פסקי דין על אבו מדעים גמעה

005574/02 פ     04/06/2003




פ 005574/02 מדינת ישראל נ' אבו מדעים גמעה




26
בתי המשפט
פ 005574/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
04/06/2003
תאריך:
כב' השופטת רביד גיליה

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
אבו מדעים גמעה
הנאשם
הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב ופציעה בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 28.9.00 בשטח בית החולים איכילוב בת"א, התפרץ הנאשם לרכב חונה של אלפנדרי שלמה (להלן: "המתלונן") בכך שפתח את דלת הרכב ונכנס לתוכו. הנאשם גנב מתוך הרכב מכשיר פלאפון של המתלונן.
תוך כדי ביצוע ההתפרצות, הפתיע המתלונן את הנאשם והחל להאבק עמו במטרה ללכדו בכף. בנסיבות אלה, הוציא הנאשם סכין ודקר באמצעותה את המתלונן כשהוא גורם לו לחתך בגב יד ימין.

אומר כבר עתה, כי לאחר בחינת הראיות השונות הגעתי למסקנה, כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק.

לא קיימת מחלוקת של ממש לגבי נכונות תלונת המתלונן שאכן ביום האירוע נפרץ רכבו כמתואר בכתב האישום והוא היה קורבן לדקירה בעת שנאבק עם הפורף בנסיון ללכדו בכף.
המחלוקת מתמקדת אך ורק בשאלת זיהויו של הנאשם כמי שביצע את המעשים, כאשר למול עדותו של המתלונן, אשר זיהה את הנאשם בוודאות כמבצע העבירות, ניצבת הכחשתו של הנאשם בטענה שביום האירוע הוא שהה בביתו ברהט וכלל לא הגיע לתל-אביב.

אין מחלוקת, כי הנאשם נעצר לראשונה כחשוד בביצוע המעשה לאחר שזוהה על ידי המתלונן במסדר זיהוי תמונות שנערך במשטרה 4 ימים לאחר האירוע (ראה ת/1).
הנאשם זוהה על ידי המתלונן פעם נוספת במהלך עימות שנערך בין השניים כעבור כשבועיים לאחר שהנאשם נעצר וכפר בביצוע המעשים (ראה דו"ח עימות- ת/3).

בבקשתה להרשיע את הנאשם עותרת התביעה להאמין לעדותו הברורה והנחרצת של המתלונן בטענה שמדובר באדם רציני ואחראי, איש משטרה לשעבר, אשר אין לו כל סיבה להעליל על הנאשם או להפלילו לשווא.

מנגד, הצביע הסניגור על בעייתיות בזיהוי הנאשם לאור סימנים יחודיים שקיימים על גופו של הנאשם ואשר לא זוהו על ידי המתלונן כנמצאים על גופו של מבצע המעשה. כמו כן, לדבריו, קיימות סתירות ואי בהירות בדברי המתלונן באופן שאיננו מאפשר לסמוך על דבריו ולבסס עליהן בלבד את הרשעת הנאשם.
עוד נטען, כי מחדלי המשטרה באי בדיקת האליבי של הנאשם אשר טען שהיה בביתו יחד עם בני משפחתו, צריכים לפעול לטובת הנאשם.

דיון ומסקנות:

ייאמר ויודגש, כי המתלונן עשה עלי רושם של אדם רציני ואמין, ועל פניו לא מצאתי סיבה להטיל ספק בכנות דבריו. אין מחלוקת, כי בין הנאשם לבין המתלונן לא קיימת הכרות קודמת, וגם לא נשמעה הטענה שיש למתלונן סיבה להפליל את הנאשם לשווא.
השאלה היא, האם קיימת אפשרות בנסיבות העניין, שלמרות אמונתו הכנה של המתלונן בנכונות טענתו, עדיין מדובר בזיהוי שגוי .

לאחר שבחנתי את הראיות השונות, כפי שינומק להלן, הגעתי למסקנה שלא מן הנמנע שכך הם פני הדברים, והספק בעניין זה צריך לפעול לטובת הנאשם.

המתלונן זיהה את הנאשם במסדר זיהוי תמונות שנערך כעבור 4 ימים מקרות האירוע. כאשר לוקחים בחשבון את חלוף הזמן האמור, יחד עם העובדה שהמתלונן ראה את מראה הפורץ לפרק זמן קצר ביותר, וזאת בשעות הערב שבהם התאורה לא הייתה אופטימלית, קיים חשש מובנה להתרחשותה של טעות. הוסף לכך את העובדה שחזות פניו של הנאשם איננה חזות ייחודית מסוג אלה שעשויים להיחרט בזיכרון באופן מיוחד.

