פסקי דין על שבתאי לימור | פסקי דין על שבתאי אופיר | פסקי דין על שבתאי טל | פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד | פסקי דין על ראובן שבתאי |

1041/04 הפ     15/05/2006




הפ 1041/04 שבתאי לימור, שבתאי אופיר, שבתאי טל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ראובן שבתאי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 001041/04


בפני
:
כב' השופט נ. ישעיה


15/05/2006




בעניין:
1 . שבתאי לימור

2 . שבתאי אופיר
3 . שבתאי טל


ע"י ב"כ עו"ד
ד. קירשנבוים


המבקשות

נ
ג
ד


1 . בנק המזרחי המאוחד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ל. גורן-קרן

2. ראובן שבתאי


ע"י ב"כ עו"ד
ש. אפק


המשיבים

פסק-דין

1.
המבקשות עותרות להצהרה לפיה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הנה בעלת מחצית הזכויות הקנייניות בדירה ברח' המלכים 23, רעננה (חלקה 294 גוש 6582) (להלן: "הדירה") ומשכך אין תוקף למשכון שנרשם לטובת המשיב 1 (להלן:
"הבנק") על הדירה, ככל שהיא מתייחסת למחצית הדירה שבבעלותה.

2.
המבקשת והמשיב 2 (להלן: "המשיב") הם בני זוג שנישאו ב –1987 ולהם שתי בנות (המבקשות 2-3). במסגרת פעילותו כקבלן בניין, שעבד המשיב, ביום 17.10.99, את זכויותיו בדירה, אותה היה זכאי לקבל לבעלותו במסגרת עסקת קומבינציה, לפיה הוא הקים את הבנין בן 4 הקומות בו נמצאת הדירה. שעבוד הדירה נעשה להבטחת פרעון הלוואה שקיבל המשיב והחברה בבעלותו.
בו ביום ב – 17.10.99, חתמה המבקשת על כתב ויתור על פיו היא מוותרת על כל זכויותיה בדירה. ההלוואה שנטל המשיב נפרעה על ידו ע"י נטילת הלוואה חדשה (ע"ס 230,000 דולר) כשנה לאחר נטילת ההלוואה הראשונה.

באוגוסט 2000 עברו המבקשות והמשיב להתגורר בדירה, אשר שועבדה כאמור לטובת הבנק להבטחת ההלוואות שנתנו למשיב על ידו.
לימים, קרסו עסקי הקבלנות של המשיב והחזרי ההלוואה לבנק פסקו.
בינואר 2004 נקט הבנק בהליכים למימוש השעבוד (המשכון) על הדירה בעת שהמבקשים והמשיב מתגוררים בה.
עם התקדמות הליכי המימוש וקבלת ההודעה בדבר הצורך לפנות את הנכס המשועבד עתרו המבקשות לבית המשפט בתובענה זו, לקבלת הסעדים המבוקשים.

3.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב מהותו ותוקפו המחייב של
המסמך, עליו חתומה המבקשת. כך הצהירה בחתימת ידה המבקשת בהודעה שהפנתה לבנק (סניף רמת השרון) (נספח 2 לתשובת הבנק לתובענה):


הנדון: שעבוד על גוש 6582 חלק מחל' 294 (להלן: "המקרקעין")

"הנני לאשר בזאת כי ידוע לי על הבטחת הלוואה ו/או אשראי ללא הגבלה בסכום שקבלו ו/או יקבלו מיכם בעלי שבתאי ראובן ת.ז. 053460085 ו/או אופיר שבתאי, תכנון פקוח וביצוע עובדות בניה בע"מ ח.פ. 51135004 (להלן: "הלווה/ים") הסכמתם לקבל שעבוד על המקרעין שבנדון (להלן: השעבוד).
הריני להודיעכם כי הנני מוותרת על כל זכות שיש לי במקרקעין על פי כל דין (לרבות על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972 ו/או חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ו/או מכח הסכם ו/או מכח שותפות ביחסי ממון בדרך כלשהיא) וכי לא אטען כנגדכם בכל זמן טענות כלשהן בקשר עם הזכויות במקרקעין ו/או בקשר עם יצירת השעבוד עריכתו, רישומו, תוקפו , תנאיו וממושו על ידכם. ידוע לי כי בהסתמך על כתב זה הסמכתם לתת ללווה/ים את ההלוואה/אשראי".

