פסקי דין על כהן אמיר |

7863/99 בשפ     07/12/1999




בשפ 7863/99 כהן אמיר נ' מדינת ישראל







ב
בית המשפט העליון

בש"פ 7863/99 - א'


בפני
: כבוד השופט י' טירקל


העורר

:
כהן אמיר

נגד

המשיב
ה: מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 3.10.99 בת"פ 44/99
ב"ש 92096/99 שניתנה על ידי כבוד
השופט צ' הרטל


תאריך הישיבה: י"ג כסלו תש"ס (22.11.99)

בשם העורר: עו"ד י. שפטל

בשם המשיבה: עו"ד ה. פורר-גפני



החלטה

1. על העורר הוגש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות וגניבה, היזק בזדון, גניבה (120 עבירות) והחזקת נשק. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, דברים אמורים בפריצה לחדר הכספות בסניף של בנק המזרחי בחולון, פריצת 120 כספות וגניבת תכולתן, שכללה כסף מזומן בסך כולל של מיליוני דולרים, תכשיטים רבים ויקרים וכן ארבעה אקדחים. הפריצה לבנק ולכספות תוכננה היטב מראש ונעשתה בדרך מתוחכמת ומחושבת. נאמר בכתב האישום כי העורר היה בסוד הקשר עם המתכננים והמבצעים, שהיו אביו של העורר, שלושה דודים שלו ושני אנשים נוספים; אולם, מתוך המסכת המורכבת של המעשים שנעשו בפועל ממש, מיוחסת לעורר רק השתתפות בשמירה מחוץ לבנק, יחד עם השניים האחרונים. יצויין כי המעורבים חילקו ביניהם את השלל כך שכל אחד מהם, להוציא העורר, קיבל כ350,000-$ - 400,000$ ואילו העורר קיבל 100,000$ שאותם מסר לאביו.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ג' רביד), בהחלטתו מיום 13.9.99, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' הרטל), בהחלטתו מיום 3.10.99, דחה את עררו. מכאן הערר שלפני.

2. האם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר? האם קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור? ואם נתקיימו שניים אלה - האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של העורר, פחותה? רק אם שוכנע בית המשפט כי התשובות לכל אחת משלוש שאלות אלה היא חיובית, רשאי הוא - כפי שמורה סעיף 21(א)(1)(ב) ו-(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996- - לצוות על מעצר עד תום ההליכים.

במקום אחר עמדתי על כך "שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שני פניה של שאלה אחת - האם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו", תוך שציינתי כי "מעל כל אלה מרחפים החששות והספיקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?" (בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מ"י, פ"ד נא(4) 702, 705). דומני, שבמקרה שלפנינו נאבקים זה בזה, במלוא עוצמתם, כל השיקולים הסותרים, כל החששות והספיקות.

3. האם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר?

לא אחזור ואמנה את כל פרטי הראיות, שאותן בחנו הערכאות הקודמות בעיון ובזהירות, ואותן שקלתי גם אני. אצא ידי חובתי בכך שאומר כי הראיה העיקרית נגד העורר הם הדברים שאמר למדובב מטעם המשטרה שהיה עמו בתא המעצר, שאליה מצטרפות ראיות עקיפות נוספות. מדבריו של העורר עולה כי, לכאורה, ידע על כך שהאחרים מתכננים את הפריצה, בלי שהיה שותף לתכנון ובלי שידע את כל פרטיו. נעשה גם שימוש במכוניות ובמכשיר טלפון סלולרי שלו. כמו כן יש ראיות לכך שהשתתף בשמירה ליד הבנק וכי חלקו בשלל היה סכום של 100,000$, שאותו מסר לאביו.

מבלי להתייחס לשאלה איזה צד לעבירה הוא העורר - שהיא שאלה משפטית, שבית המשפט ישיב עליה בהכרעת הדין - ניתן לומר, בשלב זה, כי יש ראיות לכאורה המוכיחות כי בידיעתו של העורר היה רק מידע חלקי ומצומצם, כי השתתף רק בקטע מוגבל וחיצוני, מבחינת המקום והזמן, וכי חלקו היחסי בשלל היה קטן.

