פסקי דין על דן לויט | פסקי דין על שרי לויט | פסקי דין על דינה לויט | פסקי דין על בנק איגוד לישראל בע"מ

4485/98 רעא     15/12/1998




רעא 4485/98 דן לויט, שרי לויט, דינה לויט נ' בנק איגוד לישראל בע"מ








ב
בית המשפט העליון



רע"א 4485/98


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק


המבקשים:
1. דן לויט
2. שרי לויט
3. דינה לויט


נגד



המשיב
:
בנק איגוד לישראל בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 14.6.98 בע"א 4054/98
ובע"א 4217/98, שניתן על ידי כבוד השופט
משה רביד


בשם המבקשים: עו"ד צבי שילה

בשם המשיב: עו"ד מרדכי בייץ




החלטה

1. עניינה של בקשת ערעור זו הוא סכסוך ארוך שנים והליכים בין המבקשים למשיב. במסגרת הליכים אלה הגיש המשיב לבית משפט השלום בירושלים תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים. תביעתו של המשיב התקבלה לאחר שנדחתה בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשים. המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון. בקשה זו נומקה בניסיון למצות משא ומתן המתנהל בין הצדדים. רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' וכסלר), נענתה לבקשה והערבות הופקדה. בהמשך, התברר כי בפועל לא נוהל משא ומתן בין הצדדים וכי המידע בעניין זה היה שגוי. המשיב הגיש בקשה לדחיית הערעור בגין אי הפקדת ערבון. הרשמת דחתה את הבקשה אך הבהירה "שהארכה להפקדת הערבון ניתנה על ידי על בסיס עובדות לא נכונות". בנוסף, מצאה הרשמת לנכון להגדיל את סכום הערבון ל- 10,000 ש"ח והטילה על המבקשים לשלם הוצאות למשיב וכן לקופת המדינה.

2. המשיב ערער על החלטתה של הרשמת לבית משפט המחוזי בירושלים (ע"א 4217/98). ערעור זה נשמע יחד עם ערעורם של המבקשים (ע"א 4054/98). במהלך הדיון קיבל בית המשפט (השופט מ' רביד) את ערעורו של המשיב וקבע כי: "כשהתברר שהבקשה המקורית היתה בקשת שווא וזו בלשון המעטה, לא היה מקום להאריך את המועד להפקדת ערובה ואף להגדילה משום שלא היה שום טעם להארכת המועד". נקבע, כי יש לקבל את ערעורו של המשיב על החלטת הרשמת ולדחות את ערעורם של המבקשים.

3. בפני
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשתם טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בהתערבו, ללא טעם ממשי, בהחלטתה של הרשמת. נטען, כי משמעותה של החלטת בית המשפט המחוזי היא שלילת זכות הערעור המהותית של המבקשים בשל טעמים פרוצדורליים. המבקשים מעלים בבקשתם שורה של טענות כנגד ההליך בפני
בית המשפט המחוזי, כנגד ניהול הדיון וכנגד החלטותיו של בית המשפט.

4. המשיב מתנגד למתן רשות ערעור, וטוען כי לגופו של עניין ולאור התנהגותם של המבקשים צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. המשיב מוסיף ודוחה שורה של טענות שהעלו המבקשים, הנוגעות להליכים בפני
בית המשפט המחוזי, וסומך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא.

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות. עניינה של בקשה זו הוא בסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים ובנסיבותיו המיוחדות. רצונם של המבקשים הוא כי אתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואקבע כי שגה באופן בהפעלת שיקול דעתו ובמסקנותיו. לא מצאתי הצדקה להענות לבקשה זו. בית המשפט המחוזי בחן לגופן את נסיבות המקרה. ערעורו של המשיב התקבל לאחר שנקבע כי בקשתם של המבקשים להאריך את מועד הפקדת הערבון היתה בקשת שווא. בית המשפט קבע, כי בנסיבות אלה לא היתה כל הצדקה להאריך את מועד הפקדת הערבון. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה זו של בית המשפט קמא. בנסיבות אלה דין הבקשה להדחות.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ט (15.12.98).



ה נ ש י א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98044850.
a02
/דז/







רעא בית המשפט העליון 4485/98 דן לויט, שרי לויט, דינה לויט נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/12/1998)