פסקי דין על עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל | פסקי דין על ד"ר נימרובסקי סופיה | פסקי דין על אולגה נמירובסקי ואח' | פסקי דין על אורי שימקו | פסקי דין על חנן דגן | פסקי דין על בני יזהר ואח' |

5806/06 רעא     13/06/2007




רעא 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל, ד"ר נימרובסקי סופיה, אולגה נמירובסקי ואח' נ' אורי שימקו, חנן דגן, בני יזהר ואח'




החלטה בתיק רע"א 5806/06
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


רע"א 5806/06



בפני
:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


המבקשים:

1. עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל



2. ד"ר נימרובסקי סופיה



3. אולגה נמירובסקי


4. מריה נמירובסקי



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אורי שימקו



2. חנן דגן



3. בני יזהר


4. חברת החשמל לישראל בע"מ


5. מגדל חברה לביטוח בע"מ


בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 635/06 מיום 25.6.06 (כבוד השופט י' כהן)

בשם המבקשים:
עו"ד עילית איסק-פארי

בשם המשיבים 4-1:
עו"ד יורן גיל
בשם המשיבה 5:
עו"ד
שגיא



החלטה


פתח דבר

1.
לפני בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), שבה נדחתה בקשתם של המבקשים לחשוף בפני
הם דין וחשבון שערכה וועדה שמונתה על-ידי חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן:
חברת החשמל
או
החברה
)
, לצורך בדיקת תאונת עבודה שהביאה למותו של מיכאל נמירובסקי ז"ל
(
להלן:
המנוח
). עוד ביקשו המבקשים – ואף בקשה זו נדחתה – לחשוף בפני
הם את הפרוטוקולים המתעדים את דיוני הועדה.

העובדות וההחלטה של בית המשפט קמא

2.
המנוח, עובד החברה, קיפח את חייו ביום 31.7.2002 כתוצאה ממכת חשמל שניחתה עליו בעת שעסק בחיבור בניין שאז נבנה לרשת החשמל (להלן:
התאונה
). הנסיבות שאפפו את התאונה נחקרו בידי מספר גורמים: משטרת ישראל, משרד העבודה והרווחה וכן ועדת בדיקה מטעם חברת החשמל, שהוקמה ביום 6.8.2002 על-פי נוהל פנימי ובהתאם להוראת מנכ"ל החברה (להלן:
הועדה
או
ועדת הבדיקה
). המשטרה סיימה את בדיקתה והעבירה את תיק החקירה לפרקליטות מחוז חיפה, שם הוחלט שלא להעמיד את מי מהנחקרים לדין פלילי. החוקר מטעם משרד העבודה והרווחה בדק גם הוא את המקרה והכין אודותיו דין וחשבון. ועדת הבדיקה מטעם חברת החשמל חיברה אף היא דין וחשבון מפורט בדבר נסיבות מותו של המנוח. המבקשים – עיזבון המנוח ובני משפחתו – הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המשיבים 1 – 5 לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ולחילופין, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לצורך ביסוס תביעתם, הם ביקשו לעיין בדו"ח הוועדה ובפרוטוקולים של ישיבותיה, אולם המשיבים 1 – 4 טענו לחיסיון הדו"ח בשל שהוכן מתוך צפי להליך משפטי. על מחלוקת זו נסבה החלטתו של בית המשפט קמא.

