פסקי דין על עודד גולד |

94156/06 בש     31/12/2006




בש 94156/06 עודד גולד נ' מדינת ישראל




בעניין:

6



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 094156/06

בתיק עיקרי: פ
040431/99

בפני
:
כבוד השופט שהם אורי
תאריך:
31/12/2006




המבקש
עודד גולד

בעניין:





נ
ג
ד



מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ליאת בן ארי
המשיבה


החלטה

הבקשה לקבלת חומר חקירה ותשובת המשיבה


1.
בפני
י בקשה להמצאת חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

ככלל, בקשה מעין זו אינה נדונה בפני
השופט הדן בתיק העיקרי. ברם, נעניתי לבקשת הצדדים לדון בבקשה, שכן הכרעה בה דורשת היכרות מעמיקה עם חומר הראיות שהוגש בתיק זה ועם השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

הבקשה נסבה על האזנות סתר, שהתקיימו בין התאריכים 3.5.1998 ועד 3.6.1998 לטלפון שהיה ברשותו של מר גוטליב, שהיה עד במשפט מטעם המאשימה.

בבקשה נטען כי בחקירתו סיפר מר גוטליב על תפקידו כמעין "בנקאי", אשר ביצע העברות כספים בין מדינות שונות עבור לקוחות מסויימים.

המבקש, מר עודד גולד
, שהוא נאשם 1 בתיק העיקרי, טען עוד בבקשתו כי עיון בתמלילי האזנות הסתר עשוי לסייע בידי ההגנה ללמוד על דרכי התנהלותו של מר גוטליב, לרבות על מה שכונה על ידי המבקש "ערבוב כספי הלקוחות", ובכך להפריך חלק מטענות התביעה.

2.
עו"ד בן ארי, אשר טענה למשיבה, ציינה כי מדובר בהאזנות סתר שבוצעו בתקופה שלאחר תום חקירת הפרשה, בגינה הועמד המבקש לדין. אין בתמלילי השיחות חומר הרלבנטי למשפט ואין בהם איזכור למי מבין הנאשמים, או לפרשה המתבררת בתיק העיקרי.

עו"ד בן ארי הפנתה לבש"פ 2043/05 מ"י נ' גד זאבי ואח' (טרם פורסם), שם עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה על הרגישות הרבה הנודעת לחומר אשר נאסף במסגרת האזנות סתר, שכן יש בו פוטנציאל של פגיעה בצדדים שלישיים, שאינם חלק מההליך המשפטי, בנוסף לחשש בדבר פגיעה אפשרית בצנעת הפרט, לגבי נשוא ההאזנה הטלפונית.

בנסיבות אלה, סבורה עו"ד בן ארי, כי אין מקום לאפשר מסירת החומר כולו או בחלקו, לידי מר עודד גולד
.


הצדדים הסכימו, כי לצורך ההחלטה בבקשה יעיין בית המשפט בתמלילי השיחות שהינן תוצר של האזנות הסתר למר גוטליב.

דיון


3.


בבג"צ 233/85 אל הוזייל נגד משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, הביע כב' השופט בך את דעתו כי:


"אין לפרש את המונח 'חומר חקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה' במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע.

מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה... אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין
גם להפליג למרחקים ולכלול במונח 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט"
(שם, בעמ' 129, וראו גם בג"צ 1885/91 צוברי נגד פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה(3) 633,630).


בבש"פ 5425/01 יאסין אל חאק נ' מדינת ישראל
נה (5) 426, בעמ' 429-430 ציינה כב' השופטת ביניש כי:


"השאלה מהו 'חומר חקירה' שיש להעמידו לעיון הסנגוריה תוכרע בכל עניין באופן פרטני על פי טיבו ומהותו של החומר ומידת זיקתו לעניין הנדון בהליכים הפליליים שלשמם הוא מבוקש. כל אלה ייבחנו על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחוק - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן. המבחן המגשים תכלית זו הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום - מבחן הרלוונטיות. כבר נאמר בפסיקתנו כי להגדרת 'חומר חקירה' יש לתת פירוש מרחיב כדי ליתן לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה...

בהתאם לכך, 'חומר חקירה' המצוי בידי התביעה או בשליטתה או חומר שצריך על פי טיבו להמצא בשליטת התביעה, והוא קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט הפלילי, יימסר לידי הסניגוריה ובלבד שאין החומר חוסה תחת כנפי חסיון, בין בשל הפגיעה בזכות לפרטיות או בין בחסיון מטעמים של אינטרס ציבורי המצדיק את חיסויו...".

