פסקי דין על מאיר בן ניסים רשיד

1054/03 פח     23/06/2003




פח 1054/03 מדינת ישראל נ' מאיר בן ניסים רשיד




בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

כב' השופטת ב. אופיר-תום
, אב"ד
כב' השופטת מרים סוקולוב

כב' השופטת תחיה שפירא
בפני
:
מדינת ישראל

המאשימה:

נ ג ד
מאיר בן ניסים רשיד

יליד 1963 ת.ז. 058223959
הפלמ"ח 19/7 חולון
הנאשם:

מטעם המאשימה - הפרקליטה גב' גלבר
.
ב"כ הנאשם - עו"ד אהוד בן-יהודה
.
טענו:

גזר - דין

השופטת ב. אופיר-תום
, אב"ד
א. מלכתחילה, יוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי, עבירה של סחר בבני-אדם לשם עיסוק בזנות, ועבירות נילוות אחרות, בהן גם עבירת תקיפה.
במסגרת הסדר הטיעון שנקשר בין הנאשם ובין התביעה, עוד בטרם השיב לכתב האישום, הסכימה התביעה למחוק את עבירת הסחר בבני-אדם, ולהותיר את העבירות האחרות שיוחסו לו מעתה בכתב האישום המתוקן בשנית, שהוגש לנו במסגרת ההסדר.
לאחר שהנאשם הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשנית, הורשע בשלוש העבירות המפורטות בו, הן, סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ניהול מקום לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 204 לחוק הנ"ל, ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל.

ב. מעובדות כתב האישום המתוקן בשנית עולה התמונה הבאה:
הנאשם, אדם בשנות הארבעים לחייו, ניהל במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, קרי, בתקופה של כשנה וחצי בטרם נעצר בתיק זה, מקום לשם עיסוק בזנות, ששימש לו להפקת הכנסותיו בכל מהלך אותה תקופה.
את "עסקו המשגשג", כביטויה של התובעת, ניהל הנאשם במלון "אופטימה" ברמת-גן (להלן - המלון) שם שכר חדרים לתקופות ממושכות של שבועות וחודשים. בחדרים אלה שיכן את הנשים שהעסיק בזנות, ובהם העניקו הן שירותי מין לגברים שהגיעו למלון. האתנן, בסך 200 ₪ לשעה שקיבלו הנשים, הועבר לנאשם, על בסיס יומי.
במהלך התקופה האמורה החזיק הנאשם, בכל זמן, לא פחות מעשרה חדרים במלון, כאשר הכנסותיו מן העסק שניהל בדרך זו, הגיעו להיקפים של לא פחות מ-300,000 ₪ לחודש, אשר הופקו מעבודת הנשים בזנות, באותם חדרים במלון.
תנאי העסקת הנשים על ידי הנאשם, כללו עבודה יומיומית בזנות, החל מן השעה 11:00 בבוקר עד השעה 04:00 לפנות בוקר של יום המחרת, וזאת במשך שישה ימים בשבוע.
בכניסה למלון, הציב הנאשם שומר מטעמו, שהופקד על הפניית הלקוחות לחדרים, כמו גם על מניעת יציאתן של הנשים מן המלון החוצה, בלא רשותו של הנאשם.

במקביל, כך כתב האישום, עסק הנאשם בתקופה האמורה, גם בהפניית אותן נשים שהועסקו אצלו בזנות, לחברו במלון "עמי" בתל-אביב, אף זאת לצורך העסקתן בזנות, שם.

ג. בין היתר, העסיק הנאשם באותה תקופה, החל מחודש דצמבר 2002, את המתלוננת, נאפיס לי (להלן - המתלוננת) ילידת 1981, אזרחית אוזבקיסטאן, אשר הגיעה לארץ באופן בלתי חוקי דרך גבול מצרים. עם קבלתה לעבודתה אצלו, נטל הנאשם את דרכונה ממנה, והסביר לה כי יהיה עליה לשהות במלון בימי העבודה, וכי כל יציאה שלה בניגוד לאמור, תחייבה בקנס בסך 500 דולר.
תנאי עבודתה של מתלוננת זו, כמו של יתר הנשים שהועסקו על ידי הנאשם בזנות, כללו עבודה במשך שישה ימים בשבוע, בשעות שפורטו לעיל.
בחודשיים הראשונים לעבודתה אצל הנאשם, נדרשה המתלוננת למסור לידיו את כל רווחיה, על מנת לממן בכך את כרטיס הטיסה שלה לארץ. בהמשך, כך לפי הסיכום עימה, השתכרה 1000 דולר לחודש עבור עבודתה כמתואר, וכן 50 ₪ נוספים, עבור כל לקוח שקיבלה מעבר ל-10 לקוחות ביום.

