פסקי דין על הרב אברהם צבי שינפלד | פסקי דין על הרב ישראל יפרח ואח' | פסקי דין על רפאל שטוב

167179/08 בשא     12/10/2008




בשא 167179/08 הרב אברהם צבי שינפלד, הרב ישראל יפרח ואח' נ' רפאל שטוב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 167179/08

ת.א. 35927/06
בפני
:
כב' השופטת אביגיל כהן
תאריך:
12/10/2008




בעניין:
1. הרב אברהם צבי שינפלד
, דיין

2. הרב ישראל יפרח, דיין
3. הרב מסעוד אלחדד, דיין
4. הרב כלאב אברהם יצחק, דיין




המבקשים

נ
ג
ד


רפאל שטוב
, עו"ד





המשיב


החלטה

1.
בפני
בקשה לדחיית התביעה על הסף, ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 1-4, דיינים בבית הדין הרבני בשל חסינות שיפוטית, לאור הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
הבקשה נשענת על הסמכות המסורה לבית המשפט לפי תקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

2.
בתביעה זו אשר הוגשה בחודש יוני 2006, נתבעו שבעה נתבעים.
הנתבעים 1-4 (להלן: "המבקשים") הם דיינים בבית הדין הרבני האזורי.
הנתבע 5 הוא מנהל בתי הדין הרבניים.
הנתבע 6 שימש בתקופה הרלוונטית יועץ משפטי לשיפוט הרבני.
הנתבעת 7 היא מדינת ישראל.
בהחלטתי מיום 17.12.07 הוריתי על מחיקת נתבעים 5 ו- 6 מכתב התביעה וזאת
לאור סעיף 7 (ב) (ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בבש"א 178868/06.




3.
התובע (להלן: "המשיב") הוא עורך דין אשר טוען, כי המבקשים הטילו עליו חרם. פסלו אותו מייצוג ב- 21 תיקים שהתנהלו בפני
הם.
המשיב טען, כי התנהגות זו נועדה לפגוע במוניטין שלו ובפרנסתו וכי נגרמו לו נזקים.

4.
תמצית טענות המבקשים:
א)
לאור התנהגותו של המשיב ועל מנת שלא יהא אף חשש ו/או מראית עין למשוא פנים
ועל מנת שלא יפגע אמון הציבור במערכת השיפוטית נתנו המבקשים החלטה, על הפעלת תקנה נא לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, לפיה יש בסמכותם להפסיק הופעתו של המשיב בפני
הם בכל התיקים הקשורים לוועד הכללי. המשיב בתביעתו זו, תוקף את ההחלטות השיפוטיות הנ"ל וטוען לנזקים שנגרמו לו עקב מתן החלטות אלו.

ב)
המבקשים פעלו במסגרת תפקידם השיפוטי וכל החלטותיהן הינן בגדר החלטות
שיפוטיות במסגרת הליכים בתיקים שהובאו בפני
הם והניתנות לערעור.

ג)
המבקשים טוענים כי במצב המשפטי הקיים, החסינות המוענקת לרשות השופטת, עת מבצעת היא את תפקידה השיפוטי, הינה רחבה ביותר ומשתרעת לרבות על מקרי רשלנות
וחריגה מסמכות, וללא כל חריג הנוגע ליסוד הנפשי שבו הוא פעל.

ד)
לא יכולה להיות מחלוקת כי ההחלטות השיפוטיות שניתנו ע"י המבקשים ניתנו בתום לב במסגרת פעילותם השיפוטית ונובעות מיישום הדין (וזאת אף אם תתקבל הטענה כי
מדובר ביישום רשלני, מחוסר סמכות, מוטעה וכיוצ"ב) ואולם אף טענות המשיב בדבר זדון ומניע אישי פסול העומד בבסיס מתן ההחלטות, אין בהן כאמור כדי לשלול החסינות השיפוטית.



ה)
פעולת הדיינים נעשתה בתום לב, בגדר סמכותם, ואף אם
נעשתה תוך הפעלת שיקול
דעת מוטעה ואפילו רשלני הרי שחלה לגביה הוראת החסינות.
את פעולת הדיינים ניתן
וצריך היה לתקוף אך ורק בדרך המקובלת לתקיפת החלטה
שיפוטית – ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין.

