פסקי דין על ברוך אבן חן | פסקי דין על שרה אבן חן | פסקי דין על מרסל מדיוני | פסקי דין על מרלין מדיוני |

2120/04 עא     21/11/2006




עא 2120/04 ברוך אבן חן, שרה אבן חן נ' מרסל מדיוני, מרלין מדיוני




בעניין:

1
בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 002120/04


לפני:
כב' השופטת הילה גרסטל
, סגנית-נשיא - אב"ד
כב' השופט עוזי פוגלמן
כב' השופט אילן ש' שילה










המערערים
:
1.
ברוך אבן חן
2.
שרה אבן חן







נ
ג
ד




המשיבים
:
1.
מרסל מדיוני
2.
מרלין מדיוני







פסק-דין
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מרדכי בן חיים) מיום 18.2.04 שקיבל בחלקה תביעה שהגישו המשיבים נגד המערערים (ת"א 39094/00; ולהלן: "תביעת המשיבים") וחייב אותם לשלם סך של 4,400 דולר (נכון ליום הגשת התביעה). בית משפט קמא דחה תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבים (ת"א 68050/00; ולהלן: "תביעת המערערים") וכן חייב אותם בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

1.
הרקע

(א)
ביום 14.7.99 התקשרו המערערים עם המשיבים בהסכם (מוצג "ו" למוצגי המערערים; להלן: "ההסכם") למכירת דירה שבבעלות המשיבים למערערים (להלן: "הדירה"). בסעיף 5.1 להסכם התחייבו המערערים לשלם למשיבים סך של 150,000 דולר עבור הדירה, אולם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שחרף הכתוב, מחיר הדירה המוסכם היה 135,000 דולר.
(ב)
המערערים מזה והמשיבים מזה
הגישו לבית משפט קמא תביעות לפיצוי בטענות של הפרת ההסכם. הדיון בתביעות אוחד.

המשיבים טענו בתביעתם שהמערערים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שאיחרו בתשלום התמורה לפי המועדים הקבועים בהסכם, ועתרו לחייבם בפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר לפי סעיף 8.2 להסכם. עוד עתרו המשיבים לחייב את המערערים בריבית חודשית בשיעור 2% בגין פיגור בתשלומים אחרים, ובסך הכל 63,673 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (2.4.00).

המערערים טענו בתביעתם שהמשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שאחרו במסירת החזקה בדירה, ועתרו לפצותם בשיעור הפיצוי המוסכם בסך 10,000 דולר. עוד עתרו המערערים לחייב את המשיבים בסך 50 דולר לכל יום איחור במסירת החזקה לפי סעיף 8.3 להסכם (ובסך הכל 2,000 דולר), וכמו כן בתשלום חוב כספי לחברת החשמל בסך 539 ₪.

2.
פסק-דינו של בית משפט קמא

(א)
בית משפט קמא הציג את המחלוקת הטעונה הכרעה: "האם הופר ההסכם על ידי מי מבין הצדדים באופן המזכה את המתקשר השני לפיצויים ובאיזה סכום" (עמ' 4, סעיף ג'). על סמך חומר הראיות שהוצג לו קבע בית המשפט שהמערערים אכן איחרו בתשלום סכום של 40,000 דולר, אולם אין לחייבם בפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר, מפני שהוכח שהצדדים הסכימו על פיצוי בסך 2,000 דולר תחת סכום הפיצוי הקבוע בהסכם. בכך דחה בית משפט קמא את טענת המשיבים שההסכמה האמורה, שהועלתה על הכתב במוצג נ/3, הושגה תוך אילוץ וכפייה ודינה להתבטל. עוד קבע בית המשפט שיש לחייב את המערערים בפיצוי בשיעור
6% מהסכום של 40,000 דולר, ובסך הכל 4,400 דולר.
(ב)
אשר לתביעת המערערים – בית המשפט קבע שעל-פי ההסכם היה על המשיבים למסור את החזקה בדירה בד בבד עם תשלום מלוא התמורה (סעיף 6.1 להסכם), ושחיובים אלה הם חיובים שלובים. בפועל, החזקה נמסרה רק ביום 7.5.00. בית המשפט דחה את טענת המשיבים שניתנה להם אורכה בת ארבעה חודשים למסירת החזקה, אך דחה גם את טענת המערערים שמלוא התמורה שולמה עוד ביום 9.4.00. בית המשפט סמך קביעתו זו על תשלום בסך 844 ₪ ששולם ביום 8.6.00. בית המשפט ראה בתשלום זה, במועד ששולם, הודאת בעל-דין שמלוא התמורה לא שולמה עובר למסירת החזקה, ולכן לא קמה זכותם של המערערים לפיצוי המוסכם.