3.
השאלה המרכזית שעמדה לבחינתו של בית המשפט קמא היא שאלת החיסיון על דו"ח ועדת הבדיקה ועל הפרוטוקולים. בית המשפט בחן את השיקולים המתחרים בענייננו – ההכרה בצורך לאפשר לבעל דין להכין את עצמו לקראת משפט, מחד גיסא, והתכלית של ירידה לחקר האמת והפקת לקחים, מאידך גיסא. את האיזון בין השיקולים הללו ערך בית המשפט קמא תוך יישום ההלכה שנקבעה ברע"א 1412/94
הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד
, פ"ד מט(2) 516 (1995) (להלן:
פרשת גלעד
). שם נקבע, כי על מנת שתעמוד לבעל דין טענת חיסיון, עליו להוכיח כי מדובר במסמך שהמטרה הדומיננטית אשר עמדה ביסוד הכנתו היא הכנה לקראת התדיינות משפטית תלויה ועומדת או צפויה בהסתברות גבוהה (
שם
, בעמ' 524 - 525). בית המשפט קמא קבע, כי במקרה דנן המטרה הדומיננטית שעמדה ביסוד הקמת הועדה הייתה, אמנם, הכנה לקראת הליך משפטי צפוי. קביעתו זו של בית המשפט באה על אף שדו"ח הוועדה לא הועמד לעיונו "ובשלב זה" – כך כתב – "אין אני מבקש לעיין בו". בית המשפט ציין כי אין די, לצורך חיסוי המסמך, בעובדה שהדו"ח נפתח בהצהרה לפיה המטרה העיקרית בהקמת הוועדה הייתה לאסוף חומר לצורך הכנת הליך משפטי. בית המשפט הטעים כי אין בידו לקבוע אם הצהרה זו "ריקה מתוכן", אך פסק כי "לפחות בשלב זה, יש לקבל את הדברים כפשוטם, ולהניח, כי המניעים הדומיננטיים לפעולתה של וועדת החקירה הפנימית היו לאסוף את החומר הדרוש להליכים משפטיים". בית המשפט נתן משקל רב לכך שהתאונה נחקרה בידי גורמים נוספים - משטרת ישראל ומשרד העבודה והרווחה. החקירה מטעם משרד העבודה והרווחה, כך ציין בית המשפט, נעשתה לצורך הפקת לקחים, ואילו החקירה על-ידי משטרת ישראל נועדה לחקר האמת. בנסיבות אלה, כך נפסק, לא נותר אלא לקבוע כי המטרה הדומיננטית שלשמה הוקמה ועדת החקירה בחברת החשמל הייתה הכנה לקראת הליכים משפטיים, ולפיכך – החיסיון שריר וקיים. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענתם החלופית של המבקשים, כי יש לאפשר להם לעיין במסמכים מכוח הוראותיו של חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן:
חוק חופש המידע
או
החוק
). זאת, על אף שמסקנתו הייתה כי על חברת חשמל חלות חובות מסוימות מכוח חסותה תחת מטריית ה"דואליות הנורמטיבית". לגישתו, חלים במקרה זה תנאי הפטור מגילוי מידע המנויים בסעיף 9(א)(4) ו- 9(ב)(4) לחוק.
על החלטה זו של בית המשפט קמא משיגים המבקשים.

טענות הצדדים

4.
המבקשים סומכים את בקשתם על הכלל בדבר גילוי האמת. החיסיון – כך הם טוענים – הוא בגדר החריג לכלל. לדעת המבקשים, אין להתייחס לדו"ח הוועדה כאל מסמך שנערך לקראת הליך משפטי צפוי, אלא כאל מסמך שביסודו שיקולים של בירור האמת והפקת לקחים עתידיים. המבקשים מדגישים את קיומו של נוהל לחקירת תאונות עבודה בחברת החשמל, ורואים בו כראיה לכך שחקר האמת ובירור נסיבות התאונה היו האינטרסים הדומיננטיים בהקמת הועדה. לגישתם, אין זה ראוי שבית המשפט יכריע בעניין האינטרס הדומיננטי מבלי לעיין במסמכים לפי הסמכות הקנויה לו בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:
התקנות
). עוד טוענים המבקשים, כי אין לראות בעובדה שהתאונה נחקרה על-ידי גורמים אחרים כמאיינת את הצורך בהסרת החיסיון מהדו"ח של חברת החשמל. לבסוף, חוזרים המבקשים על הטענה כי זכות העיון במסמכים קמה להם מכוח חוק חופש המידע.