בהיותה מודעת למשמעות תוכנו של מסמך זה, מעלה המבקשת שורה של טענות לפיהן אין לייחס לו כל תוקף ואין בו כדי לשלול את זכויותיה הקנייניות במחצית הדירה.

4.
טוענת המבקשת כי מסמך זה הוא, למעשה, "כתב שעבוד" של זכויותיה בדירה. ככזה אין לו תוקף משום שהשעבוד לא נרשם על פי תקנות המקרקעין (בפני
עורך דין) ובשל הפרת שורה של התחייבויות כלפיה, על ידי הבנק, לרבות הטעייתה בעת שהוחתמה על המסמך ואי גילוי מצב חובותיו של בעלה – המשיב עובר לחתימתה על כתב השעבוד.

בטענה זו אין ממש.
עיון בתוכן המסמך (שצוטט לעיל) מגלה כי אין מדובר כלל במסמך היוצר, כשלעצמו, שעבוד על נכס במקרקעין, כמו שטר משכנתא, או שטר משכון, עליו חותמים המשעבד או הממשכן מצד אחד ובעל הנכס מצד שני, היוצרים, על ידי רשומו בספרי רישום המקרקעין ו/או בפני
רשם המשכונות, שעבוד על הנכס.
אין בתוכן המסמך כל רמז לפעולת "שעבוד" של המבקשת. יש בו, לעומת זאת, אשור או הודאה מצידה, כי ידוע לה כי בעלה שעבד הנכס – הדירה, לשם הבטחת החזר הלוואה או אשראי שקיבל, או יקבל בעתיד, מהבנק. לא ניתן, איפוא, לטעון כי מסמך זה הוא "כתב שעבוד", אשר מכוחו ועל פיו שעבדה המבקשת את חלקה בדירה.
אף חלקו השני של המסמך, בו מצהירה המבקשת על ותור על כל זכות שיש לה בדירה על פי כל דין, אינו מצביע על מעמדו של מסמך כ"כתב שעבוד", מונח, או דיבור שאת משמעותו המשפטית המדויקת, לא אדע.
אם בקשה המבקשת לראות במסמך כ"כתב משכון", כמשמעותו בחוק המשכון, הרי שגם לכוונה זו אין כל אחיזה, או סימוכין בתוכנו של המסמך.
ס' 1 לחוק המשכון קובע כי: "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב".
אין, כאמור, בתוכן המסמך כל רמז, אף לא במשתמע, בדבר עשיית פעולת שעבוד או משכון ע"י המבקשת, אלא אשור לידיעתה על עשיית השעבוד ע"י בעלה, שהיה רשום בלעדית כבעל הזכויות בדירה.

לו אכן ביקשו הצדדים או ליתר דיוק, המבקשת, לשעבד או למשכן נכס היה עליה להצהיר כי היא בעלת הזכויות בו וככזו, היא משעבדת או ממשכנת אותו, לטובת הבנק. לא רק שהצהרה מעין זו אינה כלולה במסמך, אלא שמתוכנו עולה משמעות שונה, לפיה ידוע לה, למבקשת, למעשה, כי הדירה אותה שעבד בעלה, רשומה כולה על שמו וכי והשעבוד לטובת הבנק ירשם על כל זכויותיו בדירה היינו, על "המקרקעין שבנדון" ולא על חלק ממנה בלבד.

עוד עולה מתוכנו של המסמך, כי במידה וניתן לראות גם בה - במבקשת -
בעלת זכויות בדירה "על פי כל דין" הרי שהיא מוותרת עליהן ועל זכותה לטעון כלפי הבנק כנגד תוקפו של השעבוד או המשכון, שרשם בעלה כנגד הדירה.