3.
הערעור

המערערים אינם משיגים על קביעות פסק הדין בתביעת המשיבים. ערעורם מופנה אך נגד הקביעות שביסוד הדחייה של תביעתם. ואלה הטענות בערעור:

(א)
שגה בית משפט קמא כשהסתמך על התשלום בסך 844 ₪ ששולם לאחר מסירת הדירה בגין הפרשי שער, לצורך קביעתו שלא שולמה מלוא התמורה לפי ההסכם עד למסירה. לטענת המערערים, סעיף 5.5 להסכם קובע כי התשלום האחרון בסך 5,000 דולר ישולם ביום מסירת החזקה, וכפוף לה. משעסקינן בחיובים שלובים, הרי שעד מסירת החזקה בפועל היו המערערים זכאים להחזיק בסכום זה.

(ב)
לחלופין המערערים טוענים שהסכום של 844 ₪ שולם בגין הפרשי שער. מאחר שאפשר היה לחשב את הפרשי השער רק לאחר שפורסם השער היציג במועד המסירה, הרי שהמערערים לא היו יכולים לשלם סכום זה במועד המסירה.
(ג)
עוד לחלופין טוענים המערערים שהם העלו בכתב תביעתם טענות בגין תשלום חוב
לחברת החשמל, ובגין פיצוי בסך 50 דולר עבור כל יום איחור במסירת הדירה. המערערים הביאו ראיות לטענות אלו, וגם חזרו עליהן בסיכומים. חרף זאת, נמנע בית משפט קמא מלדון בהן.

(ד)
המשיבים לא הגישו עיקרי טיעון.

4.
דיון והכרעה

(א)
כאמור לעיל, המשיבים, שהיו מיוצגים בדיון המקדמי בערעור אך ייצוגם הופסק סמוך למועד שמיעת הערעור, לא הגישו עיקרי טיעון. משיבה 2 אף לא התייצבה לדיון. תקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון במועד הקבוע, דינו כבעל דין שלא התייצב לדיון, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. תקנה 450(2), שכותרתה "אי התייצבות בערעור" קובעת: "התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית המשפט". בענייננו, המשיבים לא הגישו עיקרי טיעון כלל, ולא נתנו טעם ענייני לכך. במצב דברים זה, מוסמך בית המשפט לברר את הערעור על-פי טענות המערערים בלבד והחומר שהיה לפני בית משפט קמא (השוו ע"א 289/89 ברקוביץ נ' מנהל עיזבון ניומן, פ"ד מו(1) 168, 169 (1991)). למרות זאת, אפשרנו למשיב 1 לטעון לפנינו את טענותיו.

(ב)
לאחר שעיינו בערעור, בטיעוני המערערים ובמוצגים וכן לאחר ששמענו את טיעוני המשיבים לפנינו, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל, ולהלן נימוקינו:

סעיף 5.5 להסכם, העוסק בתשלום האחרון, קובע לאמור:

"סך השווה בשקלים חדשים ל-5,000 דולר (חמשת אלפים דולר), אשר ישולם ביום מסירת החזקה ובכפוף לה וכנגד המצאת האישורים המפורטים בסעיף 7 להלן."


בית משפט קמא קבע, ובדין קבע, שחיובי הצדדים לפי ההסכם הם חיובים שלובים (ראו סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). מכאן, שהיה על המשיבים לקיים את החיוב למסור את החזקה בדירה בד בבד עם קיום החיוב לשלם את מלוא התמורה.