5.
המשיבים, מצידם, תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט קמא. לדידם, החיסיון מתבקש במקרה דנן לאור הצורך להגן על שתי תכליות ראויות:
האחת
, להתגונן כראוי מפני הליכים פליליים שכבר החלו באותו מועד ומפני תביעה אזרחית צפויה;
והשנייה
, לשמור על הליך הבדיקה ועל מסקנותיו מפני גילוי וחשיפה שיסכלו הליכים דומים בעתיד. עוד הם טוענים, כי מטרות אלו יסוכלו במיוחד אם יוסר החיסיון מעל הפרוטוקולים, שכן הנחקרים ימאנו בעתיד לשתף פעולה עם ועדת החקירה, או למצער להתבטא בחופשיות, זאת לאור החשש כי יחשפו עצמם לתביעה פלילית או אזרחית. עוד טוענים המשיבים, כי גם לאור הלכת
גלעד
עצמה, הרי שאין להטות את הכף באופן אוטומטי לטובת הגילוי, אלא יש לבדוק בכל מקרה לגופו את האינטרס הדומיננטי שעמד ביסודו של המסמך. בדיקה כזו של המסמך נשוא הדיון, כך הם סבורים, מביאה למסקנה שהאינטרס הדומיננטי ששיוו המשיבים לנגד עיניהם בעריכתו היה
הכנה לקראת משפט. המשיבים מדגישים את קיומן של ראיות חלופיות במקרה זה – יציר החקירה המשטרתית ובדיקת משרד העבודה והרווחה. לעניין חוק חופש המידע, שבים המשיבים ומפנים להוראות הפטור המנויות בסעיפים 9(א)(4) ו- 9(ב)(4) לחוק.


לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל על-פי המפורט להלן.

חיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט

6.
נקודת המוצא של ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. מדובר בערך מרכזי בכל שיטת משפט נאורה. חשיפת האמת היא תנאי לעשיית הצדק (ראו: פרשת
גלעד
, בעמ' 523 – 524. ראו גם: רע"א 6546/94
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי
, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 7705/03
דרור נ' פניני
, תק-על 2003(3) 2609 (2003)). עם זאת, יש לאזן את התכלית של גילוי האמת עם ערכים אחרים, הראויים אף הם להגנה. החסיונות השונים משקפים איזון כזה. הם באים להגן על אינטרסים חשובים תוך ויתור אפשרי מסוים על גילוי האמת. נקודת שיווי המשקל נקבעת בהתאם למשקלם היחסי של הערכים המתחרים. בפקודת הראיות נמנים חסיונות המגנים, בין השאר, על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה (סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971,
להלן:
פקודת הראיות
או
הפקודה
); על שלום הציבור ועניין בעל חשיבות ציבורית (סעיף 45
לפקודה
); על יחסי עורך-דין - לקוח (סעיף 48
לפקודה
); ועל יחסי רופא - מטופל (סעיף 49
לפקודה
). לצד חסיונות סטטוטוריים אלה, קיימים חסיונות פרי הפסיקה. כך למשל, הכירה הפסיקה בחשיבותו של החיסיון העיתונאי בב"ש 298/86
ציטרין נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
, פ"ד מא(2) 337 (1987).

7.
חלק מן החסיונות מוגדרים כ"יחסיים". מדובר בחסיונות שבהם סייג המחוקק את החיסיון והציב בו תנאים. כך למשל, ניתן למצוא בסעיפים שונים בפקודת הראיות את הנוסחה: "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" (סעיפים 44 – 45, 49, 50, 50א'
לפקודת הראיות)
.
נוסחה זו, המופיעה בסעיפים אלו וכן בסעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן:
חוק זכויות החולה)
, שעניינו פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה רפואית, מדגישה כי ההחלטה הסופית, אם הראיה תהא חסויה, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (י' קדמי,
על הראיות
חלק שני 876 (2003)). לצד החסיונות היחסיים, קיימים גם חסיונות "מוחלטים". לגבי אלה האחרונים, כל אימת שמוכח בפני
בית המשפט כי התקיימו תנאיו של החיסיון – אין לבית המשפט שיקול דעת להסירו. כזה הוא החיסיון שעניינו יחסי עורך-דין – לקוח, המופיע בסעיף 48 לפקודת הראיות,
שאינו כולל נוסחת איזון ועל כן, מקובל לראותו כחיסיון שבית המשפט אינו מוסמך להסירו (רע"א 3694/06
חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ
, תק-על 2006(3) 2306 (2006)). החיסיון בא להבטיח כי הלקוח יוכל למסור לעורך הדין את כל המידע שברשותו, ללא חשש שמידע זה יגיע לידי אחרים. הגנה זו נתפסת כתנאי לכך שעורך הדין יוכל להעניק שירות נאות ללקוחו (ראו והשוו: ע"א 327/68
זינגר נ' ביינון
, כב(2) 602, 604 (1968); ע"א 407/73
גואנשיר נ' חברת חשמל לישראל בע"מ
, פ"ד כט(1) 169, 171
(1974) (להלן: עניין
גואנשיר
);
ג' קלינג,
אתיקה בעריכת דין
430 – 431 (2001)). ודוק, החיסיון הוא של הלקוח ולא של עורך הדין, ולכן, רק הלקוח רשאי לוותר עליו (בג"צ 744/97
גוזלן נ' השופט אמינוף
, פ"ד נא(1) 355, 359 – 360 (1997)).

