פסקי דין על עמיר בן ניסים לוגסי

40223/01 פ     06/11/2001




פ 40223/01 מדינת ישראל נ' עמיר בן ניסים לוגסי




בעניין:

4



בתי-המשפט


ישיבה מיום
6.11.2001
פ
040223/01


בית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו



בפני
כב' השופט ג'ורג' קרא

המאשימה:
מדינת ישראל




נ
ג
ד

הנאשם:

עמיר בן ניסים לוגסי
– נאשם 2

גזר דין (לנאשם 2)


נוכחים:
מטעם המאשימה עו"ד גב' שרון רגב
הנאשם וסניגורו - עו"ד גב' שלומציון גבאי-מנדלמן

בתאריך 30.10.01 הודה הנאשם עמיר בן נסים לוגסי, בעבירות שבכתב האישום, שתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נסיבות ביצוע העבירות מתוארות בכתב האישום, ולפיהן הנאשם יחד עם שני אחרים – נאשם 1, כאן, שייקרא להלן 'זוהר' ואבי פטאו שייקרא להלן 'אבי' – נכנסו ביום 21.6.01 למכבסה שהחזיקה שתי מכונות של משחקי מזל ושדדו את המכונות מבעליהן.
בהזדמנות נוספת שהתרחשה ביום 5.7.01 שדדו מעסק שבו מצויות מכונות משחקי מזל, 1980 ₪ מכספת העסק, ולאחר מכן שדדו שתי מכונות שהיו בעסק.
בשתי ההזדמנויות, אבי היה רעול פנים והחזיק בידו גרזן שבו איים על בעלי העסקים.
לאחר הרשעתו בדין כאמור לעיל, ביקשה ב"כ התביעה להטיל על הנאשם כאן עונש מאסר, שלא יפחת בחומרתו מעונש המאסר שהוטל על אבי. עונש שניתן במסגרת הסדר טיעון לפיו נדון אבי למאסר של 5 שנים בפועל, כשלטעמה, אין כל הבדל משמעותי בין הנאשם כאן ואבי הנ"ל, משלשניהם עבר פלילי ומאסרים על תנאי ברי-הפעלה. כאשר לנאשם כאן מאסר על תנאי ולתקופה של 6 חודשים, ועונש מאסר על תנאי נוסף לתקופה של 8 חודשים, שאת הפעלתם ביקשה התביעה במצטבר לכל עונש מאסר שיוטל על הנאשם כאן.

ב"כ הנאשם ביקשה לאבחן את עונשו של הנאשם כאן מעונשו של אבי הנ"ל, בהצביעה על כך שהנאשם נגרר אחרי אבי בביצוע העבירות משאבי היה ההוגה, היוזם והדומיננטי בביצוע העבירות, והאיש שהחזיק את הגרזן בידו בעת מעשי השוד.

בנוסף, הצביעה ב"כ הנאשם על כך שלנאשם עבר פחות מכביד מעברו של אבי, ונסיבותיו האישיות אף הן קשות מאוד, והחשוב מכל הוא שיתוף פעולתו של הנאשם עם המשטרה, משהוא היה זה שהוביל את המשטרה ללכידתו של אבי.
יתרה מכך, חלקו של אבי להבדיל מן הנאשם כאן באישום השני, היה זה שמנע מאבי שימוש באותו גרזן במהלך השוד כלפי הנשדד.
על דברים אלו הוסיף הנאשם דברים מפיו, לפיהם הוא מתחרט והפיק את הלקח, משתנאי המעצר הממושך וחרב העונש המתנוססת מעל צווארו, הביאוהו לכדי החלטה לחזור למוטב ולא לפשוע עוד – הכל תוך תיאור נסיבות חייו האישיות הקשות.