5.
כאשר אלה פני הדברים, מתבקשת המסקנה, כי אף אם
ניתן לראות במבקשת כבעלת מחצית הזכויות בדירה המשועבדת מכח הדין, ובעיקר מכח דיני השיתוף בנכסים בין בני זוג, הרי שהיא ותרה על זכויות אלה ועל
יסוד ותור זה הסכים הבנק להעמיד אשראי או הלוואה למשיב.

יתרה מכך: הנסיבות שהוכחו בפני
אינן מצביעות על קיומן של זכויות קנייניות בדירה למבקשת, מכח הלכת השיתוף בנכסים
בין בני זוג ואף לא על כוונת בני הזוג לראות בה כנכס משותף.
אין חולק כי הדירה נרכשה ע"י המשיב במסגרת עסקת קומבינציה, אשר במסגרתה הקים את הבנין ברח' המלכים 23 רעננה ואת הדירה בכלל זה.

בני הזוג, אמנם, מכרו את דירתם הקודמת ברעננה, שהיתה, כנראה, בבעלותם המשותפת, אך תמורתה לא שמשה לרכישת הדירה אותה קיבל, כאמור, המשיב במסגרת עסקת הקומבינציה, בתמורה לבניית הבנין. דירה זו היא, למעשה, "מלאי עסקי" שנרשם על שם המשיב בלבד.
במצב דברים זה ובהעדר נסיבות אחרות שיצדיקו קביעה או מסקנה אחרת, לא ניתן לראות בדירה כנכס משותף של המבקשת ובעלה – המשיב, מכח הלכת השיתוף בנכסי בין בני זוג.

אף מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, החל על נשואי בני הזוג שבפני
, לא ניתן לראות במבקשת בעלת זכויות בדירה הרשומה על
שם המשיב בלבד, שכן וכידוע, הזכויות בה (וברכוש אחר הרשום ע"ש בן הזוג בלבד) קמות למבקשת רק עם פקיעת הנישואין. הנישואין טרם פקעו ועל כך אין מחלוקת בין בעלי הדין.
ניסיונם של המבקשת ואף של המשיב, התומך בתביעת המבקשת, להציג מצב עובדתי של חיים בפרוד, תחת קורת גג אחת, (זה כשלוש שנים), כאשר כל אחד מהם מתגורר בקומה אחרת של דירת הדופלקס,
כמפקיע בפועל את הנישואין, על אף שלא התקיים עדיין אקט הגירושין – ניסיון זה לא עלה יפה והוכח כבלתי אמין לחלוטין.
לא שוכנעתי, כלל ועיקר, כי בני הזוג אכן מנהלים את חייהם תחת קורת גג אחת, בהפרדה מוחלטת תוך נהול משק בית נפרד, כפי שטען ב"כ המבקשות בסכומיו. מכל מקום אין לראות בדרך חיים זו, אף אם יש ממש בגרסתם, משום פקיעת נשואי בני הזוג- פקיעה המאפשרת למבקשת לטעון לזכויות בדירה, מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973.

6.
נותרה לדיון טענת המבקשת, באשר לנסיבות החתמתה על מסמך הויתור הנ"ל או על "כתב השעבוד" כהגדרת בא-כוחה בסכומיו.
טוענת המבקשת כי עובר לחתימתה על המסמך לא הובהר לה כי בחתימתה על המסמך היא מוותרת על זכויותיה בדירה. היא הבינה, לטענתה, כי חתימתה על המסמך היא פורמלית בלבד ומתיחסת למקרקעין ולא לזכויותיה בדירה.
עוד טוענת המבקשת כי במעמד חתימתה על המסמך לא נאמר לה דבר על קיומן של יתרות חובה בחשבונות בעלה, אשר להבטחת פרעונם היא שעבדה את הדירה.

לטענות אלה, כמו גם לטענות בדבר התנהגות שלא בתום לב מצד הבנק כלפיה, וטענות אחרות שפורטו בכתב הסכומים, לא הונחה תשתית עובדתית ראויה, על פיה ניתן לבסס ממצאים ומסקנות בדבר בטלות המסמך ותוכנו.