5.
תמצית טענות המשיב:
א)
החסינות השיפוטית לא חלה על פעולות עונשין שנקט דיין נגד עורך דין בגלל שעורך הדין חשף פעילות מושחתת ו/או בלתי תקינה שהדיין היה מעורב בה.
ב)
החלטה למנוע מהמשיב לייצג לקוח בפני
הדיינים, בתיק שהוגש, למשל, ב-2005, כיוון שהוא לא היה מוכן להתנצל על אמירות שאמר בתיק אחר במהלך 1999- ושנדון וריצה עונש בגינן – אינה החלטת "פסילה", והיא אינה ראויה להגדרה משפטית כלשהי.
מדובר
בפעולה כוחנית ושרירותית, שבה נושא משרה שיפוטית מנצל לרעה את סמכותו מצד אחד, ומאידך הוא חורג מסמכותו, כאשר הוא מטיל עונש על עו"ד (שכבר נענש), שעה שאין לו כל סמכות ענישה על פי דין.
למעשה, הדיינים נטלו לעצמם – יש מאין – כח להתנות את רישיונו של המשיב כעו"ד וכטוען רבני, בתנאי מאולתר של התנצלות בגין אמירות מסוימות.
בנוסף לכך, הם נטלו לעצמם – יש מאין – את הסמכות לאכוף את תנאי ההתנצלות, בדרך של מניעת שרותי שפיטה שהם היו חייבים לספק למשיב וללקוחותיו. כל אלה הן פעולות
בלתי חוקיות בעליל, אשר תאורן באמצעות המונחים "החלטה" ו"פסילה" משמשת להן כסות של פעולה שיפוטית.

ג)
פעולת החרמה מראש של עו"ד, לזמן בלתי מוגבל – בלי כל זיקה להתנהלותו בתיק
בו הוא נפסל לייצוג – איננה "פעולה שיפוטית".

ד)
אפילו עפ"י הגישה המצמצמת הגורסת, כי החסינות דנן היא מהותית ולא דיונית, הגנת החסינות המוחלטת לא תחול על פעולה זדונית שנעשתה תוך חריגה בוטה מסמכות,
כאשר החריגה מסמכות גלויה על פני הדברים.
החסינות לא תחול על פעולות הדיינים, באשר הן אינן פעולות שיפוטיות, אלא פעולות
כוחניות ושרירותיות, שנעשו מתוך מניעי נקמה זדוניים.

ה)
נוכח אופיין החמור של הטענות כנגד הדיינים בתביעה זו, היו צריכים הדיינים להתייחס לטענות אלה בתצהיר. משבחרו לא לעשות זאת, אי אפשר לדחות את התביעה על הסף ויש לבררה לגופה.

ו)
הבקשה מציגה תמונה מטעה בקשר למהות החלטות הפסילה, תוך ניסיון להציגן כהחלטות שניתנו כביכול ב"תיק גדול אחד" (הועד הכללי) ושאם היו מערערים עליהן
היתה הבעיה באה על פתרונה.
לדברים אלה אין שחר. הדיינים החליטו להחרים את המשיב לצמיתות ולמנוע ממנו כל הופעה בהרכבים שלהם, בכל תיק - ולא רק בתיקי הועד הכללי - והם לא נתנו לאיזו שהיא החלטה בערעור למנוע מהם להמשיך ולהוציא לפועל את גזר הדין של החרם.

ז)
בפני
נו בקשה לדחייה על הסף של התביעה נגד הדיינים, אשר – אם תתקבל – תהווה
תשתית לבקשה נוספת לדחייה על הסף של התביעה נגד המדינה, בכל מה שנוגע למעשים המיוחסים לדיינים וגם אם המדינה תישאר כבעלת דין מתוקף אחריותה למעשי נתבעים
5 ו- 6, היא לא תישאר כאחראית למעשי הדיינים.


