פסקי דין על אליהו | פסקי דין על חברה לביטוח | פסקי דין על סיגלילת אסרף | פסקי דין על מאיר אסרף | פסקי דין על פירחה אסרף |

70/96 עא     14/10/1998




עא 70/96 אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלילת אסרף, מאיר אסרף, פירחה אסרף





ב
בית המשפט העליוןבשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 70/96
וערעור שכנגד
בפני
: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' טירקל


המערערת: אליהו
, חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיבים: סיגלילת אסרף
2. מאיר אסרף
3. פירחה אסרף



ערעור על

פסק דין
בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.11.95 בת"א 1425/87 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' מרגלית


בשם המערערת: עו"ד י' מלמן
בשם המשיבים: עו"ד י' יונגר



פסק-דין
השופט ת' אור

:

1. המשיבה, סיגלית אסרף (להלן: התובעת), נפגעה בהיותה חיילת בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 5.4.87. במועד קרות התאונה לא היתה לתובעת זכות תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- (נוסח משולב) (להלן: חוק הנכים), הואיל והתאונה בה נפגעה לא ארעה עקב השירות בצה"ל.

ביום 5.2.88 פורסם חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), התשמ"ח1988- (להלן: חוק התגמולים), אשר קבע כי חייל אשר נפגע בתקופת שירותו, אפילו אם הפגיעה לא היתה עקב שירותו, זכאי, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק, לקבל תגמולים לפי חוק הנכים. אין מחלוקת שהתובעת עמדה בתנאים הנדרשים בסעיף. קצין התגמולים אף אישר לתובעת תגמולים מתחילת ספטמבר 1989, והתובעת מקבלת תגמולים אלה.

המחלוקת בין הצדדים כללה את השאלה אם זכאית התובעת לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים), לאור זאת שהחל מתאריך מסויים הוחלט שהיא זכאית לתגמולים לפי חוק הנכים, והיא אף מקבלת תגמולים אלה. טענת המערערת היתה שלא עומדת לה זכות כזו, ואילו טענת התובעת היתה שהיא זכאית לקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים לגבי התקופה בה לא היתה זכאית לקבל תגמולים בהסתמך על חוק התגמולים.

2. בהחלטתו מיום 9.11.93 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת התובעת.

לאחר שהחליט בית המשפט המחוזי כאמור, הסכימו הצדדים לכך שיפסוק את הפיצויים המגיעים לתובעת על דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, בכפוף לתנאים שלהלן אותן התנתה המערערת:

"א. שמורה לנו הזכות, לאחר מתן פסק הדין, לתקוף את החלטת בית המשפט מיום 9.11.93.

ב. הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב לבית המשפט וכל צד יהיה זכאי להסתמך על מסמכים התומכים בגירסתו, ובית המשפט מתבקש לבדוק את טיבם של אותם מסמכים.

ג. הוצאות מיוחדות יש לתמוך בקבלות, אך בא כוח התובעים יהיה רשאי לטעון שהיו הוצאות שאין לו קבלות בגינן ובית המשפט ישקול את סבירות הדברים.

ד. כיוון שיש כאן ראשי נזק מצומצמים, יתבקש בית המשפט לפרט מה הסכום שיקבע בגין כל ראש נזק.

ה. טיעון המסתמך על בעיות רפואיות, יתמך על ידי תיעוד רפואי".


3. על יסוד הסכמה זו, ובהסתמך על מסמכים שהוצגו בפני
ו ועל טיעון באי כוח הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי את הפיצויים שישולמו לתובעת בסכום כולל של 117,249 ש"ח (בסכום זה נכלל תשלום של 20,000 ש"ח להורי התובעת, המערערים 2 ו3-). סכום זה, בצירוף ריבית, יציאות משפט ושכר טרחת עורך דין, חייב בית המשפט את המערערת לשלם למשיבים - התובעת והוריה.

