תקנית לאסלה, בסך של 1,000 ₪.

3.
המומחית מטעם בית המשפט מציינת, בחוות דעתה, כי ת"י (תקן ישראלי) 1205.3 אינו מגדיר כחובה, אלא כהמלצה בלבד, את המרחקים בין הקבועות התברואתיות לבין אלמנטים אחרים בסביבתם.

3.1
מאחר והאסלה ממוקמת במקום המופיע בתכניות ומאחר ובתכניות אין (וגם לא צריך להיות) ציון של מידור מדויקות של מרחק האסלה מן הקיר, אין היא סבורה שנדרש שינוי במצב ואין מקום, לטעמה ליתן פיצוי לדיירים.

4.
ב"כ התובעים איננו מכחיש את קביעת המומחית, שהוראות המפמ"כ 422 אינן מחייבות, אולם סבור, שיש לדחות את טענתה, כי הוראות ת"י 1205 מהוות המלצה בלבד ואף מפנה לפסיקה בה נפסק פיצוי בגין ליקוי בנושא מרחק בין כלים סניטריים.

4.1
לטעמו, מקום בו לא נמצאו מידות מפורשות בתכנית המכר, הרי שיש לפנות
להוראות התקן.

5.
על כן, עותר ב"כ התובעים לאמץ את קביעת המומחה מטעם מרשיו ולהורות לנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ובסה"כ 1,271 ₪.

6.
ב"כ הנתבעת עותר, כמובן, לקבל את קביעת המומחית.

7.
לאחר שעיינתי בעמדות ב"כ הצדדים, סברתי, כי יש מקום לאמץ את דעתה של המומחית מטעם בית המשפט:

7.1
מקובלת עליי עמדת המומחית, כי אין צורך ברישום מרחק האסלה מן הקיר בתכניות – וזו גם המציאות בד"כ בתכניות בנייה.

7.2
לא ברור, מכוח מה קובע ב"כ התובעים, כי בהעדר רישום של המרחקים, יש לפנות לתקן הישראלי.

7.3
מכל מקום, באם התקן הישראלי בעניין זה איננו מחייב, אזי האמור בו איננו רלבנטי לסוגיה דנן.

8.
בתשובתה לשאלת הבחירה שהופנתה אליה, השיבה המומחית, כי האסלה ממוקמת בנישה, כאשר אחת הדפנות היא חלקית בלבד והיא לא ראתה כל אי נוחות או חריגה גדולה מן ההמלצות בעניין מיקום אסלות.

9.
ואכן, לא נשמעה מפי התובע תלונה ספציפית לגבי מרחק האסלה מן הקירות. מן הסתם, אין המרחק מטריד את התובעים.

10.
הנני מאמץ, איפוא, את עמדת המומחית מטעם בית המשפט, גם בעניין פריט זה ודוחה את תביעת התובעים לפצותם בגינו.

ה.
מע"מ ותוספת מיקום

1.
בחוות דעתה, מוסיפה המומחית מטעם בית המשפט מע"מ לסכומי ההערכה ומציינת, כי עקב מיקום הדירה באילת, יש להוסיף לכל המחירים תוספת מקום בשווי 8%.

2.
ב"כ התובעים מבקש לאמץ המלצותיה אלה של המומחית.

3.
לעומתו, מפנה ב"כ הנתבעת לחקירתה של המומחית, במסגרתה הודתה, כי צירפה את המע"מ בטעות, כיוון שלא שמה לבה לעובדה, שהדירה נמצאת באילת.

3.1
אשר לתוספת בשיעור 8%, מתנגדת לו הנתבעת ומציינת, שיש מקום לתיתה רק באם בעלי המקצוע יגיעו, בסופו של דבר, מחוץ לעיר אילת.

3.2
בסעיף 11 לתצהירו נ/1, כותב נציג הנתבעת, כי מהיכרותו את ענף הבנייה באילת, ניתן למצוא עובדי קבלן שיבצעו את העבודה במחיר רגיל.

4.
אכן, המומחית הודתה במסגרת חקירתה, כי טעתה כשהוסיפה מע"מ לסכומי ההערכה, מאחר ולא הייתה ערה לעובדה שבאילת אין חיוב מע"מ.

4.1
על כן, אין מקום לאמץ את תוספת המע"מ הכלולה בחוות דעתה.

5.
אשר לתוספת בגין המיקום, המומחית לא נחקרה כלל בעניין זה וממילא קביעתה זו לא נסתרה.