ככלל, ניתן ללמוד מהעובדה, כי חומר מסויים אינו מצוי ברשות התביעה או ברשות גורמי החקירה, כי אין מדובר ב"חומר חקירה", שכן:

"הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות וכי ניתן לסמוך על כך שהחומר שלא מצאה בו עניין לצורך החקירה אינו בא בגדרו של 'חומר חקירה' כמשמעותו בסעיף 74"
(דברי כב' השופט ריבלין בבש"פ 2632/00 פלוני נגד מדינת ישראל
, דינים עליון, כרך נח, 47).



זוהי, כמובן, הנחה הניתנת לסתירה, ואין ההגנה חייבת לסמוך על שיקול דעתה של התביעה, שאינה רואה בחומר מסויים בגדר "חומר חקירה".


מטרת ההליך אשר נקבע בסעיף 74(ב) לחסד"פ, היא לבחון האם חומר המצוי ברשות התביעה או המשטרה, הינו בגדר "חומר חקירה". לצורך כך רשאי בית המשפט לעיין, במעמד צד אחד, בחומר שבמחלוקת.

סעיף 74(א) מחייב את התביעה להעמיד לרשות ההגנה גם את "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום...".

בבש"פ 2602/96 זינגר נגד מדינת ישראל
, פ"ד נ(3) 231, נדרש כב' השופט זמיר לטענת הסנגור, כי אין בידיו כל אפשרות לדעת אם הרשימה שנמסרה לו ע"י התביעה, כוללת את מלוא חומר החקירה.

בהשיבו לטענה – שאלה זו, ציין כב' השופט זמיר כי:


"אכן, בשלב זה אין ברירה אלא 'לסמוך על הגינותם, ומחיותם, נסיונם ושיקול דעתם הנאות של נציגי התביעה הכללית. ההנחה כי נציגי התביעה נוהגים בהגינות במילוי החובה המוטלת עליהם בחוק, היא אבן יסוד של מערכת המשפט" (שם, בעמ' 237).


עם זאת,
ברור כי אם יש תשתית עובדתית לטענה, כי התביעה לא עמדה בחובתה בנושא זה, כי אז יכנס בית המשפט לעובי הקורה ויאמר את דברו.

בית המשפט העליון חזר וסיכם את ההלכה הנוגעת לזכות העיון של נאשם בחומר חקירה בבג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נגד בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4), 625.

ב

פסק דין
זה ציינה כב' השופטת ביניש, כתוארה דאז, כי הפסיקה הותירה "שוליים רחבים" ככל שמדובר בהגדרתו של חומר חקירה, ויתכן כי במסגרת ההגדרה יכלל גם חומר שאינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלבנטיות שלו לעניין הנדון היא גבולית. עם זאת, ברור כי הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות וכאשר מדובר בחומר שאין בו משום תרומה להגנת הנאשם, ועלול הוא לפגוע בזכויות מוגנות של אחרים "באופן בלתי מידתי וללא הצדקה", הרי שאין מקום להעביר החומר לידי ההגנה. אחת הדוגמאות הניתנת בפסק הדין נוגעת לחומר הנובע מהאזנות סתר: "כך למשל עשוי להיות כאשר השתרבבו להאזנות הסתר שבוצעו כדין במהלך החקירה, שיחות פרטיות של אנשים שאינם קשורים לחקירה ולנושאיה" (שם, בעמ' 634).


התייחסות נרחבת לסוגיה זו, שעניינה התוצרים הנובעים מהאזנות סתר, מופיעה בהחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2043/05 מ"י נ' זאבי, תק-על 2005(3) 3453 (להלן: "בש"פ זאבי").