ערעור המערערת הוא על עצם חיובה בתשלום פיצויים לתובעת, נוכח העובדה שהחל מספטמבר 1989 הוכרה זכותה לגימלאות מכוח חוק התגמולים, והיא מקבלת גימלאות אלה. לחילופין, מערערת המערערת על שיעור הפיצויים שנפסקו לתובעת בפרטי הנזק השונים.

המשיבים הגישו ערעור שכנגד, אך חזרו בהם מערעורם. עלינו להכריע, על כן, בערעור המערערת בלבד.

4. מקובלת עלינו החלטת בית המשפט המחוזי, על פיה לא נשללה זכותה של התובעת לפיצוי לפי חוק הפיצויים עבור התקופה עד כניסת חוק התגמולים לתוקף וההכרה על פיו בזכותה לגימלאות. החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה תואמת את שנקבע על ידי חברי, השופט טירקל, בנושא דומה בע"א 5001/92 ברקמן נ' קצין התגמולים (פ"ד נ(5) 641).

5. אשר לגובה הפיצויים, יש לזכור שבית המשפט התבקש לפסוק על דרך הפשרה, ובעניין זה נטייתו של בית המשפט לערעורים תהיה שלא להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה. עם זאת, הגענו למסקנה שיש להתערב בענייננו בשני נושאים.

ראשית, בית המשפט פרט את פרטי חישוב הפסד ההשתכרות של התובעת. מחישוב זה מסתבר, שעקב טעות לא נוכה מס הכנסה כדרישת חוק הפיצויים. גם בא כוח המשיבים הסכים שבעניין זה טעה בית המשפט המחוזי. הסכום אותו יש להפחית מסכום הפיצויים בשל טעות זו הוא כ5,000- ש"ח.

שנית, בית המשפט קבע בפסק דינו שמגיע לתובעת סכום של 15,017 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני. הסכום נקבע על יסוד שהותה של התובעת בבית הבראה צבאי משך 76 ימים. בקביעת סכום זה סטה בית המשפט מהחלטתו מיום 9.11.93. באותה החלטה קבע, ש:

"במידה ותוכל התובעת להצביע על נזקים נפרדים מכלל תביעתה, שאפשר להגדירם ולציינם כמתייחסים לתקופה שבין יום התאונה לסוף אוגוסט 1988, נראה לי שאין מניעה לתביעת נזק כזה על ידי התובעת לצד תביעתה לתגמולים מן המדינה".


הנזק הלא ממוני נקבע כשאחד המרכיבים שלו הוא מספר ימי האישפוז של הנפגע. אך מרכיב זה, כמוהו כמרכיב של אחוזי הנכות בקביעת גובה הנזק הלא ממוני, מתייחס לנזק הלא ממוני כולו, ואין לייחסו לתקופת האישפוז. אשר על כן, לא היה מקום לקבוע שמרכיב ימי האישפוז בקביעת הנזק משקף נזק המתייחס לתקופה שבין יום התאונה לסוף אוגוסט 1989. לפיכך, יש להפחית סכום זה מסכום הפיצויים שנפסק לתובעת.

6. בכל יתר טענות הערעור לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור, במובן זה שמסכום הפיצויים שנפסקו לתובעת יופחתו הסכומים כמפורט בפיסקה 5 לעיל. בהתאם לכך, יופחת התשלום בגין ריבית אשר הוטל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי על סכומים אלה.

בנוסף, יופחת שכר טרחת עורך דין בו חוייבה המערערת פרופורציונלית לסכום שהופחת מפסק הדין.

בהתחשב בכך שהערעור היה מופנה כנגד חיוב המערערת בתשלום כלשהו למשיבים, ומאידך גיסא זכתה המערערת בחלק מערעורה - כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה.


ש ו פ ט


המשנה לנשיא ש' לוין

:
אני מסכים. המשנה לנשיא


השופט י' טירקל

:
אני מסכים. ש ו פ ט



הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור
.


ניתן היום, כד' בתשרי התשנ"ט (14.10.98).





המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט






העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96000700.
e05






עא בית המשפט העליון 70/96 אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלילת אסרף, מאיר אסרף, פירחה אסרף (פורסם ב-ֽ 14/10/1998)