באחד מימי חודש דצמבר 2002, יום לפני חג המולד, קנתה המתלוננת לעצמה בקבוק וודקה, והחליטה לחגוג בחדרה ביחד עם חברותיה. כאשר נכנס הנאשם לחדר וראה את המתרחש, סטר למתלוננת בפני
ה, והודיעה, כי שכרה יופחת בסכום של 800 דולר, שיהוה "קנס" על התנהגותה הבלתי נאותה.
כצעד ענישתי נוסף, מנע הנאשם מן המתלוננת תשלום עבור עבודתה בחודש השלישי לשהייתה אצלו.

ד. בהציגה בפני
נו את פירטי הסדר הטיעון, הסבירה לנו התובעת המלומדת, כי הסיבה העיקרית שהניעה את התביעה לקשור עם הנאשם הסכם זה, שעיקרו מחיקת עבירת הסחר, נעוצה היתה בקושי הראייתי שעמד בפני
התביעה להוכיח עבירה זו. הקושי נבע, לפי דבריה, מעדותה הבעייתית של המתלוננת, אשר מסרה מספר גירסאות, שבחלקן סתרו זו את זו ובחלקן ייחסו את עבירת הסחר לגורמים אחרים.
שקילת עדותה זו של המתלוננת, תוך הבאה בחשבון שהיה לה מניע להפליל הנאשם בכל מחיר, על רקע העימות שהיה לה עימו כמתואר, הובילה את התביעה לפי הסבר זה, להכנס אל ההסדר המוצע.
אשר לעבירות האחרות, באלה הסכים הנאשם להודות במסגרת הסדר הטיעון, וזאת, לאחר שכבר הודה בהן במשטרה, בסמוך לאחר מעצרו.

בטיעוניה לעונש, עתרה התובעת להטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, לתקופה של שלוש שנים, שהוא לפי דבריה הרף העליון עליו הוסכם במסגרת הסדר הטעון. לצד עונש זה עתרה התובעת גם למאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ימים, ולקנס בסך 100,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו, כמוסכם במסגרת ההסדר.
לדבריה, מדובר בעניננו זה, בנסיבות חמורות ביותר, המחייב ענישה אפקטיבית, שיהיה בה לבטא את הסלידה מפני מעשים כמו אלה, המטילים כתם כבד על החברה. התובעת הצביעה בין היתר על ההיקפים הכספיים האדירים שגילגל הנאשם על חשבון אותן נשים ששיעבד לעצמו, כאילו היו הן חפצים חסרי רצון ורגשות משלהם.
מאידך גיסא, הזכירה את הפנים לקולא, בהם בעיקר הודייתו המיידית במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ועברו הנקי.

הסניגור, שהודיע לנו כי כלל לא הוסכם בינו ובין התביעה על רף עליון של ענישה, עתר לעונש מינימלי של מאסר שירוצה בעבודות שירות, כמקובל לשיטתו, בתיקים שעניינם סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות.
במסגרת טיעוניו, הציג לנו הסניגור שורה של פסקי דין, בהם הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירות סרסרות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות, עונשי מאסר למספר חודשים בלבד. בעניננו, טען, המדובר הוא באדם ללא עבר פלילי, שעד לנפילתו לתחום עברייני זה, ניהל אורח חיים נורמטיבי, ושחרטתו על שעשה, עמוקה מאד. בתוך כך, הציג לנו הסניגור גם את מכתבה הנוגע ללב של בתו בת ה-12, ואת מכתבו של אחיו הנכה.