8.
לבעל דין עומדת טענת חיסיון גם על מסמכים שהוכנו לקראת התדיינות משפטית תלויה ועומדת או צפויה בהסתברות ממשית (עניין
גואנשיר
הנ"ל, בעמ' 171). ברע"א 2235/04
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי,
תק-על 2006(2) 4466 (2006), שב בית המשפט מפי השופטת א' פרוקצ'יה ועמד על התכליות המונחות ביסוד החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט:
הטעם לכלל זה נעוץ בערך ההגנה על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את קווי עמדתו במשפט בלא הפרעה. במתח הקיים בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת במשפט, לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להיערך כראוי להציג את עמדתו במחלוקת עם יריבו בלא שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה שהכין לצורך כך, גובר הערך האחרון. 'חיסיון מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו'... מטרת החיסיון היא לאפשר לאדם להכין עצמו למשפט בלא חשש שפרי עמלו לצורכי הכנת עמדתו ייחשף לעיניו של הצד השני... הערך המבקש לגונן על זכותו של אדם להכין את עמדתו לצורך התדיינות עם הצד שכנגד משתלב גם עם תפיסת ערך הפרטיות של האדם אשר קיבל מעמד חוקתי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 7). חומר הכנה כאמור שייך לפרטיותו של האדם, ול"רשות היחיד" שלו במובן הרחב והכולל של מושג זה.

9.
יש שגזרו את החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט מהחיסיון הסטטוטורי הנוגע ליחסי עורך-דין – לקוח. זאת, באמצעות הרחבה פרשנית של הביטוי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו", המופיע בסעיף 48 לפקודה, כך שיכלול גם מסמכים שטרם הוחלפו בין הצדדים אך יש להם קשר למשפט קיים או עתידי (ראו: רע"א 4999/
95
alberici international

נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(1) 39, 46 – 47 (1996); קלינג,
בספרו הנ"ל
,
בעמ' 430). גישה אחרת מנתקת בין החסיונות ומעמידה את החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט על אדן נפרד. ואכן, נראה כי חרף הזיקה שבין החיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין – לקוח לבין החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט, אין זהות בין השניים (עניין
שירי
הנ"ל). החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא יחסי – בשונה מהאופי המוחלט של החיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין – לקוח. כמו כן, תחום התפרסותו של החיסיון ההלכתי הוא רחב יותר, והוא חל על מסמכים שמבחינת מהותם וזהות יוצרם, אינם נכללים בחיסיון שבסעיף 48 לפקודה.