7.
סגן מנהל סניף הבנק דאז, דוד קריגר, אשר בפני
ו חתמה המבקשת על המסמך, או כתב הויתור, אישר בתצהירו כי הוא הסביר למבקשת "מה משמעות המשכון ומה משמעות החתימה על כתב הויתור" (ס' 6 לתצהירו מיום 23.2.05). בתצהיר נוסף, מאוחר יותר, חזר קריגר על גרסתו ועל דבריו לפיהם הוא הסביר למבקשת את משמעות חתימתה על כתב הויתור ובנוסף לכך פרש בפני
ה את מצב חובות בעלה לבנק ביום החתימה.
הוסיף והסביר קריגר בתצהירו השני את הטעם או הסיבה להחתמת המבקשת על כתב הויתור. לדבריו קיים נוהל בבנק, לפיו על אף שברור היה להם כי הנכס או הדירה היה בבעלותו הבלעדית של המשיב וכי מדובר בנכס עסקי - אחד מני אחדים שהיו בבעלותו - וכדי למנוע ספק "אנו מחתימים במצב כזה בן זוג על כתב ויתור וזאת במטרה למנוע העלאת טענות מהסוג שמועלה בתביעה דנן" (ס' 16 לתצהיר מ-11/10/05).
בתצהירו דחה קריגר את טענת המבקשת לפיה הדירה משמשת למגוריה וכי הובטח לה, כביכול, כי יתאפשר לה לגור בדירה. לדבריו היא אישרה בפני
ו כי מדובר בנכס עסקי בבעלות בעלה בלבד (ס' 18 לתצהיר).
במהלך חקירתו הנגדית אישר קריגר כי הקריא את תוכן המסמך למבקשת במעמד החתימה עליו, אם כי לא זכר האם ההקראה נעשתה לפני החתימה או אחריה. הוא אף לא זכר האם מסר לה עותק חתום על המסמך.
קריגר הבהיר כי הגדרת הדירה כ"מקרקעין" במסמך עליו חתמה, הוא הבהיר לה בעל פה באותו מעמד כי: "אמרתי לה שמדובר בדירת פנטהאוז וכתב הויתור שהיא חותמת הוא משכון שמדבר על דירת פנטהאוז ברח' המלכים.... עליו חתם בעלה... כמו שמופיע בשטר המשכון" (עמ' 15 לפרוטוקול).
בתשובה לשאלות באי כח המבקשת והמשיב ובמהלך חקירתו החוזרת, חזר ואישר קריגר כי היה ברור לו ולבנק, כי דירת הפנטהאוז אותה שעבד המשיב, ולגביה חתמה המבקשת את כתב הויתור לא שימשה למגורי המשפחה, שכן, לדבריו, בנייתה לא הייתה, למעשה, גמורה באותה עת. הוא היה משוכנע כי המבקשת ובעלה מתגוררים באותה עת בכתובת שהיתה רשומה אז בבנק, היינו ברח' רחל המשוררת.
עמדתו של קריגר היתה מהימנה עלי ואין לי כל סיבה לפקפק, בגרסתו. התרשמתי כי קריגר הקפיד לדייק בפרטים. במקרים בהם לא היה בטוח בתשובתו, לא היסס לציין זאת, על אף שבכך לא סייע לעמדת הבנק. כך כאשר הודה כי לא הקריא למבקשת את שטר המשכון עליו חתם בעלה, וכך כאשר הצהיר כי אינו זוכר האם הראה למבקשת שטר זה.
מדבריו במהלך עדותו ומתוכן תצהירו התרשמתי כי למבקשת הובהרה משמעות המסמך עליו חתמה והיא הכירה את תוכנו בקווים כלליים לפחות.