לשיטתו, יש להביא בחשבון את הנזק הבלתי הפיך שנגרם לנאשם אשר הובא לדין בבית המשפט המחוזי, שעה שהעבירות בהן הורשע בסופו של דבר, מקומן בבית משפט השלום. החשש מהחמרה בעונש שעלולה לצמוח בעקבות ניהולו של הדיון בערכאה הגבוהה יותר, הוא עצמו מהווה לדעתו, נימוק לקולא.
לדעת הסניגור, ראוי לו לבית המשפט שיסתפק בנסיבות הענין, בתקופת המעצר שכבר ריצה, כך שיוכל להשתחרר על אתר.

הנאשם עצמו הביע בפני
נו חרטה עמוקה על מעשיו, כאשר הוא חוזר ומודיע בדמעות כי לעולם לא ישוב לאורח חיים עברייני.

ה. שקלנו את טיעוני הצדדים, לכאן ולכאן, והגענו למסקנה כי שיקוליה של התביעה בבואה לקשור הסדר טיעון זה עם הנאשם, היו נכונים והתישבו היטב עם עמדת בתי המשפט בנושא זה.
הנימוק המרכזי שבגינו הסכימה התביעה לקשור הסדר טיעון זה, שהתבסס על קשיים ראייתיים שעמדו בפני
ה כאמור, הוא נימוק שהוכר בפסיקה כנימוק המצדיק הסדר טיעון, אשר במסגרתו מאזנת הענישה המקילה המוסכמת על הצדדים, את האינטרס הציבורי, מול האינטרס האישי של הנאשם. בענין זה אומר בית המשפט בע"פ 6563/02, 7086/02, 7538/02 אילינסקי ואח' נ' מדינת ישראל
:
"...התפיסה המקובלת גורסת שקיום קושי להוכיח את אשמתו של הנאשם מהווה שיקול שהתביעה רשאית להביאו בחשבון בהסכמתה להסדר טיעון באשר לענישתו של אותו נאשם..."

ו. גם באשר לרמת הענישה המוסכמת, נראית לנו עמדת התביעה כעמדה שיש בה כדי לבטא עקרונית את האיזון הנדרש, שאותו קבעו בתי המשפט לאחרונה, כעקרון מוביל בבחינת הסדר טעון המובא בפני
הם (ראו, דברי השופטת בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם; וכן ראו, דברי הנשיא ברק בע"פ 8164/02, פלוני ואח' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)]

וביתר פירוט, נראה כי אף שהמדובר הוא בכתב אישום שבו נמחקה עבירת הסחר בבני אדם בשל קשיים ראייתיים מהותיים, עדין נשאר רוחה של עבירה זו שורה על כתב האישום המתוקן. שהרי, לא בתיק שיגרתי של עבירת סרסרות עניננו כאן, אלא, במי שהפעיל מנגנון משומן היטב של עסקי זנות, שבמסגרתם הפיק רווחי עתק מניצול נשים, בהן המתלוננת, אשר נדרשה לעבוד עבורו במשך חודשיים, חינם אין כסף, לצורך מימון הבאתה ארצה, ובהמשך להעביר לו חלק מהותי מכספי האתנן שקיבלה. מתלוננת זו שהגיעה אל הנאשם כנכס העובר מיד ליד, נשלטה על ידו ביד רודנית, קשה, כשהוא שומר על צעדיה ומענישה על כל חריגה מהוראותיו, בענישה כספית ופיזית, לפי גחמתו.
הווה אומר, גם אם בפועל לא סחר הנאשם באישה זו על פי כתב האישום המתוקן בשנית, הרי, נהג בנשים שהעסיק ב"מפעל" המצליח שניהל, באדנות ובדרך של השפלה וטשטוש מוחלט של צלם האנוש שלהן.
בנסיבות אלה, צדקה בעינינו ב"כ התביעה בטענה, כי מחיקת עבירת הסחר בבני אדם, שעל חומרתה הרבה אין חולק כלל, עדיין הותירה כר נרחב לענישה אפקטיבית בגין העבירות האחרות בהן הורשע על פי הודייתו, ובגין הנסיבות בהן בוצעו אלה. במיוחד כך העובדה, שענין לנו כמוזכר בסכומי עתק של מאות אלפי שקלים לחודש שגילגל הנאשם במסגרת עסקי הזנות בניהולו, ואשר הופקו מניצולן של הנשים באותה דרך מחפירה.