כב' השופטת פרוקצ'יה ציינה, כי הבעייתיות בהאזנות הסתר נובעת מכך, כי משלב חיבור ההאזנה נקלטות כל השיחות המבוצעות מאותו קו באופן אוטומטי ועל כן מופיעות
שיחות שאין להן כל קשר לפרשה הנחקרת, ושיש בהן כדי לפגוע בצדדים שלישיים וכן בצנעת הפרט של נשוא ההאזנה. וכך באו לידי ביטוי הדברים בהחלטה:

"מנגד, כאשר החומר שנצבר בידי הרשות החוקרת נובע מהאזנות סתר, עולים היבטים מיוחדים הנובעים מטיבו של החומר הנדון. ייחוד זה נובע, בראש וראשונה, מהיותן של האזנות סתר אמצעי חקירה פולשני, הפוגע בזכות האדם לפרטיות, האסור בדרך כלל בשימוש על פי החוק. איסור זה משתלב עם ההגנה על הפרטיות הנתונה ליחיד כזכות יסוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. האזנת סתר מותרת על פי החוק כחריג בלבד, בנסיבות מיוחדות ויוצאות מן הכלל, ובעילות מוגדרות. גם בהתקיים עילות כאלה, על השימוש באמצעי האזנות סתר להיעשות בדרך שתאזן בין אינטרס הציבור לקדם בגבולות הצורך החיוני את ההגנה מפני עבריינות לבין הצורך להמעיט ככל שניתן בפגיעה בזכותם של יחידים לפרטיותם.
...
קיים קושי מובנה בכך שחומר שנצבר בהאזנות סתר זורם לידי הרשות החוקרת
ללא אבחנה בין חומר הקשור בחשדות הנוגעים לאישום לבין חומר העוסק בעניינים אחרים, ובין חומר הקשור בחשוד לבין חומר הנוגע בצדדים שלישיים, שאין להם כל נגיעה וזיקה לנושא החקירה".


בהחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה נעשה מיון של החומר המופק מהאזנות הסתר לשלושה סוגים. הסוג הראשון עניינו בחומר שאינו נכנס לגדרו של סעיף 74 לחסד"פ, מאחר שמדובר בשיחות שאין להן כל קשר וזיקה לעניין הנחקר.

שיחות מסוג שני נוגעות לנושא הנחקר, אך אינן רלבנטיות לניהול המשפט או שהרלבנטיות שלהן רחוקה ביותר. שיחות מסוג זה הן בבחינת חומר שנאסף, שאותו יש לתקצר בדרך של מתן תיאור תמציתי של תוכן השיחה, מועד התרחשותה, והדוברים בה.

הסוג השלישי עוסק בשיחות שנקלטו בהאזנות סתר, שהינן רלבנטיות לאישום ומהוות חלק מחומר החקירה.

הכרעה


4.
עיינתי בתקצירי האזנות הסתר למכשיר הטלפון של מר גוטליב, אשר בוצעו במשך חודש אחד בין התאריכים 3.5.1998 עד 3.6.1998, והגעתי למסקנה כי אין להם כל רלבנטיות לפרשה הנדונה בפני
י. המדובר בשיחות שהתנהלו לאחר תום החקירה בפרשה זו, ואין בהן כל איזכור למי מבין הנאשמים או לגורמים הנוגעים לאישומים השונים שבכתב האישום.
בעדותו בבית המשפט פרס מר גוטליב את דרך התנהלותו כ"בנקאי", אשר ביצע העברות כספים ממדינה למדינה, בהתאם לדרישות לקוחותיו. אין בשיחות שנקלטו, במסגרת אותן האזנות סתר, כדי לחדש מאומה בשאלה זו.

לעומת זאת, יש בחשיפת השיחות שהתנהלו באמצעות מכשיר הטלפון של מר גוטליב כדי לפגוע, שלא לצורך, בצנעת הפרט שלו או של בני משפחתו, וכן לפגוע בעניינם של צדדים אחרים שאין להם כל קשר למשפט.


ניתן לסווג את השיחות שנקלטו באותן האזנות סתר ושתקציריהן הוצגו בפני
י, כשיחות מהסוג הראשון, על פי מיונה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ זאבי. היינו, מדובר בשיחות שאין להן כל קשר וזיקה לעניין הנדון, ועל כן אין חובה להעמידן לרשות ההגנה. אין גם מקום להתייחס לחומר זה כאל "חומר שנאסף", דבר המחייב להעביר לידי המבקש תיאור תמציתי של תוכן השיחות, המועד בו התבצעו והדוברים בהן.


לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה לעיין בחומר שהתקבל במסגרת האזנות הסתר למר גוטליב.


ההחלטה ניתנה היום י' בטבת, תשס"ז (31 בדצמבר 2006) בלשכה, ותומצא לצדדים ע"י המזכירות.




שהם אורי
, שופט








בש בית משפט מחוזי 94156/06 עודד גולד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 31/12/2006)