פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על שמריה בן אלטא

434/08 בשא     16/10/2008




בשא 434/08 המוסד לביטוח לאומי נ' שמריה בן אלטא




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה


בפני
:
הרשמת לאה גליקסמן
בשא000434/08





המבקש
המוסד לביטוח לאומי

בעניין
:





נ
ג
ד



המשיב
שמריה בן אלטא




החלטה



1.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (סגנית הנשיא השופטת
ח. שגיא; ב.ל. 4578/07).
2.
הרקע לבקשה:
2.1.
המשיב נפגע בתאונת עבודה בשנת 1996.
2.2.
דרגת נכותו היציבה של המשיב נקבעה לראשונה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") בשנת 1998, אשר לא הפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנה 15").
2.3.
המשיב ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ועניינו הוחזר לוועדה ארבע פעמים, בפסקי דין שהורו לוועדה להתייחס לתקנה 15.
2.4.
על החלטתה האחרונה של הוועדה ערער המשיב לבית הדין האזורי, והשאלה שעמדה להכרעת בית הדין האזורי היתה זו: האם חלה על עניינו של המשיב תקנה 15 בנוסחה המקורי, או בנוסחה של תקנה 15 לאחר התיקון מיום 1.4.00?
2.5.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו מיום 5.2.08, כי על המערער חלה תקנה 15 בנוסחה המקורי, שכן דרגת הנכות היציבה של המשיב נקבעה עוד בשנת 1998. על כן נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה פעם נוספת, על מנת שתתחשב במקצועו של המשיב (מבלטן) בקביעת זכאותו להחלת תקנה 15.
2.6.
פסק הדין מושא הבקשה הומצא למבקש (להלן: "המוסד") ביום 10.2.08.
2.7.
ביום 9.3.08 הגיש המוסד ערעור על פסק הדין.
2.8.
ביום 24.3.08 הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור על הסף, שכן היה על המוסד להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בהחלטת בית דין זה מיום 25.6.08 התקבלה בקשת המשיב,
וערעור המוסד נמחק על הסף.
2.9.
ביום 7.7.08 הגיש המוסד בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.
3.
נימוקי הבקשה להארכת מועד, העולים מהבקשה ומתשובת המוסד לתגובת המשיב:
3.1.
המוסד הגיש בטעות ערעור על פסק הדין, במקום להגיש בקשת רשות ערעור. מדובר בטעות פרוצדוראלית שנעשתה בתום לב.
3.2.
פסק הדין עוסק בשאלה עקרונית,
ומדובר במחלוקת אמיתית שיש לבררה.
3.3.
טענות המוסד הן כנגד הפרשנות שנתן בית הדין קמא להוראות החוק, ולא כנגד פעולות הוועדה, ולכן הגשת ערעור במקום בקשת רשות ערעור היתה בגדר טעות סבירה.
3.4.
לא היה צורך להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, שכן עובדות הבקשה עולות מכתבי בית הדין.
3.5.
אין לחייב את המוסד בתשלום הוצאות בגין בקשה זו, שכן המשיב זכה בתשלום הוצאות במסגרת ההחלטה על מחיקת הערעור על הסף.
4.
המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:
4.1.
טעות משפטית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, בייחוד כאשר מדובר בגוף סטטוטורי גדול כדוגמת המוסד.
4.2.
הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.
4.3.
סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים.
4.4.
יש לחייב את המוסד בתשלום הוצאות המשיב בגין הגשת בקשה זו.
5.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,
'אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא.'

[עא"ח 56/05 מאיר איתן – הילטון תל אביב בע"מ; לא פורסם, 23.5.2005].
6.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל החומר שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.
7.
במקרה הנדון, עקב טעות של ב"כ המוסד, לא הוגשה בקשת רשות ערעור אלא ערעור. יחד עם זאת, הערעור הוגש בתוך המועד בו היה על המוסד להגיש בקשת רשות ערעור. משכך, הובא לידיעת המשיב במועד כי המוסד אינו משלים עם פסק הדין, ולא נוצרה אצלו ציפייה לגיטימית לסופיות ההליכים בעניינו.
8.
זאת ועוד. בית המשפט העליון קבע כי ישנם מקרים בהם הגשת ערעור בזכות במקום ערעור ברשות יהווה טעם מיוחד להארכת מועד, כאשר לא הוכח כי המשיב הסתמך על סופיות ההליך [בש"א 3775/05-א' ד"ר יגאל וקסמן נ' שלום נרגיס (לא פורסם,
4.5.05)] . הלכה זו יפה גם לענייננו, בייחוד לאור העובדה כי הערעור הוגש בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור כאמור.
9.
מעבר לכך,
במקרה הנדון יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וזאת בשל חשיבות העניין העומד במרכזו של פסק הדין. השאלה העומדת במרכזו של פסק הדין מושא הבקשה היא זו: איזה נוסח של תקנה 15 יחול על מי שדרגת נכותו נקבעה לראשונה עוד בטרם תיקון תקנה 15, אולם החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין החלת תקנה 15 על עניינו ניתנה לראשונה לאחר תיקון תקנה 15 – האם נוסחה המקורי של תקנה 15 או שמא נוסחה לאחר התיקון? מדובר בשאלה עקרונית, ולפסיקה בעניין זה השלכה החורגת מעניינם של הצדדים להליך,
ועל כן מן הראוי כי פסק דינו של בית הדין האזורי ייבחן על ידי ערכאת הערעור.
10.
באשר לטענת המשיב כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר:

בהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה, אינה חלה בבית הדין לעבודה, ואין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אלא הדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה [דב"ע מט/107 – 9 מדינת ישראל - אלי מזרחי (לא פורסם, ניתן ביום 21.6.1989)]. בענייננו, משמדובר בטעות של ב"כ המוסד אשר הצהירה עליה בבקשה, אני סבורה כי יש לקבל את טענותיו של המוסד אף בהיעדר תצהיר.
11.
סוף דבר:

הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מתקבלת. המזכירות תפתח תיק בקשת רשות ערעור אליו יועבר עותק בקשת רשות הערעור אשר מצוי בתיק הבש"א.
12.
בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות הליך הבקשה למחיקה על הסף של הערעור, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז בתשרי תשס"ט (16 באוקטובר, 2008) בהעדר הצדדים.

_________________

לאה גליקסמן
, רשמת














בשא בית הדין הארצי לעבודה 434/08 המוסד לביטוח לאומי נ' שמריה בן אלטא (פורסם ב-ֽ 16/10/2008)