ז. הנימוקים לחומרה שפורטו עד כאן, יש בהם כדי להצדיק בעינינו, הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, לפי הרף העליון שעליו עמדה התביעה במסגרת הסדר הטיעון. שהרי, העונש שקצב המחוקק לעבירות מסוג זה, הוא עונש מאסר של חמש שנים, כאשר בעניננו עותרת התביעה, מלכתחילה, לשלוש שנות מאסר בלבד.
בענין זה אומר בית המשפט בע"פ 91/3520, הלנה תורג'מן נ' מדינת ישראל
מז(1) 441, בהתיחסו שם לעבירות נשוא דיוננו כאן:
"... המחוקק, בחוקקו את החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות זנות), תשכ"ב-1962 (סעיפים 199 ואילך לחוק העונשין דהיום) ובמיוחד את ההוראה בסעיף 10 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות זנות) (הוא סעיף 207 לחוק העונשין דהיום, שנוסחו הובא לעיל) ביקש להחמיר עם מי שעוסק בסרסרות לזנות. קביעת עונש מאסר בפועל כעונש חובה נדירה היא בדיני העונשין שבמערכת משפטנו ובאה היא להביע את החומרה המיוחדת שהמחוקק רואה בעבירת סרסרות לזנות. על מגמה זו נימצא למדים גם מדברים שנאמרו בכנסת עובר לקבלת החוק:
"אנו רוצים להחמיר בפשעים אלה כי אנו מתייחסים לפושעים אלה בחומרה יתרה" (ח"כ ניר רפאלקס, ד"כ 31 (תשכ"א) 1735)" (שם, בעמ' 447).

ח. על אף האמור, אין לשכוח כמובן גם את הצדדים לקולא, המאפשרים ריכוכו של העונש במידה מסוימת. בראש כל, יש להביא בחשבון העובדה, שהנאשם הודה מיד בעבירות האמורות, גם במשטרה וגם במסגרת הסדר הטיעון שהובא בפני
נו. הודיה זו, שבמסגרתה ויתר על חזקת החפות, ושבעקבותיה התייתר הצורך בניהול משפט מייגע, מצדיקה הורדה של רף הענישה.
בהקשר זה, צדק הסניגור המלומד בעינינו, בטענו כי אין לשכוח את עברו הנקי של הנאשם, ואת העובדה שעד שירד לתחום פשיעה בזוי זה, היה כפי הנראה, אדם נורמטיבי אשר מצא פרנסתו מעבודה המכבדת את בעליה (ראו, דבריו שלו בענין זה, וראו דברי העדים שהעידו מטעמו בשלב הטיעונים לעונש).
על אישיותו של הנאשם, ועל הצדדים החיוביים שגילה קודם שירד לשפל המדרגה של העיסוק בעניני זנות, העידו שני העדים שזימן הנאשם מטעמו. אלה דברו על תרומתו לחברה ועל מעשיו הטובים, מבלי התיחסות כלל לאישומים שבגינם נדון בפני
נו. כאשר שמעו מפי התובעת במה דברים אמורים, נדהמו מאד. כך, העד יוסף נחושתן, שהתפרץ בבכי והכריז:
"זה לא הוא, וזה לא יכול להיות שהוא עשה את זה. ואם עשה את זה אולי זו מעידה" (עמ' 10 לפרוט'); וכך גם העד האחר לענין העונש, שמואל דהאן (עמ' 10, 11 לפרוט').

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הובהר לנו, כי הוא גרוש ואב לילדה בת כמעט שנתיים המוחזקת היום אצל סבתה. אחיו נכה על כסא גלגלים, ואימו שכולה.

