פסקי דין על לוי יוסי | פסקי דין על לוי שרה | פסקי דין על עירית תל-אביב יפו

80167/05 עפא     15/05/2006




עפא 80167/05 לוי יוסי, לוי שרה נ' עירית תל-אביב יפו




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עפא080167/05


בפני
:
כב' השופטת יהודית שיצר
תאריך:
15/05/2006



בעניין
:
1 . לוי יוסי

2 . לוי שרה


ע"י ב"כ עו"ד
ורשבסקי-גור מרים

מערערים

נ
ג
ד


עירית תל-אביב יפו



ע"י ב"כ עו"ד
לוי אתי

משיבה


פסק דין

1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופט אריה אטיאס) בת"פ 01040009898 מיום 10.4.05.

כתב האישום מייחס למערערים עבודות בניה להקמת מבנה בשטח של 9.66 מ"ר בגוש 7045 חלקה 126 בשד' ירושלים מס' 100 ביפו, שהם הבעלים והמשתמשים בו.
הבניה בוצעה על פי הנטען בין החודשים אוגוסט 99 עד מאי 2004, ומדובר בבניית קירות בלוקים ומעליהם גג מבטון. ביצוע עבודות ללא היתר, הינו עבירה לפי סע' 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967.

2.
בימ"ש קמא הרשיע את המערערים בהסתמך על עדי התובעת שגירסתם היתה בעיניו אמינה יותר מגרסת הנאשם והעד מטעמו.


3.
עיקר נימוקי הערעור מכוונים נגד ממצאי בימ"ש קמא, זאת לאור הטענה שבעדות עדי המערערים יש סתירות, הן בין העדים לבין עצמם והן בתוך דבריו של כל אחד מהעדים. כמו כן חולקת ב"כ המערערים על התייחסות בימ"ש לעדותו של המערער עצמו, שהוגדרה כתמוהה או לא אמיתית, ואי קבלת עדות המומחה שהגיש חוו"ד המבוססת על תצו"ת מבלי שיוגשו התצו"ת עצמן, זאת מבלי שבימ"ש קמא איפשר הזמנתן והגשתן.

4.
גרסתו של המערער בביהמ"ש קמא היתה כי הבניה קיימת במקום כ- 50 שנה. במועדים הרלבנטים לכתב האישום ביצע שיפוץ בלבד עקב דרישות מחלקת התברואה של העיריה.

לגירסתו הוציא בימת עץ וריצף מחדש, החליף חלון פח שנפתח כלפי חוץ ובמקומו התקין תריס גלילה, את לוחות הפח שציפו את הקירות מבחוץ צבע מחדש, ואילו את הפחים הפנימיים הוציא.


בימ"ש קמא כאמור לא האמין לגירסה זו והעדיף את גרסת עדי התביעה שלוותה בתצהירים ובצילומים.
למעשה המחלוקת האמיתית היא האם במקום נעשה רק שיפוץ בנכס, דבר שלשיטת המערערים לא מצריך היתר בניה, או עבודות בניה חדשות המצריכות היתר.
נתון בסיסי נוסף שעליו אין חולק הוא כי גם למבנה הישן לא היה היתר בניה כדין כמו גם לחדש.

5.
מקובלת עלי מסקנתו של בימ"ש קמא כי מתמונה ב' ניתן לראות לא רק את הבלוקים של בניית המחיצה הפנימית, אלא גם סימני בניה טריה, במיוחד בולטים סימני הבטון הטריים של התקרה. אך בכך אין כדי לקבוע ממצאים בשאלה האם הוגדל שטח הבניה. תמוה בעיני מאוד שנציגי המשיבה אשר טוענים להגדלת השטח לא הביאו תצלומי אויר כדי שניתן יהיה להשוות בין השטח לפני השיפוץ ואחריו. לטעמי לא די באמירה של הפקחים כי הם מכירים את המקום, ולפי מראה עיניהם, קודם הדוכן היה קטן ולאחר העבודות הוא גדול יותר. מדברים אלה לא ניתן ללמוד מה היו מידותיו ועד כמה הוגדל.


אכן הובא מסמך ממחלקת הארנונה - ת/12 לפיו חוייב המקום בארנונה לפי שטח של 4 מ"ר ובמסמך זה גם צויין כי שנת הבניה היא 1954 ותאריך פתיחת הארנונה הוא 05/89.

להבנתי, ממסמך זה אין להסיק מסקנות חד משמעיות, לגבי המידות המדוייקות של המבנה ואולם, גם אם נקבל את טענת ב"כ המערערים כי לצרכי ארנונה נרשם השטח נטו, עדיין תוספת שטח קירות הבלוקים והפח המצפה אותם, לא יכולים להביא לשטח של כ- 10 מ"ר, שהוא יותר מכפול.

אני סבורה שמסמך זה יחד עם התמונות ועדות הראיה של הפקחים המכירים את המקום מזה שנים רבות של סיורים, מספיקה כדי לשכנע כי במקום אכן בוצעה בניה חדשה שהביאה להגדלת השטח (אם כי לא הוכח בכמה ההגדלה).

