פסקי דין על דידי מור | פסקי דין על אברהם רזיאל | פסקי דין על יקי אללוף ואח' | פסקי דין על גד כרמלי

3474/01 עא     31/08/2005




עא 3474/01 דידי מור, אברהם רזיאל, יקי אללוף ואח' נ' גד כרמלי




בעניין:

1




בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
עא
003474/01


בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן


31/08/2005



בעניין:
1.
דידי מור


2.
אברהם רזיאל

3.
יקי אללוף
4.
בועז חריף
5.
זכריה אלחיל
6.
זיווה בן דרור



ע"י ב"כ עוה"ד
חדד יצחק ז'ילבר

המערערים

נ
ג
ד


גד כרמלי



ע"י ב"כ עוה"ד
ערן שמעוני

המשיב


פסק דין

א.
בפני
ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בכפר סבא (כב' הרשם א' באומגרט (כתוארו אז)) מיום 27.11.2001, בה קיבל ראש ההוצאה לפועל את טענות המשיב במסגרת דיון ב"טענת פרעתי".

ב.
עיקרי העובדות הצריכים לענין:
המערערים הינם תושבי המועצה המקומית אבן יהודה וכיהנו במועדים הרלוונטיים כחברי המועצה המקומית.
המשיב כיהן במועדים הרלוונטיים כראש המועצה המקומית אבן יהודה.

ביום 9.4.1998 הגישו המערערים המרצת פתיחה בבית משפט השלום בנתניה (ה.פ. 449/98), בה עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו בטל ההסכם שנכרת בין המועצה המקומית אבן יהודה באמצעות המשיב, ראש המועצה המקומית דאז, ובין פלוני, מר עולש סופר, בקשר עם ארגון אירועי יום העצמאות באותה שנה, תוך חריגה ממסגרת התקציב שאושרה בהחלטת המועצה (נספח "א" לתיק מוצגי המשיב).

בסמוך להגשת התובענה עתרו המערערים לצו מניעה זמני וצו כאמור ניתן.

ביום 27.4.1998 הוסכם בין הצדדים לתובענה כדלהלן:
"שמענו הצעת ביהמ"ש, יוסר צו המניעה, והיה ויתברר לאחר החגיגות שהוצאו סכומים שלא כחוק, או שלא עפ"י צו המועצות המקומיות או החלטות המועצה החוקיות שניתנו עד היום, ישלם ראש המועצה מכיסו את ההפרש. ההחלטה אם הוצאו כחוק או לא כחוק, תינתן על ידי ביהמ"ש. ראש המועצה יתן דו"ח כספי מלא, לעותרים, על כל ההוצאות של אירועי יום העצמאות, יום הזיכרון יום השואה, וגם ההתחייבויות שנעשו בנושאים אלה תוך 60 יום מיום העצמאות. כל החסויות ככל שתהיינה תהיינה לפי החוק. יקבע מועד לתזכורת לאחר המועד הנ"ל ואם לא יניעו את ביהמ"ש לפעול עד אותו יום ימחק גם התיק העיקרי. ביהמ"ש יחליט בעניין הוצאות ואגרה בישיבה הבאה."
(נספח "ב" לתיק מוצגי המשיב)

בו ביום ניתן להסכמה האמורה תוקף של החלטה על ידי כבוד השופט א' רצ'בסקי (להלן:"החלטת החיוב").

בסמוך ולאחר שנערך חישוב סכום החריגה מתקציב אירועי יום העצמאות באבן יהודה, פנו המערערים לבית משפט השלום בנתניה בבקשה לחייב את המשיב לשלם לקופת המועצה סך של 330,612 ₪ המהווים את ההפרש בין הסכום אותו אישרה המועצה לבין הסכום אותו הוציא
המשיב על פי דין וחשבון שהגיש המשיב עצמו (הפ 151/98).

ביום 15.4.99 ניתן

פסק דין
בו דחה בית המשפט (כב' ס. הנשיא, השופט רצ'בסקי) את בקשת המערערים וקבע "שהתיק יחשב בשלב זה כגמור".






המערערים ערערו על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי (עא 1900/99), שקבע בפסק דינו, כדלהלן:

"יתכן והיינו נוטים לקבל את גישתו של עו"ד רוזובסקי ולהורות על הגשת תביעה חדשה, אלולא הצהיר בפני
נו, בהגינותו הרבה פרקליט המערערים, כי איננו עותר לשום סעד החורג ממסגרת הסעדים ההצהרתיים בתובענה זו. דהיינו – הפרקליט הנכבד מצהיר, כי המשך ההליך יצומצם להצהרות הבאות:
א. על בית המשפט לבדוק ולהצהיר אם הייתה חריגה ממסגרת תקציב החגיגות.
ב.
אם הייתה חריגה שכזאת – מהו סכום החריגה".