ט. סוף דבר, על רקע כל שפורט עד כאן, אכן עולה הצורך להטיל על הנאשם העומד בפני
נו היום, עונש מאסר משמעותי, שאינו רחוק מן הרף העליון אותו הציבה התביעה בפני
נו. נכון הדבר שרמת הענישה בתחום עבירות הסרסרות למעשי זנות ובהחזקת מקום לשם עיסוק בזנות, נופלת מרמת הענישה בגין עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. דא עקא, שאין להתבונן בעבירות הסרסרות דרך פריזמה אחת בלבד. יש ועבירת סרסרות, תהא קרובה בחומרתה ובנסיבותיה לעבירת סחר בבני אדם, עד שהענישה המתחייבת לגבי הראשונה תתקרב מאד אל זו המתבקשת לגבי השניה. נכון הדבר, שברבים מגזרי הדין שניתנו שדנו בעבירות אלה, נגזרו עונשי מאסר קלים יותר, של מספר חודשים, ואולם, ההיקף של "העסק" שניהל נאשם זה, והנסיבות בהן בוצעו העבירות בהן הורשע על-פי הודייתו, מבדילות אותו בבירור מאלה.
הסניגור היפננו בין היתר לגזר הדין שניתן על ידי בית משפט זה, בתפ"ח (ת-א) 1216/01, מדינת ישראל
נ' לב וייסמן, תקדין 1216/01, תק-מח, 2002(1) ממנו עולה כי בנסיבות דומות לכאורה, הוטל על הנאשם שהורשע על פי הודייתו בעבירות סרסרות והחזקת מקום, לאחר מחיקת עבירת סחר כאמור, עונש מוסכם בן שמונה חודשי מאסר בפועל. אלא ששם המדובר היה, כפי שמסתבר מעיון בגזר הדין, בנאשם כבן ששים שנה, חולה סרטן, שהעסיק אישה אחת בדירה שהחזיק לצרכי זנות, במשך תקופה של שלושה חודשים, שעה שבעניננו המדובר הוא באדם כבן ארבעים, שהפעיל עסק בו גילגל מאות אלפי שקלים בחודש, תוך שהוא שולט שלטון ללא מצרים ב"אימפריה של נשים", שעבדו למענו בזנות לאורך תקופה של שנה וחצי.
בענין אחר, שנדון במסגרת תפ"ח 1216/01 מדינת ישראל
נ' לב בן ארקדי ויסמן, פ"ד נ"ו, 205, שגם בו הורשע הנאשם במסגרת עסקת טיעון, בעבירות דומות, הוטל עליו עונש מאסר של שמונה חודשים, לצד מאסר על תנאי וקנס. גם בענין הנ"ל לא דובר בעסק, וגם כאן המדובר היה באדם חולה שנזקק בעת שנגזר דינו, לטיפולים קשים ביותר, מבלי דעת מתי יסתיימו.
קווים של אבחנה מצאנו גם בהתיחס לגזרי הדין האחרים שהגיש לנו הסניגור ואשר העמידו בסיס לענישה המקילה יותר שניתנה בהם.

ככלל, ניתן לסכם ולקבוע, לדעתנו, כי קו ברור מבחין בין כל גזרי הדין הנ"ל, ובין עניננו זה, הוא, ההיקף הגדול של העסק אשר נוהל על ידי הנאשם בענין דנא, מספר הנשים הגדול שהעסיק, השיטות בהן נקט בנטילת רווחיהן לעצמו, וכמויות הכסף שגילגל.

י. על רקע כל שהבאנו עד כאן, אנו מטילות על הנאשם שבפני
נו, העונשים הבאים:
(א) מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש, החל מיום מעצרו, ה-16.3.03.
(ב) מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ימים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, עבירה על סעיף 203 א' וב' לחוק, לרבות ניסיון שידול וסיוע לביצוען.
(ג) קנס ע"ס 100,000 ₪, או שנת מאסר תחתיו. הקנס ישולם בתוך חודשיים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ג (23 ביוני 2003) במעמד הצדדים.

תחיה שפירא
, שופטת

מרים סוקולוב
, שופטת

ברכה אופיר תום, שופטת
אב"ד
1
בתי המשפט
תפ"ח 1054/03









פח בית משפט מחוזי 1054/03 מדינת ישראל נ' מאיר בן ניסים רשיד (פורסם ב-ֽ 23/06/2003)