6.
בשלב זה עבר הנטל לנאשמים להוכיח בראיות של ממש את טענתם כי לא מדובר בשינוי כלשהו בשטח הקודם.

המערערים לא הביאו ראיות ממשיות כגון צילומים של המבנה לפני השיפוצים.

אינני מסכימה עם ב"כ המערערים כי היה לה יסוד להניח שנציגי המשיבה יביאו את התצו"ת עליהן נסמך העד המומחה מטעמה. ההפך הוא הנכון, כתב האישום מציין את רשימת העדים, לא מזכיר מפענח צילומי אויר ולא מזכיר את התצו"ת.
אשר על כן אם רצתה ב"כ המערערים לעשות שימוש בתצו"ת, היה עליה לדאוג להגשת המסמכים במועד, כבסיס לחווה"ד עליה ביקשה להסתמך, שכן ללא התצו"ת אין כל ערך לחווה"ד ולא ניתן לחקור עליה.
זאת ועוד, מבלי להכנס לשאלת גודלו של המבנה, מן התמונות רואים בבירור כי נעשתה עבודה של יציקת גג מבטון, והמערערים כלל לא מכחישים כי החליפו את חלון הברזל בתריס גלילה. מדובר בשתי עבודות בניה מהותיות. החלפת החלון מהווה שינוי חזית המבנה,
אשר מצריך היתר בניה ויציקת גג בטון לא כל שכן, די באלה כדי להרשיע בביצוע עבודות בניה ללא היתר.

7.
אשר לטענת ההתיישנות - לטענת ב"כ המערערים, שגה ביהמ"ש קמא כאשר קבע שלא הופסק מרוץ ההתיישנות בגין העבירה.

אני דוחה טענה זו. מדובר בעבירה שהיא עוון, החקירה בתיק החלה ב- 12/8/99, על-ידי המהנדס פארי - חקירה זו מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. כתב האישום הוגש ב- 18/8/04. יש רלוונטיות לביקור הנוסף שנערך בשטח במאי 04. גם ביקור זה הוא בגדר המשך הליכי החקירה שכן, המצב לא היה ברור והיה צורך לצאת שוב לשטח ולבדוק את המצב בפועל שכן, במחשב היה רשום צו הריסה מנהלי. אין רלבנטיות מה הניע את מחלקת התכנון והבניה להמשיך בחקירה ואין פסול בכך שבאה אליהם פניה ממחלקת רישוי עסקים. מאחר והתברר כי צו ההריסה המנהלי בסופו של דבר לא בוצע (כנראה משום שהצו הוקפא או לא הופעל על ידי המשיבה עצמה), רשאית היתה המשיבה לפנות לבית המשפט בהליך לקבלת צו הריסה שיפוטי.

8.
מקובלת עלי גם מסקנת בימ"ש קמא כי לא ניתן להורות על החזרת המצב לקדמותו בנסיבות הענין. אין אפשרות להורות על התאמת הבניה להיתר קיים, שכן היתר כזה לא היה מעולם, ולא קיימת כל תכנית של הבניה הישנה.
אין ספק שמי שאין לו היתר צריך להיזהר שבעתיים בפעולות בניה שהוא עושה, שכן ברי כי במקרה כזה, דינה של הבניה הריסה בהעדר תכנית כלשהי שאושרה כדין, אשר עשויה להוות בסיס למצב קודם חוקי.
גם האמור בע"פ (חי') 2291/01 פינטו נ' עירית חיפה, פדאור 03 (4) 601) תומך במסקנה זו שכן הוא מבהיר כי התכלית של צו הריסה מינהלי היא להחזיר את המבנה
למצבו החוקי.
טעם נוסף הוא שכאשר נהרסים קירות ישנים, שהיו רעועים ונבנו ללא היתר, אין להתיר לבנות במקומם בניה חדשה, ובדרך זו לעקוף את הדרישה הבסיסית של החוק לפיה יש להוציא היתר בניה לכל בניה חדשה.

9.
לאור האמור לעיל, אינני רואה מקום להתערב בצו להרוס את הבניה. כל שאוכל לומר למניעת ספק, כי אכן המערערים לא צריכים להרוס את הגדר של בית חולים צהלון.

10.
אשר לקנס, בית משפט גזר על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 10,000 ₪ ובכך לא שגה. רק מתוך התחשבות נוספת בכך שהמערערת מס' 2 היא אשה מבוגרת ומאחר ואני מאמינה למערערים כי היא כבר לא פעילה בעסק, אלא רק בנה המערער 1, אני מטילה עליה קנס סמלי בסך 1,000 ₪ (באם שילמה מעבר לסכום זה יוחזרו לה ההפרשים).



יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.


ניתן והודע היום 15/05/06 במעמד הצדדים (ובהעדר הגב' לוי ששוחררה מהופעה).




יהודית שיצר
,שופטת








עפא בית משפט מחוזי 80167/05 לוי יוסי, לוי שרה נ' עירית תל-אביב יפו (פורסם ב-ֽ 15/05/2006)