פסקי דין על ג'מאל חדראוי | פסקי דין על מוניד חארב |

259/08 עפא     04/11/2008




עפא 259/08 ג'מאל חדראוי, מוניד חארב נ' מדינת ישראל




בעניין:

6




בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
עפ"א 000259/08
על תיק פ' 08-03-1435
בפני
:
כב' השופטת אסתר הלמן
, אב"ד
כב' השופט שאהר אטרש
כב' השופט אשר קולה

תאריך:
04/11/2008




בעניין
:
1. ג'מאל חדראוי


2. מוניד חארב






המערערים

נ
ג
ד


מדינת ישראל







המשיבה


נוכחים
:
בשם המערער מס' 1 עו"ד ג'אבר
(בהעברה).
בשם המערער מס' 2 עו"ד סעיד ג'אבר
.
בשם המשיבה עו"ד איריס שירן
.
המערערים בעצמם, הובאו על ידי הליווי.

- ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום (נצרת) כבוד השופטת ל. יונג-גופר, מיום 2.9.08 -

פסק דין

1.

המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות הבאות:

גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז.

היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

קשירת קשר לביצוע עוון - עבירה לפי סעיף 499(א)(ג) לחוק העונשין.
הסתייעות ברכב לביצוע עוון - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן הודו כאמור המערערים, עבדו המערערים בחברה (להלן:"החברה") המבצעת עבודות עפר בתשתיות של קווי חברת בזק וחברת חשמל, כאשר המערער 2 שימש כראש צוות בחברה ועשה שימוש ברכב החברה. ביום 29/02/08 קשרו המערערים קשר יחד עם עוד 3 שותפים, להגיע למטע זיתים באזור עילבון, בו עוברים כבלי נחושת ועופרת תת קרקעיים של חברת בזק המעבירים תקשורת למספר ישובים, על מנת לחתוך את הכבלים, לגנוב אותם ולמכרם. המערערים נפגשו לצורך כך בשעת לילה מאוחרת של אותו יום, נסעו למקום ברכב החברה שהיה ברשותו של המערער מס' 2, כשהם מצוידים בכלי לחיתוך כבלים, בסכין, פנס ראש ובשרשרת עבה מברזל, וכן הדביקו סרט בידוד על הפנסים האחוריים של הרכב, על מנת להסוות פעולתם. בהגיעם למקום ירד המערער 1 יחד עם האחרים מהרכב ואילו מערער 2 נסע עם הרכב לאזור עילבון והמתין לחבריו. מערער 1 והאחרים פתחו את מכסה הגוב הראשון, לאחר מכן את המכסה השני ירדו דרכם, חתכו את הכבלים וחיברו אותם לשרשרת שהביאו עימם. מערער 2 משך את הכבלים מעל פני האדמה בעזרת הרכב. כשהגיעה ניידת משטרה למקום ניתקו המערערים את הכבלים מן הרכב והותירו אותם במקום. לאחר שנסעו מרחק של כ- 500 מ', הורידו את סרט הבידוד שהודבק על הפנסים. כתוצאה ממעשיהם נותקו כ- 4,400 לקוחות של חברת בזק משירות.

3.

במסגרת הסדר טיעון, נקבע, כי שני המערערים יופנו לקבלת תסקיר שרות המבחן ולאחר קבלת תסקירים אלו יטענו הצדדים לעונש, טיעון חופשי.

4.

תסקירי שרות המבחן בעניינם של שני המערערים, המליצו להשית על שני מערערים אלו עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות בלבד, תוך שהתסקירים סוקרים את נסיבות חייהם של שני המערערים והסיבות שיש להקל בעונשם.

5.

בגזר דינו גזר בית המשפט קמא, על המערערים 1 ו- 2 את העונשים הבאים:

א.

מאסר בפועל של 18 חודשים.
ב.

מאסר על תנאי של
12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעברו עבירות רכוש מסוג פשע.
ג.

מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעברו במשך 3 שנים עבירות מסוג של עוון.
ד.

קנס בסך 15,000 ₪ אשר ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים.

6.

הגם שהודעת הערעור, הוגשה בשם שני המערערים, הרי שנימוקי הערעור מתייחסים אך ורק למערער מס' 2, שהיה הנאשם 5 בכתב האישום, בבית משפט קמא .
בטיעוניו בעל-פה ביקש ב"כ המערער 1, להצטרף לנימוקי הערעור של המערער מס' 2.

7.

לטענת ב"כ המערערים, טעה בית המשפט קמא, עת לא קיבל את עמדת שירות המבחן, ועת בחר להחמיר בעונשם של המערערים, תוך שימת דגש על הפן ההרתעתי-ציבורי, והתעלמות מהפן השיקומי-אישי של המערערים.

8.

לטענת ב"כ המערער 2, בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, כמו הנזק הכלכלי שנגרם לו כתוצאה מהרשעתו, מצבו המשפחתי, בהיותו אב לבן אחד בלבד, בעוד בנו האחר נפטר ממחלה גנטית, באופן המונע מהמערער מלהרחיב את משפחתו, היה משום סיבה לאמץ את המלצת שרות המבחן, ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

9.

עוד מבקש הסנגור לזקוף לזכותו של המערער 2, את עובדת הודייתו בהזדמנות הראשונה, תוך היותו הראשון מבין חבריו לפשע, אשר הודה,
ובכך סלל את הדרך להרשעתו שלו, ושל חלק משותפיו.

10.

עוד טוען ב"כ המערער 2, כי מצבו הנפשי והבריאותי של המערער, קשה, וכי מחלת האסטמה אשר היה חולה בה, החמירה מאוד עקב תנאי מאסרו.

11.