מבחן המטרה הדומיננטית וסמכותו של בית המשפט לעיין במסמך חסוי

10.
כאמור, בפרשת
גלעד
הנ"ל הותווה מבחן האיזון בכל הנוגע לחיסיון על מסמך שהוכן לקראת משפט (שם, דובר על דין וחשבון של ועדת בדיקה פנימית שערך בית החולים). לפי מבחן זה, "תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו, הייתה ההכנה לקראת משפט" (שם, בעמ' 524 – 525; יצוין, כי חוק זכויות החולה, שנחקק כשנה לאחר פסק הדין בעניין
גלעד
הנ"ל, קבע איזון סטטוטורי בכל הנוגע לממצאיה ולמסקנותיה של ועדת בדיקה
במוסד רפואי
). בית המשפט קמא נדרש בהחלטתו למבחן המטרה הדומיננטית
, וקבע כי במקרה דנן: "ניתן להביא בחשבון שני מניעים עיקריים להקמת וועדת חקירה פנימית מעין זו. המניע הראשון הוא הצורך להפיק לקחים ולמנוע תאונות עבודה בעתיד. המניע השני, הוא לאסוף את החומר הדרוש על מנת לאפשר לחברת החשמל להתגונן כראוי במשפט". בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה זה,
המטרה הדומיננטית שעמדה ביסוד הקמת וועדת החקירה בחברת החשמל ובעקבותיה - הכנת הדו"ח - הייתה הכנה לקראת הליכים משפטיים. למסקנה זו, בא בית המשפט מבלי שעיין במסמך עצמו. בית המשפט כתב בהקשר זה כך: "כיוון שהדו"ח לא הועמד לעיוני, ובשלב זה, אין אני מבקש לעיין בו, אינני מוצא מכלל אפשרות ששתי המטרות שהזכרתי, הן המטרות העומדות בבסיס פעולתה של וועדת החקירה הפנימית". בסופו של יום, וחרף בחירתו שלא לעיין במסמכים הנוגעים בדבר, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים כי המטרה הדומיננטית שעמדה ביסוד הכנתו של הדו"ח הייתה הכנה לקראת משפט. יצוין כי, הבחירה שלא לעיין בדו"ח נעשתה חרף הצעת המשיבים עצמם לבית המשפט לעיין בו. כפי שמציינים המשיבים בכתב התשובה לבקשת רשות ערעור:
על מנת להשקיט את דעת המבקשים, הציעה חברת חשמל לבית המשפט קמא לעיין בדו"ח ולהתרשם מתוכנו, וזאת בהתאם להלכה הנוהגת. בית המשפט קמא נמנע מעיון בדו"ח וכאמור השתית את החלטתו, הדוחה את בקשת המבקשים, על טענות הצדדים. חברת החשמל לא נסוגה מהצעתה זו גם בשלב זה [בהליך הערעור -
א.ר.] ואפשר שיהיה בכך להסיר כל ספק שמא עמדתה בהליך זה מושתתת על רצונה להסתיר את מסקנות הוועדה".


ואכן, לבית המשפט סמכות לעיין במסמכים חסויים מכוח תקנה 119
לתקנות
:
119. טענת חסיון
הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חיסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להיעתר לבקשה לעניין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך.

11.
הדרך של הצגת מסמך שחיסיונו שנוי במחלוקת, לעיונו של בית המשפט לשם הכרעה בשאלת החיסיון, ננקטה לא פעם בעבר (רע"א 1917/92
סקולר נ' ג'רבי
, פ"ד מז(5) 764 (1993) (להלן:
עניין
סקולר
); רע"א 900/99
קמינסקי בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
, תק-על 99(2) 118 (1999); בר"ע 4865/93
הבנק הבינלאומי הראשון נ' נאות מרינה בת-ים
, תק-על 93(3) 1335 (1993); רע"א 10732/04
האלשטוק נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'
, פ"ד נט(3) 283 (2004)). כמו-כן ראו: רע"א 6552/00
קלינגר נ' עו"ד טוביה ארליך
, תק-על 2001(3) 474 (2001), החזירה השופטת דורנר את התיק לבית-המשפט המחוזי בכדי שישקול מחדש ביחס לכל מסמך בנפרד את ההצדקה לסירובו של המשיב לגלותו בפני
המבקשת. זאת, לאור העובדה כי החלטתו של בית המשפט הייתה כללית מדי, והיה עליו לפרט ביחס לכל מסמך או קבוצת מסמכים שגילוין נאסר, את הסיבה לחיסיון (
שם
, בעמ' 475). אכן, תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצמום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון מבלי לעמוד מאחורי "מסך בערות". היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך; ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי הדין (עניין
סקולר
הנ"ל).


לאור השיקולים הללו, נראה כי במחלוקות מהסוג הנידון כאן, הכלל צריך להיות שימוש בתקנה 119, ורק מקום שבו עיון של בית המשפט במסמך שבמחלוקת אין בו כדי לתרום להבהרת טענת החיסיון, ייתייתר הצורך בעיון כזה.