6.
בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים, כי עסקינן בהחלטות שיפוטיות שניתנו ע"י המבקשים במסגרת תיקים שנוהלו בפני
הם בבית הדין הרבני ואשר היו נתונות לערעור, לו


רצה בכך המשיב, וככל שהיה ממצה את העניין בבית הדין הרבני, ללא קבלת הסעד הרצוי לו, זכאי היה לקיים דיון בעתירה לבג"צ, אם היתה לו עילה מוצדקת לכך.
המבקשים מציינים כי המשיב פנה בעניין נשוא התביעה הן לבג"צ (העתירה נמחקה לבקשת העותר) והן נעשתה פניה מיוחדת לנשיא בית הדין הרבני הגדול, הראשון לציון הרב הראשי לישראל, אשר דן בעניינו וקבע הסדרים חדשים עבור הופעותיו של המשיב וחרף זאת הגיש המשיב תביעה אישית נזיקית כנגד המבקשים וכנגד המדינה לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמן לו.

זאת ועוד; הבקשה מבוססת על טענות משפטיות גרידא ולפיכך אין כל מקום ויהיה זה בניגוד גמור לחסינות השיפוטית אם הדיינים ייקחו חלק פעיל בתיק.

7.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל ועל כן יש לדחות את התביעה נגד המבקשים מהנימוקים כדלקמן:
א)
סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע כי "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולה שיפוט, לרבות בורר לא תוגש כנגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".

ב)
בספרם דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, אשר נכתב על ידי המלומדים והשופטים טדסקי, אנגלרד, ברק וחשין (מהדורה שנייה), פורשה החסינות בצורה רחבה ביותר:
"שיטות המשפט היונקות מהמשפט המקובל האנגלי מעניקות חסינות מיוחדת,
רחבה
מהרגיל,
לרשות
השופטת,
חסינות
זו
משתרעת
לא
רק
על
מקרים רגילים של חריגה מסמכות, אלא גם על מקרים של פעולה מתוך מניע פסול.



נימוק לגישה מיוחדת זו אינה מצוי כמובן, רק בכך שהשופטים הם שיצרו את חסינותם. מקורו של הנימוק לחסינות רחבה זו הינו ברצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה. נימוקים נוספים שניתן להזכיר הם הרצון לחסוך בזמנם של השופטים, המגמה לעודד אנשים מוכשרים לכהן בתפקידי שפיטה, חוסר רצון לאפשר חידוש משפט שנסתיים וקיום סעדים אלטרנטיבים לתקיפת ההחלטות של השופט. חסינות זו מבוססת כמובן, על האמון ביושרם של השופטים ועל נסיון החיים המלמד, כי המקרים שבהם נגרם עוול לאדם בשל פעולת שופט שלא כדין הם כה מועטים, עד כי אי הצדק העשוי להיגרם, אינו שקול כנגד התוצאות הקשות שיגרמו לציבור כולו מהתערבות בפעולותם של השופטים".

(שם,
בעמ' 392).

"המבחן לחסינות הרשות השופטת הוא מבחן פונקציונלי, דהיינו ביצוע תפקיד שיפוטי. הפעלה רשלנית של תפקידים אלה אינה מוציאה את הפעולה מגדר התפקיד השיפוטי. גם שופט המתנהג באופן רשלני מבצע תפקיד שיפוטי. הסייג בענין הרשלנות המופיע לענין החסינות הכללית של עובדי ציבור, אינו חל על שופטים, ועל כן חסינים הם גם אם פעלו ברשלנות".
(שם, בעמ' 395).

ג)
החלטות המבקשים, המפורטות בכתב התביעה, מהוות ללא ספק החלטות שהתקבלו במסגרת מילוי תפקידם השיפוטי, גם אם לתובע – המשיב טענות כבדות משקל באשר לצדקתן או מקור סמכותן.

ד)
באשר למהותה של החסינות והיקפה נשמעו דעות שונות.
ביהמ"ש המחוזי מצא כי יש לצמצם את החסינות במקרים שבהם מדובר ברשלנות בוטה וחמורה או רשלנות רבתי (בר"ע (מחוזי יר') 2351/00 מדינת ישראל נ' פרידמן (ניתן ביום 12.3.01). לעומת זאת, בת.א. (ראשל"צ) 3568/06 שטרצר נ' בנק ירושלים (ניתן ביום 19.3.07) הביע כב' הנשיא י' פרגו דעה אחרת הרואה את החסינות כחסינות מהותית מלאה.

