פסקי דין על אילנית לבנור | פסקי דין על עו"ד מרדכי לבנור | פסקי דין על נאווה רובין

2125/05 ברע     15/05/2006




ברע 2125/05 אילנית לבנור, עו"ד מרדכי לבנור נ' נאווה רובין




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע002125/05

בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן


15/05/2006



בעניין
:
1. אילנית לבנור

2. עו"ד מרדכי לבנור





המבקשים


נ
ג
ד


נאווה רובין






המשיבה


החלטה

א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 1.6.05 של בית המשפט לתביעות קטנות
(כב' השופט י' קורן) אשר קיבל, בחלקה, את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 7775 ₪, בגין דמי שכירות,
וכן חייב בית משפט קמא את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 600 $ בגין נזקים, אשר חובת תיקונם, על פי קביעת בית המשפט קמא, על המבקשים.
בנוסף, חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום סכום של 1,482 ₪ בגין הפחתה בשכר דירה והוצאות משפט, וסה"כ סכום של
12,500 ₪.

ב.
העובדות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

המבקשים שכרו מהמשיבה בית למגורים. השכירות החלה ביום 20.9.01 ואמורה הייתה להסתיים ביום 4.9.04, כשתקופה זו כוללת שנת אופציה. בין הצדדים הוסכם על תשלום דמי שכירות בסך 700$ לחודש, וכנגד התחייבות המבקשים לבצע במושכר שיפוצים שונים, הופחתו דמי השכירות החודשיים לסכום של 650$ לחודש, למשך השנה הראשונה ולאחר מכן, גם לשנת השכירות השנייה. בשנה השלישית הועמדו דמי השכירות על סך 675$ לחודש במקום 700$, כאשר בתמורה מתחייבים השוכרים לשאת בכל הוצאות התיקונים שיהא בהם צורך במהלך תקופת האופציה.


המשיבה הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה בה טענה כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות. המשיבה טענה כי המשיבים לא שילמו את דמי השכירות במלואם, גרמו נזקים למושכר, לא תיקנו את הנזקים שנגרמו למושכר, ומשכך עליהם להשיב את ההפחתה בדמי השכירות בסך 300$. כן טענה המשיבה כי המבקשים לא פינו את המושכר במועד, וגרמו להפסד שכר דירה, משלא ניתן היה להשכיר את הדירה לפני יום 24.11.04.

סך הכל, הגיע סכום תביעת המשיבה לסכום העולה על סכום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ומשכך הגבילה המשיבה את תביעתה לסכום של 17,800 ₪.
במענה לתביעה, בכתב הגנתם, טענו המבקשים כי שיפצו את המושכר בסכום העולה, מעל ומעבר, לסכום שנקבע בשכר הדירה. כן טענו המבקשים כי בין המבקשים והמשיבה התגלע סכסוך בשל נזילת מים שגרמה לנזק ולרטיבות בקירות הבית ובתקרה, וכן להפסקות חשמל. לטענת המבקשים, המשיבה סירבה לשאת באחריות לטיפול בנזקים, חרף התחייבותה, על פי ההסכם, ועל כן קיזזו המבקשים משכר הדירה את הסכומים ששילמו בגין תיקון הנזקים.
המבקשים הכחישו בבית משפט לתביעות קטנות כי גרמו נזק למושכר, וטענו כי הבית הוחזר למשיבה במצב טוב מזה שקיבלו אותו, בתחילת תקופת השכירות. כן הכחישו המבקשים את האיחור הנטען בפינוי המושכר, וכן הכחישו את הטענה כי גרמו לנזק למושכר, שבעטיו נאלצה המשיבה לעכב את השכרת המושכר.
בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים וקבע כי על המבקשים היה לשאת בנזקי הנזילה, באשר התחייבו לשאת בכל הוצאות הנזקים שיחולו בתקופת האופציה. בית משפט קמא קבע:
"השוכרים התחייבו לשאת בכל הוצאות התיקונים שיחולו בזמן תקופת האופציה ובהעדר ראיה לסתור אני קובע כי היה עליהם לתקן גם את נזקי הנזילה על חשבונם. התוצאה היא שאם נגרם להם נזק כתוצאה מאי תיקון הנזילה במועד, אין להם להלין אלא על עצמם".
(עמ' 6 לפסק הדין).