המתלונן העיד בבית המשפט בצורה נחרצת, כי הוא משוכנע בזיהויו של הנאשם כמבצע המעשה. לעומת זאת, עיון בדו"ח מסדר זיהוי התמונות מגלה, כי שם, המתלונן לא גילה את אותה נחרצות ואותו ביטחון .
ראוי לצטט את דברי המתלונן כמפורט באותו דו"ח: "... השיער שלו האסוף לאחור, גון עורו וגם הפרופיל שלו דומה לבחור שאיתו נאבקתי בכ- 95%".

עיננו הרואות, שהמתלונן לא יכול היה להתחייב ב- 100% של ביטחון שהאיש שבתמונה הוא הפורץ, ונקודות הדמיון שעליהן הצביע הן בעייתיות במידה מסוימת. המתלונן הדגיש את הפרופיל, את גון העור ופחות דיבר על תווי הפנים.

תמיהה נוספת עולה לנוכח מה שנרשם באותו דו"ח לגבי שערו האסוף לאחור של הפורץ, פרט שבוודאי איננו מתאים לנאשם.

אומנם נכון, שבעניין זה טען המתלונן בעדותו, כי אף פעם לא הזכיר שיער אסוף והוא איננו יודע מדוע נרשם כך בדו"ח הזיהוי, אלא שבשים לב לכך שהמתלונן חתום על דו"ח מסדר הזיהוי ובהעדר הסבר מצדו של עורך הדו"ח לגבי נקודה זאת - לא ניתן להתעלם מרישום זה ולפטור אותו בלא כלום.

אין מחלוקת עובדתית שלנאשם יש כתובות קעקע מאסיביות לאורך זרועותיו. אין גם מחלוקת, כי פרט זה לא צוין על ידי המתלונן כפרט שהוא זיהה אצל הפורץ.
בעדותו הראשונה בבית המשפט הסביר המתלונן עובדה זו בכך שהפורץ לבש חולצה כחולה ארוכת שרוול באופן שידיו לא היו גלויות.
אלא שעיון בדו"ח העימות שנעשה בין הנאשם למתלונן במשטרה (ראה ת/3 עמ' 2 ש' 14) מגלה, כי שם ציין הפורץ מפורשות שהפורץ לבש חולצה עם שרוול קצר. באותו עימות המתלונן נשאל מפורשות כיצד זה לא הבחין באותם קעקועים, והוא הסביר זאת בעובדת היות המקום חשוך. המתלונן לא נימק זאת, כפי שטבעי היה לעשות, בכך שהפורץ לבש חולצה ארוכת שרוולים.

הנאשם טען בהזדמנות הראשונה כי בעת קרות המקרה הוא היה ברהט, שם הוא מתגורר, יחד עם בני משפחתו. טענה זו לא נבדקה ולא נעשה נסיון לאמתה או להפריכה.
ברור שכיום, בחלוף שנתיים וחצי מאז המקרה, לא יוכל איש מבני המשפחה לזכור את הדבר ולא יהיה כל ערך ראייתי לעדות מי מהם בבית המשפט.

לאור העובדה שהראיה היחידה שקושרת את הנאשם לביצוע המעשה היא זיהויו בידי המתלונן, זיהוי שעל הבעייתיות שלו עמד גם השוטר שחר גאון במהלך העימות ת/3, הרי שמחדלה של המשטרה באי בדיקת האליבי של הנאשם הוא מחדל שלא ניתן להתעלם ממנו.
הסבריו של השוטר גאון כי טענת האליבי לא נבדקה משום שבני משפחתו של הנאשם חשודים מראש באי אמירת אמת, איננו הסבר ראוי שניתן לקבלו.

כאשר מצרפים יחד את כל התהיות והתמיהות דלעיל, המסקנה הברורה היא שלא ניתן לבסס את הרשעת הנאשם על סמך דברי המתלונן כעדות יחידה, וקיים בהחלט ספק שמא טעה המתלונן בזיהוי. ספק זה חיב לפעול לטובת הנאשם.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ג (4 ביוני 2003) במעמד הצדדים
זכות ערעור תוך 45 יום

רביד גיליה
, שופטת








פ בית משפט שלום 005574/02 מדינת ישראל נ' אבו מדעים גמעה (פורסם ב-ֽ 04/06/2003)