ה)
השופטת דפנה אבניאלי מתייחסת לגבולותיה של אותה רשלנות בוטה מצד השופט, המצדיקה הגשת תביעה כנגד המדינה על פי הלכת פרידמן במאמרה "מי יבקר את השופטים וכיצד?" במשפט וממשל, כרך ט' – חוברת 2, מאי 2006, בעמ' 387 :
"...מאז ניתן

פסק דין
פרידמן, בתי המשפט עסוקים בניתוח המקרים המובאים לפניהם ובמתן מענה לשאלה האם ברשלנות רבתי עסקינן אם לאו... עמדתי היא שלא היה מקום לפרוץ את הגדר ולפעור בה פתח רחב המאפשר הגשת תביעה נגד המדינה במקרה של רשלנות רבתי, קביעה זו, כפי שנעשתה ב

פסק דין
פרידמן, מזמנת הגשת תביעות סרק על ידי תובעים, המתיימרים לסווג כל פעולה שיפוטית כנגועה ברשלנות רבתי. ראוי לאפשר הגשת תביעה נגד המדינה רק באותם מקרים חריגים ומקוממים של פעולות הנעשות בזדון או תוך חריגה מודעת מסמכות מצד השופט, מקרים אלה, ואלה בלבד, מצדיקים לדעתי את חיובה של המדינה באחריות למעשיו של שופט שסרח".
וכן
ראה
ת.א. 199207/02 יאיר ש. שיווק נ' הבנק הבינלאומי הראשון (ניתן ביום 14.9.05).

ו)
בנסיבות העניין שבפני
איני נדרשת לנקוט עמדה באשר למהותה והיקפה של החסינות הואיל ובענייננו, אף אם יוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה הרי שלא נפלה רשלנות כזאת המצדיקה את הסרת החסינות השיפוטית גם לפי גישתם של שופטי בית המשפט המחוזי בפרשת פרידמן.
לכל היותר יהיה צורך לדון בשאלה, אם קיימת בנסיבות המקרה דנן אחריות שילוחית ו/או ישירה של המדינה בנוגע לעוולה המיוחסת לדיינים.

ראה לעניין זה: החלטתו של כב' הרשם אורנשטיין בבית המשפט המחוזי מיום 20/8/08
בבש"א 6269/08 ת.א. 2136/05 מדינת ישראל
- משטרת ישראל והנהלת בתי הדין הרבניים ואח'
נ' אנה וזגיאל, שם נסקרה הפסיקה בנושא (סעיף 21 להחלטה) אשר דנה בשאלה, אם יש להטיל אחריות על המדינה בין מכוח אחריות שילוחית ובין אחריות ישירה
וזאת
במקרה
של
רשלנות
שופט
והובאה
גם
הדעה
של
פרופ'
גלעד
במאמרו



"אוי לדור ששופטיו צריכים להישפט"
ולפיה יש מקום להטיל חבות על המדינה כאשר מדובר במקרים של זדון, המונע ממניע פסול או במקרה של חריגה מסמכות של היושב בדין.
בכל המקרים שצוינו בפסיקה שם, השאלה היתה אם להטיל אחריות על המדינה אך ניתנה חסינות שיפוטית לשופטים / הדיינים מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין.

ז)
אני סבורה, כי במקרה דנן,
משניתנו החלטות שיפוטיות על ידי הדיינים בתיקים השונים, הרי שחלה החסינות השיפוטית בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין ויש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 1 – 4 על הסף.

ח)
מדינת
ישראל היא עדיין נתבעת בתיק וממילא בבוא היום יהיה צורך להכריע, אם במקרה דנן קיימת אחריות ישירה ו/או שילוחית בגין המעשים/המחדלים המיוחסים לנתבעים 1 – 4 על ידי התובע בכתב התביעה.

8.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

ב)
לא מצאתי לנכון לחייב את המשיב בהוצאות הבקשה בשים לב לכך, שכתב ההגנה שבו נטענה טענת החסינות השיפוטית לראשונה הוגש עוד בחודש ינואר 2006 ולא היה מקום להגיש את הבש"א באיחור כה רב (יוני 2008) באופן אשר גרם לעיכוב ניהול התיק.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג בתשרי, תשס"ט (12 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.



אביגיל כהן
, שופטת








בשא בית משפט שלום 167179/08 הרב אברהם צבי שינפלד, הרב ישראל יפרח ואח' נ' רפאל שטוב (פורסם ב-ֽ 12/10/2008)