פסקי דין על אהרון בוסקילה |

3012/08 בשא     09/11/2008




בשא 3012/08 אהרון בוסקילה נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא003012/08


בפני
:
כבוד השופטת יהלום הדס


09/11/2008




בעניין
:
אהרון בוסקילה



ע"י ב"כ עו"ד
טל
התובע


נ
ג
ד


מדינת ישראל - משרד התמ"ת



ע"י ב"כ עו"ד
טוניק ואח'
הנתבע

החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.


על המבקש הוטל
ביום 14.10.07 קנס מינהלי בגין עבירה מיום 1.9.05 של העסקת עובדים זרים ללא היתר.

2.
להלן נימוקי הבקשה:
א.
המבקש לא העסיק עובדים זרים, אלא חברה קבלנית ששכר לעבודות שיפוץ בביתו.
ב.
המבקש לא התחמק ושיתף פעולה לאורך כל הדרך.
המבקש התייצב כשנתבקש לחקירות על ידי המשיבה והמציא מסמכים להוכחת טענותיו.
ג.
מיד עם קבלת הודעה אודות קיומו של קנס מינהלי, ביום 20.5.08, פנה המבקש למשיבה לקבלת הבהרות ולאחר שקיבל תשובה פעל להגשת הבקשה.
ד.
למבקש עומדות טענות הגנה טובות.
ה.
למבקש לא ידוע מדוע לא קיבל את הודעת הקנס.
ו.
המבקש פעל בתום לב ומשלא קיבל את הודעת הקנס סבר לתומו כי המשיבה קיבלה טענותיו.

3.
להלן עיקרי תשובת המשיבה:
א.
הודעת הקנס נשלחה למבקש ביום 1.11.07 וחזרה בציון "לא נדרש". מדובר במסירה כדין.
ב.
הודעת הקנס נשלחה לכתובת הרשומה של המבקש במרשם האוכלוסין, אותה כתובת אליה נשלחה הדרישה לתשלום הקנס מהמרכז לגביית קנסות.
ג.
המבקש לא הצביע על טעם המצדיק הגשת בקשה להישפט באיחור של 6 חודשים.
ד.
טענות ההגנה של המבקש לעצם ביצוע העבירה, אין בהן כדי להוות עילה להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט.

דיון והכרעה:
4.
תכליתו של חוק העבירות המינהליות הוא להסב הליכים פליליים להליכים מינהליים על מנת לייעל ולשפר את דרכי האכיפה ולהקל על התביעה ובתי המשפט וכן לאפשר למי שעבר עבירה מינהלית לשאת בעונש המתאים, לעניינינו תשלום קנס, בלי שתרשם לחובתו הרשעה בפלילים.

5.
תכלית החוק נסקרה ע"י בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין.
בעניין עפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ נ' מדינת ישראל, נאמר:
"עיון בתוספת לחוק העבירות המינהליות מעלה שאחוז בלתי מבוטל
מן העבירות הכלולות בו נוגע לענף העבודה. לאמור, אם נכיר בסמכותם של בתי הדין לעבודה ליתן הארכות מועד להגשת בקשות להישפט בגין עבירות אלה, יגרור הדבר לעידוד התדיינויות וחשוב מכך, יעשה פלסתר את מטרת המחוקק בהפכו עבירות אלה לעבירות מינהליות. אוסיף, כי אל לנו לשכוח שהמחוקק לא מנע ממי שנקנס בקנס מינהלי לפנות לבית המשפט בבקשה להישפט, אלא תחם את הדבר בזמן."

ראו לעניין זה גם בג"צ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, בג"צ 10426/04 משה דהקי נ' מדינת ישראל.

בעניין בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ובנייה נ' מיכקשווילי, פ"ד נ (3) 209 נקבע:
"בתי המשפט נוטים להענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד" כאשר האיחור נגרם בעטין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. ואולם כאשר לטעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ".

בעניין עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 12/3/06 (טרם פורסם), נקבע כי קיימים מקרים שבהם העתרות לבקשה לא תחטיא את תכלית חוק העבירות מנהליות. כך נאמר:
"לטעמנו, מתן ארכה סבירה מטעמים מוצדקים או סבירים, במקרים המתאימים, לא תהווה פגיעה בתכלית החוק ומאפשרת ביקרות שיפוטית של גוף שיפוטי על ההחלטה...

במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחלטי האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת על שיקולים מסוגים שונים, סובייקטיבים ואובייקטיבים. נקודת המוצא תהא תדיר, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתחום את המועד להגשת בקשה להישפט וקצב לכך 30 ימים בלבד; זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד חוק העבירות המינהליות - ומכאן:

יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה.
בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד.
בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין.
בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס".

6.
בעפ"א 21/05 מנחם לוין נ' מדינת ישראל, מיום 28/2/08 , נקבע:
"כאמור, בית-דין זה פסק, כי סמכות בית-הדין להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, מהווה חלק מקדמי של ההליך הפלילי. יתר על כן, אין ספק, כי עקרונות יסוד של המשפט חלים גם על חוק העבירות המינהליות ועל שיקולי בית-הדין עת דן הוא בבקשה להאריך מועד להגשת בקשה להישפט. על אחת כמה וכמה, עת המחוקק הקנה סמכות מפורשת לערכאה שיפוטית-לבית-הדין לעבודה-לשקול שיקולים לצורך הארכת המועד.
אנו סבורים, כי מאחר שעקרונות יסוד של המשפט הקובעים, כי אף פסק-דין סופי ניתן לביטול בנסיבות מסוימות, הרי שעל אחת כמה וכמה שלבית-הדין יש במקרים כבענייננו, סמכות לאפשר לנקנס להישפט על עבירה מינהלית ולהוכיח את טענותיו."

7.
בענייננו, בוצעה מסירה כדין של הודעת הקנס למבקש.
הודעת הקנס נשלחה לכתובת הנכונה של המבקש וחזרה בציון "לא נדרש".

המבקש טוען בבקשתו כי אינו יודע ואין ביכולתו לדעת מדוע לא קיבל את הודעת הקנס.
המבקש לא הרים את הנטל
המוטל
עליו כנדרש בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1986, לפיהן:
"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם...
היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו לקבלם..."

אי ידיעת המבקש אודות הטל
ת הקנס, שעה שהמצאתו בוצעה כדין, אין בה לבדה להצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט.

8.
הפסיקה שהובאה בהחלטתי הנ"ל וכן בתגובתה המשיבה, מתווה עקרונות על פיהם פועל בית הדין בבואו לדון בבקשות מסוג זה.
בענייננו, המבקש ידע שמתקיימת חקירה בעניינו ואף העלה את אותן טענות הגנה במסגרת חקירתו.
המבקש אף היה מיוצג על ידי עורך דין בעת החקירה.
מסיבה לא ברורה, לא טרח לברר מה עלה בגורל החקירה. מדובר למצער בעצימת עיניים.

9.
בהעדר טעם שיצדיק הגשת הבקשה באיחור למעט הטענה כי "לא ידע" אודות הטל
ת הקנס, אין הצדקה לקבל את הבקשה.

10.
גם הטענה כי למבקש סיכויי הגנה טובים לא תועיל במקרה דנן.
בניגוד למצב הדברים ב

פסק דין
עפ"א 21/05 המצוטט לעיל, שם נטענה טענה דומה לטענה שמעלה המבקש והוגש תצהיר של אדם המודה בהעסקת העובדים.
בענייננו, טענת המבקש לא נתמכה בהודאה או במסמך כלשהו אלא
בתצהירו בלבד.
כמו כן, המבקש העלה טענותיו אלה עוד במסגרת החקירה הראשונית על ידי המשיבה.
בתגובתה טענה המשיבה כי הטענות נבחנו וממצאי החקירה העלו כי המבקש הוא שהעסיק את העובדים.
היינו, מדובר בטענות שהועלו, נבחנו לגופן ובסיום הבדיקה הוחלט על הטל
ת קנס מינהלי.
מכל מקום לא מצאתי כי יש בכך טעם המצדיק קבלת הבקשה והארכת המועד להגשת הבקשה להישפט.

סוף דבר:
11.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ט (9 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים


יהלום הדס
, שופטת








בשא בית דין אזורי לעבודה 3012/08 אהרון בוסקילה נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (פורסם ב-ֽ 09/11/2008)