6.
גם ב"כ הנתבעים איננו קובע, חד משמעית, כי בשום מקרה אין להוסיף על המחירים תוספת בגין מיקומה של הדירה באילת ובהגינותו הוא מציין, כי תוספת זו יש לתת רק אם העובדים שביצעו את העבודה, יגיעו מחוץ לאילת.

7.
מר אהרונוביץ, המצהיר מטעם הנתבעת מציין, בסעיף 11 לתצהירו, כי, מהיכרותו את ענף הבנייה בעיר אילת "וודאי ניתן למצוא, במיוחד בתקופה הנוכחית, עובדי קבלן שיבצעו את העבודות במחירים רגילים".

7.1
אין כל התייחסות לטיבם ומקצועיותם של אותם עובדים ש"ניתן למצוא" בעיר אילת וכשהוא מדבר על "התקופה הנוכחית" – מן הסתם, הוא מתכוון לחודש אפריל 2007, עת נחתם התצהיר.

8.
הנני מאמץ, איפוא, את המלצתה של המומחית לגבי תוספת המיקום ודוחה את המלצתה, בחוות דעתה, להוסיף לסכומי העלות גם מע"מ.


ו.
הערכת עלות המחירים

1.
בחוות דעתה מציינת המומחית, כי סכומי העלות מייצגים עלות לדייר ולא לקבלן מבצע וכי עלות לקבלן נמוכה ב- 40% מן העלות לדייר.

2.
יחד עם זאת קבעה, כי ייתכנו שינויים עד 30% עקב תנודות השוק.

3.
במסגרת חקירתה הנגדית בבית המשפט (סוף עמ' 19 ותחילת עמ' 20 לפרוטוקול) ציינה המומחית, כי באופן כללי ירדו מחירי השוק של העבודות בין 15% ל- 20%.

4.
ב"כ הנתבעת סבור, כי עקב צניחת הדולר, יש להעריך, כי עלות ביצוע העבודות תהיה נמוכה בין 15% ל- 20%.

5.
סבורני, כי דין טענות ב"כ הנתבעת, בנושא זה, להידחות.

6.
המומחית ציינה, אכן, כי באופן כללי, יש ירידת מחירים בעלויות הביצוע, אותם ייתכנו שינויים עד 30% (לכאן ולכאן) עקב תנודות השוק.

6.1
לא מצויין, כי מדובר בשינויים לכיוון מטה בלבד.

6.2
במהלך חקירתה הנגדית ציינה המומחית, כי "המחירים שאני כותבת הם לא מחירים של לחם אחיד. הם תלויים בתנודות השוק" (עמ' 19 לפרוט', ש': 45 – 46).

7.
ביחס לירידת שער הדולר השיבה המומחית, כי "יש דברים מסוימים שיוזלו בעקבות ירידת הדולר ויש דברים שיתייקרו למשל בעקבות קושי בהשגת פועלים" (עמ' 19 לפרוט', ש': 42 – 45).

8.
על כן, לא מצאתי כל נימוק לסטות מקביעותיה של המומחית, ביחס להערכת עלות המחירים.

ז.
דיור חלופי

1.
בפרק "הערכת משך העבודה" בחוות דעתה, מציינת המומחית, כאמור, שמשך העבודה לתיקון הליקויים שנמצאו על ידה, הוא שלושה שבועות, כשמתוכם במשך כשבוע, בעת הטיפול במדרגות, לא יוכלו הדיירים להישאר בדירתם.

2.
ב"כ התובעים סבור, כי יש להוסיף תשלום גם בעבור איחסון ושמירת חפצים ועותר לפצות את מרשיו, בסך של 8,000 ₪.

3.
ב"כ הנתבעת סובר, כי המדובר בתקופה מוגזמת בשים לב לעובדה, שכלל העבודות מסתכמות ב- 18,000 ₪ ולא הגיוני שקבלן, שאמור להרוויח מן העבודה, ישלם לפועלים, חומרים ופיקוח הנדסי במשך 3 שבועות בעבור סכום זה.

4.
על כן, עותר ב"כ הנתבעת לקבוע, כי, לכל היותר, ייאלצו התובעים לעזוב את ביתם למשך 3 ימים.

4.1
אין התייחסות נגדית לעלות השהות מחוץ לבית ולאחסנה – כפי שתומחרו בסיכומי התובעים.

5.
לשאלת בית המשפט בנדון הבהירה המומחית, כי העריכה את משך העבודה בשלושה שבועות, מאחר וצריכים להמתין בין שלב לשלב, למשל כדי שהיציקה תתייבש ואי אפשר לעשות הכל בבת אחת.