המערערים שבו ופנו לבית משפט השלום בנתניה כדי שזה יכריע בשאלות הדורשות הכרעה בהתאם לקבוע בפסק הדין בע"א 1900/99.

ביום 21.12.2000 ניתן

פסק דין
(כבוד סגן הנשיא השופט רצ'בסקי) בה.פ. 151/98 (להלן: "פסק הדין המצהיר"), ובו נקבע שאכן הייתה חריגה מתקציב אירועי החגיגות וכי שיעור החריגה עומד על סך של 329,000 ₪ (נספח "ו" לתיק מוצגי המשיב).

משניתן פסק הדין המצהיר פתחו המערערים בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא (תיק הוצל"פ מס' 3-01-02390-17) לגביית הסכום שנקבע בפסק הדין המצהיר (להלן: "תיק ההוצל"פ").

המשיב
הגיש ללשכת ההוצאה לפועל התנגדות להליכי ההוצאה לפועל לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, בטענה שלא ניתן להוציא לפועל את פסק הדין המצהיר וכי המערערים אינם הזוכים לפי פסק הדין ולפיכך אין הם זכאים לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיב.

ביום 27.11.2001 ניתנה החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בכפר סבא, א. באומגרט, לפיה בפסק הדין המצהיר לא נקבע שעל המשיב לשלם את הסכום של 329,000 ₪ ועל כן לא ניתן להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

ג.
המערערים אינם משלימים עם החלטת ראש ההוצאה לפועל ומכאן הערעור שלפני.

המערערים טוענים בערעורם כי המשיב חב בתשלום הכספים מכח התחייבותו מיום 12.7.1998 במסגרת תיק ה.פ. 151/98, לפיה "ישלם ראש המועצה מכיסו את ההפרש". התחייבות שקיבלה, בו ביום, תוקף של החלטה, בידי בית המשפט השלום בנתניה.

לפיכך, ולאחר שבית המשפט הצהיר לבקשתם על גובה החוב, טוענים המערערים כי רשאים היו להגיש את פסק הדין ההצהרתי לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

המשיב, טוען לעומתם, כי פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל הוא

פסק דין
הצהרתי, שאינו כולל חיוב כספי, וככזה הוא אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

לטענת המשיב, בהמרצת פתיחה 499/98 עתרו המערערים לסעד הצהרתי ולא תבעו סעד כספי, הם לא שילמו אגרה כמתחייב מתביעה כספית ולא ביקשו לתקן את התובענה.

יתר על כן, המרצת פתיחה 151/98 בה עתרו לחייב את המשיב לשלם למועצה המקומית אבן יהודה סכום של 330,612 ₪, נסגרה.

רק לאחר שהתחייבו במסגרת הדיון בערעור 1900/99, שהמדובר בסעד הצהרתי בלבד, הוחזר הדיון לבית משפט השלום. מכאן, שתוצאת הליכים אלה אינה יכולה להיות אופרטיבית וממילא אינה ניתנת לביצוע בהוצאה לפועל.

בהחלטתו, מיום 27.11.2001, קיבל כבוד ראש ההוצאה לפועל את עמדת המשיב וקבע שפסק הדין ההצהרתי אינו כולל חלק אופרטיבי, קרי אינו כולל חיוב של המשיב לשלם את הסכום שנקבע באותו

פסק דין
. לפיכך, סבר כבוד ראש ההוצאה לפועל שיש לפנות לבית משפט כדי שייתן

פסק דין
המחייב את הנתבע לשלם, בטרם ניתן יהיה לממש את פסק הדין האמור.

ד.
דיון
סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 , מגדיר "

פסק דין
" כ:
"

פסק דין
או החלטה אחרת של בית משפט בענין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בענין שאינו אזרחי".

בד בבד, מושכלות ראשונים הן כי

פסק דין
הצהרתי אינו ניתן לאכיפה במסגרת הליכי הוצאה לפועל (ד' בר אפיר, הוצאה לפועל: הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 112).

ההלכה בענין זה, סוכמה במסגרת ע"א 412/85

בנק קופת עם

נ' אליעזר הנדלס, פד"י מ(3) 128, 132:
"כזכור, לא הטיל בית המשפט המחוזי בצד הצהרתו כל חיוב אופרטיבי בעניין ..., ואין לראות... משום ביצוע של פסק הדין".
וכן:
"המסקנה המתבקשת היא, על-כן, כי צדק בית המשפט קמא במסקנתו, כי אין עילה לבקשת המערער, כשהדרך הנכונה, שהיה על המערער ללכת בה, היא להגיש נגד המשיב תובענה, הנסמכת על ההצהרה שנתן בית-משפט זה לגבי זכותו ... - הצהרה אשר מונעת מהמשיב להכחיש זכות זו של המערער ולכפור בה"
.

