פסקי דין על עו"ד דוד ליבוביץ | פסקי דין על גד צפריר | פסקי דין על יעל מורג | פסקי דין על אפרת שטרן |

16746/08 בשא     09/11/2008




בשא 16746/08 עו"ד דוד ליבוביץ נ' גד צפריר, יעל מורג, אפרת שטרן




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בביתֿֿהמשפט המחוזי בתלֿֿאביב-יפו
בשא
016746/08

בר"ע
001890/08

לפני:
כב' הרשם איתן אורנשטיין

09/11/2008




בעניין:
עו"ד דוד ליבוביץ






המבקש


נ
ג
ד


1. גד צפריר

2. יעל מורג
3. אפרת שטרן


ע"י ב"כ
1. צ. נויהאוס

2.-3 א. עמית
המשיבים


החלטה


1.
האם החלטה הקובעת את שכר מנהל העיזבון, אשר במסגרתה נקבע שבעל התפקיד רשאי להגיש בקשה לתוספת שכר, היא החלטה המסיימת את הבקשה ? או שמא היא רק חלק מההחלטה הסופית שתינתן בתום הדיון בבקשה לתוספת שכר ? זו השאלה מושא הבקשה שלפניי.

המבקש, מנהל עיזבון זמני של המנוחה, רבקה צפריר ז"ל, הגיש לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו, בקשה לפסיקת שכר טרחתו. בדיון
ביום 14.2.08, פסק בית המשפט שכר טרחה המחושב באחוזים מסוימים משווי העיזבון ובגדר זאת מדמי שכירות שגבה ומחשבונות הבנק שניהל. בנוסף פסק בית המשפט שכר בסכומים גלובליים עבור ניהול חוזה חכירה ועבור טיפול בנכסי העיזבון בגרמניה (להלן: "ההחלטה"). בסיפת ההחלטה קבע בית המשפט כי לאחר שיוגש תחשיב שכר הטרחה יוכל המבקש:


"לבקש לפסוק לו שכר טרחה נוסף עבור מאמץ שהשקיע בניהול העיזבון, שחורג מהפעולות בגינן נפסק שכר טרחה היום"
.

המבקש הגיש לבית המשפט קמא ביום 9.3.08 בקשה "לשכר ניהול נוסף", אשר בכותרת לה צוין כי היא "בקשה לשינוי דרך קביעת שכר הטרחה". בבקשה השיג המבקש על קביעות בית המשפט בהחלטה וזאת בין היתר בכך שפסיקת שכר הטרחה נופלת מהקבוע בתקנות, התעלמות מפעולות שביצע ועוד. ביום 25.6.08, דחה בית המשפט באופן לקוני את הבקשה בקובעו כי השכר יישאר כמות שנקבע בהחלטה תוך שציין כי השכר נפסק בהתחשב בפעולות שביצע המבקש והיקפן (להלן: "ההחלטה המאוחרת").


המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.9.08, רק לאחר מתן החלטה המאוחרת.

המבקש סבור כי אינו נדרש כלל לבקשה להארכת מועד שכן ההחלטה היתה רק בגדר חלק מההכרעה הסופית בבקשה לשכר טרחה שכן ההחלטה הכוללת והמסיימת את הבקשה לשכר, ניתנה רק בהחלטה המאוחרת. רק לחלופין טוען המבקש יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, מחמת שהיה מקום לפרשנות שונה, ויש לתת לו ליהנות מהספק.


המשיבים מתנגדים לבקשה. בין יתר הטעמים להתנגדות הם שההחלטה סיימה את ההכרעה בבקשה ולכן היה על המבקש להשיג עליה, ולא להמתין להכרעה בבקשה הנוספת. הבקשה הנוספת אינה תואמת את ההחלטה שכן המבקש ניסה במסגרתה לתקוף את ההחלטה ולא עתר לתוספת מאמץ בלבד כמות שנקבע. היעתרות לבקשה משמע ערעור על החלטה שניתנה לפני חודשים רבים, תוך התעלמות מסופיותה. עוד נטען כי ההליך שהיה על המבקש לנקוט הוא ערעור בזכות על ההחלטה, שכן הוכרעה בה לגופה העתירה לשכר טרחה והיא בגדר

פסק דין
חלקי, ולכן אין בבקשה כדי להואיל. עוד נטען כי לא התקיימו הנסיבות להחלטת תקנה 410א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד –1984, (להלן: "התקנות"), המאפשרת לבית המשפט להחליט בבקשת רשות ערעור כבערעור.


לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לטעמי, אין לראות את ההחלטה רק כחלק של ההכרעה בבקשה לשכר טרחה אשר הושלמה בהחלטה המאוחרת. עסקינן בשתי הכרעות שונות בתכלית. הבקשה לפסיקת שכר טרחה הוכרעה סופית בהחלטה. עיון ובחינה של ההחלטה מחייב את המסקנה האמורה שכן בית המשפט קמא, הכריע לגופו בבקשה ברכיבי השכר השונים, וכאמור פסק בהם, פעם לפי סכום גלובלי ופעם באחוזים. הואיל, ולא ניתן היה לכמת במסגרת הדיון את הסכומים שנפסקו לפי אחוזים, הורה בית המשפט כי הצדדים יערכו תחשיב בעניין. אמנם בית המשפט ציין כי יוגש תחשיב של שכר הטרחה לאחר כמות הסכומים, ובמסגרת זו הורה כי
המבקש יוכל לבקש לפסוק לו שכר עבור מאמץ בגין פעולות חורגות , אך לא התיר הגשת כל בקשה מעבר לכך.


זאת ועוד; עיון בבקשה שהגיש המבקש לבית משפט קמא בעקבותיה ניתנה ההחלטה המאוחרת מלמד שאין היא אלא ערעור על ההחלטה. המבקש באופן מפורש טען בבקשה כי בית המשפט שגה בהחלטתו שעה שפסק לו סכומים הנמוכים מהתקנות ובנוסף התעלם מפעולות שביצע המזכות אותו בשכר טרחה. למותר לציין כי הדבר לא זו בלבד שלא הותר למבקש, אלא שהוא מהווה ערעור על קביעה שיפוטית שניתנה לגופו ובית המשפט אינו רשאי לשנותה אלא במקרים ספציפיים כגון בסעדים זמניים ונוכח שינוי נסיבות, שאינם נמנים על המקרה שלפניי.


במיוחד נכון הדבר שעה שבית המשפט הורה בהחלטתו כי בקשה לשכר נוסף בגין מאמץ מתייחסת לפעולות חריגות מאלה בגינן נפסק השכר. משמע, בית המשפט הבהיר מפורשות כי הדיון בנושא השכר המגיע למבקש בגין הפעולות השונות, נשוא הבקשה, הוכרע.

לכן, אם סבר המבקש ששגה בית המשפט בקביעת השכר, שומה היה עליו להשיג על כך לפני ערכאת הערעור, אך אין מקום להגיש בקשה לשנותו, שהיא למעשה ערעור על החלטה שיפוטית.

קביעות בית המשפט קמא בהחלטתו, הן הכרעה סופית בבקשה לשכר טרחה ולכן מנוע המבקש מלבקש את שינוייה במסגרת פנייה חדשה לבית המשפט והדרך לתקיפה היא באמצעות הליך ערעור.

9.
מכאן המסקנה המתחייבת הינה שהמבקש נזקק להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. לפיכך, אבחון האם התקיימו בנסיבות המקרה, הטעמים בגינם מתיר בית המשפט את ההארכה.
ההלכה

10.
תקנה 528 לתקנות מורה כי: "נקבע המועד הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו

"
השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה להארכת מועד הינם בין היתר משך האיחור והאם שינה המשיב את מצבו לאחר שסבר כי לא יוגש ערעור על ההחלטה או פסק הדין. בית המשפט העליון אף מציין את

המשקל שיש לתת לשאלה האם המשיב פיתח ציפייה לגיטימית שההליך הסתיים וכדברי בית המשפט:

"משתמה תקופת הערעור, רשאי היה המשיב לפתח ציפייה לגיטימית לסופיות ההליכים"
. (סעיף 10 להחלטה).
(ראה גם רע"א
פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים) תק' על, 2002 (1) 746).