בית משפט קמא הטיל על המבקשים עלות תיקון הנזקים בסכום של 600$ בלבד, שהוא הסכום שהופחת מדמי השכירות. בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבה לתשלום בגין שיפוצים נוספים, שנאלצה, לטענתה, לבצע במושכר, וכן לא ראה להטיל על המבקשים את הסכום שנתבע בגין העיכוב בפינוי המושכר. בית משפט קיבל את עמדת המבקשים לפיה פינו את המושכר במועד, למעט חפצים בודדים.

וכך, חייב בית משפט קמא את המבקשים בעלות הנזקים בשיעור ההפחתה בשכר הדירה עבור השנה השלישית, וכן בדמי השכירות שלא שולמו במועד.

על פסק דינו זה של בית המשפט לתביעות קטנות בקשת רשות הערעור
שבפני
.

ג.
לטענת המבקשים, התנהל הדיון בבית משפט קמא סביב השאלה מי מהצדדים חייב בתשלום הנזק שהתגלה בצנרת הדירה, אשר בעקבותיו נגרמו קצרים והפסקות חשמל חוזרות ונשנות, כמו גם רטיבות בקירות הבית ובתקרה.
לטענת המבקשים, פניותיהם למשיבה לא נענו, והמשיבה סירבה לשאת בעלות הנזק, ומשכך, נאלצו המבקשים לגור עד תום תקופת השכירות, במשך כחמישה חודשים, בדירה שנפגעה מרטיבות, סבלה מטחב, וללא חשמל במספר חדרים.

המבקשים הפחיתו, איפוא, מדמי השכירות את התשלום ששולם על ידם לחשמלאי, בגין ניתוק חלק מן הדירה מזרם החשמל, וכן קיזזו מדמי השכירות 40% בגין אובדן הנאה ועוגמת נפש בסכום כולל של 6,835 ₪.


המבקשים טענו כי בין הצדדים סוכם, בעל פה, כי המשיבה, כבעלים של הדירה תשא בעלות ביטוח נזקי הצנרת.

לטענת המבקשים, המשיבה לא ביצעה ביטוח לנזקי הצנרת, כפי שהתחייבה, ומשכך, בעת אירוע הנזק, פנו המבקשים למשיבה בבקשה לתקן את הנזק.

לטענת המבקשים, הסכימה המשיבה לתקן את הנזקים על חשבונה, אולם דרשה את מלוא כספי דמי השכירות.

לטענת המבקשים, עד המועד בו עזבו את הדירה, לא תוקן הנזק במלואו כנדרש, ולכן קיזזו חלק יחסי בשכר הדירה.

המבקשים טענו כי טעה בית משפט קמא, כאשר חייב אותם בתשלום דמי השכירות, לאור העובדה שעל המשיבה היה לבצע את תיקון הצנרת, ומשלא עשתה כן, היה עליה לשאת בנזקי התיקון.


לטענת המבקשים, על פי הסכם השכירות, בשל מצבה הרעוע של הדירה, היה עליהם לתקן, על פי הסכם השכירות, רק נזקים הנובעים מבלאי טבעי, ואין זה סביר לחייבם בתשלום בגין נזק לצנרת.


עוד טוענים המבקשים, כי טעה בית משפט קמא משחייב אותם לשאת בשיעור ההפחתה, בשכר הדירה ובתשלום דמי הביטוח, בסכום של 1482 ₪.


לטענת המשיבה, אין לקבל את טענות המבקשים.

המבקשים שכרו מהמשיבה בית למגוריהם לתקופה של שנתיים, עם אופציה להארכת השכירות לתקופה של שנה נוספת.

בית משפט קמא, לטענת המשיבה, נעתר באופן חלקי לתביעתה, חייב את המבקשים להשיב לה סך של 6835 ₪ שהפחיתו משכר הדירה, וכן חייב את המבקשים, לשאת בתיקון הנזקים שנגרמו בשל פיצוץ הצינור, בשיעור ההפחתה בשכר הדירה.

לטענת המשיבה, אין כל יסוד לטענת המבקשים, כי סוכם בעל פה בין הצדדים כי המשיבה היא זו שתשא בעלות תיקון הצנרת. ראיות בענין זה לא הובאו בבית משפט קמא ואין לקבל כל טענה בענין הסכמה שכזו.