4. האם קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור?

בבש"פ 5222/97 הנ"ל ציינתי שעל ביתהמשפט למצוא נקודות משען בטוחות, בבואו להשיב על השאלות שלפניו, ובראשונה "עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה, בדרך כלל או נוכח צירוף מסויים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה" (שם, בעמוד 706-705).

אין ספק כי נסיבותיה של הפרשה הנדונה מראות תחכום, תעוזה וקור רוח של המשתתפים ויש בהן, לכאורה, כדי להקים יסוד לחשש שהם עלולים לחזור ולעשות מעשים דומים. אולם, כאמור, העורר לא היה אחד מן המתכננים או הפורצים, אלא היה אחד משלושת השומרים. מבלי להקל ראש בחומרתו של תפקיד זה, אין להתעלם מכך כי - כמו חלקו של העורר בשלל - היה חלק קטן במסכת הכוללת, ביחס לחלקם של האחרים. במצב דברים זה מסופקני אם יש, אפוא, יסוד לחשש כזה כאשר מדובר בעורר. לכך יש להוסיף כי העורר הוא צעיר כבן 21 שנים, בשנת 1996 נדון בבית המשפט לנוער, ללא הרשעה, בשל ניסיון לגניבת רכב, ואין לו הרשעות נוספות.

5. האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של העורר, פחותה?

לאור המסקנות שאליהן הגעתי ובהתחשב בחלופה שהציע בא כוח העורר נראה לי כי התשובה לשאלה היא חיובית. לפי ההצעה ישהה העורר בדירה ששכרה אמו באריאל, בהשגחת סבו, סבתו ואחותו, ולא ייצא ממנה במשך כל שעות היממה. גם שירות המבחן, בתסקיר מעצר מיום 2.9.99 שהגיש, המליץ על החלופה, תוך שציין כי ישהה שם בהשגחת אמו. יצויין כי בני משפחתו של העורר עצורים או אסורים ולטענת בא כוחו אינם יוצאים לחופשות. לפיכך נראה לי שיש לנקוט חלופה זאת, בצירוף ערובות ותנאים נוספים.

6. לפיכך אני מורה כי העורר ישוחרר מן המעצר בערובות ובתנאים כמפורט להלן:
א) העורר ישהה בבית אמו באריאל ולא ייצא ממנו במשך כל שעות היממה אלא לצורך התייצבות לדיונים במשפטו.
ב) לא יהיה קשר בין העורר לבין איש מן המעורבים בפרשה, באמצעות הטלפון, הדואר או בכל דרך אחרת, במישרין או בעקיפין.
ג) יחד עם העורר ישהו בקביעות שניים מבני משפחתו - אמו, סבו, סבתו או אחותו - שיתחייבו מראש ובכתב להשגיח על קיום התנאים דלעיל ולהודיע מיד למשטרה בכל מקרה של הפרה. כל אחד מאלה יחתום גם על ערבות בסך 50,000 ש"ח שתמומש אם לא יקיים את התחייבותו.
ד) נאסר בזה על העורר לצאת מן המדינה. אם יש ברשותו דרכון יופקד במשטרה.
ה) העורר יפקיד בקופת בית משפט השלום בתל אביב-יפו סכום של 150,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית. כמו כן יומצאו ערבויות של שני ערבים, שיניחו את דעתו של רשם בית המשפט, בסך 150,000 ש"ח כל אחת.

7. אם לא יקוימו ההוראות האמורות בסעיף 6 דלעיל יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים; אם יופרו, יוחזר למעצר.

ניתנה היום, כ"ח בכסלו תש"ס (7.12.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99078630.
m03







בשפ בית המשפט העליון 7863/99 כהן אמיר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/12/1999)