שיקול נוסף הינו סיבת המחדל, כאשר ההלכה היא לא להכיר בשגגה של בעל דין כטעם לקבלת הבקשה, אלא במקרים חריגים. בצד אלה שיקולים נוספים כסיכוי הצלחה. אפנה לרע"א 10035/06 דוד גאון נ' שלמה שחר כונס הנכסים הרשמי, (טרם פורסם), אשר בו נקבע בין היתר כי טעות שבדין יכול ותוכר כטעם מיוחד להארכת מועד (פסקה 8 להחלטה).

מן הכלל אל הפרט
11.
האיחור בהגשת הבקשה, משתרע על פני תקופה ממושכת של מספר חודשים, אשר
במהלכה המבקש היה מודע להחלטה בעת הינתנה לפניו ביום 14.2.08, ואילו את הבקשה להארכת מועד הגיש רק ביום 4.9.08, הטעם להארכת המועד, לעמדת המבקש הוא בכך שיש לאפשר לו ליהנות מהספק עת שסבר שההחלטה אינה מסיימת את ההכרעה בבקשה. לטעמי, בנסיבות המקרה, כמפורט להלן, אין מקום לשעות לבקשתו.

בניגוד לטענת המבקש, אין ההחלטה משאירה מקום לספק לו הוא טוען. ודוק.
בית המשפט הורה באופן מפורש כי המבקש רשאי להגיש בקשה
לשכר נוסף בגין מאמץ המתייחסת לפעולות חריגות מאלה בגינן נפסק השכר. מכאן ברי כי עבור כל הפעולות להן טען המבקש שזכאי הוא לשכר עבורן, נפסק השכר, ובית המשפט סיים את תפקידו והכרעתו בבקשה.

זאת ועוד, גם אם היה מקום לספק, כטענת המבקש, אזי הוא לא נהג באופן שיש ליתן לו ליהנות מהספק הנטען. המבקש היה מודע במפורש לאפשרות לפיה נקט בהליך לא נכון שעה שפנה לבית משפט קמא בבקשה לשינוי ההחלטה, במקום להגיש בקשת רשות ערעור, שכן המשיבים בתגובתם לבקשה טענו שיש לדחות את הבקשה מחמת שמהווה עתירה לשינוי קביעות שבהן
פסק בית המשפט (ראה סעיפים 4-6). בנסיבות אלה, שומה היה על המבקש להגיש לאלתר את בקשת רשות ערעור ולמצער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, באם המועד כבר חלף. ייתכן שאם המבקש היה נוהג בדרך זו, היה מקום לאפשר לו ליהנות מהספק לו הוא טוען היום, בדבר סופיותה של ההחלטה. המערער לא נתן כל טעם לכך שלמרות שידע לכל המאוחר בעת קבלת תגובת המשיבים על כך שהיה עליו לבקש רשות ערעור על ההחלטה,נמנע מלפנות לערכאת הערעור. מכאן, שסיבת האחור במקרה שלפני אינה מתיישבת עם המקרים המוכרים בהלכה לפיהם יש להיעתר לבקשה להארכת מועד, שכן המבקש בחר להתעלם במודע לכך שיידרש להגשת בקשת רשות ערעור.

12.
יש ליתן את הדעת גם לכך שהמשיבים פיתחו צפייה לגיטימית שבחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה היא תהפוך לסופית. אמנם המשיבים היו מודעים לכך שהמבקש לא השלים עם ההחלטה שעה שהגיש בקשה לבית משפט קמא לשנות את החלטתו, אך שעה שהאחרון נמנע מהגשת בקשת רשות ערעור כדין על ההחלטה, גם לאחר שהועלתה על ידם טענה לפיה חובה עליו לנקוט בדרך זו על מנת להשיג על ההחלטה, הם היו זכאים לסבור כי המבקש בחר שלא לערער עליה בדרך הקבועה בדין. לעניין זה ראיתי לנכון להסתמך על קביעת בית המשפט העליון לפיה לא ניתן באמצעות בקשה לעיון חוזר בהחלטה, כדי להאריך באופן מלאכותי את המועדים להגשת ערעור.
אפנה לרע"א 10422/07 אברהם פלקסר נ' עו"ד חנינא ברנדייס, ודברי בית המשפט:

"
ברי, כי בעל דין אינו יכול להביא באופן מלאכותי להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ידי כך שיגיש בקשות לעיון חוזר בפני
הערכאה הדיונית."