לטענת המשיבה, אומנם הופחתו מדמי השכירות סך של 300 דולר, כנגד התחייבות המבקשים לבצע תיקונים, אולם משהתברר כי המבקשים לא ביצעו תיקונים כדין קבע בית משפט קמא כי עליהם להשיב למשיבה את סכום ההפחתה בדמי השכירות, בסך 1482 ₪, בגינם לא נתנו כל תמורה.



ד.
דין בקשת רשות הערעור להדחות.

הלכה פסוקה היא, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הינו ברשות בלבד. עמד על כך בית המשפט העליון בפסק דינו בענין רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' יוחנן ראובני (ט"פ, ניתן ביום 12.7.05 מפי כב' השופט רובינשטיין) באומרו:
"...מטבע הדברים, הוגבל השדה הערעורי בתחום התביעות הקטנות, בדין ובגדרי השכל הישר, ואף לבית המשפט המחוזי הערעור (הראשון) הוא ברשות בלבד (סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984), ונקבעו מועדים קצרים
– 15 יום – להגשת הבקשה: תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976".

משמעות האמור היא, כי לא על נקלה יעתר בית משפט שלערעור למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

כידוע, בגדרה של בקשת רשות ערעור, יש להצביע על טעם בגינו מן הראוי להעניק למבקש רשות ערעור.
(לטעמים בגינם יתן בית משפט רשות ערעור, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו (3) 123; ר"ע 723/85

אסתר גביש

נ' קצין התגמולים, פד"י לט (4) 760;
ע"א 97/87

יצחק ענתבי

נ' רות בקר, פד"י מא (2) 697
(
.

לא מצאתי בבקשת רשות הערעור טעמים כלשהם, בגינם מן הראוי ליתן
למבקשים רשות ערעור.
המבקשים טוענים בבקשתם, טענות שהועלו בבית המשפט לתביעות קטנות, ונדחו ב

פסק דין
מנומק של בית המשפט לתביעות קטנות. מנגד מעלים המבקשים טענות שלא הועלו כלל בבית המשפט לתביעות קטנות, וכמובן שאין להם מקום במסגרת הדיון בערעור.

בית משפט לתביעות קטנות דן באריכות בכל טענותיהם של המבקשים והמשיבה.
על פי הסכם השכירות, אכן היה על המבקשים לשאת בכל הוצאות התיקונים שיחולו בתקופת האופציה.
בית משפט קמא קבע כי "בהעדר ראיה לסתור אני קובע כי היה עליהם לתקן גם את נזקי הנזילה על חשבונם..."
(עמ' 6 לפסק הדין). וכך, לא היו בפני
בית המשפט קמא ראיות כשלהן, בגינם היה על בית המשפט קמא להסיק מסקנה שונה בענין נזקי הנזילה.
לא מצאתי, כי נתפס בית המשפט קמא לכלל טעות כלשהי.
משקבע בית משפט קמא כי לא נמצאו כל ראיות הפוטרות את המבקשים מתיקון נזקי הנזילה, בדין קבע בית המשפט קמא כי על המבקשים להשיב למשיבה את דמי השכירות שקוזזו שלא כדין, ואת העלות החלקית של תיקון הנזקים, בסך 600 דולר, בשיעור ההפחתה בשכר הדירה, אשר בגינה לא נתנה כל תמורה.

כאמור, לא מצאתי כי קמה עילה כלשהי ליתן רשות ערעור. בידוע הוא כי במסגרת בקשת רשות הערעור אין להעלות בשנית טענות שהועלו והוכרעו על ידי בית המשפט קמא. יחד עם זאת ובהתייחס לטענות המשיבים, אינני סבורה, כלל ועיקר, כאמור, כי נתפס בית משפט קמא לכלל טעות כלשהי בקביעותיו.

בקשת רשות הערעור נדחית, כאמור.

המבקשים ישאו בהוצאות ההליך בסך 1000 ₪ שישולמו מתוך הפקדון, יתרת הפקדון תושב למבקשים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ז באייר, תשס"ו (15 במאי 2006) בהעדר הצדדים.



י' שטופמן, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 2125/05 אילנית לבנור, עו"ד מרדכי לבנור נ' נאווה רובין (פורסם ב-ֽ 15/05/2006)