לאחר ששקלתי בדברי הצדדים, קראתי את טיעוני הצדדים וגזר הדין ב-ת.פ. 040222/01 בעניינו של אבי הנ"ל, החלטתי לאבחן ולקולא את עונשו של הנאשם כאן מעונשו של אבי הנ"ל, וזאת מן הסיבות והנימוקים הבאים כדלקמן:
בעקרון, אין מידת אשמם המשפטי של מבצעים בצוותא ניתנת לחלוקה, משאשמים שווים הם בעיני הדין. כך נכון הוא הדבר לענין קביעת האשמה והכרעת הדין, לא כן הוא הדבר משבא ביהמ"ש למדוד את מידת הדין משצריך הוא לבחון לא רק את מידת אשמם המשפטי אלא גם מידת אשמם המוסרי – קרי, ידו של מי היתה על העליונה, מי מבין המעורבים היה "אבי רעיון העבירה", מי מבין המעורבים שלט בעשייה הפיסית יותר מאחרים, מי היה "המפקד" ומי היה "החייל", מי זה שגילה מעורבות יתר בביצוע הפיסי של יסודות העבירה, ומי זה שנוכחותו חיזקה את
ידיו של האיש הדומיננטי בחבורה - כל אלו גורמים שאין בית המשפט יכול להתעלם מהם בבואו לגזור את הדין.

בבחינתם של גורמים אלו, כמפורט לעיל, מצאתי כי חלקו של הנאשם כאן קטן מחלקו של אותו אבי; אבי היה אביו מולידו של הרעיון, אבי היה היוזם, אבי היה רעול פנים, החזיק את הגרזן ועשה בו איום כלפי בעלי העסקים, כשמאידך, הנאשם מנע מאבי שימוש באותו גרזן כלפי המתלונן באישום השני, ועל פי כל אמת מידה נראה, כי
חלקו של הנאשם כאן הוא קטן בהשוואה לחלקו של אבי הנ"ל.

לא רק בנסיבות הנ"ל מצאתי נימוקים לאבחנה בעונש, אלא גם בעובדות אלו:
הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה, והוא היה זה שגילה את חלקו של אותו אבי בעשייה, שאלמלא מוצא פיו של הנאשם כאן, ספק אם ניתן היה להניח עליו יד ולהביאו לדין.

יתירה מזאת, עברו של הנאשם כאן פחות מכביד מעברו של אבי; שני המאסרים המותנים התלויים נגדו הינם תולדה של גזר דין אחד ויחיד, שניתן ב-ת.פ. 5897/98, כאשר עבירות השוד כאן מגלמות בתוכן את שני האלמנטים שמפעילים (אלימות + רכוש) את המאסרים המותנים הנ"ל.

לדידי, יש בהבדלים הקיימים וכפי שהפניתי אליהם לעיל, כדי להצדיק את האבחנה בענישה משראיתי שיש מקום כי תהא זו פחותה מענישתו של אב הנ"ל, וברוח הדברים שנאמרו בענין זה ב-ע.פ. 493/88 מחמוד סלאח ותד ו-3 אחרים נ' מדינת ישראל
פד"
י
מד(3) 133, עמ' 137-136, מפי כב' השופט ד. לוין:
"באי כוח המערערים מתייחסים אל העיקרון בדבר אחידות העונשים כאל עיקרון הקובע כלל מכאני המבטא נוסחה חשבונית, ולא היא. אין המדובר בכלל, האומר, כי משהוטל עונש מאסר על אחד מחבורת קושרים, שומה על בתי המשפט לראות בעונש זה, כמות שהוא, סרגל חישוב לקביעת עונשם של הקושרים האחרים, מבלי ליתן את הדעת לקיומם של גורמים מיוחדים שהביאו להקלה בעונשו ותוך התעלמות מגורמים אישיים, שתרמו גם הם את תרומתם בהקשר זה."

לאור האמור לעיל, החלטתי ל דון את הנאשם ל-5 שנות מאסר. מתוך תקופה זו 3 שנים לריצוי בפועל, היתרה – 24 חודשים – תהיה על תנאי והתנאי, שבמשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירת אלימות, או רכוש מסוג פשע.
עונשי המאסר מ-ת.פ. 5897/98 ולתקופה של 8 חודשים ו-6 חודשים, יופעלו בחופף האחד לשני, אך במצטבר לעונש המאסר שהוטל כאן, כך שסך הכל תעמוד תקופת המאסר לריצוי בפועל על 3 שנים ו-8 חודשים.
מאסרו על נאשם יחושב לו החל ביום מעצרו – 8.7.01


זכות ערעור לנאשם תוך 45 יום לבית המשפט העליון


ניתן היום כ' בחשון, תשס"ב (6 בנובמבר 2001) במעמד הצדדים

מותר לפרסום מיום
6/11/2001

קרא ג'ורג', שופט
040223/01פ
052 אודליה






פ בית משפט מחוזי 40223/01 מדינת ישראל נ' עמיר בן ניסים לוגסי (פורסם ב-ֽ 06/11/2001)