לפי סעיף 6.1 להסכם היה על המשיבים למסור את החזקה בדירה לא יאוחר מיום 31.3.00. אין חולק שמחיר הדירה היה 135,000 דולר (שלא כפי שנכתב בסעיף 5.1 להסכם (150,000 דולר)), ושעד יום 30.3.00 שילמו המערערים למשיבים סכום העולה על 130,000 דולר (כפי שהודו המשיבים בסעיפים 16 ו-18 לכתב התביעה שהגישו). מכאן, שנכון ליום 31.3.00 (המועד האחרון למסירת החזקה) נותר למערערים לשלם את התשלום האחרון, בסך של כ-3,673 דולר, וזאת עם וכנגד מסירת החזקה. המשיבים לא מסרו את החזקה בדירה במועד, והמערערים פנו לבית המשפט בתובענה בדרך של המרצת פתיחה בעתירה לאכוף על המשיבים למסור להם את החזקה. החזקה נמסרה בסופו של דבר לאחר הגשת תובענה זו, ביום 7.5.00, ומכאן שהמשיבים הם שהפרו את ההסכם. ודוק: המערערים העלו טענה זו בכתב התביעה, חזרו עליה בסיכומים (סע' 16 לסיכומים; מוצג "ח"), ובית משפט קמא לא נדרש לה.

(ג)
אין אנו סבורים, כבית משפט קמא, שיש לראות בתשלום הפרשי השער ביום 8.6.00 הודאת בעל-דין שלא שולמה מלוא התמורה עד למועד זה. כאמור, המועד למסירת החזקה על-פי ההסכם חל ביום 31.3.00, וכל עוד לא נמסרה החזקה – לא קמה זכותם של המשיבים לקבל את התשלום האחרון. המשיבים לא מסרו את החזקה במועד, ובכך הפרו את ההסכם. החזקה נמסרה רק לאחר הגשת תובענה. משעסקינן באיחור העולה על 7 ימים במסירת החזקה, הרי שמדובר בהפרה יסודית המזכה את המערערים בפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר, הקבוע בסעיפים 8.2 ו-11 להסכם.

(ד)
די באמור כדי לקבל את הערעור, ואין אנו נדרשים לטענותיהם החלופיות של המערערים.

(ה)
המשיב 1 חזר לפנינו על גרסתו בבית משפט קמא שהמשיבים נתנו לו אורכה בת חודשיים-שלושה להתפנות מהדירה, אך חזרו בהם מהסכמתם. בית משפט קמא דן בגירסה זו ודחה אותה בהעדר ראיות תומכות (עמ' 9 לפסק הדין). אין אנו רואים יסוד להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא, שהיא קביעה שבעובדה, קל וחומר משלא הגישו המשיבים עיקרי טיעון המצביעים על טעמים לשנות ממנה.

5.
סוף דבר

הערעור מתקבל.

פסק-דינו של בית משפט קמא בת"א 68050/00 מבוטל. תביעת המערערים מתקבלת, באופן שאנו מורים למשיבים לשלם למערערים:

(א)
סך השווה ל-10,000 דולר (שיעור הפיצוי המוסכם);

(ב)
סך השווה ל-50 דולר לכל יום של איחור במסירה, ובסך-הכול 1,850 דולר;

(ג)

539 ₪ בגין חוב לחברת החשמל (שנתבע בכתב התביעה, והמערערים חזרו על טענתם בעניינו בסעיף 15.3.6 לסיכומיהם);

סכומים אלו נכונים ליום הגשת התביעה, והם יחושבו כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה וישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו יום.

(ד)
המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בשתי הערכאות ובשכר טרחת פרקליטם בסך 25,000 ₪.

(ה)
הערבות תוחזר למערערים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום ל' בחשון, תשס"ז (21 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.




הילה גרסטל
, שופטת

סגנית-נשיא
אב"ד



עוזי פוגלמן
, שופט



אילן ש' שילה
, שופט










עא בית משפט מחוזי 2120/04 ברוך אבן חן, שרה אבן חן נ' מרסל מדיוני, מרלין מדיוני (פורסם ב-ֽ 21/11/2006)