מן הכלל אל הפרט

12.
בנסיבות המקרה שלפנינו, בית המשפט הכריע, כאמור, את הכף לטובת המשיבים בקבעו כי על המסמכים המבוקשים יוטל חיסיון בשל שהמטרה הדומיננטית ביסוד הכנתם הייתה הכנה לקראת להליך משפטי. למסקנה זו הגיע השופט קמא מבלי לעיין בתוכנו של המסמך. בנסיבות העניין, איני סבור כי התשתית העובדתית והראייתית, כפי שהייתה מונחת בפני
בית המשפט קמא, הייתה כזו שייתרה את הצורך לעיין במסמך נשוא טענת החיסיון.


כזכור, בית המשפט קמא הניח שדו"ח הבדיקה והפרוטוקולים הנלווים נועדו לשרת אינטרס כפול:
האחד
, הנחת תשתית להתגוננות עתידית הן מפני הליכים פליליים שכבר החלו באותו מועד, והן מפני תביעה אזרחית צפויה מצד שאריו של המנוח.
השני
, למידת נסיבות התאונה, הפקת לקחים, ומניעת הישנות תאונות. על פני הדברים, עיון במסמך בנסיבות אלה יכול לסייע במיוחד בשאלה מהו, אל נכון, האינטרס הדומיננטי, העיקרי, שעמד ביסוד הכנתו של המסמך. בית המשפט השתית את מסקנתו בשאלה זו על בסיס אחר, לאמור, על העובדה שהתאונה נחקרה גם על-ידי גופים אחרים – המשטרה ומשרד העבודה והרווחה. חקירות אלה, סבר בית המשפט, יש בהן כדי ליתן מענה לצורך בדבר בירור האמת והפקת לקחים, ומכאן, שועדת החקירה מטעם חברת החשמל נועדה להשיג מטרה עיקרית אחרת, קרי, הכנה למשפט. עמדה זו מוקשית בעיני.

13.
איני סבור כי ניתן לקבוע – ודאי לא באופן גורף – שהבדיקות המאוחרות שצוינו מהוות תחליף אמיתי ומלא לבדיקה פנימית של חברת החשמל, ככל שהדבר נוגע לתכלית של בירור נסיבות התאונה והפקת לקחים. על יתרונה של הביקורת הפנימית בהקשר זה עמד הנשיא ברק בעניין
גלעד
, בציינו כי "דו"חות הביקורת נערכים לרוב סמוך לאירוע, ועל כן הם חסרי תחליף מבחינת העיתוי, הרלבנטיות, הנגישות למידע וייחודיות המידע הכלול בהם" (
פרשת גלעד
, בעמ' 526 – 527). בדומה, מיקד השופט עדיאל את הזרקור על האינטרס הציבורי בקיום ועדות בדיקה פנימיות, בהקשר הרפואי:
"הערך המתמודד עם ערך עשיית הצדק, הוא האינטרס הציבורי בקידום ובשיפור הרפואה בישראל, בין היתר באמצעות מערכת בקרה והפקת לקחים ממקרים בהם הטיפול הרפואי שניתן לא צלח. זאת, למען הגנה ושמירה על בריאות הציבור ועל חייו, ולשם מניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד. הליך בקרה והפקת לקחים כזה, מתבצע, בין היתר, באמצעות ועדות בדיקה, הבוחנות מקרים ואירועים קונקרטיים בהם הטיפול הרפואי כשל מלהשיג את מטרתו, והסתיים בפגיעה או במוות, תחת שיביא מזור לחולה (רע"א 4708/03
חן נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות
, תק-על 2002(4) 1116 (2002)).


כך לגבי ועדות בדיקה בבתי חולים, וכך גם לגבי ועדת בדיקה שהוקמה על מנת לחקור אירוע טרגי בחברת החשמל. לא זו אף זו, בעניינו הודו המשיבים בכתב התשובה כי "אין חולק כי בחברת חשמל קיים נוהל 'ועדות לחקירת תאונות עבודה' הבוחן תאונות משמעותיות שאירעו בחברה לצורך הפקת לקחים לעתיד, ולפיכך תכלית נוספת לעריכת הדו"ח נשוא המחלוקת הייתה קיום הנוהל האמור". המשיבים אישרו בתשובתם לבקשת רשות הערעור, כי התאונה הייתה נחקרת גם אלמלא הצפי לקיומו של הליך משפטי עתידי. בנסיבות אלה, נראה כי העובדה שהאירוע נחקר גם על-ידי גופים חיצוניים אינו מלמד, כשלעצמו, ובהכרח, על כך שהקמת ועדת הבדיקה בחברת חשמל נועדה בעיקר לצורך הכנה לקראת משפט.