על דרך ההיקש, אין להתיר למבקש באמצעות הבקשה החדשה את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה.

13.
טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בכך ש
ההלכה הפסוקה לא מכירה באיחור מחמת מחדל של בעל הדין או בא כוחו, כטעם מיוחד להארכת מועדים (ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' גלבוע, פ"ד מ (1), 57). קל וחומר שעה שעסקינן בבעל דין שהינו עורך דין.

אציין כי בעת הזו ניתן

פסק דין
בבית המשפט העליון שדבריו יפים לנסיבות המקרה שלפני:
רע"א 3536/05 חביב נחלה נ' תלמה נסיעות בע"מ:
"
יצויין, כי אף לו נתקבלה טענת המבקש לפיה האיחור בהגשת הערעור נבע אך ורק מטעות אנוש של בא כוחו, הרי שלא היה בטעם זה כשלעצמו כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור [השוו: בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ
(3) 209 (1996)]. למעלה מכך, מול "טעות האנוש" לכאורה מצד בא כוחו של המבקש, ניצבת זכותו המהותית של המשיב לסופיות הדיון, וכאשר חלפו תשעה חודשים מאז החלטת ראש ההוצאה לפועל, ניתן לקבוע כי המשיב פיתח הסתמכות סבירה כי החלטה זו תישאר חלוטה, גם אם - כטענת המבקש - ממשיכים להתנהל הליכים נוספים בקשר עם תיק ההוצאה לפועל
."

14.
בחנתי גם את סיכויי ההצלחה של המבקש בבקשה ולא שוכנעתי כי אלה כה גבוהים עד כי מצדיקים את הטיית הכף לקבלת הבקשה. בית המשפט בחן את טענות הצדדים, פסק את שכר המבקש בהתאם למקובל והנהוג, ואף אם סבור המבקש כי קופח, ספק אם המקרה נופל לגדר אותם חריגים בהם בית המשפט של הערעור נוהג להתערב בהם וכקבוע בהלכה הפסוקה. אפנה לרע"א 10046/06, עו"ד מיכאל מנדלסון ועו"ד שמעון חזן נ' גרוגרה ואחר'. בית המשפט העליון הבהיר כי נושא פסיקת שכר בעל תפקיד מסור ככלל לערכאה הדיונית ובית המשפט של הערעור לא ייטה להתערב בקביעה זו :

"הערכאה הדיונית היא זו הבקיאה בפרטי המקרה ובנסיבותיו הקונקרטיות, ולפיכך מרחב שיקול דעתה הוא נרחב וערכאת הערעור תתערב בו רק במקרים נדירים".

15.

לאור התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי צורך להידרש לטעמים נוספים עליהם הצביעו המשיבים ובגדר זאת כי הדרך להשיג על ההחלטה היא ערעור בזכות ולא ברשות. עם זאת אציין כי מעיון בהלכות בעניין עולה כי ככלל הליך הערעור על שכר בעל תפקיד הינו בדרך של בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. גם לא ראיתי צורך לבחון את טענת המשיבים בדבר חלותה של תקנה 410 א' לתקנות, שאינה מצוייה בסמכותו של רשם, והמבקש לא טען שיש להחילה.

לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.


ניתנה היום, י"א בחשון, תשס"ט (9 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום.




איתן אורנשטיין
, שופט
רשם בית-משפט המחוזי בתל אביב-יפו









בשא בית משפט מחוזי 16746/08 עו"ד דוד ליבוביץ נ' גד צפריר, יעל מורג, אפרת שטרן (פורסם ב-ֽ 09/11/2008)