6.
יחד עם זאת, הסכימה, כי "אם הקבלן יכול לרכז עבודות במקביל, הוא יכול גם להקטין את הזמן" (עמ' 19 לפרוט', ש': 22 – 23).

6.1
בהמשך, ציינה כי "אפשר לצמצם עובדים בצורה יעילה ומרוכזת ומתוכננת, אבל אני לא יודעת אם במחצית הזמן" (שם, ש': 36 – 37).

7.
בנסיבות אלה, מאחר ולא ברור האם יצליחו הקבלנים הפרטיים לרכז מאמצים ועובדים ולהפחית במס' ימי העבודות במדרגות בדירה, הנני מאמץ את חוו"ד המומחית ואת תימחור בא כוחם של התובעים ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של
8,000 ₪, בגין פריט זה.

ח.
טרחה, עגמת נפש ואבדן הנאה בנכס

1.
לטענת ב"כ התובעים, נגרמו למרשיו, בעקבות ליקוי הבנייה ואי ההתאמות, נזקים ניכרים בגין אבדן ההנאה מן הדירה אשר רכשו במיטב כספם, עליה חלמו וטיפחו תקוות וציפיות.

2.
לטענתו, נחשפו מרשיו ללחצים ותיסכול רב בהידרשם להתחנן בפני
הקבלן, על נציגיו, כי יואיל להיכנס ולבצע תיקונים, תוך שהם מחסירים ימי עבודה.

3.
תיסכול נוסף חוו, בעקבות התיקונים הכושלים.

4.
התובעים עותרים לפצותם, בראש נזק זה, בסך של 8,000 ₪.

5.
הנתבעת סבורה, כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי בגין ראש נזק זה, מאחר ומנעו ממנה מלתקן את הליקויים בדירה.

5.1
לכל הפחות מאז שנת 2005 לא אותר כל מכתב לפיו פנו התובעים אל הנתבעת לצורך ביצוע תיקונים והנתבעת סירבה.

6.
עוד סבורה הנתבעת, כי לאור העובדה שמדובר בהיקף ליקויים מצומצם יחסית, אין הדבר עולה כדי "אבדן הנאה מנכס".

7.
ב"כ התובעים סבור, כי מרשיו הוכיחו, במהלך הדיון, כי פנו פניות רבות וחוזרות לקבלן והנתבעת נמנעה מהעדת עד כלשהו ממחלקת פניות הדיירים שלה ואף נמנעה מהצגת או הגשת תיק הדייר המתעד את מכלול הפניות בע"פ.

8.
בעניין עגמת נפש ונזקים עקיפים, אין קנה מידה אחיד.

9.
בע"א 611/89 דרוקר זכריה, חב' קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ, נ' ויקטור נחמיאס ואח', פד"י מ"ו (2) 60, 65 נקבע, כי: "...חברה קבלנית צריכה לצפות כי מסירת דירה לקויה ודולפת ואי תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה יסב לרוכשים סבל ועגמת נפש".

10.
בספרו של המלומד אביחי ורדי, "דיני מכר דירות – ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים" תשס"א 2001, הוא מונה את השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק בסוגיה זו:

א.
סוג הליקוי – וככל שהוא חמור ומקשה על חיי היומיום, כך ראוי לפסוק סכום גדול יותר.

ב.
עגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי – וככל שהיא גבוהה יותר, יש לפסוק פיצוי גבוה יותר.

ג.
התייחסות הקבלן ונסיונותיו לתיקון הליקוי.

ד.
גובהו הכללי של הפיצוי, בגין מלוא הליקויים, כמשקף את מצב הדירה בכללותה.

11.
בשים לב לפניות התובעים אל הנתבעת, למספר נסיונות התיקון הרב ולעובדה, כי לאחר כל הנסיונות, עדיין נותרו ליקויים מחד ולעלות תיקונם מאידך, סברתי, כי הסכום הנדרש ע"י התובעים הוא מתון והוגן.

12.
הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לנתבעים, בגין ראש נזק זה, סך של 8,000 ₪.


ט.
הוצאות

1.
במסגרת ההוצאות, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת להחזיר להם את עלות חוות דעתו של המהנדס מטעמם (4,000 ₪), השתתפותם בשכ"ט המומחית (3,510 ₪), אגרות בית משפט והוצאות שכ"ט עו"ד.

2.
ב"כ התובעים מפנה לעובדה, שלטעמו אישרה המומחית, הלכה למעשה, את מרבית טענות התובעים במסגרת חוות דעתם.