14.
כאמור, בראש דו"ח ועדת הבדיקה נכתב המשפט הבא: "הועדה התכנסה כדי לחקור את התאונה מתוך ציפייה להליכים משפטיים. מטרתה העיקרית של הועדה הינה כי חומר החקירה שתאסוף, ישמש כולו את עורכי הדין והיועצים המשפטיים של החברה בהכנה של הליכים אלו וניהולם". לכאורה, יש במשפט זה כדי להעיד על מטרתו של הדו"ח, אולם המבחן לבדיקת המטרה הדומיננטית הוא מבחן מהותי ולא טכני. בית המשפט קמא מיאן, לפיכך, לתמוך את מסקנותיו בדבר המטרה הדומיננטית על סמך פיסקה מקדימה זו. דעתי כדעתו. עיונו של בית המשפט במסמך עשוי לסייע בהכרעה אם האמור בפסקת הפתיחה משקף נכונה את מהותו של הדו"ח.

15.
מסקנתי היא, אפוא, שיש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, בכדי שיעיין בדו"ח ועדת הבדיקה ויחליט, על-פי אמות המידה שהותוו, בשאלת החיסיון. הדברים יפים גם לגבי הפרוטוקולים של דיוני הוועדה, אף כי לגבי אלה, נקודת המוצא בשאלת החיסיון עשויה להיות אחרת. שיקול אפשרי בהקשר זה הוא החשש מפני "אפקט מצנן", שירתיע את הנחקרים מלשתף פעולה באופן מלא ולהתבטא בחופשיות (ראו בעניין זה: ענין
חן
הנ"ל; עע"מ 9135/03
המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ
, תק-על 2006(1), 697 (2006)). מנגד, הדגשנו בעע"מ 6013/04
מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ
, תק-על 2006(1) 14 (2006) את השיקול הנוגד בדבר החשיבות של שיתוף הפעולה של עובדים עם גופים מבקרים וכי אין להניח מראש כי העובדים יסרבו מראש לשתף פעולה אך משום שהמידע ייחשף בעתיד.
בהקשר זה ניתן גם להזכיר כי לגבי ועדת בדיקה רפואית, הרי קובע סעיף 21(ב) לחוק זכויות החולה כי יש למסור את ממצאיה ומסקנותיה של ועדה כזו למטופל הנוגע בדבר, בעוד שסעיף 21(ד)
קובע, לגבי הפרוטוקולים, כי מסירתו למטופל מותנית בכך שהצורך בגילויו לשם עשיית הצדק, עדיף מן העניין שיש שלא לגלותו.


בהקשר של סעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה, בעניין
חן
הנ"ל, ציין השופט עדיאל כי עיקר משמעותו של הסעיף טמונה בשני מונחים עיקריים: "עשיית צדק" ו- "העניין שיש לא לגלות". "עשיית צדק", בהקשר של סעיף 21(ד) לחוק, עניינה קיום הליך משפטי הוגן בתביעת הנפגע, שיש בו כדי לחשוף את האמת לגבי כל העובדות הנוגעות לטיפול הרפואי שניתן למנוח ולתוצאותיו. "העניין שיש לא לגלות" מתייחס לאינטרס הציבורי בקידום ובשיפור הרפואה בישראל. כל זאת, על מנת שמערכות יבצעו "בדק בית" ויפיקו לקחים ממקרים שבהם הטיפול הרפואי לא צלח. הליך שכזה, מתבצע בין היתר, באמצעות ועדות בדיקה לאירועים קונקרטיים. השופט עדיאל התווה נוסחת איזון אנכית, שבה נקודת המוצא של המחוקק היא החיסיון, אך בית המשפט יורה על גילוי הפרוטוקול אם ישתכנע על יסוד תשתית ראייתית מתאימה, שתהא לכך חשיבות של ממש להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. ואנו נוסיף – תשתית ראייתית מתאימה תכלול, בדרך-כלל, עיון במסמך עצמו ועמידה מקרוב על התועלת ועל המחיר הכרוכים בחשיפתו בפני
בעלי-הדין שכנגד.