מוסיף וטוען ב"כ המערער 2, כי חלקו של המערער 2, בביצוע העבירות היה מזערי, ובית המשפט קמא, לא לקח נתון זה בחשבון בעת גזירת עונשו.

12.

לסיכום טוען המערער 2, כי שגה בית המשפט קמא, בכך שלא לקח בחשבון את התקופה הארוכה בה שהה המערער בחלופת מעצר, עם איזוק אלקטרוני.

13
.
באשר למערער 1, הוסיף וטען בא-כוחו, כי מדובר במערער אשר לו עבר נורמטיבי, וזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, עוד מבקש הסנגור להפנות לכך שגם מערער זה היה בתנאי מעצר חלופי של איזוק אלקטרוני, למשך תקופה ארוכה, וגם בכך יש נסיבות לקולא.

14.

מאידך טוענת ב"כ המשיבה,
כי העונש אשר הושת על ידי בית המשפט קמא, הינו הולם וסביר בנסיבות העניין.

מדובר בגניבת מתכות שהפכה למכת מדינה, ואשר גרמה לנזק ניכר הן ל"בזק", והן לאלפי מנוייה.

בנסיבות טוענת איפוא, המשיבה, כי יש להעדיף את הפן ההרתעתי-הציבורי, על פני זה האישי-השיקומי.

15.

לאחר שנתנו דעתנו לנימוקי הערעור, ולתשובת המשיבה, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות.

16.

בית המשפט קמא בגזר דין מפורט ומנומק כדבעי, הבהיר מדוע היה עליו לסטות מהמלצת שרות המבחן בעניינם של שני המערערים שבפני
נו והנמקה זו, ובכל הכבוד, מקובלת עלינו.

17.

מדובר אכן, כקביעתה של השופטת קמא, בעבירה שהפכה ל"מכת מדינה" של גניבת מתכות שונות, תוך גרימת נזק ניכר.

בנדון שבפני
נו, נגרם נזק ניכר הן לחברת בזק, והן לאלפי מנוייה, אשר נותקו ממערכת הטלפונים, עקב פעולתם של המערערים.

מדובר בעבירה שתוכננה היטב ומראש, ואשר במהלך ביצועה, ניסו המערערים לגנוב ציוד יקר ערך מחברת בזק, אלא שכוונתם זו סוכלה, אך ורק כתוצאה מפעילות משטרת ישראל.

18.

אכן, במסגרת השיקולים לעונש, על בית המשפט לשקול גם את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, וברי הוא, כי הענישה הינה אינדיבידואלית בעיקרה.

עם זאת, אין בנסיבותיהם האישיות של המערערים, גם לא אלו של המערער 2, כדי לשנות את תוצאת גזר הדין.

במסגרת האיזון שבין הנסיבות האישיות לבין הצורך בהרתעה וגמול חזר אך לאחרונה בית המשפט העליון על מושכלות יסוד ואמר כך;

"... בית משפט זה עסק בעבר בשאלה הנוגעת לאופן בו יש לערוך איזון כאמור. כבוד השופט מ' אלון קבע לעניין זה בע"פ פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה(4) 438, 442 (1981) כי:

.. המידה והמשקל של הנסיבות המיוחדות של העבריין נמדדים ונשקלים לאור מהותה ואופיה של העבירה, ועל-פי-הרוב, משקלן המקל של הנסיבות המיוחדות של העבריין פוחת והולך, בה במידה שנסיבות ביצוע העבירה ואופיה החמור גוברים והולכים" (ע"פ 1552/08,
משה פרטוש
נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 29.10.08).

19.

בחנו גם את טענת המערער 2, ולפיה, חלקו בביצוע העבירות היה מזערי, וגם בטענה זו, לא מצאנו ממש.

המערער, הורשע על פי הודאתו הוא, בכל עובדות כתב האישום, ובכל העבירות נשוא כתב האישום.

נכון הוא, כי המערער 2 לא השתתף פיזית בחיתוך הכבלים, אותם רצו הוא וחבריו לגנוב, ואולם, מערער זה, קשר קשר עם הנאשמים האחרים לשם ביצוע גניבת אותם כבלים והוא אף נהג ברכב, אשר באמצעותו הגיעו הנאשמים האחרים לזירת הפשע ובאמצעותו, ביקשו נאשמים אלו, יחד עם המערער, לבצע את הגניבה.

לא זו אף זאת, המערער 2, היה ראש צוות בחברה אשר ביצעה את העבודות עבור חברת הבזק, ומכח תפקידו זה, אף קיבל לרשותו רכב של החברה, וברכב זה, בוצעו העבירות נשוא כתב האישום, תוך שבכך יכול שגרם נזק נוסף לחברה זו.

20.

נוסיף לעניין זה, כי גם תסקיר שרות המבחן, הגם שהמליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות, קבע, כי מערער מס' 2, התקשה לקבל אחריות לעבירות המיוחסות לו, וחרף הודאתו, מרחיק עצמו מכל מעורבות בתכנון העבירה.


העונשים שהוטלו על המערערים בסופו של דבר הינם מאוזנים ומידתיים, ואינם מחמירים עימם יתר על המידה.

20.

סוף דבר איפוא, אנו מורים על דחיית הערעור של שני המערערים, העונשים שהושתו בבית המשפט קמא, יוותרו על כנם.

ניתן היום ו' בחשון, תשס"ט, (4 בנובמבר 2008), במעמד הנוכחים.


אשר קולה
, שופט

שאהר אטרש
, שופט

אסתר הלמן
, שופטת, אב"ד




סיגלית+חנה






עפא בית משפט מחוזי 259/08 ג'מאל חדראוי, מוניד חארב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 04/11/2008)