3.
ב"כ הנתבעת מבקש מבית המשפט להביא במכלול שיקוליו לעניין זה את העובדה שהנתבעת ביצעה תיקונים בדירה פעמים ספורות, במהלך חודש אחד, לפני 6 שנים; את סירובם של התובעים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים; את הפער בין גובה התביעה (כ- 100,000 ₪) לבין סכום הליקויים שנמצא לבסוף; ואת חוסר תום ליבם של התובעים בהסתירם את מסמך ההוראה הבלתי חוזרת מיום 9/1/01.

3.1
על כן, עותר הוא לחייבם בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

4.
לעניין זכותה שלה נתבעת לבצע שוב את תיקון הליקויים, הבעתי דעתי לעיל וסבורני, כי אין לראות בתובעים כמי שסירבו לאפשר לנתבעת, באופן בלתי מוצדק, לחזור ולבצע את עבודות תיקון הליקוי.

5.
יחד עם זאת, יש ממש בהפניית ב"כ הנתבעת לפער בין סכום התובענה ובעיקר סכום הליקויים הנטענים בה (61,773 ₪) לבין סכום הליקויים שנמצאו בפועל (כשליש מסכום
זה !).

5.1
בעניין זה נקבע למשל בת.א. (מחוזי חיפה) 619/98 שמיר נ' יובל הנדסה בע"מ (פדאו"ר – לא פורסם), מפי כב' השופט שפירא, כי "כמו בתביעות רבות מסוג זה, גם במקרה זה שלפני, הפער בין חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש לזה של התובעים, הינו פער קיצוני, כאשר המומחה מטעם בית המשפט קבע ליקויי בנייה ועלויות תיקון בסכומים המגיעים לכ- 10% מהסכומים בהם נקב המומחה מטעם התובעים... פער זה צריך לבוא לידי ביטוי לא רק בעצם פסיקת הפיצוי... אלא גם על פסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד... ניפוח סכומי התביעות גורם לריבוי דיונים ולסירבולם שלא לצורך...".

6.
במקרה הנדון, קבעה המומחית מטעם בית המשפט, כאמור, כי בדירה נותרו ליקויים בשיעור כ- 33% בלבד מעלות הליקויים הנטענת בכתב התביעה ומאידך, בהתחשב בעובדה, כי מעצם קיומם של הליקויים, נתחייבה הגשת התובענה – סברתי, כי ראוי לחייב את הנתבעת לשאת במחצית הוצאות המשפט של התובעים.

י.
זכות הקיזוז של הנתבעת

1.
כמפורט לעיל, הותר לנתבעת לתקן את כתב הגנתה באמצעות צירוף מכתב ה"הוראה בלתי חוזרת" שמסרו התובעים לנתבעת, לקזז סך של 4,650 ₪ או דולר (קיימת אי התאמה במסמך) מכל סכום שייתבע ממנה על ידם בקשר עם הסכם המכר - והוספת טענת הקיזוז.

2.
לטענת התובעים, כעולה מתצהיר העדות המשלים של התובע, ת/ב, הם גילו, לחרדתם, לאחר שחתמו על הסכם המכר, ששילמו למעשה למעלה מ- 20,000 $ יותר מדיירים אחרים שרכשו דירות מקבילות בפרוייקט.

2.1
בהמשך לפנייה, אשר נעשתה לנציג הנתבעת, הוא הציע פיצוי בדמות ריצוף החצר האחורית וכך אכן נעשה.

2.2
לאחר שהושלם הריצוף, לא הסכימה הנתבעת למסור את המפתח לדירה, אלא כנגד חתימה על מסמך זה.

2.3
בלית ברירה, מאחר והיו חייבים להיכנס לדירה, הסכימו התובעים לחתום על המסמך.

2.4
לטעמו של התובע ועפ"י ייעוץ משפטי שקיבל, החתימה על המסמך הייתה בכפייה, בעושק ותוך ניצול מצוקתם של התובעים ועל כן היא בטלה מעיקרה.

3.
לחילופין הוא סבור, כי סכום הקיזוז המכסימלי יכול להגיע ל- 4,650 ₪ מאחר שיש לפרש את המסמך, ככל שיש בו אי התאמה פנימית, כנגד מנסחו.

4.
לנציג הנתבעת גירסה שונה:

4.1
לטענתו, כעולה מתצהירו נ/1, ניתנה לו הנחייה מידי מנכ"ל הנתבעת להעניק לתובעים הנחה בסך של 4,650$ בגין השינויים בדירה, כאשר הוא מדגיש שמדובר בהנחה דולרית ולא שקלית, כפי שמקובל בענף הבנייה, לטעמו, וכעולה ממסמך אליו היפנה.