16.
בשולי הדברים נוסיף כי במכלול השיקולים, יש ליתן את הדעת גם לעובדה שהמנוח מצא את מותו עקב תאונת עבודה. על המעביד מוטלת חובת גילוי שהיא הנגזרת מחובת האמון שנרקמת בינו לבין העובד (על חובת הזהירות ראו:
פקודת הבטיחות בעבודה,
תש"ל-1970;
תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), תש"ן-1990; תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999;
ע"א 8133/03
יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ
, פ"ד נט(3) 66, 77 (2004). שם, השוותה השופטת ארבל את יחסי מנהל העבודה והעובד לרופא שחב חובת זהירות כלפי מטופלו). זאת אף זאת, עקרונותיו של המשפט הציבורי, ובכלל זה - עקרונות השקיפות וההגינות חלים על גופים כדוגמת חברת החשמל. חברת החשמל איננה גוף פרטי ככל חברה מסחרית אחרת. עמדה זו, נדחתה בעבר על-ידי בית משפט זה בבג"צ 731/86
מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ
, פ"ד מא(2) 449 (1987). שם, נקבע כי חברת החשמל
כפופה ל"דואליות נורמטיבית", שמכוחה מוטלות עליה זכויות וחובות מתחום המשפט הציבורי כגון עיקרון השקיפות וההגינות. מסקנה זו הוסקה מקיומן של סמכויות שלטוניות בידיה של החברה, הענקת זיכיון בלעדי מהמדינה, והשליטה על אמצעי יצור חיוני – חשמל (
שם
, בעמ' 462-463. ראו גם: בג"צ 351/80
חברת החשמל של מחוז ירושלים בע"מ נגד שר האנרגיה והתשתית
, פ"ד לה(2), 673, 685 (1981)). כל אלו מחייבות את חברת החשמל לפעול בהגינות, ובסבירות, ומתוך שוויון וללא הפליה (
מיקרו דף
, עמ' 463-464). רשימה זו של חובות, אינה רשימה סגורה (בג"צ 1635/90
ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה
, פ"ד מה(1) 749, 841 (1991)) .

17.
מסקנתי היא אפוא, כי הן לעניין דו"ח ועדת הבדיקה והן לעניין הפרוטוקולים, יש לקיים בחינה מחודשת של שאלת החיסיון, לאחר שבית המשפט קמא יעיין במסמכים אלו ויאזן, על-פי אמות המידה שהתוו, בין השיקולים המתחרים. יצוין, כי מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה אין להורות על גילוי המסמכים המבוקשים מכוח חוק חופש המידע מקובלת עלי, ואוסיף בעניין זה כי בענייננו, לא התקיימו גם התנאים המקדמיים הקבועים בחוק לצורך גילוי מידע מכוחו. סעיף 7(א) לחוק, שמתווה את סדרי הדין לבקשת מידע,
קובע כי: "בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה או למי שהוסמך לכך על ידו". בפני
בית המשפט קמא וכך גם בפני
נו, לא הובאה ראיה כי נעשתה פנייה בכתב לממונה על חוק חופש המידע בחברת החשמל וכי בקשה זו סורבה. כמו כן, גם לו הייתה מוגשת בקשה שכזו, ובתשובה לבקשה היה סירוב כאמור, הרי שהדרך של המבקשים לתקוף את ההחלטה, היא בבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים כמצוות סעיף 17 לחוק חופש המידע. אם כן, הוראות חוק חופש המידע אינן ישימות עבור המבקשים.


הערעור מתקבל אפוא והדיון יוחזר לבית המשפט קמא שיעיין במסמכים. המשיבים יחויבו בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 10,000 ₪.


ניתנה היום, כ"ז סיון תשס"ז (13.6.07).



המשנה-לנשיאה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

06058060_p03.doc

לח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






רעא בית המשפט העליון 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל, ד"ר נימרובסקי סופיה, אולגה נמירובסקי ואח' נ' אורי שימקו, חנן דגן, בני יזהר ואח' (פורסם ב-ֽ 13/06/2007)