אכן, לבית משפט שלערעור, הדן בערעור על החלטות ראש ההוצל"פ במסגרת דיון בטענת "פרעתי
"
לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל,
שמורה הזכות לפעול לתיקונו של פסק הדין המקורי, כסמכות "מקבילה" לסמכות "ההבהרה" הנתונה לאותה ערכאה שנתנה את פסק-הדין, כאשר באה פניה אליה מעם יו"ר ההוצל"פ לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל
(ראו: המ' 162/82 פלונים נ' פלוני, פס"מ תשמ"ג (ב) 289).
ברם, אין בידי להעניק סעד זה למערערים, אשר מפורשות הגדירו את מסגרת הסעד המתבקש על ידם, הן בכתב תביעתם והן בהצהרתם מיום 2.2.2000 במסגרת ע"א 1900/99.

תוצאה מעין זו, קשה היא, שעה שהיא מרוקנת, במידת מה, את פסק הדין המצהיר
של בית משפט קמא מסעד אופרטיבי.
ואולם, בעלי הדין הם אלו אשר מכתיבים את תחומי המחלוקת ביניהם, ושעה שהמערערים עתרו בכתב תביעתם לסעד הצהרתי, יכולים הם לזכות רק בסעד זה, שהרי, הלכה היא, כי בית משפט לא יטה להעניק לתובע יותר מכפי שנתבע בכתב תביעתו.

זאת ועוד, בעניינו, עצם קיומו של סעד הצהרתי, לפיו חרג המשיב, בתפקידו כראש מועצה מקומית מסדרי שלטון תקינים, מהווה סעד ממשי בידי המערערים כנבחרי ציבור.
דומני, כי לנוכח פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו חרג המשיב ממסגרות תקציביות מאושרות, זכו המערערים בסעד אליו שאפו במועד הגשת כתב התביעה, כפי שנוסח על ידם.

לא זו אף זו, דומה כי המערערים מבקשים לקבל במסגרת תיק ההוצאה לפועל, סעד, שאינם זכאים לו.
המערערים משמשים כנציגיו של ציבור התושבים במועצה המקומית אבן יהודה, ואולם, הזכאות להשבת הכספים נתונה היא בידי הרשות המקומית, ולא בידי הנבחרים עצמם.
פתיחת תיק ההוצאה לפועל בידי המערערים כזוכים מכח פסק הדין, לשם השבתו של הסכום שניטל ביתר, חורגת היא מגדר סמכותם. ויודגש, המועצה המקומית הינה הגוף אשר מן הראוי היה שיפתח את תיק ההוצאה לפועל, מאחר שעסקינן, בסופו של יום, בטענת השבה, הנטענת כנגד המשיב.
דומה, כי המערערים נחפזו לנקוט בהליך מטעם המועצה, או מטעמם הם כנציגי הציבור, שעה שאינם מורשים לכך.

המשיב השתמש בכספי ציבור, תוך חריגה ממסגרת תקציבית מאושרת, לשם ביצוע פעולות למען תושבי המועצה המקומית.

ערה אני לתוצאה הבעייתית לכאורה.
ברם, משאצה הדרך למערערים, נותרו הם ופסק הדין ההצהרתי בידם, ותו לא.
לפיכך, פתוחה הדרך למערערים לפעול לאכיפת החיוב אשר נטל המשיב על עצמו להשבת הסכומים, במסגרת הליך משפטי, ככל שהדבר אפשרי לנוכח הצהרותיהם בפני
הערכאות השונות; במסגרת שלטונית, אל מול רשויות משרד הפנים; ולמצער, במסגרת הערכית-ציבורית.

יחד עם זאת, אין כל אפשרות להעניק למערערים סעד כספי, מכח

פסק דין
שהורתו בסעד הצהרתי, ואף הוגבל לסעד הצהרתי במסגרת הדיון בערעור, ובוודאי שאין אפשרות לכוף את המשיב בתשלום כספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל. זאת, בנוסף לעובדה, כאמור, שה"זוכה" בתיק ההוצל"פ היא המועצה המקומית אבן יהודה ולא המערערים, שהינם צדדי ג'.




ה.
סוף דבר

דין הערעור להדחות והערעור נדחה.

לנוכח מכלול נסיבות הענין, ולנוכח המחויבות שנטל המשיב על עצמו, מלכתחילה, לתשלום ההוצאות, לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת המשיב במסגרת ההליך שבפני
י.

אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן היום כ"ו באב, תשס"ה (31 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.




י' שטופמן, שופטת








עא בית משפט מחוזי 3474/01 דידי מור, אברהם רזיאל, יקי אללוף ואח' נ' גד כרמלי (פורסם ב-ֽ 31/08/2005)