4.2
על כן, חייב את התובעים, כעולה מפרוטוקול רשימת השינויים בדירה מיום 4/1/01 (בטעות נכתב 4/1/00) רק בסך של 313$ במקום 4,963$ והתובעים אף שילמו את סכום היתרה כערכו בדולרים.

4.3
ההנחה ניתנה, אכן, לאור טענת התובעים, כי חוייבו ביתר בעת רכישת הדירה, אולם היא ניתנה רק בתנאי שההנחה תקוזז במקרה של תביעה בקשר להסכם המכר.

5.
על כן, עותרת הנתבעת לקזז, מכל סכום שייפסק כנגדה, את הסכום בשקלים השווה ל- 4,650$.

6.
שני העדים, מטעם שני הצדדים, עמדו על גירסתם במסגרת חקירותיהם ולאחר ששמעתי את עדויותיהם, העדפתי את גירסת נציג הנתבעת על גירסת התובע, לגבי מהות ותכלית המסמך.

7.
יש לציין, כי התובע התקשה להסביר כיצד מתיישבת טענתו שהוחתם על המסמך בכפייה ובעושק ונאלץ לחתום עליו מאחר והיה חייב להיכנס לדירה, עם דבריו, כשהסביר את משמעות המונח "לכאורה", ש"אני לא מודע לכך שאני אמור להחזיר את זה ברגע שיש תביעה. זו הייתה כוונתי כשהשתמשתי במילה 'לכאורה'" (עמ' 23 לפרוט', ש': 11 – 12).

8.
מעיון במסמך עצמו – שבהעדר הסכמה בין הצדדים, ניתן לנסות להבין מנוסחו מה הייתה כוונת הצדדים בעת שחתמו עליו – עולה, כי אין בו שום איזכור לטענות התובעים וחתימתם איננה מלווה בהסתייגות כלשהי.

9.
יתרה מכך, עד לגילויו של המסמך בידי הנתבעת, לא הזכירו התובעים, ולו במילה, את קיומו ואת הנסיבות שהביאו לחתימתה עליו.

10.
בנסיבות אלה, רשאית הנתבעת לקזז את הסכום הנקוב במסמך מכל סכום שתחוייב בו.

11.
השאלה היא, מה סכום הקיזוז שעליו הסכימו הצדדים, או ליתר דיוק: האם מדובר בסכום הנקוב בשקלים או בדולרים, שכן על פניו יש סימון של "$" אך במילים מופיע המונח "ש"ח".

12.
מאחר ואין חולק, כי מדובר במסמך שנערך ונוסח בידי הנתבעת, הרי כל אי התאמה שבו – ראוי, עפ"י הפסיקה, לפרש כנגד המנסח ואין להוציא מכלל אפשרות, כי התובעים, בחתימתם עליו, אכן התכוונו לקיזוז הסכום בשקלים.


יא.
סוף דבר

1.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 25,488 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן:

1.1
העדר פתח עליה לגג -
1,500 ₪
1.2
גובה השירותים בקומת הכניסה -
2,000 ₪
1.3
הממ"ד -
4,000 ₪
1.4
פגם צבע באמבט -
100 ₪
1.5
דיור חלופי -
8,000 ₪
1.6
עגמת נפש וכדו' -
8,000 ₪
1.7
8% תוספת מיקום -
1,888 ₪
סה"כ -
25,488 ₪

2.
לס.ק. 1.1 – 1.4 וכן 1.7 יתווספו הפרשי הצמדה למדד יוקר הבנייה ממועד חוות דעתה של המומחית, 31/5/05 ועד למועד התשלום בפועל.

3.
כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים מחצית מסך הוצאותיהם, לרבות עלות חוות דעת המומחה מטעמם והשתתפותם בעלות שכרה של המומחית מטעם בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה ועד למועד התשלום בפועל.

4.
בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת להשתתף בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

5.
מסכום זה יקוזז הסך של 4,650 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה למדד יוקר הבנייה וריבית חוקית, ממועד ההוראה הבלתי חוזרת 9/1/01 – ועד ליום התשלום בפועל.

6.
זכות ערעור בתוך 45 יום.


ניתן ביום 3/10/08, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

חדש חיים
- שופט
סגן נשיא


000590/05א
139 איילה







א בית משפט שלום 590/05 ויצמן פנינה, ויצמן שמעיה נ' פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/10/2008)