גרסת המבקשת, לעומת זאת, נשמעה בלתי אמינה. ניכר היה בה, במבקשת, במהלך עדותה כי היא מנסה בכל מאודה, ל"הציל" את הדירה ולמנוע את מימושה ע"י הבנק.
לצורך כך היתה מוכנה לתאר את חייה בדירת הדופלקס, יחד עם שתי בנותיה, בחיים "נפרדים לחלוטין" מבעלה ובה בעת לאשר כי תיק הגירושין ברבנות נפתח שלושה חודשים בלבד לפני מועד עדותה, בעוד שהחיים בנפרד מתמשכים כשלוש שנים.
זאת ועוד: המבקשת אישרה במהלך חקירתה הנגדית כי היא קראה את המסמך עליו חתמה, אך סברה "שזה על מקרקעין ולא על שום דירה" וכי לא דברו איתה על שעבוד דירה או פנטהאוז, אלא על שעבוד מקרקעין. לעומת זאת אישרה כי ידעה כי חתימה על כתב הויתור נועדה לאפשר לבעלה להמשיך לבנות את הבנין בו נמצאת הדירה ועל מנת להמשיך "לגלגל" את העסק.
הסברים אלה, אשר היו שזורים בסתירות ו"בשכחה" של פרטים מסויימים, כמו האם בנייתו של הבנין בו ממוקמת הדירה (ברח' המלכים) הסתיימה בעת שחתמה על מסמך הויתור. ההסברים נשמעו, כאמור, בלתי אמינים ולא שקפו את הנסיבות האמיתיות שעמדו ברקע חתימתה על המסמך.

כאמור מעדיף אני את גרסת דוד קריגר, ממנה עולה בבירור כי המבקשת לא הוטעתה ע"י הבנק והוסברה לה משמעות חתימתה על המסמך.
משכך לא עלה בידי המבקשים להוכיח כדבעי, את גרסתם לפיה הבנק הפר את התחייבויותיו, כמוסד בנקאי, כלפי המבקשת. ודאי לא נמצאו ראיות או נסיבות שתצבענה על כוונות או מעשי מרמה והונאה של הבנק כלפיה.
נהפוך הוא: מדבריה היא, עולה כי למבקשת הוסברה משמעות חתימתה על כתב הויתור אף על ידי בעלה - המשיב והיא הרי לא טוענת כי הוא - בעלה - ניסה להונות אותה או להטעותה (ראה עמ' 8 - 7 לפורוטוקול).

באשר לאי גילוי היקף חובותיו של בעלה בעת שחתמה על המסמך. באי גילוי זה הודה, למעשה, קריגר במהלך עדותו בפני
, אלא שעל פי הסבריו - הסברים המקובלים עלי - לא היתה מוטלת על הבנק החובה לעשות כן, שכן היא לא חתמה כערבה לחובות בעלה. עם זאת הוא הבהיר לה, לדבריו, במעמד החתימה על המסמך "כי יש לבעלה חובות לבנק"
(עמ' 17 לפרוטוקול).
זאת ועוד: כאמור, המסמך עליו חתמה המבקשת אינו כתב התחייבות כלפי הבנק לתשלום חובות, אם באופן ישיר ואם כערבה לחובות של אחרים. במהותו ובאופיו זהו מסמך המבהיר לבת זוגו של החייב, או הלווה, את שהיה אמור להיות ברור לה קודם לכן, היינו שאין לה כל זכויות בדירה אותה קיבל המשיב לבעלותו במסגרת עסקת קומבינציה והיא מבחינתו מלאי עסקי ולא נכס משותף לו ולמבקשת במסגרת יחסי השיתוף עמה.
עוד מעיד המסמך על ידיעתה של המבקשת בדבר שעבוד הנכס היינו הדירה לבנק, שעבוד שאיפשר למשיב לקבל אשראים או הלוואות ולהמשך ו"לגלגל" על ידי כך את עסקיו - שהתבטאה המבקשת עצמה במהלך עדותה.

8.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת המבקשות נגד המשיבים וליתר דיוק נגד המשיב 1, על כל חלקיה.
המבקשות תשלמנה למשיב 1 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.8,000 ₪ בצרוף מע"מ.
צו המניעה הזמני שהוצא לבקשת המבקשות בבש"א 16424/04 מבוטל בזאת.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום י"ז באייר, תשס"ו (15 במאי 2006) בהעדר הצדדים.


נ. ישעיה
, שופט









הפ בית משפט מחוזי 1041/04 שבתאי לימור, שבתאי אופיר, שבתאי טל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ראובן שבתאי (פורסם ב-ֽ 15/05/2006)